אלף השנים של איסלנד
הן פרח נצח קטן אחד עם דמעה רוטטת
המהלל את אלוהיו ומת…
אלף השנים של איסלנד
הם צפריר הבוקר, דמעה נופלת
המתחממת בשמש הזורחת…
אלף השנים של איסלנד
יהיו חייה של ארץ עם דמעה צונחת
הצומחים בתלמהּ של מלכות שמים…
מתוך: ההמנון הלאומי של איסלנד "Ó Guð vors lands" ("הו אלוהי ארצנו")
הטיול שלנו לאיסלנד היה מאוד ספונטני כך שלא היה לנו הרבה זמן ללמוד את המקום, להבין את האופי של המקום ואת מה שאנחנו צפויים לראות, אבל בעיקר לא הבנו את עוצמת החוויה. לקח לנו כמה ימים להבין שהאטרקציות המרכזיות המסומנות על המפה הן רק חלק קטן מהחוויה האיסלנדית. איסלנד היא כמו פארק טבע ענקי והנסיעה ברחבי האי זו חוויה עוצמתית בפני עצמה. יש מעט יישובים, מעט מסעדות ובתי קפה, המון רוח והמון המון נוף עוצמתי ומיוחד.
בשבוע הראשון שלנו באיסלנד, ביקרנו בהר הגעש החדש שנוצר שם במרץ 2021, היינו במעגל הזהב ואז התחלנו להקיף את האי. נסענו על כביש מספר 1 שהוא כביש הטבעת של איסלנד. עברנו דרך חצי האי סנייפלסנס לאקוררי ואחר כך לאגם מיווטאן. בדרך עצרנו במפלים, גייזרים, חופים ועיירות ונפעמנו כל יום מחדש מהנופים המופלאים שהקיפו אותנו. בחצי השני של הטיול, המשכנו את ההקפה של האי בדרכנו חזרה לאזור רייקאוויק בירת איסלנד. (לאיסלנד חלק 1).
שעת בוקר מקדמת במיוואטן, כבר אכלנו ארוחת בוקר וגם סיימנו לארוז. ירדנו לקבלה להחזיר את המפתח, הפקיד הידידותי שאל אותנו בנימוס לאן פנינו מועדות. "או, אנחנו נוסעים לאיילסטאדדיר", אמרנו בביטחון. הפרצוף של הפקיד נמלא מבוכה ותמהון. "לאן?" הוא שאל בנימוס מהוסס. "איילסטאדדיר?" אמרנו בקול חלש ומהסס. "תראו לי על המפה" הוא ביקש ואז אמר "אההה....אגילסטאדיר...". חצי טיול עבר ואנחנו עדיין לא מסתדרים עם השמות שלהם. להגנתנו אומר שבחיפוש בגוגל מאפס מתקבלת התוצאה הבאה" איילססטאד'יר Egilsstaðir כך שהפעם הפאדיחה היא של גוגל!
אחרי שהתגברנו על המבוכה הקטנה, התייעצנו עם הפקיד לגבי הנסיעה אבל לא היה לו שום דבר לחדש לנו אז יצאנו לדרך. קיווינו להגיע לעיירה בשעה מוקדמת וללכת לבילוי בספא המקומי עליו קראנו המלצות. בדרך חלפנו על פני הפנייה למפלי Dettifoss (שם ביקרנו ביום הקודם). משני צדדי הכביש ראינו רק שממה למרחקים אינסופיים. כל כך צחיח ושומם שאפילו כבשים לא ראינו שם.
אחרי שעה וחצי שוממות (נראה לי שזו היתה הנסיעה הארוכה ביותר בטיול שהייתה שוממת), ראינו בית קפה קטן ליד הכביש, החלטנו לעצור להתרעננות. מצאנו מקום קטן ונחמד בשם Fjalladýrð Kaffi. הגברת החביבה שהייתה בדלפק, הגישה לנו קפה וסופגניות (מקומיות) וסיפרה לנו שהיא בכלל מאקוררי. היא באה לעבוד בבית הקפה בעונת התיירות, כל פעם למשמרת של 10 ימים. המקום היה חביב ונקי, עושה רושם שמותר להחנות שם קרוואנים, קמפרים וכדומה ולהשתמש בשרותים (בתשלום).
המשכנו בדרך לנקודה הראשונה שתיכננו ליום הזה Stuðlagil Canyon. גוגל מצא את המקום בקלות ונסענו מלאי ציפיות. לפי סיפורי דרך שקראנו, ידענו שצפויה לנו נסיעה די ארוכה על כביש עפר, כך שלא הופתענו כשירדנו מהכביש הראשי לדרך עפר צדדית. דרך העפר הייתה די שוממה, רק מדי פעם מישהו בא מולנו. בשלב מסוים הגענו לרכב שנסע לפנינו, הוא נסע בצורה ממש מעצבנת, מהר ואז לאט, מהר ושוב לאט ובכללי היה מאוד מהוסס ולכן שמחנו כשבפנייה כלשהי הוא פשוט ירד מהדרך. האמת לא ממש הבנו אותו, מי נוסע בכביש נידח כזה ועוד מתלבט? ממש לא הגיוני. או שאולי בעצם אנחנו אלו שלא מבינים נכון את מה שקורה סביבם?
הגענו לחניון הקטן שהיה קצת עמוס (10 מכוניות) ירדנו במדרגות הרבות עד לתצפית ושם גילינו את הבעיה. יש יופי של תצפית על הקניון אבל מסלול ההליכה הוא בכלל בצד השני של הערוץ! "אוקיי, רגע, באמת בסיפורי דרך היו כל מיני הוראות מוזרות שגוגל לא היה מודע אליהן". חזרנו לאוטו והתחלנו לחזור עם הכביש עד הנקודה שבה נפטרנו קודם מהרכב ההססן, "צוחק מי שצוחק אחרון" חשבתי בקול רם ודן הנהן בהסכמה. ירדנו לכיוון הערוץ וחצינו על גשר שלא רואים מהכביש, מיד אחרי הגשר יש דרך עפר די משובשת שמגיעה עד לחניון עפר ומשם ממשיכים ברגל. לקחנו תיק ומעיל והתחלנו ללכת בשביל לכיוון הקניון.
ההליכה עד לקניון היא כחצי שעה נינוחה. אנחנו המשכנו אל מעבר לקניון עד גשר הרועים שראינו מנקודת התצפית. ואז חזרנו לקניון וירדנו עד המים. הקניון מרהיב ביופיו, המים בגוון ירוק אפרפר כנגד עמודי הבזלת האפורים. בהחלט הצדיק את המאמץ של ההגעה ואת הקושי לצלם בלי שצלמים אחרים יכנסו לתמונה.
Stuðlagil Canyon די קרוב לאגילסטאדיר כך שבסביבות השעה 2 כבר היינו בכניסה לעיר. האמת שזה התאים מאוד לתכנית שלנו ללכת למרחצאות Vök Baths בפאתי העיר. הגענו לחניון של הספא, כבר מרחוק הוא נראה עמוס למדי. החנינו והלכנו לכיוון הכניסה, בחוץ הייתה רוח חזקה ולא נעימה. נכנסנו במהירות ללובי היפה, מהחלון שליד הקבלה, ראינו את האגם עם הבריכות הקטנות, נראה נחמד מאוד אבל באופן אישי זה היה נראה לי עמוס מדי באנשים וילדים. הפקידה בכניסה אמרה לנו שלמרות הקורונה, ניתן להגיע בלי להזמין מקום מראש, המחיר 5500 קרונות לאדם. בגלל הרוח והעומס החלטנו לנסות לבוא למחרת בתקווה שיהיה פחות עמוס.
נסענו למלון שלנו Hotel Eyvindará שנמצא קצת מחוץ לעיר. בקבלה חיכה לנו ילד שנראה בן 11 בערך. קצת התקשנו להבין מה הוא אומר לנו, אבל בשורה התחתונה קיבלנו מפתח לחדר וסיור קצר במלון בו ראינו את הג'קוזי ספא, חדר האוכל וחדר אורחים משותף.
בסביבות 17:00 כבר היינו די רעבים והתחלנו לחפש מסעדה. אבל אבוי, מסתבר שבאזורים המזרחיים (וגם הדרומיים בחלקם) מקובל שמסעדות נסגרות אחרי ארוחת צהריים עד סביבות 7 בערב. בזמן שהיה לנו נסענו למרכז המבקרים של העיירה ושמענו את ההמלצות שלהם לטיולים באזור. מאחר ועוד נשארה כשעה עד פתיחת המסעדות, החלטנו לנצל את שעות האור הארוכות ונסענו לאכול ארוחת ערב בעיירה Seydisfjordur הנמצאת כחצי שעה נסיעה מהמלון. על העיירה הזו קראנו המלצות רבות ממטיילים וגם מרכז המבקרים ציין אותה כאופציה לטיול קצר באזור.
הדרך מהמלון לסיידיספיורדור התפתלה לה במעלה ההר, בדרך חלפנו על פני מפל Fardagafoss אבל החנייה שלו נראתה עמוסה אז החלטנו לא לעצור והמשכנו בדרך. ואז פתאום בלי שום אזהרה, מצאנו את עצמנו נוסעים בתוך שדה שלג אינסופי. מסתבר שהפס בדרך לעיירה עדיין לא הפשיר וזה היה פשוט מדהים! המראה של השלג מכל הכיוונים עם הכביש השחור והצר החוצה אותו, היה עוצמתי וסוריאליסטי ובשבילי (בלבד) אפילו קצת מלחיץ, ממש הרגשתי כאילו עוד רגע הכביש הצר נעלם ואנחנו נופלים לשלג – זה לא קרה…
הכביש היה צר אבל ברגע שמצאנו שוליים קצת יותר רחבים, עצרנו וירדנו לשלג להשתעשע. עד הרגע הזה, זה היה יום יחסית רגוע. בסך הכל ביקרנו בנקודת עניין אחת וכל שאר הזמן היה נסיעה. אפילו בדרך חשבתי שהיום יהיה יחסית קל למיין את התמונות…. אבל הנסיעה הזו הפכה את הקערה על פיה.
אחרי ש(לא באמת) מיצינו את השלג, המשכנו בנסיעה. בדרך עצרנו באופן ספונטני ליד מפל שראינו תוך כדי הירידה מהפס, מפל Gufufoss ואחר כך המשכנו לכיוון העיירה. סיידיספיורדור, עיירה קטנה ויפה, אומנותית משהו (כפי שהוגדרה במרכז המטיילים) שוכנת לה ליד הים מוקפת בנוף נפלא של הרים מרשימים. בדיוק כשהגענו השמיים האפירו והתחיל לטפטף קלות. החלטנו שנלך לאכול וניתן לגשם צ'אנס להפסיק.
בחרנו לאכול במסעדת Skaftfell Bistro, מקום קטן ואותנטי עם אווירה של פעם. בעל הבית הסתובב במקום והסביר לנכנסים שאצלו מגישים פיצות ועוד כמה דברים קטנים בלבד. מסתבר שבסיידיספיורדר בעלי המסעדות מחלקים ביניהם את העבודה בקטע של חברות הדדית. יש מסעדה שמגישה אוכל איסלנדי, יש המבורגריה ואנחנו הגענו לפיצריה. באופן בלתי צפוי זו הייתה אחת המסעדות המוצלחות ביותר בטיול. פיצה מצויינת ומרק נפלא ולצידם סלט.
בלב העיירה יש מדרחוב קטנטן ופוטוגני שנעים מאוד להסתובב בו, או לפחות נראה לי שנעים כי בזמן שהיינו שם הגשם לא הפסיק לטפטף והיה קררר מאוד. החנויות או מה שיש שם, אולי גלריות? היו סגורות, כנראה בגלל השעה (שמונה בערב) ובכלל היו מעט אנשים, רובם תיירים כמונו. צילמתי עד שקפאו לי הידיים ויצאנו חזרה למלון.
המלון :
Hotel Eyvindará, Eyvindará 2, 700 Egilsstaðir, איסלנד
:מסעדות
Fjalladýrð Kaffi, Þjóðvegur, איסלנד
Skaftfell Bistro, Austurvegur 42, Seyðisfjörður, איסלנד
חדר האוכל הקטנטן של המלון היה מלא בתיירים מכל העולם (כן, גם ישראלים). המלצריות, הסתובבו בין האורחים למטבח עם חיוך חינני ומרוצה ומילאו על פי צורך את מגשי האוכל בבופה והאווירה הייתה חמימה ונעימה. מאחר ואנחנו נשארים עוד לילה במלון, לא אצה לנו הדרך. אכלנו בנחת ושתינו קפה איסלנדי סביר ורק אז יצאנו לנו לדרך.
המטרה שלנו ליום הזה – לראות פאפינים! מין ציפור מוזרה כזו שהיא שילוב של פינגווין ותוכי, נשמע לנו מעניין. השמועות בפייסבוק כיוונו אותנו ל – Borgarfjörður Eystri, עיירת חוף המרוחקת כשעה נסיעה מהמלון , החלטנו שזה בהחלט שווה נסיון ויצאנו לדרך.
והדרך, אוי הדרך. הדרכים פה כל כך יפות! אין (כמעט) רגעים משעממים, הנוף הדרמטי ממשיך להדהים ולרגש כל יום וכל רגע מחדש
מושבת הפאפינים ממוקמת ככמה דקות נסיעה אחרי העיירה. ממש ליד הים. יש שם חניון קטן ומסודר וגם מרכז מבקרים שהיה סגור (כנראה בגלל הקורונה). מהחניון יש שביל שמגיע לתוך אזור הקינון של הפאפינים. כמובן שיש עוד ציפורים אבל מאות הפאפינים הם שגונבים את כל תשומת הלב. הסתובבנו בשבילים וצפינו בהם מקננים, עפים וחוזרים, מטיילים, נחים ועוד וכל זה ממרחק של חצי מטר. אלמלא הצחנה שהייתה שם (צחנה שמאפיינת אזורי קינון) – זה היה מושלם.
חזרנו לחניה דרך מפרץ הסירות הקטן והיפה והשקפנו על המושבה ועל ציפורים אחרות מכיוון אחר וקצת יותר מרוחק. בסך הכל היינו מאוד מרוצים שכל העניין עם הפאפינים התפתח כל כך טוב, למעשה בכלל לא התכוונו להתעסק עם הפאפינים או לחפש אותם, חשבנו שאולי נראה אחד או שניים במקרה הטוב אי שם במהלך הטיול.
אפשר לראות בתמונות, שביום הזה התברכנו במזג אוויר שמשי מאוד ואפילו חמים משהו. ולכן החלטנו שבדרך חזרה נחפש לנו מקום נחמד להכין קפה של בית. התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון העיירה והאמת שהיו הרבה נקודות אפשריות. התמקמנו באחת מהן, שלפנו את הגזייה והמקינטה מהרכב ויאללה – קפה. מה אני אגיד? אין כמו קפה של בית על רקע נופים כל כך דרמטיים ומזג אוויר נעים!!
אחרי הקפה עצרנו ב Borgarfjörður Eystri ליד בתי הדשא המקומיים. יש בתים כאלו בהרבה מקומות באיסלנד, המקור של בתי הדשא האלו הוא כבר מראשית ההתיישבות האיסלנדית באי ולאורך השנים הבתים התפתחו והשתנו אבל העיקרון נשאר זהה. שימוש בעשב המקומי כדי לשפר את הבידוד של הבית מפני הקור הקיצוני והרוחות החזקות.
הידעת?
בעבר יותר מ- 30% אחוז מהשטח של איסלנד היה מכוסה ביערות של עצי לבנה (שדר) אך בשל שימוש מוגזם בעצים לצרכי בנייה והסקה ובשל חוסר חשיבה לטווח ארוך, הוכחדו היערות וכיום איסלנד קרחת כמעט לחלוטין מעצים.
הדרך חזרה לאגילסטאדיר היתה יפה באותה מידה, פשוט ראינו את הכל מהצד השני וגילינו עוד נקודות יפות לעצור בהן. באזור הזה יש כמה מסלולים של טיולים רגליים, שחשבנו אולי לעשות אבל החלטנו לוותר גם כי האדמה הייתה מלאה בשלוליות של הפשרת שלגים כך שזה היה טיול רטוב מאוד וגם כי לא רצינו להעמיס את לוח הזמנים שלנו יותר מדי. אחרי שבוע באיסלנד עם אינסוף נקודות הנוף היפהפיות, רצינו להוריד טיפה את הקצב.
כשהגענו חזרה לעיירה, עצרנו בסניף של בונוס והצטיידנו בקצת מצרכים לארוחת צהריים. אחר כך נסענו מסביב לאגם וחיפשנו לנו מקום נחמד לפיקניק. היינו די בררנים לגבי המקום שבו נעצור. רצינו שלא יהיה אף אחד ושלא יהיה קרוב מדי לכביש. בסוף מצאנו שולחן נחמד. התמקמנו ובישלנו לעצמנו מרק ירקות ביתי ולקינוח אכלנו סקיר בטעם קפה שהוא לדעתנו הטעים ביותר.
אחרי ארוחת הצהריים הביתית המשכנו בנסיעה לכיוון מפל Hengifoss. את ההמלצה על המפל קיבלנו במרכז התיירים בעיירה רק אחר כך ראיתי שגם בקבוצות הטיול מדברים עליו. הגענו לחניון הקטן שהיו בו כמה מכוניות וראינו שנשארנו עם מעט מאוד מי שתייה. מאחר והיה יום חמים למדי, ווידאנו עם כמה מטיילים שבדיוק חזרו שהמסלול לא ארוך מדי בשבילנו.
הדרך למפל היא עליה אחת גדולה, על צלע ההר כאשר חלק במדרגות וחלק בשביל מסודר. בדרך יש עוד שני מפלים די גדולים שאפשר לעצור ולתצפת עליהם. אחרי כחצי שעה עליה הגענו לחלק המרכזי כדי לגלות שהגישה למפל עצמו חסומה. אבל האמת היא שגם התצפית מרחוק הייתה מאוד מאוד יפה. חשבתי שנראה "עוד" מפל, אבל בפועל ראינו עמק קטן עם כמה מפלים נשפכים ממנו.
בזמן שישבנו ובהינו במפלים היפים, הגיע למקום בחור אמריקאי, הסתכל על החסום, הסתכל עלינו והופ, קפץ מעבר לגדר והלך אל המפל. אחריו היו עוד זוג מקומי עם ילדה קטנטנה שהחליטו שאם הוא יכול, גם הם יכולים. אנחנו, אנשים חנונים שומרי חוק, החלטנו להענות לשילוט המקומי. לתחושתנו זו גסות רוח להפר ככה את ההנחיות, בעיקר לתיירים. אבל כל אחד ושיקוליו.
את הדרך למטה, עשינו בעשרים דקות. בדרך באו מולנו עוד כמה קבוצות וזוגות. אחד הזוגות בלט במיוחד, ראינו אותם מרחוק נאנקים ומדדים במדרגות (המדרגות הן בתחילת המסלול). נושמים ונושפים. נעצרים כל כמה מדרגות להפסקה, אבל לא מוותרים – איחלנו להם בהצלחה (בלב) ודילגנו בצעדים קלילים לאוטו.
מהון להון, השעה הייתה כבר 17:00, התחלנו לחזור לכיוון אגילסטדיר. בדרך עברנו בסמוך למרחצאות vok והחלטנו לבדוק אם היום קצת פחות עמוס אבל כבר כשהתקרבנו לחניון ראינו שהוא מלא עד אפס מקום, החלטנו לוותר על הרעיון ונסענו למלון. בשעה 19:00 יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת Salt Café & Bistro. במסעדה היה מבחר גדול של מנות ובסך הכל הייתה די נחמדה לטעמנו.
המלון :
Hotel Eyvindará, Eyvindará 2, 700 Egilsstaðir, איסלנד
:מסעדות
Salt Café & Bistro, Miðvangur 2, Egilsstaðir, איסלנד
ביום הזה ציפתה לנו נסיעה ארוכה מהאזור המזרחי לאורך החוף הדרומי לכיוון אזור הקרחונים. אנחנו חילקנו את הנסיעה וקבענו לעצמנו לינה באזור Hofn לפני שנגיע ללגונות הקרחונים. רבע שעה אחרי שיצאנו דרך, פתאום לצד הכביש ראינו עדר של איילי הצפון (Reindeer) מסתובבים להם בנחת בשדה. זו חיה מרשימה מאוד רק היה לי קצת עצוב כשנזכרתי שהיא גם מופיעה בתפריט האוכל של האיסלנדים. אבל זה טבעו של העולם, עבורנו זו חיה אקזוטית בשבילם זו מנת חלבון.
המשכנו בנסיעה לכיוון Saxa Sea Geysir שזה לא גייזר אמיתי אלא התפרצות של הגלים בצורה שמדמה התפרצות של גייזר אבל הים היה חלק כמו בריכה ללא גלים בכלל ופשוט לא ראינו כלום. המשכנו בנסיעה עד עיירה קטנטנה בשם Stöðvarfjörður, עיירה קטנה ומתוקה. יש בעיירה מוזיאון שהוא אוסף אבנים של אישה מקומית בשם פטרה. אנחנו לא הלכנו, גם כי לא רצינו אבל גם כי נראה שהמקום סגור, ככל הנראה בגלל הקורונה. במקום זה עצרנו ליד הנמל הקטן של העיירה וחילצנו רגליים.
בדרך לעיירה הבאה מצאנו עוד בית גג-דשא פוטוגני. ומייד לאחריו הגענו לעיירה קטנטנה בשם Breiddalsvik. במהלך הטיול שלנו, שמנו לב שבאיסלנד נותנים ביטוי לחודש הגאווה בצבעים ודגלים והיה נחמד לראות שגם בעיירה כה קטנה מצאנו ביטוי לכך. ליד המזח מצאנו גן משחקים ובו סירה שניתן להכנס אליה (ככה מרגילים את הילדים להיות יורדי -ים מגיל צעיר) וטרמפולינה צבעונית שכמוה ראינו בהרבה מאוד מקומות במהלך הטיול.
המשכנו בנסיעה לאורך החוף. בשלב מסויים ראיתי ליד החוף צוקים שנראו עם צבע מעניין, אומנם לא היה מסומן לנו כלום אבל החלטנו לעצור ולראות מקרוב. השארנו את האוטו בחניון הקטן. המקום נקרא פשוט Green rock ואכן לצוקים במקום גוון אפור ירקרק משגע. הסתובבנו לנו לבדנו על החוף השחור והיפה. בשלב מסויים ראינו מכונית נוספת מגיעה לחניון ושלושה בני משפחה אמריקאית הצטרפו אלינו. אבי המשפחה היה מאוד חברותי וסיפר לנו שהם עצרו לארוחת צהריים, אני מניחה שיכולנו להבין את זה לבד לפי הכריכים והשתייה שהם הביאו איתם. ואז הוא נאנח ואמר: "זה כל כך מתסכל לטייל עם טינאייג'ר, עצרנו לפיקניק במקום כל כך יפה ובתמורה קיבלנו רטינות וחוסר שיתוף פעולה". הסכמנו איתו בעדינות וכשחזרנו לאוטו ראינו את הבן שלהם יושב לבד באוטו עם פרצוף זועף.
הפיקניק של האמריקאים הזכיר לנו שגם אנחנו קצת רעבים. בדקנו במפה וראינו שבעיירה הקרובה Djúpivogur יש מסעדה בשם Við Voginn שקראנו עליה המלצות חמות. הכנסנו את הכתובת לניווט ויצאנו לדרך. בדרך ראינו שלט לכיוון מפל Sveinsstekksfoss וראינו מכוניות ליד, החלטנו ללכת לבדוק במה מדובר. מנקודת התצפית שלנו המפל לא היה מרשים אבל הנוף הסביבתי היה מאוד יפה, צילמנו והמשכנו בדרך לעיירה הקטנה והיפה.
במסעדת Við Voginn עושים את הזמנת האוכל בקופה והם מביאים או קוראים לך כשהאוכל מוכן. הזמנו מרק אספרגוס וכריך עוף ואחר כך גם קפה הפוך ועוגייה לקינוח – היה מוצלח. גם אוירה קלילה ונחמדה שמתאימה לכל גיל וגם היה טעים.
המסעדה נמצאת ממש ליד הים ומולה נמצא מרכז מבקרים מקומי. אחרי שאכלנו החלטנו לטייל קצת בקרבת המסעדה. הלכנו קצת מסביב ללשון הים ובמדשאה היפה באזור. אחר כך נכנסנו למרכז המבקרים וראינו שהוא מציג מוצרים איסלנדיים לתיירים. מיצינו די מהר וחזרנו לאוטו.
בקרבת העיירה היה לנו סימון במפה שמצביע על בריכת מים חמים חינמית. החלטנו לחפש את המקום. נסענו לאט וניסינו להבין את ההסברים. בשלב מסוים ראינו רכב חונה בצד הכביש והבנו שזה המקום. חנינו לידו, לקחנו מגבת, כפכפים והתחלנו לחפש את הבריכה. ואכן 2 דקות מהכביש מאחורי גבעונת קטנה – מצאנו אותה! זוג אמריקאי צעיר השתכשך במים והבחור אמר לנו שהמים רותחים ושכדאי לנו להכנס. עד שסיימנו להתפשט, הזוג הצעיר יצא והשאיר לנו את הבריכה רק לעצמנו – היה חם, מפנק ופשוט מדהים!
אחרי 20 דקות של שלווה במים, נשמעו צעדי ריצה וצעקות קלות ומעבר לגבעה הגיחו שני ילדים קטנים כבני 8 ותוך דקה הגיעו גם ההורים. משפחה גרמנית קטנה ורועשת. הבנים רצו מסביב, קדימה ואחורה בחוסר סבלנות בולט. אחד מהם התרסק על המדרגות החלקלות שהובילו לתוך המים ופרץ בבכי תמרורים. האבא נבח עליו בעצבנות, אין לי מושג מה הוא אמר אבל הילד הפסיק לבכות. אנחנו הבנו שזה הזמן שלנו לפנות (כפי שפינו לנו). התלבשנו בזריזות וחזרנו לאוטו.
בהמשך הנסיעה מזג האוויר התחיל להשתנות. השמיים קדרו והחלה רוח. הנסיעה הפכה ליותר ויותר מאתגרת. בהתחלה עברנו ליד הר שפשוט מתפרק בהדרגה, וכל הזמן רואים דרדרת קלה שנבלמת על ידי חומה אבל ענני האבק מגיעים ממש עד הכביש. אחר כך הגענו לאזור עם רוחות כל כך חזקות שראינו מפל שבגלל עוצמת הרוח עף לשמיים במקום לרדת לאדמה. לצערי לא הצלחנו לצלם את המראה הסוריאליסטי הזה
בשלב מסוים של הנסיעה עברנו בעמק שכבר בכניסה אליו יש שילוט שמזהיר מעוצמת הרוח ומסופות חול שמאפיינות את האזור. ואכן ההרגשה היתה שאנחנו נוסעים בתוך סופת חצץ. הרעש של החול המכה באוטו הזכיר רעש של ברד. למרות האזורים הקשים האלו, מדי פעם הדרך היתה רגועה וניתן היה לעצור ולצלם את היופי האינסופי של הארץ הזו
כשהתחלנו להתקרב ל- Höfn מזג האוויר הלך והקדיר עוד יותר, ערפל התחיל לכסות את ההרים ולזחול לכיוון הים. תוך כדי נסיעה הספקנו לצלם את הר Vestrahorn המפורסם, כמה דקות לפני שהוא התכסה כולו בעננים. התכנית היתה לרדת לכיוון החוף ולטייל בפארק הצמוד. אך לנוכח מזג האוויר נאלצנו לוותר. במקום נסענו לעיירה הקטנה Höfn. טיילנו עם האוטו וראינו שהיא נחמדה. התרשמנו שהמסעדות שם לא יהיו לטעמנו. נסענו למלון שלנו שנמצא בכניסה לעיירה Hotel Jökull. התמקמנו בחדר והסתפקנו במרק שבישלנו באופן קצת פיראטי (על גזייה) בלובי. קינחנו במעדן וסיכמנו שהיה עוד יום מופלא .
המלון :
Hotel Jökull,Nesjum, 781 Höfn í Hornafirði, איסלנד
:מסעדות
Við Voginn, 2, 765, Vogaland, Djúpivogur, איסלנד
לגונות הקרחונים באיסלנד הן מהאזורים המתויירים ביותר במדינה ובצדק. ידענו מראש שיש הרבה אפשרויות באזור הזה למשל: שייט בסירה אמפיבית או בזודיאק, חתירה בקיאקים, הליכה על קרחונים, אופנעי שלג ומן הסתם עוד דברים. כל הפעילויות האלו מבוקשות ויקרות למדי. ככל הידוע לי, בשיא העונה צריך להזמין מראש אבל אנחנו טיילנו מחוץ לעונה העמוסה ועוד בשנת קורונה שגרמה לירידה בתיירות כך שהרשינו לעצמנו לדחות את ההחלטות לרגע האחרון ובכל זאת השכמנו לקום ולצאת לדרך.
אכלנו מוקדם ויצאנו לדרך כך שבשעה 9 ועשרה כבר היינו בקופות של לגונת Jökulsárlón. מראש ידענו מה לא נעשה: הליכה על קרחון כבר עשינו בקנדה. בפעמים קודמות שניסיתי לשוט בקייאקים הצלחתי רק להסתובב במקום בחוסר אונים וחוצמזה בתנאי הרוח של איסלנד זה נשמע לי קשה וקר מדי. נשאר לבחור בין 2 האטרקציות הפופולריות ביותר שיט בזודייאק או באמפיבי. בקופה אמרו לנו שיש מקום בשתיהן, בחרנו בזודיאק שאיתו מגיעים קרוב יותר לקרחון, העלות 10000 קרונות לאדם לשעה של שייט.
מיד אחרי התשלום נשלחנו לחדר הלבשה קטן וצפוף וקיבלנו חליפות חמות להגנה מפני הרוח והקור. שני מדריכים צעירים וחסונים חיכו לנו בסבלנות שנסיים להתלבש. אחרי שכל הקבוצה הייתה מוכנה צעדנו כולנו כמו חבורת דובונים למעגן הסירות והתחלקנו לשתי קבוצות. איתנו עלו זוג אמריקאי צעיר שהיה מחובר ישירות לאינסטגרם, שלושה הודים אמריקאים מהוססים אך נחמדים ומדריך בלונדיני קשוח.
המדריך שלנו היה מאוד נמרץ, ברגע שסיימנו לעלות הוא אמר: "תחזיקו חזק" ותוך שנייה טסנו קדימה במהירות רבה. בין ניסיון להישאר יציבה וניסיון לא להפיל את הטלפון למים, הבחנתי שהזודיאק השני שט לו באיטיות רחוק מאחורה. כשהגענו לאזור עם הרבה קרחונים צפים, המדריך האט ועברנו לשייט נינוח יותר. הוא סיפר לנו שזה יום השמש הראשון של העונה אבל שלפי התחזית צפויה להתחיל בקרוב רוח מאוד חזקה ולכן הם יבטלו את הסיורים הבאים.
המדריך החביב שלנו חלק איתנו כל מיני סיפורים ועובדות על הלגונה. בצער רב שמענו שהלגונה הולכת וגדלה כי הקרחון הולך ומתכווץ ובעתיד הלא כל כך רחוק, ישאר שם רק פיורד. תוך כדי סיפורים התקרבנו במידת האפשר אל הקרחון עצמו. יש הגבלה על המרחק אחרי שסירות התהפכו בגלל נפילות של גושי קרח למים.
תוך כדי שייט ראינו כמה כלבי ים שוחים להם בהנאה ובהמשך גם הגענו לאזור הקינון שלהם ושטנו קצת בקרבתם. לאותו מקום הגיעה גם הקבוצה השנייה שעד אותו רגע שמרו על מרחק מאוד גדול. באופן כללי הייתי תחת הרושם שהמדריך שלנו עושה שייט יותר אתגרי. מדי פעם הוא היה מטיס אותנו לכמה דקות ומקפיץ לנו את האדרנלין. נראה היה לי שהקבוצה השנייה קיבלה שייט רגוע ונינוח.
במסגרת המידע שהוא חלק איתנו, הוא סיפר לנו ממש בנחרצות שהלגונה הפכה נגישה לשייט ולרכבים רק בזמן ההפקה של הסרט של ג'יימס בונד "רצח בעיניים". לדבריו, בשנת 1985 סללו שם את השטח לטובת הצילומים. אני לא יודעת אם זה סיפור אמיתי או לא. אני לא מצאתי שום התייחסות לכך בכתובים. אבל זה נכון שהלגונה מופיעה בסרט.
הידעת?
הלגונה הקרחונית יוקולסרלון כיכבה במספר סרטים הוליוודיים בינהם: "רצח בעיניים" (A View to a Kill) ו"למות ביום אחר" (Die Another Day) של ג'יימס בונד. "טומב ריידר" של לארה קרופט, ו"באטמן מתחיל".
אחרי השייט שהיה חביב מאוד, אבל מבחינתנו היה יכול גם להיות קצר יותר (נמשך כשעה) חזרנו לחניון שבשלב הזה כבר היה עמוס למדי. שתינו כוס קפה (דלוח) ואז הלכנו לאורך הנהר לכיוון חוף היהלומים. בדרך ראינו קרחון נשבר וחלקים ממנו החלו נסחפים עם הזרם החזק של הנהר, לכיוון הים – זה היה מדהים. המשכנו לעקוב אחרי השברים עד שהגענו לחוף עצמו.
חוף היהלומים – וואו איזה מראה מיוחד. חוף ים ועליו מתנוצצים שברי קרחונים בכל מיני גדלים ולאורך החוף בתוך המים, שטים להם קרחונים, מתנדנים עם הגלים. טובעים ומציצים – מקום מלהיב ומהפנט.
בשלב הזה, כפי שהמדריך אמר לנו בסיור, הרוח מאוד התגברה, אז עזבנו את החוף וחזרנו לחניון. בחנייה ראינו אנשים לבושים עם חליפות צלילה וסוחבים קייאקים בדרך ללגונה, האמת? ריחמתי עליהם ממש. נראה לי שצפוי להם שייט קשוח במיוחד, אבל באיסלנד אי אפשר להיות בררנים כי מזג האוויר, כמעט תמיד, קשוח.
נסענו ללגונת הקרחונים השנייה, שהיא קצת יותר קטנה וקצת פחות מתויירת Fjallsárlón Iceberg. בגלל המיקום שלה המרוחק מהים ובגלל שאין חיבור לים, מזג האוויר היה נינוח יותר. הרוח הייתה קלילה והיה אפילו חמים. התחלנו במסלול הליכה שמקיף את הלגונה ובסופו אמור להגיע ליוקולסלרון. מהר מאוד ראינו שהמסלול מרחיק אותנו מהלגונה עצמה והנוף נראה לנו שומם וחדגוני. החלטנו לוותר על המסלול הזה ולהסתפק בטיול קצר על גדת הלגונה.
הלגונה הזו קטנה ויפה, הרבה יותר רגועה מאחותה הגדולה. נראה לי שאם מישהו רוצה לשכור קייאקים עדיף לבוא ללגונה הזו. השייט של הזודיאק קצת יותר מגוון בלגונה הגדולה אבל בלי ספק שתיהן יפות מאוד ושוות ביקור.
כשסיימנו עם הלגונות כבר היתה שעת צהריים מאוחרת. המשכנו בנסיעה עד המלון שלנו שנקרא Hotel Skaftafell ונמצא ממש בקרבת פארק בעל אותו השם. המלון התגלה כמלון גדול מאוד ודי עמוס. עשינו צ'ק אין בזריזות ובהמלצת פקידת הקבלה החלטנו לנצל את מזג האוויר הנעים וללכת לטיול בשמורת הטבע Skaftafell.
הגענו לשמורה בסביבות 16:00 אחה"צ. החניון היה עמוס במכוניות. למעשה היום הזה היה היום הראשון ואפשר להגיד גם האחרון, שבו חווינו עומס (יחסי) של תיירים, הרבה יותר ממה שראינו עד כה. לפי השילוט הבנו שצריך לשלם על החנייה אבל אתר התשלומים לא עבד ולכן נכנסנו למרכז המבקרים ושילמנו שם. אחרי ששילמנו לקחנו מפה של הפארק ויצאנו בדרך אל המפל השחור Svartifoss.
העלייה למפל לקחה לנו כ40 דקות. הדרך מסודרת מאוד ונוחה. באופן יחסי יש בפארק יותר צמחיה ממה שראינו במקומות אחרים. באזור המפל היו די הרבה אנשים אם כי פחות ממה שחשבתי כשראיתי את החנייה.
יש בפארק כל מיני מסלולים ושבילים. בגלל שהגענו יחסית מאוחר החלטנו ללכת רק למפל השחור המפורסם ביופיו ולחזור. רוב האנשים עולים ויורדים בשביל הקצר ביותר, למען הגיוון החלטנו לחזור למטה בדרך אחרת המקיפה קצת את הפארק. בדרך ראינו פנייה לנקודת תצפית. קצת התלבטנו אם ללכת או לא ואז ראינו משפחה של שלושה (אמריקאים) שמגיעה מהכיוון הזה. החלטנו לחכות ולשאול אותם מה דעתם. ההורים סיפרו לנו שגם הם התלבטו והחליטו ללכת ואז שאלו את הבן שלהם אם זה היה שווה את המאמץ. הוא ענה "אני מניח שכאילו כן כזה…" תשובה ממש לא מוחלטת. אבל החלטנו ללכת בכל זאת. תכלס – הילד צדק. זה היה בסדר אבל לא הכרחי.
מלמעלה ראינו שצמוד לפארק יש חניון קרוואנים עצום בגודלו ומלא מאוד מאוד. מאחר ובעבר עשינו שני טיולים ארוכים עם קרוואן (בארצות הברית) כשהגענו למטה החלטנו לעשות סיבוב בחניון הזה ולראות איזה סוגים של קרוואנים יש באיסלנד. היה סיור נחמד. ראינו עשרות משפחות מקומיות עם שלל ילדיהם ושלל קרוואנים. תוך כדי הסיור הזה, הבנו שהסיבה לעומס הגדול בפארק, היא שילוב של מזג אוויר חמים ומעולה וסופ"ש.
עוד לפני שיצאנו לפארק בדקנו איזה מסעדות יש באזור ולמרבה הפלא, למרות שהאזור מאוד מאוד מתוייר, כמעט ואין מסעדות. בתחנת דלק שנמצאת מול המלון מצאנו מקום עם המלצות אבל בפועל כשנכנסנו לראות הוא נראה ממש ירוד ולכן הזמנו מקום לארוחת ערב במלון. כשהגענו חזרה מהפארק נשארה לנו כמעט שעה להתארגן ואז ירדנו לחדר האוכל. להפתעתנו, הארוחה הייתה טובה מאוד! מה שכן היא הייתה מעט יקרה.
המלון והמסעדה:
Hotel Skaftafell,Skaftafelli 2 Freysnesi, 785 Öræfi, איסלנד
אחרי העומס התיירותי שחווינו ביום הקודם, החלטנו להתחיל את היום שלנו מוקדם מהרגיל. בשעה 7 וחצי עוד לפני ארוחת הבוקר, יצאנו למסלול שיוצא מהחצר האחורית של המלון ומגיע עד הקרחון הפרטי שלהם Svínafellsjökull Glacier. הדרך קלילה ונוחה ועוברת בתוך שדות של תורמוסים.
הידעת?
התורמוסים הסגולים הובאו לאיסלנד מאמריקה הצפונית, באמצע המאה 20, כדי לשפר את פוריות האדמה, אבל ההתפשטות שלהם הצליחה יותר מדי והתורמוס הוכרז כמין פולש לאיסלנד. כיום יש חקלאים הנלחמים בהמשך ההתפשטות שלו בגלל הנזקים שהוא גורם להם.
בשעה הזו, כצפוי, היינו לבד לגמרי על השביל. הגענו תוך כעשרים דקות לאזור הקרחון ועברנו בין נקודות התצפית השונות. ממה שהסבירו לנו במלון, הבנו שהקרחון סגור למטיילים בגלל חוסר יציבות ולכן נקודות התצפית לא מגיעות ממש עד לקרחון עצמו.
מאחר והגענו די מהר לקרחון והשעה עוד הייתה מוקדמת, החלטנו לחזור בדרך הארוכה שמובילה לחזית המלון ולמעשה מגיעה כמעט עד הכביש הראשי. בדרך פגשנו את אחד המקומיים בריצת הבוקר שלו. ברכנו אותו ב"בוקר טוב" ואני חשבתי לעצמי, איזה נוף מדהים יש לו לריצת הבוקר שלו.
ב8 וחצי כבר התייצבנו בחדר האוכל לארוחת בוקר. אחר כך סיימנו לארוז ויצאנו לדרך. היעד המרכזי שלנו להיום היה הקניון השחור Fjaðrárgljúfur. בזמן שארגנו את המסלול של הטיול, נתקלתי מספר פעמים בתמונות של המקום ומאוד רציתי להגיע אליו. בדרך חלפנו על פני צוקי הגמדים ועל פני מפל האחיות, אך לא עצרנו.
כדי להגיע לקניון השחור יורדים מהכביש הראשי ונוסעים כרבע שעה על כביש צר שבחלקו לא סלול. ליד מסלול ההליכה יש חנייה מאוד מאוד קטנה שנראתה לנו מלאה לגמרי אבל תוך כדי נסיעה ראינו שהעסק די דינאמי. מכוניות יוצאות ונכנסות כל הזמן ומצאנו חנייה ממש בקלות.
מסלול הטיול הולך על המצוק שמעל הקניון בשביל מסודר ומגודר. בעבר ניתן היה גם לרדת לתוכו וללכת בשטח באופן חופשי אבל זה גרם נזקים לצמחיה וכיום אסור לרדת מהשבילים המסודרים. המסלול מתחיל כמו כל המסלולים באיסלנד – בעלייה חזקה וכמו במסלולים רבים – חוזרים באותה הדרך
למרות שהחנייה הייתה עמוסה וגם ראינו לא מעט אנשים בשביל. היה מאוד מרווח. כמעט ולא חלקנו את נקודות התצפית שלנו עם אחרים ולא הייתה שום בעיה לצלם. עברנו מנקודת תצפית אחת לשניה. כולן היו מאוד יפות. לטעמי זהו אחד המקומות המרהיבים ביותר באיסלנד. שילוב הגוונים בין המצוקים השחורים, הירוק של הצמחיה והמים – פשוט עוצר נשימה. הרגשתי כאילו אני מסתכלת על תמונה או ציור, פשוט מקום מדהים.
בצעדים איטיים חזרנו לאוטו. ליד החניון הקטן יש גשר וממנו יש תצפית נחמדה על כל הקניון. העומק והצבעים קצת פחות בולטים אבל זה עדיין מרשים לעמוד שם. בחניון הזדמן לנו לראות ממש מקרוב את אחד מאלפי הקמפרוואנים הקטנים שרבים מטיילים איתם. בקמפר כזה יש מיטה מתקפלת, כיור פיצפצון ופתרונות איחסון. זה ללא ספק מוזיל את עלות הטיול אבל צריך לזכור שאין בהם מקלחת ושירותים ולא ניתן לבשל בתוכם! מאחר ואפשר להגיד שאיסלנד היא מדינה שטופת רוח וגם קרה וגשומה, לטייל בה עם אוהל או קמפרוואן זה כייף בגלל השהות בטבע אך מאוד מאתגר (לדעתי).
המשכנו בנסיעה לויק. כרגיל הדרך היא חלק בלתי נפרד מהחוויה האיסלנדית. חלפנו על פני חוות, שדות ירוקים ומפלים וגם בין שדות טרשיים שכלום לא גודל בהם. תוך כדי נסיעה גם הרוח התגברה (שוב) והשמיים הקדירו לסרוגין.
כשהתקרבנו לויק ראיתי מרחוק גבעה ירוקה מתנוססת למרחוק. החלטנו לעצור שם באופן ספונטני ולראות במה מדובר. שביל לא סלול הקיף את הגבעה והגיע עד לים שם מצאנו חוף פראי ונטוש כמעט לחלוטין ומערה שסיור צלמים מצא בה מסתור מפני הרוח. המקום נקרא Hjörleifshöfði hellir. בגלל הרוח שהייתה מאוד חזקה, הסתפקנו בביקור קצר במערה לפני שהמשכנו בדרכנו.
את השהות שלנו בויק החלטנו להתחיל בבית הקפה המומלץ Skool Beans Cafe. מדובר באוטובוס בית ספר שהוסב לבית קפה מקומי. יש מעט מאוד מקומות ישיבה בפנים ובכל הפעמים שעברנו לידו (הוא היה קרוב מאוד למלון שלנו) היה עמוס מאוד בחניה. תפסנו לנו מקום בפנים והזמנו קפה, שוקו ובייגל. השוקו (הבינוני) והקפה (הסביר, לא יותר) הגיעו די מהר אבל לבייגל חיכינו וחיכינו וחיכינו. שאלתי את המלצרית מה קורה עם הבייגל והיא אמרה שהם מאוד עמוסים. זה היה נכון, ראיתי לבד, בכל זאת כל המקום כולל המטבח נכנס בתוך אוטובוס. בסוף נמאס לי לחכות והלכתי לשלם בקופה. שם הסתבר לי שהמלצרית עשתה בלאגן שלם בהזמנות, אנשים קיבלו את הדברים הלא נכונים או כמוני, לא קיבלו בכלל. האחראית במקום התנצלה עמוקות והציעה שתכין לנו מחדש, אבל בשלב הזה העדפנו לוותר. נפרדנו כידידים והלכנו למלון שלנו ליומיים הבאים Hótel Vík.
אחרי שהתארגנו במלון, החלטנו לנסוע לחוף השחור Reynisfjara Beach המפורסם. השארנו את האוטו בחניון הגדול וירדנו לטייל על שפת הים. ממש בקרבת החניון יש מערה גדולה ויפה Hálsanefshellir Cave. המערה מוקפת בעמודי הבזלת האפורים שבר ראינו במספר מקומות באיסלנד והיא גדולה ומרשימה.
בזמן שטיילנו על החוף הלכה והתעצמה בי תחושה של אי נוחות ואפילו אפשר לומר פחד. מזג האוויר היה קודר וקר מלווה ברוח חזקה אבל בעיקר הטרידו אותי הסיפורים על "גלי הפתע" שיש בחוף. מקריאה באתרים השונים וגם בשילוט ליד החוף מסתבר שהחוף הזה נחשב מסוכן בגלל גלים גדולים שמגיעים בהפתעה וסוחפים אנשים לתוך המים. אני גם ככה פוחדת מהים, אז אפשר להגיד שהלכתי צמוד לצוקים והסתכלתי בחשש לכיוון הים ושיחררתי אנחות רווחה כשחזרנו בבטחה לחניון.
אחרי שסיימנו את הביקור בחוף, השעה כבר הייתה שעת ארוחת ערב. הלכנו לאכול במסעדת Restaurant Suður–Vík שזכתה לביקורות מאוד טובות ואכן הייתה מוצלחת מאוד. אחרי האוכל חזרנו למלון. המלון הזה היה אחד המוצלחים ביותר שהיינו בו ובהתאם גם אחד היקרים. באופן כללי מהרגע שהגענו לאזור הקרחונים, המחירים היו קצת יותר גבוהים, כנראה בגלל שזה אזור יותר מתוייר.
המלון :
Hótel Vík,Vik, איסלנד
:מסעדות
Restaurant Suður-Vík, Suðurvegur 1 870, Vík, איסלנד
התכנית שלנו ליום הזה כללה טיול במסלול Fimmvorduhals trailhead או בשם היותר מוכר שלו מסלול 26 המפלים. זהו מסלול שיוצא ממפל Skógafoss המפורסם וניתן להגיע איתו עד פארק Thorsmork המפורסם לא פחות. המסלול היומי הקלאסי נמשך כ8 ק"מ הלוך וחזרה באותה דרך ועובר על יד 26 מפלים.
השעה הייתה די מוקדמת כשהגענו לאזור החנייה. כך שהחלטנו ללכת קודם למפל קטן שנמצא ממש בסמוך שהייחוד שלו הוא בכך שהשביל מגיע אל מאחוריו. המשכנו עם האוטו לחניה של מוזיאון סקוגר. יש שם שילוט המבקש מאנשים שבאים למפל, לשלם דמי חנייה במוזיאון. אנחנו סיימנו את המסלול לפני שהמוזיאון נפתח, כך שלא שילמנו.
כדי להגיע לתחילת המסלול, צריך לטפס מעל גדר. למרבה הנוחיות מונח שם סולם משולש שמאפשר את זה. כשהגענו היינו הרכב היחידי בחנייה. טיפסנו על הסולם וצעדנו בקלילות כ10 דקות עד למפל. המסלול היה ריק ומוצל בחלקו. כך שהיה טיפה קריר. המראה היה בתולי ויפה.
המפל מקדימה יפה מאוד אבל גולת הכותרת, היא ללא ספק, ההליכה מאחוריו. השביל נוח. והתצפית אל הקניון הקטן מקבלת מראה מיוחד ועוצמתי כשמסתכלים דרך וילון המים.
בדרך חזרה לרכב, בא מולנו בחור צעיר בצעדים מהירים ותכליתיים. כשהמשכנו ללכת, ראינו שהוא השאיר מצלמה על חצובה המכוונת לעבר המפל וניחשנו שהוא ממהר להצטלם. לקראת סוף המסלול הגיע עוד זוג מולנו. הם היו פחות צעירים והאישה הלכה לאט מאוד עם מקל ונראתה מתקשה מאוד. לא הצלחנו להבין איך היא עברה את הסולם אבל אולי יש דרך נוספת שלא שמנו לב אליה. בכל מקרה הערכנו את הנחישות שלה.
החניון של סקוגפוס היה די עמוס. זה מפל מאוד מפורסם וזה ניכר גם בכמות המבקרים. החלטנו שנעשה קודם חלק ממסלול המפלים ורק בסיום נתקרב למפל הגדול. המסלול מתחיל במדרגות די תלולות אל מעל המפל עד לנקודת תצפית, אומרים שזה 520 מדרגות – אבל לא ספרתי. התצפית גבוהה ויפה. שמועות מספרות שבמזג אוויר חורפי מסוכן לעלות אליה. אנחנו התברכנו ביום שמש אביבי והתצפית אל מעבר למפל הייתה מדהימה, דווקא את המפל עצמו רואים פחות טוב מהנקודה הזו.
ממש מעל נקודת התצפית מצאנו את השער שממנו ממשיכים לשביל המפלים ויצאנו לדרך. מראש החלטנו ללכת כשעה וחצי לכל כיוון. מהר מאוד הבנו למה השביל הזה מכונה "שביל המפלים". הנהר מרוצף במפלים. המסלול הולך על הרמה שמעל הנהר ומדי פעם מגיעים לתצפית על המפלים. בזמן הטיול מזג האוויר הלך והתחמם עד שבסוף נשארנו עם טישרטים ואפילו קצת קיטרנו שחם מדי.
תוך כדי ההליכה, חלפו על פנינו מגוון טיפוסים שונים ומשונים. באחת מההפסקות, הרבות יש לציין, שעשינו, עברו אותנו זוג. גבר ואישה. היא צעדה קדימה, חדורת מטרה והוא נשרך אחריה, נראה היה שהוא מתקשה לעמוד בקצב שלה ומתקשה להתמודד עם הפנים החמוצות שהיא הפנתה אליו מדי פעם. מאחר והשביל עובר על הרכס, ראינו אותם די הרבה זמן לפני שנעלמו. איחלנו לו הצלחה בהתמודדות ותהינו לאן הם ממהרים? לפי הציוד שהיה להם על הגב, ניתן היה לקבוע בביטחון שהם עושים טיול יומי – כמונו.
בשלב מסויים של המסלול, ראינו דמות גבוהה מתקרבת אלינו. היא הלכה בצורה ממש מוזרה. ירדה מהשביל וחזרה אליו מספר פעמים. עצרה והתקדמה. מרחוק התקשינו לקבוע אם זה גבר או אישה אבל כשהיינו קרובים ראינו שזה גבר שמקפץ לו בשביל, ללא חולצה, שיערו הבלונדיני הארוך מתנפנף לכל כיוון, נטול ציוד ויחף!! – בלב קראנו לו מוגלי האיסלנדי! נופפנו לו לשלום והמשכנו בדרך.
בנוסף, פגשנו זוג עם תינוק קטן על הגב. כל כמה דקות הם עצרו ובדקו שהרוח לא מקפיאה אותו (זה היה בתחילת המסלול כשעוד היה קריר). וראינו שתי בנות שסחבו תיקים ענקיים והיו בדרכן לת'ורסמוק (כ-24 ק"מ). חלפנו על פני הורים עם שלושה בנים ששלחו אותם לרוץ קדימה ולהוציא אנרגיה, ההורים עצמם נראו מותשים והיו עוד כמה שאני כבר לא זוכרת. התרשמנו שזה מסלול די פופולרי למרות שהוא היה הרבה פחות עמוס מפארק Skaftafell. מבחינת עניין, הנהר והמפלים מאוד יפים, שאר הנוף די חדגוני.
לפני שירדנו זכינו לראות ולצלם את הקשת שמתנוססת מעל המפל. לפעמים אפשר לתפוס שתי קשתות, אבל מן הסתם צריך מצלמה קצת יותר טובה כדי לצלם את זה.
כשירדנו הלכנו לראות את המפל עצמו. המפל הזה מדהים בגודלו ובעוצמתו. פשוט עמדנו ובהינו בעוצמה האדירה שלו. סיום מושלם למסלול הזה.
בגלל תקלה כלשהי באיחסון של גוגל או בקליטה, לא נשמרו לי התמונות שצילמנו שם חוץ מאחת. האמת היא שזה קצת מעצבן אז אולי כדאי להגיע לשם שוב כדי לשקם את מאגר התמונות?
בדרך חזרה לכיוון ויק עצרנו לטיול קצר בקרחון Sólheimajökull glacier. נכנסנו עם האוטו עד החניון ומשם הלכנו כעשר דקות עד לנקודת התצפית. מהחניון הזה יוצאות קבוצות להליכה על הקרחון. יש שם לפחות חברה אחת שמוציאה טיולים מודרכים מהחניון ונראה לנו שגם מדריכים פרטיים מגיעים לשם. מנקודת התצפית יכולנו לראות שתי קבוצות שעלו על הקרחון. הם התקדמו באיטיות רבה, גם כי הליכה על קרחון דורשת זהירות רבה וגם כי יש ציוד רב שמאט את הקצב.
הרושם שלנו היה שזה לא הקרחון האידאלי לטפס עליו. הוא יחסית שחור ומלוכלך, אבל יתכן שבזמן הטיפוס מגיעים למקומות יפים יותר שלא ניתן לראות מנקודת התצפית. בסך הכל עצירה נחמדה מאוד בדרך.
המשכנו בדרכנו לויק ועצרנו בחניון של "חוף המטוס" Sólheimasandur Plane Wreck. זה היה רשום לנו כנקודת עניין אבל כשהסתכלנו קדימה, ראינו שהדרך שטוחה ונטולת עניין אך מלאת רוח . החלטנו שלא בא לנו לעשות טיול של שעתיים רק בשביל הריסות של מטוס ובמקום נסענו לצוקי דירהולי Dyrhólaey. השארנו את האוטו בחניון של המיגדלור ויצאנו לסיבוב תצפית. הרוח הייתה מאוד חזקה והיה קר. כל זכר לחום שחווינו בשעה מוקדמת יותר נגנז בתוך המעיל.
אפשר ללכת ברגל בין נקודות התצפית השונות באזור. אנחנו העדפנו להגיע עם האוטו לחניונים השונים ולקצר את זמן השהות שלנו ברוח הקפואה. התצפיות היו יפות מאוד. בעיקר אהבתי את התצפית על החוף השחור בהחלט אחד מהמקומות המדהימים בטיול. בזמן שהסתובבנו שם, ראינו מספר צלמים רצים מצד לצד ומנסים למצוא פאפינים כדי לצלם. היו שם כל מעט מהציפורים החמודות, שממש ריחמנו על הצלמים. יכול להיות שבשעות אחרות או בזמנים אחרים יש שם הרבה פאפינים אבל כשאנחנו היינו, הניסיון לראות אותם הרגיש פאתטי לעומת המושבה הענקית שראינו ב- Borgarfjörður Eystri.
את היום הזה חתמנו בארוחת ערב נוספת באותה המסעדה של היום הקודם Restaurant Suður-Vík. גם הפעם הארוחה הייתה מצוינת. מסעדה מומלצת בחום.
המלון :
Hótel Vík,Vik, איסלנד
:מסעדות
Restaurant Suður-Vík, Suðurvegur 1 870, Vík, איסלנד
מוקדם בבוקר עזבנו את ויק והתחלנו בנסיעה חזרה לקפלאוויק. אצה לנו הדרך כי קבענו בדיקת קורונה ברייקאוויק כחלק מההכנות לטיסה חזרה לארץ. כמובן שבאיסלנד אין דבר כזה נסיעה לצורך הנסיעה בלבד. תמיד יש נקודות עניין בדרך.
חלפנו על פני סקוגר והמפל הענקי שלה (Skógafoss) והמשכנו עד פינת חמד בדרך שבה עושים מסלול הליכה קצרצר בין שני מפלים. את הרכב החנינו ליד מפל Seljalandsfoss. החניה בתשלום (באשראי) של 700 קרונות. את המפל רואים כבר מהכביש המוביל לאזור ויש לידו חניון בתשלום. הייחוד שלו הוא בכך שיש מסלול הליכה מאחוריו. "רגע! גם אתמול היינו במפל שזה הייחוד שלו, לא?". אכן כן היינו ב – Kvernufoss. מסתבר שיש שני מפלים כאלו והם אפילו די קרובים אחד לשני. זה בהחלט מבלבל ומסתבר שבשלב התיכנונים חשבתי שזה אותו מקום.
אבל אל דאגה, לכל מפל יש את היופי שלו ואין בכלל ספק ששניהם שווים ביקור. המפל הזה גם קצת יותר מפורסם ולכן למרות השעה המוקדמת יחסית. לא היינו הראשונים במקום אבל כן היינו הראשונים שהעיזו ללכת מאחוריו. אחרי שראו שאנחנו לא נמסים, הצטרפה אלינו משפחה עם ילדים קטנים שהיו ממש מאושרים מכל העניין.
ממש במרחק של כמה דקות הליכה מסתתרת עוד נקודת חן או שמא נאמר עוד מפל. המקום נקרא Gljufrabui שלא נגמר עם הסיומת "Foss" כך שלא ידענו למה לצפות. אפשר לעבור עם האוטו לחניה הצמודה אליו. אנחנו העדפנו ללכת ברגל. השביל נחמד מאוד ובדרך יש עוד מפל קטן נטול שם.
האמת, שבגלל הבלבול בין המפלים שהולכים מאחוריהם, לא בדיוק ידענו למה לצפות. כשהלכנו על השביל לא ראינו כלום, עד שהגענו לשלט קטן ולידו מצאנו כניסה לנקיק ותוך דקה הליכה נגלה לעיננו המפל. הייחוד של המפל הזה הוא במיקום המעניין והייחודי שלו. בהחלט יפה ומרשים. שמחנו מאוד שלא פיספסנו את המקום.
היעד הבא שלנו היה מסלול הליכה שרצינו להגיע אליו כבר כששמענו עליו בארץ – Reykjadalur Hot Spring Thermal. כפי שאולי ניתן לנחש לפי השם, זהו מסלול הליכה המוביל אל נהר חם ובו אפשר להשתכשך בטבע. עד היום לא היינו בטוחים שנספיק להכניס את המסלול הזה לטיול ושמחנו שגם הזמן וגם מזג האוויר אפשרו לנו את זה.
בסיפורי הדרך של המסלול, מתוארת הליכה נינוחה של שעה ומשהו עד לנחל החם. בפועל לקח לנו שעה אבל זו לא בדיוק הייתה ההליכה הנינוחה שדמיינתי לעצמי כפי שמתבקש בדרך לספא. יש עלייה מאוד ארוכה ולא מאוד מתונה ממש בתחילת המסלול. זה לא מסלול קשה בכלל, רק עניין של ציפיות. לאורך המסלול ראינו אנשים שחוזרים וגם יכולנו לראות, רחוק מאחורינו, עוד אנשים שמגיעים למקום.
כשהגענו, מצאנו נחל חם, די ארוך, די מלא באנשים. הלכנו עד לקצה שביל העץ. החלפנו לבגדי ים מאחורי אחד המסתורים שנבנו שם למטרה זו. קשה להגיד שזה הסתיר אותנו, אבל למי אכפת? כולם באו לאותה מטרה בדיוק. עם בגדי הים, חיפשנו לנו אזור פנוי יחסית והופ, נכנסנו למים ועברנו למוד של רגיעה.
אחרי שבילינו קצת במקום, הגיע הזמן להמשיך. התלבשנו בזריזות ותוך פחות משעה הגענו חזרה. נכנסנו לקפיטריה הנחמדה שנמצאת בחניון Reykjadalur Café. קנינו קפה ועוגיות לדרך. הקפה היה לא רע והעוגייה הייתה מצוינת. התחנה הבאה – מתחם בדיקות הקורונה שברייקיאוויק.
לשמחתנו הרבה, לא היה תור וכל סיפור הבדיקה נגמר בעשר דקות כולל החנייה. אז החלטנו להסתובב קצת ברחובות הראשיים של העיר. התקשינו קצת להבין את אפשרויות החנייה שלנו אבל בסוף מצאנו חניון ובחור חביב שהסביר לנו שזהו חניון אוטמטי. יש מצלמה בכניסה לחניון שמצלמת את מספר הרכב. לפני שיוצאים צריך ללכת למכונה, להקליד את מספר הרכב, המכונה מושכת את התמונה ואם אתה מאשר שזה הרכב שלך, אתה מקבל את הסכום ומשלם באשראי. האמת? אחלה פטנט.
הסתובבנו ברחובות העיר כשעה, היה נחמד אבל אנחנו לא חובבי טיולים עירוניים אז מיצינו די מהר, חזרנו לרכב, שילמנו ונסענו חזרה למלון שאיתו התחלנו את הטיול בקפלוויק, סמוך לשדה התעופה. ארוחת ערב, מצוינת, אכלנו במסעדה האיטלקית FERNANDO'S(Italian) בקפלאוויק.
סיימנו לאכול בסביבות השעה 9 בערב. בחוץ היה, כרגיל, אור יום. בהחלטה מאוד ספונטנית, החלטנו לנסוע לבקר באתר Bridge America – Europe. האתר הזה נמצא כרבע שעה נסיעה מהמלון שלנו וגם מהמסעדה. הדרך הייתה שוממת לחלוטין אבל להפתעתנו בחניון של המקום הייתה מכונית עם שלושה תיירים. לשמחתנו הם עזבו ממש בזמן שהגענו.
הרעיון של המקום הוא שבצד אחד הגשר מחובר אל הלוח הטקטוני האמריקאי ובצד השני שלו, אל הלוח האירו-אסייתי. וכמובן שאפשר גם לרדת וללכת מתחת לגשר. למעשה איסלנד כולה מחולקת בין 2 הלוחות והפארק הזה רק ממחיש זאת עם גשרון קטן והסברים בנושא. חביב למדי אך ממש לא מקום הכרחי. בזאת מיצינו את היום הזה עד תומו, חזרנו למלון והלכנו לישון.
המלון :
Eldey Airport Hotel, Lindarbraut, איסלנד
:מסעדות
FERNANDO'S (Italian),Hafnargata 28, Keflavík, איסלנד
היום האחרון של הטיול. התכנית הייתה לחזור להר הגעש ולעלות לעוד תצפית עליו. אבל התעוררנו לבוקר שטוף ערפל, מלווה בגשם קל ורוח. במצלמות התצפית המכוונות 24/7 על לוע הר הגעש – לא ניתן היה לראות כלום חוץ מערפל. ובכל זאת לא אמרנו נואש. אחרי שעצרנו במאפיית Kökulist bakery ולקחנו כריכים לדרך. נסענו לחניון של דרך A. בדיוק כמו שעשינו לפני שבועיים. והלכנו עם מעילים וחליפות גשם אל עמק הלבה. הפעם הלבה הייתה די קשה. אפילו ראינו אנשים עומדים עליה. ניכר היה שאין זרימה חדשה ורק מתחת הכל עוד רוחש וגועש.
למרות שהפעם הלבה הייתה פחות חיה ונושמת, עדיין המראה מרשים ביותר. העוצמה הבלתי נתפסת של הטבע, נפרשת מול העיניים ולנו לא נותר אלא להתפעל. בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, ויתרנו על טיפוס לתצפית גבוהה יותר. חזרנו לרכב ונסענו לעיירה קטנה גרינדוויק לארוחת צהריים נחמדה במסעדת Papas שבה אכלנו גם בתחילת הטיול. אחר כך חזרנו לקפלאוויק, קנינו לנו חטיפים לטיסה חזרה ובכך חתמנו את הטיול המאוד מאוד מוצלח שלנו באיסלנד.
אין הרבה מה להגיד על הטיסה חזרה. הייתה לנו עצירת ביניים ארוכה באמסטרדם ובסופה חזרנו לארץ לתחילת הגל הרביעי של הקורונה. שבועיים של טיול שבמהלכם איסלנד נכנסה עמוק ללב. כל נסיעה שעשינו, קצרה כארוכה, הייתה מלאה בחוויות ונופים עוצמתיים הנשקפים מכל כיוון. איסלנד היא פארק טבע אחד ענקי, שנראה כמו ארץ בראשית. בלי ספק אחד הטיולים היפים ביותר שלנו ואחד המקומות שאני מקווה לחזור אליו בהקדם.
המלון :
Eldey Airport Hotel,Lindarbraut, איסלנד
:מסעדות
Kökulist bakery, Hólagata, Reykjanesbær, איסלנד
Papas' Restaurant, Hafnargata 7a, 240 Grindavik, איסלנד
הפוסט הקודם
הפוסט הבא
Recover your password.
A password will be e-mailed to you.
הפוסט סגור לתגובות