הטירול - ירוק, לבן וכחול
סוף ספטמבר 2024, הגענו לחבל הטירול באוסטריה לשטוף את העיניים והנפש בקצת מראות אלפיניים. הסופה בוריס שהקדימה אותנו בכמה ימים צבעה את הכל בלבן והוסיפה את המראה המושלג שאנחנו כל כך אוהבים.
בקיץ 2024 נועם ואני דיברנו לא מעט על נסיעת התרעננות מהמלחמה (חרבות ברזל), רצינו להספיק לפני תחילת הלימודים באקדמיה וגם לפני החגים. בשבוע השני של ספטמבר כשראש השנה כבר היה ממש קרוב, החלטנו שחייבים דחוף לנסוע. בהתחלה חשבנו לטוס לבנסקו שבבולגריה, נועם ורועי היו שם לפני שנה וידענו שאין צורך לארגן כלום חוץ מטיסה ומלון אבל ממש ברגע האחרון גם דן החליט שהוא מצטרף אז החלטנו לשדרג ליעד קצת יותר מאתגר (דורש רכב, מלונות ומסלולים) ובחרנו בחבל הטירול שבאוסטריה.
את יום שלישי בבוקר העברתי בקריאת פוסטים על חבל טירול, ניסיתי להבין איפה כדאי להתמקם ואיך כדאי להגיע. בערב כבר קנינו כרטיסי טיסה ליום ראשון הקרוב לוינה עם חברת וויז ולמחרת בבוקר טיסת המשך לאינסברוק, שכרנו רכב והזמנו לינה בדירת 2 חדרי שינה בעמק אוץ ועוד דירה בעמק טל.
ביום רביעי בערב, רועי גילה שגם הוא יכול להצטרף, תוך 10 דקות הוספנו אותו לטיסות, ונשארו לנו 3 ימים לתכנן מסלולים ותכניות.
יום ראשון בערב, טסנו לוינה, כשהגענו חיפשנו את השאטל של המלון, עברנו שלוש פעמים על פני כל הנהגים עם השמות אבל אף אחד לא היה עם השם שלנו או של המלון. ניסינו להתקשר למלון לברר מה קורה, אך לא היתה תשובה. בסוף פשוט לקחנו מונית מהמוניות של שדה התעופה. המלון ממוקם כעשר דקות מהשדה וכשהגענו לא היה אף אחד בקבלה וכל הלובי היה חשוך למחצה. הסתכלנו קצת מסביב עד שמצאנו מעטפה עם השם שלנו ובתוכה מפתחות לשני החדרים. מאחר וציפתה לנו השכמה מוקדמת, סגרנו את היום והלכנו לישון.
יום שני - 16.09.24
השכמנו קום כדי להגיע בזמן לטיסת הבוקר שלנו לאינסברוק. התקשרנו למוקד של מוניות שדה התעופה (כפי שהנהג של הלילה הדריך אותנו לעשות) ושם אמרו לנו שתוך עשר דקות, נהג יגיע לאסוף אותנו.
ירדנו ללובי ושם גילינו לתדהמתנו את נהג השאטל של המלון אוסף אנשים כדי לקחת אותם לשדה התעופה. מסתבר שהשאטל שלהם הוא רק מהמלון לשדה ולא להפך (באתר שלהם זה ממש לא רשום) ושניתן לתאם את זה בשעות שהלובי פתוח. בתכלס הוא הסכים להסיע אותנו אבל לא היה לו מספיק מקומות כך שהוא היה צריך לנסוע ולחזור ובנתיים המונית שהזמנו כבר הגיעה, אז ויתרנו ונסענו במונית, מודה שזה היה קצת מעצבן אבל התגברנו.
הטיסה עם אוסטריאן עברה חלק ונמשכה 50 דקות בלבד. בשדה הקטן של אינסברוק ירדנו מהמטוס והלכנו ברגל פנימה כשלידנו הסבלים הורידו את המזוודות ועם עגלה ידנית הכניסו אותן לאולם קבלת הפנים.
תוך כמה דקות אספנו את הרכב שלנו מחברת אלאמו ויצאנו למרכז העיר אינסברוק לחפש לעצמנו ארוחת בוקר.
כמו בכל עיר שמכבדת את עצמה, גם באינסברוק יש בעיות חנייה, בשלב מסויים הצלחנו להכנס לחניון תת קרקעי שבדיעבד הבנו שזה חניון ענק שמשתרע מתחת חלק נכבד ממרכז העיר. אנחנו חנינו באזור שקרוב יחסית למסעדה בעלת השם המבטיח "מועדון ארוחת הבוקר" ומייד הלכנו לאכול.
ארוחת הבוקר, אין דרך לעדן את זה – הייתה ממש לא טעימה, הקפה היה דווקא סבבה לגמרי. עשינו כמיטב יכולתנו לא לצאת רעבים מהמקום וכשסיימנו יצאנו להסתובב קצת בעיר.
מזג האויר היה קר, אפרורי ואפילו טיפה גשום. למעשה הגענו לאוסטריה בסופה של הסופה האימתנית "בוריס" שהכתה באירופה בימים האחרונים וגרמה גם באוסטריה וגם בסלובקיה להצפות חמורות, שיבושים בחשמל, בטיסות ובכבישים וגם הרבה מאוד שלג. הסתובבנו קצת בנקודות המומלצות של העיר, זו עיר הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי כשנסענו, אני חשבתי שנוסעים לעיירה בהרים אבל בפועל זו עיר אירופאית לכל דבר.
נכנסנו קצת לחנויות מטיילים אחר כך הלכנו אל הנהר של העיר. כיאה לכל עיר אירופאית, גם באינסברוק יש נהר גדול עם גשרים לצד השני של העיר. חצינו את הגשר והלכנו קצת לאורך גדת הנהר, בשביל שחצה גן ציבורי ירוק וחזרנו ללב העיר דרך גשר אחר.
לקראת השעה 14:00 חזרנו לרכב כדי לנסוע לדירה שלנו בעמק אוץ. בדרך התחלנו לראות את הנופים היפים של טירול, הרים מושלגים, נהרות זורמים, מרבדי דשא ועיירות קטנות – איזה כייף.
כשהגענו לעיירה הקטנטנה אוץ' התחלנו להתפתל ברחובות הקטנים כדי להגיע לדירה שלנו אבל כל הזמן הגענו למבוי סתום. מסתבר שאחד השכנים עושה שיפוץ ובגלל שהרחובות כל כך צרים, פשוט אין מעבר. בניסיון השלישי הצלחנו להגיע לדירה, אחרי שנסענו לצד השני של העיירה ומשם מצאנו רחוב (צר מאוד כמובן) שאינו חסום.
הדירה עצמה מעוצבת ומאוד יפה ונעימה, מאוד נקייה, מאובזרת בכלי מטבח חדשים. היא חלק מקומפלקס של דירות ובמרתף יש מכונת כביסה ומייבש וגם ארון עם מצרכי מכולת שאפשר לקחת ולהשאיר כסף (מבוסס על אמון) בנוסף יש חנייה ומעלית.
היו גם כמה חסרונות, במקום חדר רחצה פרטי ביחידה הזוגית, שמו שם אמבטיית ישיבה מוזרה וגבוהה שכדי להכנס אליה היה צריך להיות מטפס הרים מדופלם ולא ניתן היה להתקלח בה בלי להרטיב את רוב החדר. כך שאחרי הנסיון הראשון הרמנו ידיים וחלקנו את המקלחת המרכזית שהייתה גדולה ומוצלחת מאוד. את שני חדרי השירותים חילקנו מראש, אחד לכל זוג כדי לחסוך תורים ומבוכות.
מבחינתנו היה עוד חיסרון אבל זה היה בגלל שביום שהזמנו את הדירה חשבנו שנהיה רק שלושה אנשים ולכן לקחנו דירה עם חדר זוגי והחדר השני היה עם מיטת קומתיים, בדיעבד הפכנו לשני זוגות כך שהחדר של נועם ורועי היה קצת פחות מפנק.
בסה"כ זו הייתה דירה מעולה. המיקום היה נהדר, גם המסעדות וגם הסופרמרקט היו במרחק של כמה דקות הליכה. בעלת הבית ממהרת לענות וגם קיבלנו כרטיס הנחות של עמק אוץ שהקנה לנו הנחות ברחבי העמק. אחרי שהתארגנו בדירה, קפצנו לסופר וקנינו מצרכים לארוחת בוקר ואז יצאנו ברגל לאכול בקפה היינר (Cafe Heiner) המנות היו טעימות ומאוד גדולות, יצאנו מלאים עד אפס מקום.
יום שלישי - 17.09.24
אחרי ארוחת בוקר מתוקתקת בדירה, שכללה טוסטים, סלט וקפה, יצאנו לטייל בעמק אוץ. מזג האוויר עדיין היה לא במיטבו, כלומר השמים לא היו כחולים אבל לא ירד גשם.
התחנה הראשונה שלנו הייתה באגם פיברגר (Piburger See), אגם לא גדול שנמצא ממש ליד העיירה ומשמש בקיץ כאזור פיקניקים ורחצה. החנינו את האוטו בחניון שליד האגם, סגרנו טוב את המעיל ויצאנו להליכה קלילה של כרבע שעה מהחנייה. בדרך ראינו מבנה שנראה ישן ומעניין וכשהתקרבנו הבנו שזה שיחזור או שיפוץ של תחנת קמח (Mühle Piburg).
האגם עצמו חמוד מאוד, יש מסלול שמקיף אותו אבל אנחנו ויתרנו עליו, מתאים למי שיש לו יותר ימים ממה שהיו לנו ואולי גם למזג אוויר יותר חמים ונעים.
הנקודה השנייה שלנו ביום הזה הייתה מפלי שטוביאן (Stuibenfall), אלו המפלים הגבוהים ביותר באזור ונחשבים נקודת עצירה חובה, מה שכן הם כוללים עלייה וירידה של המון המון מדרגות (סה"כ כ800 למי שעושה את כל המסלול, יש נקודות עצירה שונות שאפשר להסתפק בהן שיכללו פחות מדרגות וגם פחות תצפיות).
כיוונו את הווייז לאחת מנקודות התצפית ויצאנו לדרך, כבר במעלה ההר כשהתחלנו לנסוע בתוך ערפל, הבנו שצפויה לנו בעיה עם התצפיות אבל המשכנו לנסוע. החנינו בנקודת התצפית, ירדנו כמה מדרגות רק כדי לראות זרם מים קטן עמוק בערפל והחלטנו שנוותר על מסע מדרגות בעננים וניסע למקום אחר. אז אומנם לא ראינו את המפל אבל גם לא כאבו לנו הרגליים. אני אוסיף שמהתמונות שראינו של המקום – והחלטנו שלא נורא כבר ראינו מפלים מרשימים מהאחד הזה.
המשכנו בנסיעה בתוך העמק עד העיירה היפה זולדן (Sölden). דבר ראשון החלטנו לתגבר את עצמנו בקפה ועוגות, מצאנו איזה בית קפה (Café Pusteblume) עם המלצות סבירות וגינה עם נוף משגע. התיישבנו לנו בכייף, השמיים התבהרו והפכו כחולים, שמש חורפית חיממה אותנו ונוף נהדר השקיף אלינו מכל כיוון, העוגות היו בינוניות והקפה נחמד, אבל המיקום היה מושלם.
מאוששים מהסוכר והקפאין הלכנו לרכבל הקרוב ובדקנו האם כרטיס ההנחות שקיבלנו מבעלת הבית מקנה לנו הנחה, לשמחתנו גילינו שהכרטיס מקנה לנו עלייה חופשית ברכב עד לתצפית הצמודה למוזיאון 007.
הנוף למעלה היה מטריף! כך שהסתובבנו שם בכל פינה ועלינו לתצפית הגבוהה ביותר במקום. בשלב מסויים התיישבנו במסעדה למעלה ליד החלון, נועם ורועי הזמינו בירה ויין, אני הזמנתי מרק ודן לקח קפה. ישבנו בכייף גדול מול הנוף והתפעלנו. המסעדה הזו נחשבת מסעדת "יוקרה" ולכן המלצרים וההגשה קצת מפונפנים שלא לאמר פלצנים, אבל בסה"כ היה טעים וניכר היה שהם רגילים שחלק ניכר מהלקוחות שלהם הם אנשים פשוטים (כמונו).
עד שירדנו והתחלנו לנסוע חזרה, כבר היינו בשעות הצהריים המאוחרות. החלטנו שנעצור באקווה דום שזה המרחצאות הגדולים והמפורסמים ביותר באזור. ידענו שהם כלולים בכרטיס העמק שלנו אבל לא היינו בטוחים שנספיק וגם לא ידענו מה הכניסה כוללת.
החנינו בחניון הענקי של המקום, הוא היה מאוד ריק וזה שימח אותנו כי הבנו שלא יהיה עמוס מאוד. לקחנו את התיק עם בגדי הים והמגבות שהבאנו מראש והלכנו לקופה. הקופאית הסבירה לנו שהמקום בשיפוץ כך שהבריכות המקורות פתוחות רק באופן חלקי, הכרטיס שלנו איפשר לנו כניסה חינם ולוקר לכל אחד. הלכנו לחדרי ההלבשה ושם גילינו תגלית מאוד מצערת, נועם ורועי שכחו את השקית עם בגדי הים בדירה.
אחרי כמה דקות של תסכול והעלאת רעיונות לפתרונות שכללו רחצה בתחתונים, חזרה לדירה, ויתור על כל הבילוי. נועם חזרה לקופאית כדי לבדוק אפשרויות ואז הסתבר שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לאנשים ולכן יש להם בחנות גם בגדי ים. תוך כמה דקות הזוג הצעיר התהדר בבגד ים חדש ויצאנו לבריכות.
אין הרבה מה לומר, המקום גדול מאוד, יש כמה בריכות חיצוניות שהן גם מאוד מאוד יפות וגם נהנות מנוף מטורף סביבן. חלק מהבריכות לא היו מספיק חמות לדעתנו אבל זה דווקא אפשר לנו לשרוד שם יותר זמן. התחלנו בבריכה התחתונה שממנה עולים לבריכות המלח. התחלנו ללכת במנהרת המים כשלפתע נסחפנו לתוך לאחת המנהרות שהתפצלו מהדרך הראשית. זה היה מאוד מבדר, בסוף הלופ קפצנו החוצה וחזרנו לאותה הנקודה. מסתבר שזה מעין סיבוב כייף כזה עם משאבה חזקה מאוד.
ממש בהמשך ההליכה עמדה זוג ישראלים ופתחו בשיחה עם כל מי שעבר שם. וכן, אכן כמעט כל מי שעבר שם היה באמת ישראלי. אנחנו הלכנו עם ראש מושפל ולא יצרנו קשר עין, כי ממש לא התחשק לנו להכנס לאירוע חברתי.
עלינו לאחת מבריכות המלח והתמקמנו באזור נוח ומפנק. בשלב מסויים נועם ורועי הלכו לבדוק את שתי הבריכות האחרות במגדל, אבל חזרו ואמרו שהמיקום שלנו הוא המוצלח ביותר.
אחרי כשעה וחצי במקום, מיצינו לחלוטין והתקפלנו משם. בסה"כ היה ממש נחמד, בילוי קליל במקום יפה. בגלל שהיינו לא בעונת הטיולים ולא בעונת הסקי, המקום היה די ריק וזה תרם לחוויה החיובית. לא לקחנו את הטלפונים לבריכות כך שאין לנו תמונות מהמקום.
בדרך חזרה לדירה עצרנו בסופר, קנינו לנו מצרכים לארוחת ערב ובוקר וחזרנו לדירה.
ארוחת ערב חביבה למדי אכלנו בדירה החמימה והנעימה.
יום רביעי- 18.09.24
ביום הזה החלטנו לנסוע לסיבוב בעמק השכן, עמק פיץ או בשמו האוסטרי פיצטל. למי שלא הבין טל = עמק. אז שוב התחלנו את הבוקר בארוחה בדירה ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה שלנו בעמק, הייתה גשר מיתרים ענקי ומרשים (Benni Raich-Brücke), שנמצא ממש ליד העיירה Arzl im Pitztal שהיא העיירה הראשונה בעמק וגם הגדולה ביותר. כשהגענו המקום היה נטוש לחלוטין, ניכר שבעונת התיירות מגיעים לשם הרבה אנשים, יש מגרש משחקים קטן ובית קפה וחברה שמוציאה קפיצות באנג'י מהגשר.
הלכנו קצת על הגשר מצד לצד, הנוף היה יפה ומזג האוויר בהיר ונעים, שמחנו שאין שם אף אחד זה הפך את החוויה ליותר נינוחה ופרטית
אחרי הגשר נסענו למפל Söllbergwasserfall. מדובר במסלול של כחצי שעה בעלייה עד למפל וכמובן חזרה באותה הדרך. הדרך לא קשה, העלייה מתונה ברובה. כשמתקרבים למפל העלייה קצת יותר תלולה וכוללת גם קצת מדרגות. בסה"כ מסלול נחמד מאוד.
מהמפל המשכנו בנסיעה עד לעיירונת (או יותר נכון מקבץ קטן של בתי מלון) בשם Mandarfen. משם לקחנו רכבל לאגם Rifflsee. קראנו הרבה מאוד המלצות על האגם ועל המסלול המקיף אותו אבל מאחר והגענו מייד אחרי הסופה בוריס, האגם היה מושלג לחלוטין ולמעשה השביל המקיף אותו נפתח רק אתמול לתיירים. המראה של האגם המושלג היה מרהיב ומזג האוויר היה מושלם ואפילו קצת חם לסירוגין.
החלטנו ללכת קצת על גדת הנהר ולראות כמה זמן זה אמור לקחת להקיף אותו. אחרי כעשרים דקות הבנו שהמסלול המקיף עומד לקחת כשלוש שעות, השלג מייצר מראה קצר שמטעה. יש הרבה שבילים מסביב לאגם שחלקם מתחברים לכל מיני מקומות אחרים בהרים, וחלקם מחזירים לבקתה של הרכבל. בחרנו אחד שנראה לנו נוח להליכה והתחלנו לחזור.
ממש באותו הזמן זוג צעיר עם עגלת תינוק החליטו גם הם לחזור לכיוון הרכבל אבל הם בחרו בשביל אחד מתחת לשביל שלנו. בזמן שהלכנו על השביל היחסית רחב שלנו, ראינו איך הם מסתבכים עם העגלה, מושכים, מרימים, דוחפים אבל ממשיכים. אחרי כרבע שעה הם נשברו, תפסו את העגלה בידיים, חזרו לנקודת ההתחלה ועלו אל השביל שלנו שהיה משמעותית יותר נוח ועם קצת פחות שלג על השביל.
בתחנה של הרכבל יש קפיטריה, חשבנו לאכול שם משהו קטן אבל בחוץ לא היו מקומות ישיבה ובפנים היה חם, טיפה מסריח ובלי נוף אז החלטנו לוותר וירדנו חזרה לעמק. ממש ביציאה מהרכבל, מצאנו מקום נחמד בשם Bar–Restaurant Siglu, אכלנו פיצות טובות ושפצלה ושתינו קפה. היה מוצלח למדי.
לפני שהתחלנו לחזור, הלכנו למדשאה ענקית ממש ליד בתי המלון וישבנו קצת בשמש הנעימה.
בדרך חזרה עצרנו בעוד נקודה ששמענו שמומלצת לפיקניקים Bergbadesee und Kneippanlage. קצת התברברנו בדרך לשם, למרות שאין שם כמעט בתים בדרך, אבל הרגשנו שאנחנו נכנסים לשטח פרטי או משהו, אז ניסינו לנסוע בדרך אחרת. בסוף הצלחנו להגיע וראינו שהיינו ממש ליד המקום גם קודם.
המקום עצמו אכן מקסים וגם יש בית קפה שנראה ממש טוב ליד. אנחנו כבר היינו אחרי אוכל, אז נשארנו כמה דקות ליד האגמון הקטנטן ואחר כך חזרנו לאוטו ולדירה.
ארוחת ערב אכלנו שוב בדירה.
יום חמישי- 19.09.24
יום הטיול האחרון שלנו באזור הזה, התלבטנו האם לעשות סיבוב חוזר בעמק שלנו אוץ'. לנסות לראות את המפלים שפיספסנו ולעלות בעוד רכבלים לתצפיות אחרות מאלו שכבר עשינו. בסוף החלטנו שניסע לעמק קאונרטל Kaunertal שקראנו שיש לו דרך אגרה יפה ומיוחדת ושהוא יותר פראי ופחות מתוייר מאחרים.
דבר ראשון הגענו לכניסה אל הדרך שם שילמנו דמי כניסה. הקופאית הציעה לנו לרכוש כבר שם כרטיסים לרכבל שמגיע אל האגם בראש ההר אבל אנחנו החלטנו שלא בא לנו להתחייב, לא ידענו כמה זמן תארך הדרך וכמה כוח יהיה לנו בסיומה.
לקחנו את מפת הנקודות המומלצות של דרך האגרה והתחלנו לנסוע. הנקודות הראשונות היו ממש בתחילת הדרך, קרובות אחת לשניה ולא כל כך מעניינות. עצרנו באחת מהן, בעיקר כדי למצוא לעצמנו שירותים בשטח וגם היינו מצליחים אלמלא חבורה של רוכבי אופניים בחרה לעצור דווקא שם כדי להחזיר נשימה. זה היה מעצבן כי הדרך בשלב הזה הייתה מישורית לגמרי וריקה כמעט לגמרי מתיירים. כנראה שהם חשבו שאם עצרנו שם זה אומר שזו נקודה ממש מוצלחת. הוספתי תמונות של כמה נקודות על המפה, שהיו לדעתנו קצת רנדומליות.
הנקודה הראשונה שהייתה ממש יפה, הייתה הסכר הבנוי של העמק. עצרנו והסתובבנו שם.
ממש ליד הסכר מצאנו גם בית קפה קטן Cafe Seepanorama וניצלנו את ההזדמנו להשתמש בשירותים שלהם. הקפה והאוכל לא נראו כל כך טעימים, אז ויתרנו והמשכנו בדרך שהפכה למאוד מאוד יפה ככל שהתקדמנו. חברינו רוכבי האופניים גם הגיעו, בערך כשהחלטנו להמשיך, בשלב הזה כבר הייתה להם עלייה מפותלת וקשה למדי כדי להגיע אל האגם עם הסכר ולכן התחלנו לפתוח עליהם פער יותר ויותר משמעותי.
תוך כדי נסיעה החלטנו שבא לנו לעשות מסלול קצר ברגל כדי לראות מפלון קטן. הדרך הייתה מושלגת לחלוטין והסימנים של השביל נראו רק בקושי. בשלב מסויים של הדרך נראה היה שהשביל מתפצל לנקודות תצפית שונות, אז הלכנו לשני הכיוונים. כיוון אחד נגמר בדרך ללא מוצא בשל שלג גבוה ונחל, בכיוון השני מצאנו שולחנות פיקניק, אז עצרנו לנוח קצת בשמש הנעימה. דן ניצל את ההפסקה כדי להמשיך בשביל ממש עד המפל, אנחנו הסתפקנו בלהסתכל עליו עושה את הדרך.
הנקודה הבאה שבחרנו לעצור הייתה נקודת תצפית על העמק, נקודה שממש צמודה לכביש. כשעצרנו ראינו גבר מסתובב שם עם שני הכלבים שלו ברכב שלו שעמד לצד הכביש ראינו דמות שיושבת בכיסא שליד הנהג ולא זזה. התקרבנו בחשש מה אל הרכב וראינו שזו אישה זקנה מאוד, מקרוב הצלחנו לראות שהיא עדיין בחיים.
לאורך כל הזמן שעמדנו שם, שמענו רעש מחריש אזניים של צרחות מוזרות אבל לא הצלחנו להבין מה המקור שלהן. חשבנו שזו ציפור כלשהי אבל לא ראינו כלום. כשכבר התייאשנו מלמצוא את הציפור והתחלנו לחזור לרכב. הגבר עם שני הכלבים הגיע אלינו והצביע לנו בכיוון אחר לגמרי ממה שחשבנו, ממש מתחת לכביש בשדה הקטן, עמדה מרמיטה וצווחה עלינו בלי להפסיק. כנראה שהיא הייתה מאוד בלחץ.
המשכנו בדרך ועצרנו ליד אגם קטנטן, מושלג ויפהפה. הלכנו קצת סביבו ונהננו מהאוויר הטוב והנוף המרהיב. בהמשך הגיע לשם גם החבר שלנו עם הכלבים. הפעם הוא הוציא אותם להפסקה קצת יותר פעילה שכללה משחקים בשלג. האמא שלו (לפחות אנחנו חושבים שהיא אמא שלו כי אם היא לא, אז זה ממש מוזר) נשארה גם הפעם סגורה באוטו.
לאורך כל הנסיעה היינו במגמת עלייה ובכל פיתול שעברנו היה שלט שציין באיזה פיתול אנחנו, בסדר יורד, כך שידענו בערך כמה דרך נשאר לנו. האגמון היפה היה כבר ממש קרוב לסוף הדרך.
כשהגענו למעלה, מצאנו חניון גדול שהיו בו לא מעט מכוניות. מהר מאוד גילינו שמערת הקרח שרצינו ללכת לראות, כחלק מהנקודות המומלצות של המסלול – סגורה בשל תנאי השלג. על פסגת ההר התיישב ענן אפור ענקי וכיסה את הרכבל כמעט מנקודת היציאה. ברכנו את עצמנו על זה שלא קנינו כרטיסים לרכבל, זה היה נראה מאוד קר ולא נעים לעלות למעלה וברור שלא ראו שם נוף לשום מקום.
עשינו סיבוב בקפיטריה שליד הרכבל אבל היא נראתה שילוב של בית תמחוי עם חדר אוכל של קיבוץ אז החלטנו לכרסם חטיף (שהבאנו מראש) ולהתחיל לנסוע חזרה. ממש כשהתחלנו לנסוע ראינו את רוכבי האופניים מתקרבים לחניון. הם נראו מותשים לחלוטין אבל התמלאנו כבוד אליהם, זו הייתה דרך מאוד מאתגרת. הצעיר שבחבורה נופף לנו לשלום וראינו את החיוך שלו שהיה שילוב של סבל, קושי ואושר.
בדרך חזרה עצרנו מהצד השני של האגם עם הסכר והלכנו קצת על גדת האגם. בדרך פגשנו חבורה של מרמיטות צווחניות שהתנגדו לפלישה שלנו. כשחזרנו לאוטו, החלטנו שננסה להקיף את האגם מהצד השני. התחלנו בנסיעה אבל כעבור כחמש דקות הגענו לשער עם שלט שמודיע שהכביש סגור לשיפוצים, ככל הנראה חלק מנזקי הסופה.
הסתובבנו ונסענו את כל הדרך חזרה והחוצה מכביש האגרה. ממש ביציאה מהכביש עצרנו במסעדה קטנה בשם Talgenuss שנמצאת בתוך מרכז עם בריכה ועוד כמה דברים משהו שנראה קצת כמו מתנ"ס. המטרה שלנו הייתה לאכול את הקינוח האוסטרי המפורסם, לפחות כך אומרים, אנחנו מעולם לא שמענו עליו, קייזרשמרן. האמת שזו הייתה הפתעה ענקית מכל הבחינות, גם גודל המנה היה מפלצתי, אחד כזה הספיק לכולנו וגם היה טעים מאוד מאוד. שלחנו למשפחה בארץ תמונה וביקשנו מליאור שתתחיל לחשוב איך מכינים את זה (ספויילר, היא הצליחה) הקייזרשמרן מורכב ממה שנראה כמו רצועות של פנקייק מטוגנות בחמאה, מכוסות באבקת סוכר ומוגשות לצד ריבה – כמה רע זה כבר יכול להיות?
חזרנו לדירה שלנו למנוחה קלה וארוחת ערב אכלנו שוב בקפה היינר שנמצא ממש בקרבת הדירה.
יום שישי- 20.09.24
אכלנו ארוחת בוקר אחרונה בדירה, סידרנו קצת, סיימנו לארוז ויצאנו לדרך. היעד שלנו להיום הוא עמק צילר שם לקחנו דירה ללילה אחד. חזרנו לכביש הראשי לכיוון אינסברוק. כבר בדרך ראינו שרוב השלג שהיה על פסגות ההרים נעלם לגמרי, כך שקיבלנו תמונה יותר ריאלית של איך האזור הזה נראה בעונת הקיץ. חלפנו על פני אינסברוק אבל במקום להכנס לצילרטל ירדנו קודם לאגם Achensee שנמצא ממש בקרבת הירידה לעמק.
מסביב לאגם יש הרבה מאוד חניונים בתשלום, מצאנו חניון עם מקום פנוי, שילמנו במדחן הסמוך עבור שעה ויצאנו לסיבוב קצר על גדת האגם.
האגם גדול מאוד ויפה. מאוד מתוייר ומטוייל. הרבה מאוד אנשים מגיעים עם הכלבים שלהם או באופניים כי סביב האגם יש גם שביל אופניים וגם כמה גינות כלבים מגודרות ומטופחות. גינות הכלבים היו כל כך יפות שבארץ הן כנראה היו הופכות לגן בוטני בתשלום. אבל פה הירוק והפריחה זה חלק מהחיים השוטפים. מעל האגם ריחפו כל מיני סוגים של מצנחי רחיפה. בתוך האגם שטו סירות גדולות וקטנות. סה"כ אגם יפה ונעים מומלץ כיעד לפיקניק או הליכה משפחתית נינוחה
אחרי כחצי שעה של הליכה, חזרנו לאוטו ונסענו לצילרטל. החלטנו שדבר ראשון נעצור בבית קפה מקומי כדי לאכול משהו, נועם מצאה מקום מומלץ בעיירה פוגן (Fügen) אז נסענו לשם, החנינו את הרכב בחניון מקורה וצעדנו במרץ אל בית הקפה. כבר כשנכנסו, מבט אחד סביב וקצת יצאה לנו הרוח מהמפרשים. המקום נראה עלוב על גבול הדוחה, אבל יש המלצות כל כך טובות אז שווה בדיקה. התיישבנו, לקחנו תפריט ואז נפל לנועם האסימון והיא הודיעה לנו בלחישה: "אנחנו לא במקום הנכון". הסתכלנו ימינה, הסתכלנו שמאלה, תפסנו את המעילים והתיקים וברחנו בשקט החוצה.
מסתבר שאיכשהו בתהליך חיפוש החנייה התרחקנו מהיעד שלנו קצת יותר ממה שחשבנו. פתחנו מפת גוגל, שמנו ניווט ויצאנו לדרך, ותוך כחמש דקות כבר היינו במקום הנכון. בית הקפה Café-Konditorei Edelweiß היה יפה והייתה בו אווירת וינטג' ביתית. יש להם פרלינים תוצרת בית וגם מבחר עוגות. בחרנו לנו שלוש עוגות לכולנו וקפה והתיישבנו בחוץ. השירות היה נעים וידידותי. מורגש שהמקום הוא עסק משפחתי. העוגות היו נחמדות, הקפה טוב – סה"כ מקום נחמד מאוד.
המשכנו בנסיעה לתוך העמק הנסיעה הייתה מדהימה. עמק ממש יפה לקוח מהסיפור על היידי בת ההרים, ירוק כולו ומנוקד בבתים. נסענו עד שהגענו לאזור הרכבל tux, אחרי התלבטות קצרה החלטנו לא לעלות למעלה לתצפית על הקרחון, כי ראינו כבר תצפיות דומות בטיול הזה ובמקום זה החלטנו לעשות מסלול הליכה למפל הסמוך Tuxer Wasserfälle. זה היה מסלול לא ארוך ולא קשה, תוך כמה דקות כבר רואים חלק מהמפל ובהליכה של עוד כרבע שעה מגיעים לתצפית נוספת. בסה"כ זה היה מפל חביב. המשכנו גם לעלות וחיפשנו עוד נקודות תצפית, אבל לא מצאנו נקודות מוצלחות אז ויתרנו וירדנו חזרה לאוטו.
בשלב הזה כבר הייתה שעת אחה"צ החלטנו לנסוע לדירה שהזמנו. הגענו לדירה, הקשנו את הקוד ששלחו לנו במייל, והדלת לא נפתחה. ניסינו כל מיני גרסאות אך ללא הצלחה, הקפנו את הדירה, חיפשנו כניסה אחרת – כלום. דפקנו בדלת וגם בדלת הצמודה (נראה שהכל שייך לאותם הבעלים), אבל אף אחד לא היה בבית. התקשרנו לבעל הדירה, ללא מענה.
בסוף התקשרנו לחברת בוקינג והם השיגו את בעל הדירה ואת הקוד הנכון לכניסה. הדירה עצמה אומנם הייתה מרווחת ויפה אבל היו לה כמה חסרונות קטנים, כגון חוסר זמינות של הבעלים. ונייר הטואלט הגרוע ביותר שיש בשוק.
בערב יצאנו לאכול במסעדה איטלקית במדרחוב של העיירה מאיירהופן . La Cucina Cafe & Restaurant Mayrhofen. היה נחמד מאוד.
יום שבת- 21.09.24
מאחר והיינו רק לילה אחד בדירה הזו לא טרחנו לקנות מצרכים לארוחת בוקר ולכן כשסיימנו לארוז ופשוט יצאנו לאכול בחוץ. מצאנו מאפייה מומלצת ממש בקרבת הדירה Bäckerei Eberharter אז נסענו לשם. כשנכנסנו אמרו לנו בדלפק שמבחר המאפים היום מצומצם בגלל שזה שבת והם סוגרים מוקדם בשעה 12, נכנסנו לחדר הפנימי, מצאנו שולחן פנוי והתיישבנו בכייף.
תוך כמה דקות הגיעה מלצרית כדי לקחת הזמנה ותוך כדי ההתלבטויות שלנו אמרה לנו שאין הרבה מבחר של מאפים מתוקים כי אין הרבה אנשים משוגעים שמעדיפים לאכול מאפים מתוקים לארוחת בוקר, הסתכלנו עליה בתדהמה וגם אחד על השני. זה היה שיימינג מפתיע לחובבי המתוק, בעיקר ממי שהיא בבירור עובדת קבועה בבית קפה שמתמחה במאפים מכל הסוגים. מזל שלא רצינו לקחת שום דבר מתוק והסתפקנו בכריכים וטוסטים מלוחים בלבד. סה"כ היה מקום טעים ומוצלח למדי, רק תזהרו אם בא לכם משהו מתוק בבוקר.
כשעשינו את תכנית הטיול, רצינו ביום הזה לנסוע למפלי קרימל המפורסמים ואז לחזור לאינסברוק לטיסת הערב שלנו. אבל בבדיקה שעשינו ראינו שזו נסיעה די ארוכה וגם הטיול במפלים כולל מסלול הליכה לא קצרצר עד לנקודת התצפית ולכן הבנו שפשוט אין לנו מספיק זמן. במקום זה החלטנו שנעלה על אחד מהרכבלים הרבים שיש בעמק. אני זכרתי שבנסיעה אתמול היה רכבל שהתבלט ממש מעל העמק אז החלטנו שננסה למצוא אותו ולעלות בו.
נסענו לכיוון הכללי של מה שזכרתי והגענו לרכבל כלשהו אבל כשיצאנו מהחניון ראינו שזה לא האחד שחשבנו עליו, התחלנו לחזור עם האוטו ולחפש אותו באוויר. כשמצאנו נסענו לכיוון הכללי של ההתחלה, רק כדי לגלות שממש אתמול היינו כמה מטרים ליד נקודת היציאה שנמצאת ממש בלב העיירה מאיירהופן. החנינו את הרכב בחניון מסודר ויצאנו לרכבל.
העלייה ברכבל הייתה עוצרת נשימה, נוף מטורף על כל העמק. ברכבל יש שני מקטעים כך שצריך לרדת וללכת לרכבל אחר באמצע. בנקודת ההחלפה יש נקודת התחלה של גולשי אוויר שיוצאים מדי פעם בדרכם אל התהום האדירה ונוחתים במקום שלא ראינו.
כשהגענו לתחנה הראשונה, הסתובבנו קצת במתחם היפה עם מרבצי השלג הקטנים והסתכלנו קצת על מצנחי הרחיפה. ואז המשכנו לחלק השני של הנסיעה ברכבל קטן יותר שהביא אותנו לאגם קטן ויפה מאוד.
הלכנו על גדות האגם וראינו שבונים בעמקים שמתחת עוד נקודות לרכבלים. כל האזור הוא כנראה אתר סקי מאוד גדול עם המון אפשרויות. היה מאוד מאוד יפה שם, היו ממש מעט אנשים, הרכבל היה כמעט ריק לגמרי – היה מושלם.
ירדנו למטה, חזרנו לרכב ונסענו ישר לאינסברוק. התחנה הראשונה הייתה קניון ובו חנות פריימרק להשלמת קניות. זו הייתה חוויה קשה ומאיימת. הרוב המוחלט של האנשים בקניון בכלל ובפריימרק בפרט – היו מהגרים ערבים, זו הייתה הרגשה לא נעימה, בעיקר כשהיינו בעיצומה של מלחמה ובימים שאחרי מבצע הביפרים הגדול בלבנון. היה גם מאוד לא מאוורר ואפילו מסריח בקניון ולכן התקפלנו משם מהר ככל האפשר ויצאנו ברגל לאכול בהמבורגריה מומלצת Ludwig.
להמבורגריה הגענו בהליכה של כרבע שעה מהקניון, לא הייתה בעיה להשיג שם מקום והאמת שהיה מאוד מוצלח וטעים. כשסיימנו לאכול, חזרנו לאוטו ונסענו לשדה התעופה. הטיסה שלנו יצאה בשבע בערב ובשמונה כבר נחתנו בוינה.
למודי נסיון, יצאנו לתחנת המוניות, עלינו על מונית והגענו למלון תוך 10 דקות, רק כדי לגלות שנפלה טעות בתאריך שביקשנו, אין לנו הזמנה והמלון מלא עד אפס מקום חוץ מחדר אחד לארבעה אנשים. נועם, רועי ודן התיישבו על אפליקציית בוקינג (בזמן שאני ריחמתי על מר גורלנו) ותוך כמה דקות נמצאו שני חדרים במלון שנמצא כעשר דקות הליכה מהמיקום שלנו. זה מלון ללא דלפק קבלה בכלל אבל בעל המלון ענה לנו תוך 2 דקות והסביר לנו איך להגיע וכיצד להכנס לחדרים.
לקחנו את המזוודות ויצאנו לדרך. הלכנו דרך גן ציבורי וכמה רחובות ולמרות החששות הרבים (שלי) הגענו ממש בקלות. החדרים היו מאוד בסיסיים, אבל הספיקו לצרכים שלנו. ובהחלט היו עדיפים על פני חדר לארבעה אנשים שגם הוא היה חדר בסיסי. בכל זאת מדובר במלונות של שדה תעופה.
יום ראשון - 22.09.24
בבוקר הלכנו לאכול במאפייה הסמוכה למלון. העיירה כולה הייתה דוממת ונטושה, כמעט ולא ראינו אנשים או מכוניות ברחוב. אבל המאפייה הייתה פתוחה ואפילו שוקקת חיים. מזל שהאוסטרים כמו גם הגרמנים מתייחסים למאפיות כאל שירות שלא ניתן להסתדר בלעדיו ולכן המאפיות שלהם פתוחות 7 ימים בשבוע
אכלנו מאפים (הפעם יכולנו להזמין גם מאפים מתוקים בלי שיעליבו אותנו) ושתינו קפה.
לידנו בשולחן ישבה משפחה ישראלית עם 5 ילדים שראינו שגם הם ישנים במלון שלנו. בהתחלה חשבנו שנפגוש אותם בדרך לטיסה אבל אז ראינו שיש להם אוטו ליד המלון כך שאני מניחה שהם היו בתחילת הטיול ולא בסיומו. בשעה 11 לקחנו מונית לשדה התעופה וחזרנו לארץ.
היה טיול מאוד יפה ומוצלח, הנופים עוצרי נשימה, השלג (שלא מאפיין את העונה) ללא ספק הוסיף המון ליופי ולהנאה ומיעוט האנשים היה נפלא, זה אפשר לנו להגיע בקלות ונוחות בלי לחכות בתורים, בלי להצטופף ברכבלים או במסלולים, ממש תחושה של בדידות בטבע יחד עם כל הנוחות של מדינה אירופית מתויירת. המסקנה שלנו היא שגם בלי השלג, מומלץ לבוא בסוף ספטמבר לאזור הזה.
:מסעדות
Cafe Heiner, Hauptstraße 58, 6433 Oetz
Café Pusteblume, Granbichlstraße 36, 6450 Sölden
Café-Konditorei Edelweiß, Hauptstraße 41, 6263 Fügen
La Cucina Cafe & Restaurant Mayrhofen, Hauptstraße 412, 6290 Mayrhofen
Talgenuss, Feichten 134, 6524 Kaunertal
Bäckerei Eberharter, Schwendaustraße 197, 6290 Mayrhofen
Ludwig, Museumstraße 3, 6020 Innsbruck