נורבגיה ארץ הפיורדים
יצאנו לשלושה שבועות לנורבגיה ארץ הפיורדים והמפלים מולדתו של ת'ור (אל הרעם) ושל עוד כמה אלים וענקים שמפארים מיתולוגיות נורדיות וסרטים הוליוודים. הארץ ממנה הגיעו הויקינגים ואשר מתמודדת (בצדק) על התואר "המדינה היפה בעולם"!
אחרי שביוני 2021 טיילנו באיסלנד, היה לי קושי מאוד גדול לבחור את היעד הבא. הלב רצה לחזור לאיסלנד לטיול ארוך יותר ומעמיק יותר אבל המוח שב וחזר על הטיעון המעצבן: "זה לא הגיוני!". כדי לעזור לי לקבל החלטה. דן היה בצד של המוח כל הזמן אבל זרם עם ההתלבטויות שלי. נסענו לפגישה עם יוגב סגל' (מומחה לאיסלנד) ושם שוחחנו באריכות על האפשרויות באיסלנד עם נגיעות קלות של מידע על נורבגיה (יוגב טייל בשתי המדינות, אבל בנורבגיה עשה טיול אחד וקצר). כפי שניתן להבין מהכותרת של הפוסט, עם דמעות בעיניים ויתרתי על איסלנד וקנינו כרטיסי טיסה לחודש יוני 2022 לברגן, נורבגיה. (מי שעוקב אחרי, כבר יודע שבאוגוסט 2022 הייתי בביקור קצרצר באיסלנד).
הימים היו עדיין ימי קורונה כך שסגרנו את הטיסה והמסלול שלושה חודשים מראש (בעונה רגילה מומלץ לסגור הכל כחצי שנה מראש). זמן קצר לפני הטיסה כשהתברר שרוב מדינות העולם החליטו לפתוח את שעריהן לרווחה, התחלנו לשמוע יותר ויותר סיפורים על העומס בנמלי התעופה, סיפורים על עיכובים וביטולים של טיסות ועל אובדן מזוודות. הטיסות לנורבגיה דורשות קונקשיין כך שהסיכוי שלנו לחוות בעיות בטיסה היה כפול, עקבנו אחרי הדיווחים וקיווינו לטוב.
6.6.2022 - יום הטיסה
הטיסה שלנו עם לופטהנזה דרך פרנקפורט יצאה באיחור של שעה וחצי. על המטוס ישבו עשרות ישראלים היסטריים כי הקונקשיין שלהם התקצר לשעה. יחד איתם ישבנו, דן ואני, עם קונקשיין שהתקצר לרבע שעה בלבד! לקראת הנחיתה הדיילת עמדה והקריאה לנוסעים רשימה שכללה: טיסות שבוטלו, טיסות שנדחו, שערי המראה ועוד מלא מידע, רק על הטיסה שלנו היא לא ידעה כלום.
לא הייתה לנו אופציה לנסות לרדת ראשונים, כי הנוסעים האחרים רמסו אותנו בלי רחמים. כך שכבר לפני הנחיתה החלטנו לתרגל גמישות וזרימה או במילים אחרות: מה שיהיה – יהיה. עם פתיחת דלתות המטוס, ההמון הזועם סחף אותנו החוצה. ברגע שהשתחררנו מקהל הישראלים הלוחמני, התחלנו לרוץ. מאחר והתכוננו לאפשרות הזו מראש, הגענו עם תיקי גב טובים, ארוזים עם מינימום דברים. רצנו כשני ק"מ כולל עקיפת התור הארוך לביקורת דרכונים (פיזרנו 1000 התנצלויות לכל כיוון), פתיחת ופירוק התיק שלי בשיקוף, עליה וירידה במדרגות – הגענו לטיסה מזיעים וחסרי נשימה. למרות שהדיילות בטיסה הראשונה לא עדכנו אותנו, הצוות של טיסת ההמשך ידע שאנחנו בדרך וחיכו לנו.
נחתנו בברגן ב12 בלילה, תוך חמש דקות כבר היינו מחוץ לשדה התעופה (בנורבגיה אין ביקורת גבולות), המזוודות לעומת זאת נשארו בפרנקפורט (קיבלנו מייל מיד כשנחתנו). צעדנו ברגל 3 דקות למלון שלנו בשדה Comfort Hotel Bergen Airport.
המלון היה נחמד מאוד, פקידת הקבלה החביבה קיבלה אותנו בזריזות ונתנה לנו מפתח. בין המעלית למסדרון של החדרים נתקלנו בדלת זכוכית כבדה, ככל הנראה כדי לשמור על החום בימי החורף. ניסיתי לפתוח את הדלת אבל לא הצלחתי. קצת טלטולים ועוד קצת אלימות והדלת נפתחה. גם את הדלת של החדר התקשיתי לפתוח ואחר כך הכרטיס לא הדליק את החשמל, מזל שדן היה שם אחרת הייתי ישנה בפינה, בחושך (במסדרון כמובן). הסקתי את המסקנה המתבקשת (עייפות) – והלכתי לישון.
בבוקר בזמן שירדנו לארוחת הבוקר (הטובה) ראיתי שכל מי שמגיע לדלת במסדרון מסתבך איתה וגולש לאלימות. בבדיקה קצת יותר מעמיקה גילינו שזו דלת אוטומטית ויש על הקיר כפתור שפותח אותה.
7.6.2022 - היום הראשון
אחרי ארוחת הבוקר הלכנו ברגל חזרה לשדה התעופה. דבר ראשון חיפשנו את הנציגות של לופטהנזה כדי להבין מתי המזוודות אמורות להגיע (כמה ימים) ולעדכן את הכתובות העתידיות שלנו כדי שידעו לאן לשלוח לנו אותן (באתר הצלחנו לעדכן כתובת אחת בלבד). למרות שזה שדה תעופה פצפון לקח לנו זמן למצוא את המקום, בעיקר כי לא הבנו שהקיוסק של השדה הוא לא רק חנות, הוא מרכז העניינים של השדה וגם נקודת מעבר לחלקים האחוריים.
בשלב השני אספנו את הרכב מיורופקאר ונסענו לחנות Spar הקרובה כדי להצטייד בכלי רחצה בסיסיים. היה יום בהיר ויפה. תוך כדי הנסיעה לחנות התחלנו להרגיש שממש חם לנו, שיחקנו קצת עם הכפתורים של האוטו אבל אחרי כמה דקות הבנו שהמזגן באוטו לא עובד. הסתובבנו וחזרנו לשדה התעופה. הפקיד בדלפק הסתכל עלינו במבט מזלזל ומתנשא ואמר: "לא יתכן שהמזגן לא עובד" אבל שלח אותנו לטכנאי. הטכנאי בא, הדליק, כיבה, הרים מכסה מנוע, סגר, הדליק, כיבה – בסוף אמר: "המזגן מקולקל". קיבלנו רכב אחר וסביב 12 יצאנו סוף סוף לדרך.
מכל מיני שיקולים, בחרנו ביום הזה לנסוע עד עד אזור סוגנדל, לחלוף על פני אזור פלאם ולא לעצור ולטייל בה (נגיע לשם שוב בשליש האחרון של הטיול כשזוהר הבת שלנו, תצטרף לטיול). בדרך החלטנו לעבור במפל Steinsdalsfossen, קראנו שזה מפל יפה מאוד. וכשנחזור לברגן נגיע בכלל מהדרום כך שהוא לא יהיה בדרך. פתחנו את מפת גוגל שלנו, עליה מסומנים כל היעדים, בחרנו את מה שנראה כמו העיירה שהכי קרובה למפל ויצאנו לדרך.
בזמן שנסענו בנחת (ברכב החדש והממוזג), שני הטלפונים שלנו התחילו לצפצף. "מה זה הצפצוף הזה?" שאלנו אחד את השני, בתימהון. תוך דקה הסתבר לנו שזו התראת הצפה מהבית. מיד חיפשנו מקום נוח לעצור בו (הכבישים בנורבגיה צרים ומתפתלים עם מעט מאוד מקומות עצירה). ופתחנו חמ"ל לטיפול במצב החירום הזה. למזלנו (זה לא מזל זה שכל) יש לנו בבית מערכת חיישני הצפה שסוגרת את כל המים בבית אם יש נזילה, כך שהיה לנו את מרווח הנשימה לארגן זיהוי וטיפול בבעיה מבלי שיהיה נזק לבית. התקשרנו לנועם (הבת שלנו) שמיד נסעה לבית ובדקה מאיפה הנזילה, בנוסף דיברנו עם הגיס שלנו ששלח מישהו שיעזור לה בתיקון. המשכנו בדרך ותוך כדי נסיעה קיבלנו עדכונים שוטפים.
כשהגענו סוף סוף לעיירה Vossevangen עצרנו בצד הכביש ובדקנו איפה בדיוק ממוקם המפל שרצינו לראות. אחרי כמה דקות של חיפושים במפה וניסיונות להבין את המיקום שלנו, נפל האסימון! מתישהו בדרך, כנראה באחת העצירות של השיחות עם הבית, שינינו את יעד הניווט שלנו ובחרנו בעיירה Vossevangen, שהיא בהחלט על המפה שלנו אבל לא בגלל המפל שתכננו לראות ביום הזה.
האמת? סלחנו לעצמנו בקלות, בכל זאת עברנו כמה שעות עמוסות ומבלבלות, החל בבעיית הטיסה והמזוודות, דרך המזגן ברכב וכלה בהצפה בבית. המשכנו לנסוע לכיוון המלון שלנו דרך פלאם.
מזג האוויר היה מושלם, השמיים היו כחולים והיה חמים ונעים. בגלל הטעות בניווט התפנה לנו קצת זמן אז החלטנו לעצור במפל Tvindefossen המקסים. המפל נמצא ממש על הכביש הראשי ורואים אותו מהדרך. במקור התכנון היה להגיע אליו בסוף הטיול אבל החלטנו שנקרא לזה סיור מקדים.
חלפנו בנסיעה על פני פלאם והעיירות בדרך, הכל היה ירוק ויפה. מאחר ומזג האוויר בנורבגיה נוטה להיות אפרורי וגשום, החלטנו שננצל את היום היפה וניסע גם לתצפית המומלצת Stegastein- Lookout. הדרך לתצפית מאתגרת למדי. כביש ברוחב של מכונית אחת, מתפתל כלפי מעלה. מדי פעם הרחבה קלה בכביש כדי לאפשר מעבר למכוניות שמגיעות ממול. הנסיעה טיפה מאתגרת אבל שווה את המאמץ. נקודת התצפית למעלה מרהיבה. יש שם חניה קטנה ובה שירותים ציבוריים עם חלון ענקי לנוף על הפיורד, נראה לי שבארץ אין הרבה בתים עם נוף שמתקרב למה שרואים שם בשירותים.
אחרי שצילמנו והצטלמנו, ירדנו עם הרכב לנקודת תצפית נמוכה יותר, שנמצאת ממש על הדרך המתפתלת, גם הנקודה הזו נפלאה. עצרנו לכמה דקות ופינינו את המקום כשהגיע רכב נוסף עם זוג שגם רצה להצטלם שם.
המשכנו בנסיעה אבל אחרי זמן קצר עצרו אותנו בגלל עבודות בכביש. הגברת החביבה שעצרה את התנועה אמרה לנו שזה ייקח לפחות 20 דקות. בשלב הזה היינו רעבים וכאב לנו הראש (חוסר בקפאין) הסתובבנו וחזרנו 5 דקות נסיעה לתחנת דלק שראינו בדרך. קנינו נקניקיות וקפה. הנקניקייה הייתה טעימה מאוד אבל הקפה היה כל כך גרוע שהעדפנו להתמודד עם כאב הראש מאשר לשתות אותו. חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה. המזל שיחק הפעם לטובתנו והגענו למחסום בדיוק כשהוא נפתח, היו גם פעמים שיצאנו החוצה וחיכינו בנוף הנפלא עד שהדרך נפתחה.
קצת לפני שהגענו למלון שלנו, ציפתה לנו הראשונה מבין הרבה מאוד מעבורות שנשוט בהן בטיול הזה. לא כל כך ידענו מה לעשות אז פשוט נעמדנו מאחורי רכב שעמד שם וקיווינו שהוא יודע מה לעשות. תוך כחמש דקות הגיעה מעבורת. אחרי שהרכבים שהיו עליה סיימו לרדת, הגיע תורנו, עלינו ונעמדנו לפי ההנחיות של המכוון. אף אחד לא ביקש כסף ולא בדק כלום. (הרכב הגיע עם מדבקה שמכסה את המעבורות וכבישי האגרה בנורבגיה ושולחת חיוב אוטמטי). המעבורת ארכה כעשר דקות ואחריה די מהר הגענו למלון שלנו
המלון Vesterland Holiday Park, נחמד מאוד, יש בו הרבה בקתות עץ קטנות המיועדות לזוגות ומשפחות שנופשות באזור והוא ממוקם עשר דקות נסיעה מהעיירה Sogndalsfjøra
ארוחת ערב אכלנו במסעדת Vågal Burger and Gin בעיירה. דן הזמין לעצמו המבורגר, אני לא אוהבת המבורגרים אז הזמנתי חזה עוף. בזמן שחיכינו לאוכל, הסתכלנו סביב. האווירה הייתה ממש נחמדה ונעימה אלא שאז שמנו לב לדבר מזעזע: המקומיים אוכלים המבורגר עם סכין ומזלג. שאלוהים יעזור, מה עובר עליהם? הם כל כך עדינים ומפונפנים שהם לא מסוגלים לגעת בהמבורגר בידיים?
לדעתי זה הרבה יותר מאתגר לחתוך את ההמבורגר (עם הלחמנייה והתוספות) בסכין ומזלג בלי שהכל יתפרק ואז לנסות שזה גם יגיע לפה. באותו הרגע, כל כך שמחתי שאני לא אוהבת המבורגרים ולא עומדת בפני הדילמה – האם להיות תרבותית או פרימיטיבית. דן שחשש שיזרקו אותנו מהמסעדה, עשה את מירב המאמצים לשמור על "תרבותיות" ואכל את ההמבורגר שלו חצי בידיים (החצי הגדול) ומדי פעם עשה את עצמו משתמש בסכין ובמזלג, מה שנקרא: חצי תרבותי וחצי פרימיטיבי. לסיכום, המסעדה הייתה נחמדה. במנה שלי היה רוטב עם תבלין שלא זיהיתי וגם לא כל כך אהבתי, אבל חוץ מזה היה סבבה.
8.6.2022 - היום השני
השכמנו קום רק כדי להבין שהקפה והמקינטה שהבאנו מהארץ, ארוזים היטב במזוודות שעוד לא הגיעו. פתחנו מפת גוגל כדי לחפש לנו בית קפה נחמד לפתוח איתו את היום וגילינו שעבור הנורבגים, עמדת קפה בסופר או בתחנת דלק – נחשבת כבית קפה ובתי הקפה האמיתיים נפתחים רק בעשר. עזבנו את המלון ויצאנו לאזור שבו ממוקמים שלושת בתי הקפה של העיר (זה הרבה מאוד בשביל עיירה כזו, היו אזורים שלמים בנורבגיה שפשוט לא היו בתי קפה). החנינו את האוטו והתחלנו ללכת לכיוון הקפה. אחרי סיבוב קצר באזור בחרנו לשבת בקפה Lustrabui Sogndal. היה גם טעים וגם נעים.
אחרי הקפה יצאנו לדרך, היעד הראשון שלנו מוזיאון הקרחונים (Glacier Museum). המוזיאון ממוקם בלב נוף דרמטי עוצר נשימה. הסתובבנו קצת בתוכו והרבה הרבה מסביבו. בזמן שהסתובבנו שם, היתה שם קבוצה של בני נוער שהגיעו ליום טיול מטעם בית הספר שלהם. בזמן שאנחנו הסתובבנו מלאי התפעלות, הם היו אדישים לנוף והתעניינו בעיקר אחד בשני. מעניין לאיזה יעד אפשר לקחת אותם כדי לגרום להם להתפעל?
מהמוזיאון (שיש בו חניה חינם, שרותים וקפיטריה) המשכנו לכפר הקטן והקסום Fjærland. הדרך לכפר עוברת לאורך הפיורד, דבר שבאותו הרגע הרגיש לנו מיוחד מאוד אך בדיעבד, רובן המוחלט של הנסיעות היו לצידי הפיורדים או בנוף עוצר נשימה אחר.
מה שמייחד את הכפר הזה הם מדפי הספרים הפזורים שם לאורך הרחובות, כפר שהוא גם ספרייה בטבע. עשינו סיבוב קצר בכפר ואז המשכנו בנסיעה. חזרנו באותה דרך עד למוזיאון הקרחונים והמשכנו עד קרחון Bøyabreen.
הקרחון ממוקם כמה דקות נסיעה מהכביש הראשי. יש מספר חניות בדרך כשהקרובה מכולן היא חניה פרטית של המסעדה המקומית. מהחניה (לא של המסעדה) הלכנו ברגל כמה דקות עד הנהר הנשפך מהקרחון. היו מעט מאוד אנשים בשמורה ולכן התיישבנו לנו באחד משולחנות הפיקניק ובהינו בקרחון המקסים.
את ארוחת הצהריים שלנו עשינו בעיירה Skei הנמצאת במיקום עם נוף מטורף. מצאנו בגוגל המלצה על בית קפה קטן שנמצא בתוך חנות של אופטומטריסט Brunsj & Briller. נכנסנו למקום בצעד מלא בביטחון מזוייף, בכל זאת יש פה חנות משקפיים, מה הקשר בכלל לקפה? המוכרת החביבה אמרה לנו שזו עדיין לא העונה, ולכן שעות הפתיחה קצרות יותר ממה שרשום בגוגל והיא בדיוק עמדה לסגור את החלק של הקפה אבל כשהיא ראתה את הפרצוף המאוכזב שלנו, היא מיד הוסיפה ואמרה, אבל אני אכין לכם ותוכלו לשבת בחוץ ולאכול. מאחר והיינו ממש רעבים הסכמנו מיד לעסקה.
בפועל, אחרי כעשר דקות היא חזרה אלינו, וקראה לנו לשבת בפנים. הכריך BLT והקפה היו שניהם מעולים. מהטובים שאכלנו בטיול הזה ויחד עם הנוף זו הייתה עצירה מושלמת.
שבעים ומאושרים המשכנו בנסיעה לסטרין (Stryn). בדרך היו לנו עוד עצירות של תיקוני כבישים, למזלנו הן היו עיכובים קצרים של עד עשר דקות. בנוסף עצרנו בכמה נקודות תצפית, הבולטת מבניהן הייתה Bakkane Viewpoint זו תצפית על הנורדפיורד (Nordfjord) ממש בירידה לכיוון אוטוויק (Utvik)
בסביבות השעה חמש הגענו לצימר שלנו בסטרין. דירה קטנה ויפה, מאובזרת היטב ונקייה. אחרי שראינו את אמצעי הבישול שלנו, חזרנו לעיירה והצטיידנו במצרכים לארוחת ערב ובוקר. רגע מרגש נרשם כשמצאנו על מדפי הסופר מעדן סקיר מאיסלנד, ממש כמו אלו שכל כך אהבנו והתגעגענו אליו מאוד מאז הביקור באיסלנד בשנה שעברה. ארוחת ערב ביתית אכלנו בצימר.
9.6.2022 - היום השלישי
התעוררנו לבוקר שטוף שמש, למרות שהקפה שלנו עדיין לא הגיע (עם המזוודות) החלטנו לאכול ארוחת בוקר בצימר ולקנות קפה בעיירה. שלפנו את המצרכים מהמקרר והתחלנו לחתוך ולטגן, רק שכחנו להפעיל את שואב האדים של הכיריים ולכן כמה דקות לתוך טיגון החביתה, כל הצימר שלנו נחרד מאזעקת השריפה שהחיישנים הפעילו. לקח כמה דקות של מאבק עד שהצלחנו לשלוף החוצה את הסוללות של החיישן והשלווה חזרה לבית.
בסביבות 9 הגענו למרכז העיירה והתיישבנו בבית קפה קטן ונחמד Stryn Kaffebar & Vertshus. תפסנו שולחן קטן ושתינו קפה לא רע בכלל. ממש ממול לקפה ראינו חנות בגדי ספורט. בשלב הזה החלטנו שנמאס לנו להסתובב עם בגדי הטיסה שלנו ולכן אחרי הקפה עצרנו בחנות וקנינו לעצמנו בגדי טיולים, למזלנו מצאנו בגדים במחירי סוף עונה (הקולקציה החדשה שלהם הייתה כל כך יקרה שהיינו מעדיפים להשאר עם הבגדים המלוכלכים ולא לקנות).
מאחר והיינו כבר בענייני הצטיידות, נכנסנו למרכז הקניות הקטן שהיה ממש ליד וקנינו גם קרם הגנה (כן, כן בהחלט נחוץ שם) ובקבוק יין לערב. זה המקום לציין שבנורבגיה (כמו באיסלנד) אלכוהול קונים רק בחנויות ייעודיות לכך, בסופר יש רק בירות.
בסביבות 11 היינו אחרי כל הסידורים, החלטנו לפתוח את היום בטיפוס קטן לנקודת תצפית במסלול שנמצא ליד העיירה לואן (Loen). המסלול נקרא Rakssetra. נסענו לחנייה של תחילת המסלול, שילמנו במכונת הכרטיסים עבור כמה שעות והתחלנו לטפס. לקח לנו כארבעים דקות להגיע לנקודת התצפית. חלק מההליכה היה בתוך יער וחלק קצת פחות.
ישבנו כחצי שעה ובהינו בנוף המהמם וקצת בכבשים שהתרוצצו להן באחו לידנו. בשלב מסוים הגיעו עוד כמה מטיילים לשטח, זה היה הסימן שלנו להמשיך את היום. חזרנו באותה הדרך לאוטו.
התחלנו בנסיעה לכיוון Kjenndal Glacier הנסיעה היא לאורך אגם Loenvatn הציורי. הדרך מקסימה וניתן לעצור בכל מיני מקומות ולרדת ליד המים. כרבע שעה לפני ההגעה למסלול ההליכה ראינו 2 מכוניות עומדות ומסתכלות על השלט שלצד הכביש, עצרנו כדי לברר מה קורה. על השלט כתוב שיש צורך בתשלום עבור משהו שאף אחד מאיתנו לא הבין, הצטרפנו לחבורת המבולבלים. בסופו של דבר רכב אחד הסתובב וחזר כלעומת שבא. אנחנו ועוד רכב החלטנו להיכנס ולקוות שנבין בזמן אם יש צורך בתשלום כלשהו. בפועל גם בחניון של המסלול וגם בחניון של המסעדה, לא מצאנו שום דבר שמסביר את נושא התשלום וגם לא קיבלנו קנס, אז אין לנו מושג אם צריך לשלם או לא.
המסלול לכיוון הקרחון קליל ויפה. לקח לנו כרבע שעה לכל כיוון. היו מעט אנשים נוספים שהלכו מולנו או מאחורינו. היה מוצלח מאוד. כשחזרנו (באותה הדרך) לאורך האגם היינו מאוד רעבים, זכרנו שהיו מסעדות ליד חניוני הקרוואנים לאורך האגם. עצרנו באחת המסעדות ואכלנו נקניקיות טעימות עם צ'יפס מגעיל רק כדי לשרוד עד ארוחת הערב.
השעה הייתה יחסית מוקדמת, סביב 16 אז החלטנו לנסוע גם לקרחון Briksdalsbre. הדרך שוב לאורך אגם. שוב הנופים הבלתי נתפסים. כשהגענו לחניון, קראנו (בטעות) שהמסלול הוא שעתיים לכל כיוון. החלטנו שזה כבר מאוחר מדי בשבילנו להיום ועדיף שנגיע מחר בשעה מוקדמת יותר.
הסתובבנו וחזרנו לצימר. בדרך קיבלנו הודעה מלופטהנזה שנציג שלהם כבר בדרכו אלינו עם המזוודות ואכן הוא הגיע לצימר זמן קצר אחרינו. בנוסף קיבלנו מהם פיצוי של כ200 דולר. בסך הכל השירות שלהם היה יעיל וענייני זה לא כייף להיות בלי הציוד אבל גם לא כזה נורא.
חתמנו את היום בארוחת ערב ביתית וכוס יין טוב, מול הנוף המופלא.
10.6.2022 - היום הרביעי
אחרי מזג האוויר החם שהיה ביום הקודם, התעוררנו ליום מעט מעונן. הכנו ארוחת בוקר משודרגת עם קפה במקינטה שלנו וללא אזעקת שריפה מעצבנת. ובסביבות תשע יצאנו לדרך לכיוון קרחון Briksdalsbre. אומנם נסענו בדרך הזו אתמול, אבל הבוקר ההשתקפויות היו עוצרות נשימה.
כדי להשלים את מה שלא הספקנו אתמול, נסענו ישר לקרחון. שילמנו על חנייה ויצאנו לדרך. הדרך יפה מאוד, רובה בעלייה (כמובן) תוך פחות משעה הגענו לאגם שלמרגלות הקרחון וגילינו ששם נגמרת הדרך. מסתבר שביום הקודם קראנו הנחיות למסלול אחר ליד הקרחון ולכן חשבנו שזו הליכה של שעתיים לכל כיוון. בחלק הראשון של ההליכה עובר ליד מפל גדול ומרשים ורק אחרי שעוברים אותו, כלומר עולים מעליו, מתחילה הדרך אל האגם והקרחון.
למרות השעה היחסית מוקדמת, הקרחון הזה היה עמוס יותר באנשים. הוא הגדול והמפורסם יותר מבין שני הקרחונים האלו ומגיעות אליו גם קבוצות מאורגנות. בנוסף יש שירות הסעה (בתשלום) שמגיע כמעט עד לאגם וחוסך את כל העלייה. לא ביררתי את המחיר המדויק אבל שמעתי שאפשר למכור כליה תמורת ההסעה ולהישאר עם עודף שיספיק רק לכוס קפה בתחנת דלק.
כשהתחלנו את הנסיעה חזרה לכיוון העיירה, נתקלנו על הכביש בשתי נערות שעסקו בספורט מקומי מקובל. משהו שנראה כמו הוקי קרח אבל בעצם מתבצע על רולרבלייד או משהו דומה. זה נראה ממש מוזר אבל ראינו בדרכם כמה כאלו, בעיקר בני נוער. ספורט נוסף שמאוד מקובל באזורים האלו הוא חתירה בקייאקים, גם מהם ראינו לא מעט.
הגענו חזרה לעיירה לואן בסביבות השעה אחת והחלטנו, אחרי התלבטות שנמשכה שלושה ימים, לעשות את מסלול הויה פרטה המקומית. היו לי חששות מהמסלול הזה כי ראינו בתיאור המסלול שהוא ארוך וכולל הרבה טיפוס. יש לנו ניסיון במסלולים דומים, אבל בדרך כלל המסלולים לא כל כך ארוכים ולא כל כך תלולים. כאמור בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה.
שכרנו את הציוד הנדרש (קסדות, רתמות ונעליים) אצל החברה שמנהלת את המסלול (משכירה ציוד ומוציאה אליו קבוצות מודרכות). ויצאנו לדרך לטיפוס עצמאי.
מה אני אגיד? היה קשה קשה! ויפה יפה!!
הדרך מתחילה בהליכה של כ – 45 דקות בעליה מאוד תלולה ורק אז מגיעים לויה פרטה עצמה. בתחילת המסלול לבשנו את הציוד, אני הוספתי לי גם כפפות חצי (מניסיון העבר, זה מקל מאוד על כפות הידיים) והתחלנו לטפס. בדרך כלל אני מאוד מפחדת מהגובה במסלולים כאלו. הפעם הגובה היה מטורף אבל הריכוז שלי הוקדש לטיפוס עצמו.
המסלול היה מאוד טכני וכלל חלקים ארוכים מאוד של טיפוס על הסלעים ללא יתדות. נדרש הרבה כוח ידיים ורגליים ונעזרתי לא מעט בכבל עצמו. היו כמה נקודות שהמאחזים לרגליים היו גבוהים לי מדי ונעזרתי בדן כדי לעלות.
באחת ההפסקות שעשינו עקפו אותנו שלוש בנות מקומיות. המובילה הגיעה אלינו בקצב מאוד מאוד מהיר, דילגה מעלינו בקלילות והמשיכה לטפס. השנייה הגיעה אחרי שתי דקות. היא הייתה מיומנת בערך כמונו, ניצלה את המפגש איתנו כדי לנוח ולהחזיר נשימה כך שהחלפנו כמה מילים לפני שהיא המשיכה. השלישית הגיעה לאט והיה ברור שהרבה יותר קשה לה, עזרנו לה לעבור אותנו כי היא הייתה מסורבלת וקצת הסתבכה עם הכבלים שלנו. נתנו להם לפתוח מרחק של כמה דקות ואז יצאנו אחריהן.
פגשנו את הבנות פעמיים בהמשך המסלול, פעם אחת באחד הפיצולים כשאנחנו בחרנו במסלול הקל יותר (הוא לא היה קל בכלל) והן בחרו במאתגר יותר (אין לי מושג כמה יותר קשה זה יכול להיות).
בפעם השנייה פגשנו אותן ממש לפני גשר החבלים המתנדנד שאיתו עוברים לצלע השנייה של ההר. הבנות עשו הפסקה ואנחנו עלינו על הגשר. הגשר מתנוסס בגובה רב מעל הפיורד, הרוח הייתה מאוד חזקה ועננים שחורים הקדירו את השמיים. בשביל הנורבגים גשם זה עניין שיגרתי, אבל אנחנו לא רצינו להתקע על צלע ההר עם גשם, אז מיהרנו להתקדם.
החצייה של הגשר הייתה לא קלה. הטכניקה פשוטה מאוד, מחברים את אחד מכבלי הבטיחות שלנו לכבל הפלדה שמותקן לכל אורך הגשר, הכבל "נוסע" בקצב ההליכה שלנו. אבל הכבל בגשר הזה מותקן בהתאמה לסקנדינבים גבוהים ורזים ולא לגמדה מוצקה כמוני וזה גרם לכך שהוא כל הזמן נתקע ועצר אותי ונדרש הרבה כוח ידיים כדי להזיז אותו. ועכשיו ברצינות, זה אכן היה קשה להתקדם אבל לא רק לנו, דקה אחרינו הבנות המקומיות חצו את הגשר וגם הן התקשו עם הכבל הזה ועם הרוח החזקה.
אחרי הגשר נשאר עוד קצת טיפוס וגם שם היה פיצול לשני מסלולים ארוך וקצר. אנחנו ויתרנו על ההארכה ובחרנו במסלול הקצר. גם כי חששנו מגשם אבל גם כי כבר היינו מותשים (בעיקר אני) בכל זאת גם טיילנו גם בבוקר.
בסיום המסלול ישנה עוד הליכה של כחצי שעה לבקתה העליונה של מעלית הנוף של לואן LOEN Skylift. לתדהמתי האזור היה עדיין מושלג ברובו, ממש הלכנו בשבילים שנחצבו בשלג. הנוף היה מטורף. לפני שהגענו לשם לא חשבתי שזה מוצדק לעלות במעלית הזו, טעיתי מוצדק ומומלץ למרות המחיר (כ50 יורו לאדם).
לצערי לא הייתה לי מצלמה (במסלולי ויה פרטה המצלמה הגדולה מאוד מפריעה) וגם הייתי מאוד עייפה אז צילמנו קצת עם הטלפון וברגע שהמעלית הגיעה, שילמנו (כ40 יורו לאדם, מחיר מופקע בהתחשב בזה שכרטיס לעלות ולרדת עולה 50 יורו) וירדנו. המעלית שקופה והנוף לכל אורך הדרך מהמם. היינו במעלית עם המפעיל בלבד, בכל זאת השעה הייתה מאוחרת וזו עדיין לא עונת הטיולים.
חזרנו לדירה עייפים אך מאוד גאים בעצמנו ומרוצים, תיקתקנו ארוחת ערב טובה עם כוס יין והלכנו לישון – מה עוד הבנאדם צריך?
11.6.2022 - היום החמישי
אחרי ארוחת בוקר בדירה, ארזנו את המזוודות (לא מעריכים את המזוודות, עד שהן לא חסרות) ויצאנו לדרך לכיוון הפיורד המפורסם, גיירנגר (Geiranger). החלטנו לנסוע דרך כביש 258 שמוביל אל אתר הסקי של סטרין (Stryn Sommerski), זו נחשבת דרך מאוד יפה. שמענו דיווחים שהכביש חסום באזור אתר הסקי, בגלל גובה השלג, אבל קיווינו שיפתחו את המעבר לפני שנגיע.
נסענו עד האתר ולשמחתנו הרבה גילינו שבבוקר פתחו את המעבר כך שהמשכנו בכביש הזה עד היישוב Grotli. הדרך באמת מאוד מאוד יפה. חלק ניכר עדיין היה מושלג אבל ניתן היה לראות שגם בקיץ כדאי להגיע לשם ואף לעשות טיולים רגליים.
בסוף הדרך הזו עצרנו לקפה התרעננות ב Grotli Høyfjellshotell. בחנייה של תחנת הדלק והמלון חנו עשרות רכבי וולוו ישנים. הסתובבנו קצת בין המכוניות והתרשמנו מרמת ההשקעה והתחזוקה שלהן. אחד מבעלי המכוניות פתח איתנו בשיחה שבה סיפר לנו שהם נאספו מכל רחבי סקנדינביה. חלקם הגיעו אחרי יומיים שלושה של נסיעה (מהצפון הרחוק) והיעד שלהם הוא סטרין, שם יחנו יומיים ואז יתפזרו חזרה. הוא סיפר לנו שכרגע הם ממתינים שיאשרו להם לצאת לדרך, כי הדרך למקום כלשהו שלא הצלחתי להבין מהו (בכל זאת הוא דיבר במבטא נורבגי חזק מאוד) תפתח במיוחד עבורם בשעה 14:00. הנהנתי בנימוס אבל לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר.
נפרדנו מהבחור לשלום והלכנו למסעדה לשתות קפה. בזמן שנאבקנו בקפה הדוחה, ראינו שהמכוניות נסעו לדרכן.
היעד הבא שלנו היה תצפית Dalsnibba המשקיפה על הגיירנגר מלמעלה. יצאנו לדרך היפהפייה. אין רגע דל בנסיעות פה, הנוף עוצר נשימה כל הזמן.
כשהגענו לפנייה לתצפית, השומר עצר אותנו יחד עם כל המכוניות שרצו לפנות והסביר שיש כרגע מירוץ אופניים שמגיע עד התצפית ועוד כחצי שעה כשהמירוץ יסתיים, הדרך תיפתח. חיכינו בסבלנות רבה ואכן ראינו מדי פעם מדוושים עייפים מטפסים בכביש. כעבור כחצי שעה הדרך נפתחה והתחלנו להתקדם על הכביש, להפתעתנו הרבה, מולנו התחילו להגיע מכוניות הוולוו שפגשנו בגרולטי מוקדם יותר. סוף סוף הבנו מה הבחור ניסה להגיד לנו. "דלשניבה" בנורבגית נשמעת שונה מאוד מ"דלשניבה" בישראלית.
התצפית מאוד יפה, אבל הייתה רוח חזקה ומקפיאה כך שלא שרדנו למעלה הרבה זמן. חזרנו לרכב ונסענו לתצפית נוספת שנמצאת על הדרך ומכונה "לשון הטרול לעצלנים". הנקודה הזו Flydalsjuvet מורכבת משני מקומות שאפשר לעצור ולצלם. בהחלט עצירה שווה וקצרה.
כשרצינו לצאת מהחניון הקטן, עמד שם מיניבוס שחור וגדול וחסם את כל המעבר. הנהג עמד בחוץ וקרא בצרפתית לחברי הקבוצה לחזור לרכב. והם אכן חזרו אבל ממש לאט. בהדרגה נוצר פקק על הכביש הראשי, של אנשים שרצו להיכנס לנקודת התצפית ופקק בחניון של אלו שסיימו. את הנהג הצרפתי זה ממש לא עניין. הוא עמד וחיכה שכולם יגיעו תוך התעלמות מכל שאר העולם.
בסופו של דבר הוא הצליח לאסוף את כל הכבשים התועות של הקבוצה והמשיך בנסיעה. לצערנו נסענו אחריו את כל הדרך למלון שנמצא בצד השני של העיירה, ממש בתחתית דרך הנשרים. הוא נסע לאט ובצורה לא מיומנת וכל הזמן דחק את הרכבים מולו לשוליים. היתרון שמצאנו בנסיעה אחריו, הספקנו לראות את הנוף ואת העיירה הפצפונת.
גיירנגר היא לא ממש עיירה. זה מפרץ צר עם מעט בתי מלון, מעט מסעדות וחנויות ומיליון תיירים. במי המפרץ חנו שתי אוניות קרוזים ענקיות והתיירים שלהן מילאו את הרחובות מי ברגל, מי אופניים ומי ברכבים קטנים.
הגענו למלון המקסים שלנו Grande Fjord Hotel. החדר קטן אך יפה עם מרפסת שמש שהשקיפה על המפרץ. בהמלצת פקידת הקבלה נסענו לטיול רגלי באזור מסעדת Westerås. המסעדה ממוקמת מעל העיירה גיירנגר, ממש על צלע ההר ויוצאים ממנה מספר מסלולי תצפית קצרים. טיילנו שם כשעה וחצי ואז חזרנו למסעדה ואכלנו ארוחת ערב טעימה אך יוקרתית.
כשחזרנו למלון החלטנו ללכת להתרחץ בג'קוזי ספא של המלון שממוקם במרפסת נוף גדולה קומה אחת מתחת לחדר שלנו. היה ממש כייף ומפנק.
12.6.2022 - היום השישי
התעוררנו לבוקר סגרירי למדי, פתחנו מפה והסתכלנו על המסלול המתוכנן לנו בדרך לרונד (Runde). תוך כדי התכנונים, נפל לנו האסימון שהדרך הנכונה ביותר תהיה עם מעבורת מגיירנגר להלסייט (Hellesylt) וזו מעבורת שנחשבת חצי תיירותית ולכן צריך להזמין מקום. בצעד קל קפצנו לקבלה של המלון לברר את הנושא. תוך כמה דקות הפקידה הזמינה לנו מקום לשעה 11 בעלות של כ100 יורו לרכב פרטי עם נהג + נוסע. אלו חלק מהיתרונות של לטייל מחוץ לעונה העמוסה, ניתן להיות ספונטניים באטרקציות ומעבורות. החסרונות הם שחלק מהדברים עדיין לא פתוחים.
אכלנו ארוחת בוקר מצוינת במלון, ארזנו בקלילות ויצאנו לדרך. עוד לפני המעבורת עלינו לתצפית שממוקמת כמה דקות נסיעה מהמלון שלנו בדרך הנשרים המפורסמת. התצפית אכן יפה מאוד ושווה להגיע אליה גם במזג אוויר קודר.
מהתצפית נסענו ישר למעבורת. לפנינו בדרך נסע רכב שחור ענקי, לפי הנהיגה הגרועה שלו והדרך בה הלחיץ את הנהגים בכביש, זיהינו שזה הרכב של הצרפתים מהיום הקודם. התפללנו לת'ור (אל הרעם והברק) שהצרפתים לא מצטרפים להפלגה שלנו. ת'ור הוכיח את קיומו בכך ששלח לנו קצת גשם והצרפתים המשיכו לנסוע בדרך אחרת משלנו.
הגענו בזמן למעבורת. חיכינו בתור עד שהגיע תורנו לעלות. הראנו למכוון התנועה את האישור במייל והוא סימן לנו היכן להחנות. מאחר וזו הפלגה של שעה שנחשבת תיירותית ויש קריין שמסביר על הפיורד. עלינו לסיפון כדי לתצפת על הדרך.
המעבורת לא הייתה מלאה כך שלא היה חסר מקומות לשבת. התיישבנו בנקודה עם תצפית טובה ולידנו התיישבה קבוצה של יפנים. הם כנראה לא הספיקו לאכול ארוחת בוקר כי הם קנו לעצמם במזנון מנות חמות (בסגנון יפני?) וישבו וזללו אותן תוך כדי ההפלגה.
במהלך ההפלגה עלינו גם לסיפון העליון בחוץ, אבל לא נשארנו הרבה כי היה שם קר וטיפה גשום. לאורך ההפלגה שמענו הסברים על המפלים השונים שעברנו לידם וגם מידע על ההיסטוריה של הפיורד. אחרי שעה הגענו להלסייט. ממש ליד המעבורת יש מפל ענק עם זרימה עוצמתית, החנינו את הרכב וירדנו להסתכל עליו יותר מקרוב.
משם המשכנו בדרך הנופית לכיוון הישוב ארקו Urke. ממנו יש מעבורת להמשך הדרך שלנו. הדרך הייתה יפהפיה. אבל כשהגענו לארקו גילינו שאין שם כלום, פשוט כלום. בכל היישוב יש בערך עשרה בתים. יש סופר אחד פצפון שהוא גם בית הקפה המקומי אבל מאחר והגענו ביום ראשון – הוא היה סגור.
התאכזבנו מאוד כי ממש רצינו לכרסם משהו, פתאום ראינו שבתוך הסופר ראינו שיושבים כמה אנשים, אז דפקנו בנימוס בדלת בתקווה שנזכה לקפה או משהו אבל הם הזעיפו לנו פנים ואמרו ברוע לב שהמקום שסגור – אולי זו הייתה ישיבת הפיכה ביישוב ונכנסנו לתוך תכנון המרד?
נסענו למעבורת וחיכינו לה. ברוב המעבורות שהיינו בהם יש שלט שמעדכן מתי מגיעה המעבורת הבאה. חיכינו כחצי שעה, רוב הזמן לבד אבל מתישהו הגיעו עוד 2 מכוניות. בסוף המעבורת הגיעה ותוך כעשר דקות של הפלגה כבר היינו בצד השני.
בדרך עצרנו בעיירה הקטנה Ørsta מאחר ויום ראשון, רוב המסעדות ובתי הקפה סגורים. מצאנו מסעדה איטלקית קטנה בשם Little Naples שהיתה פתוחה. מבחר המנות שלהם כללו פיצות, פסטות וקבב! אכלנו פיצה ופסטה, חוויה בינונית ביותר. אחר כך מצאנו סופר קטן פתוח והצטיידנו במעדנים וחטיפים לערב. המשכנו עד למלון שלנו בעיירה Fosnavåg הסמוכה לאי רונד.
המלון מרשת ת'ון היה מצויין. חדר ענקי עם פינת ישיבה גדולה ונוף לים. מזג האוויר המשיך להיות חורפי אז נשארנו במלון בתקווה שישתפר בהמשך.
בערב אכלנו את החטיפים והמעדנים ועשינו סיכום ביניים לטיול. המסקנה שלנו הייתה שאפשר לעשות את הטיול לגיירנגר כטיול יום מהעיירה סטרין. סטרין ממוקמת במיקום מאוד מרכזי, יש בה מבחר גדול של מלונות, חנויות ומסעדות והמון אפשרויות לטיולים יומיים. ולא פחות משמעותי, עומס התיירות בסטרין פחות מורגש והמחירים יותר נוחים. לעומת זאת גייראנגר היה פשוט מפוצץ תיירים – אלפים מגיעים בקרוז ומציפים את המקום – וזה לא בעונה! אנחנו חמקנו מהעומס כי אכלנו וישנו במקומות שלא היו במרכז העיירה.
13.6.2022 - היום השביעי
התעוררנו בבוקר ליום חורפי ביותר. אכלנו ארוחת בוקר עשירה וטעימה במלון. ויצאנו לכיוון רונד (Runde). נסענו לאורך החוף של האי עד שהכביש נגמר וזה קרה אחרי בערך 10 דקות כי האי הזה ממש פצפון ויש בו יישוב קטן מאוד שכולל אולי 20 בתים.
חזרנו למרכז המבקרים של האי (נפתח בעשר בבוקר) שם הסבירו לנו שמושבות הפאפינים והעופות האחרים נמצאות בצד השני של האי מעבר להר. יש שתי דרכים להגיע לשם או במסלול הליכה קצר שעולה על ההר ויורד לצד השני ליד המושבה או בשיט מסביב לאי.
את השיט פסלנו על הסף, מחלת ים בגשם לא נשמע לנו כמו משהו שבן אדם שפוי יבחר לעשות. הסתובבנו קצת במרכז המבקרים בתקווה שמזג האוויר יתבהר אבל הענן הממטיר שישב על האי כולו ועל ההר בפרט, סירב לזוז והגשם טיפטף וטיפטף. מאחר ולפני שנה ביקרנו במושבת פאפינים ענקית באיסלנד, החלטנו לוותר גם על מסלול ההליכה וגם על הפאפינים. חזרנו לאוטו ושמנו ניווט לכיוון העיר אלסונד.
הנסיעה לאורך הים הייתה גשומה ברובה וגם כשהגענו לעיר היה גשם. התמקמנו בדירה וחיכינו שקצת יתבהר. לקראת ארבע התבהר מעט ויצאנו לטיול בעיר. אלסונד (Ålesund) עיר יפה ונעימה, ישבנו לקפה נחמד ב – Dråpe Ålesund Kaffehus חשבנו גם לאכול שם אבל האפשרויות בשעה שהיינו היו ממש מוגבלות אז ויתרנו. ארוחת ערב מוקדמת, אכלנו במסעדה תאילנדית Rotsabieng AS האוכל היה בינוני על גבול הלא טעים. אחר כך קנינו ב Racoon Coffee מאפים לערב וחזרנו לדירה.
כך תם לו השבוע הראשון בטיול. שבוע שברובו זכינו למזג אוויר מצוין הנופים היו עוצרי נשימה ועם האוכל – הסתדרנו.
אוכל ולינה
המלון:
Comfort Hotel Bergen Airport
Vesterland Holiday Park, Vesterland, 6854 Kaupanger
Grande Fjord Hotel, Geiranger
Thon Hotel Fosnavåg, Gerhard Voldnes veg 7, 6090 Fosnavåg
:מסעדות
Vågal Burger and Gin, Gravensteinsgata 5, 6856 Sogndal
Lustrabui Sogndal, Parkvegen 4E, 6856 Sogndal
Brunsj & Briller, Ospene 7, 6843 Skei i Jølster
Stryn Kaffebar & Vertshus, Tonningsgata 19, 6783 Stryn
Westerås Restaurant, Gnr 121 Bnr 5, Geirangervegen 320, 6216 Geiranger
Little Naples, Anders Aarsæter-gata 2, 6150 Ørsta
Dråpe Ålesund Kaffehus, Storgata 4, 6002 Ålesund
Rotsabieng AS, Røysegata 13, 6003 Ålesund
Racoon Coffee, Kongens gate 6, 6002 Ålesund
הפוסט סגור לתגובות