טיולים קצרים בנקודות חן בארצנו
בשנה של הקורונה, בין הסגרים, יצאנו מדי פעם לטיולים קצרים, להתרענן מהישיבה בבית. טיולים שלא דרשו קימה מוקדמת או הכנות מרובות. בפוסט זה אתאר את הטיולים האלו.
טיול 1: נחל עיון ונבי יושע
על הבוקר יצאנו מחיפה לכיוון קרית שמונה. תחנה ראשונה היתה בבית הקפה "לח'מקה" שם קנינו כריכים. משם המשכנו ל"עוז פאטיסרי" ובחרנו לנו מאפים אישיים. ורק אז כשהיינו מצויידים נסענו לשמורת נחל עיון.
נחל עיון היא שמורת טבע של רשות הטבע והגנים ולכן (בתקופת הקורונה) יש צורך להזמין את הביקור מראש. בגלל שנסענו בחורף ובאמצע השבוע, עשינו את ההזמנה רק כשהגענו לקריית שמונה, אני מניחה שבעונת הטיולים ובימי חג וחופש, רצוי להקדים ולהזמין את הביקור.
הגענו לשער התחתון והראשי של השמורה. ליד החנייה עשינו פיקניק עם הכריכים והמאפים המוצלחים שקנינו, יש מעט שולחנות וגם מקום על הדשא. אחרי ששבענו יצאנו לכיוון המפל המרכזי של השמורה.
השביל מתחוזק היטב והוא קל ונעים להליכה. בדרך אפשר לעלות גם לנקודת תצפית על המפל. פעם זה היה מסלול שלם אבל בגלל התמוטטות של צלע ההר, חלק מהדרך נחסם וכיום זו עלייה לתצפית וירידה באותה הדרך. התצפית יפה מאוד ובהחלט מצדיקה את הירידה מהמסלול.
אחרי התצפית הלכנו למפל הגדול, בדרך ראינו את השביל שמתפתל למעלה אל עבר 3 המפלים הנוספים של השמורה. בגלל שהיינו לבד, כלומר עם רכב אחד, בחרנו לא לעשות את המסלול כולו אלא ללכת אל המפל הגדול וחזרה. סה"כ כ40 דקות הלוך וחזור.
יצאנו מהשמורה עם הרכב ונסענו אל השער העליון של השמורה שנמצא ממש בקצה של מטולה על גדר המערכת. הראנו את אישור התשלום מהשער התחתון ויצאנו ברגל לראות את 3 המפלים.
הלכנו בשביל כ50 דקות כל כיוון, בדרך ראינו את המפלים ותצפתנו על המפל הגדול. הדרך לא קשה רובה בירידה/עלייה די מתונה. מדי פעם השביל פחות מתון ודורש קצת יותר מאמץ. מאחר וטיילנו בחורף, הייתה מעט פריחה חורפית והרבה שרידי חצבים ופקעות של חצבים שהחלו לבקוע מהאדמה. התרשמתי שבאוגוסט – ספטמבר השביל הזה כנראה מלא בחצבים פורחים, זה בטח מראה מהמם ביופיו.
עד שחזרנו לאוטו כבר הייתה שעת צהריים מאוחרת. החלטנו להתחיל ליסוע חזרה לכיוון חיפה ולעצור בדרך לעוד תצפית או טיול קטן. חיפוש קטן ברשימות שלי העלה כמה אפשרויות ואחרי בדיקה במפה וקריאה באתר ההמלצות הנהדר של מדריך הטיולים עומרי אבידר, החלטנו לעבור בקבר נבי יושע שבצומת כ"ח
את האוטו החנינו ממש בצומת ישע, על כביש 886 יש רחבת כורכר גדולה מול תחנת האוטובוס. ממש שם ברחבה, יש שער קטן שבקושי רואים, דרכו נכנסנו וירדנו דרך בית הקברות על המסגד. הדרך לא ממש מתוחזקת, אבל ירדנו בלי בעיה ותוך 3 דקות כבר היינו ברחבה.
לפי ויקיפדיה, במקום של מסגד נבי יושע היה בעבר כפר שיעי. הכפר נכבש על ידי כוחות הפלמ"ח במלחמת העצמאות ותושביו נטשו אותו וברחו לסוריה ולבנון. כיום נשארו שם שרידים של בית קברות מוסלמי וכן שרידים של מסגד. השם נבי יושע, מתייחס לטענה לפיה זהו מקום קבורתו של יהושע בן נון. אבל אין אישוש לטענה הזו ויש מקומות אחרים בארץ שגם לגביהם נטען שהם מקום קבורתו.
קבר נבי יושע, ממש בצומת כ"ח
נכנסנו למבנה והצצנו לתוך המסגד, ניכר שמדי פעם מגיעים אנשים להתפלל שם. חבל שהמתחם לא נשמר קצת יותר נקי אבל גם ככה הוא מאוד יפה. בדיקה במפה העלתה שגם שביל ישראל עובר ממש בקרבת המבנה, אין לי מושג עם מטיילי השביל עוצרים שם או לא.
סך הכל נשארנו שם כעשרים דקות, הסתובבנו, צילמנו, קראנו מידע על המקום ואחר כך חזרנו לאוטו ונסענו הביתה.
אכלנו ב:
לחמק'ה, מתחם יוסף, 99, קרית שמונה.
Oz Patisserie, עוז פטיסרי, כביש 99 גן, הגושרים.
טיול 2: פסגת המירון
יצאנו מחיפה ב8 וחצי בבוקר לכיוון קיבוץ עברון. ב9 כבר היינו בפתח של הפטיסרי הנפלא עם השם המאתגר "קורון פטיסרי". המבחר היה מרשים מאוד ואחרי התלבטות קשה לקחנו קפה וכריכים עם חביתה כדי לפתוח איתם את היום ושני מאפים מעולים להמשך היום.
מקיבוץ עברון כיוונו את הוייז ישר לחניון הפסגה של הר מירון, נסיעה נחמדה בנוף הגלילי עם הקפה והריח של המאפים בחלל האוטו. כעבור כחצי שעה כבר היינו במקום. בחניון יש שולחנות פיקניק, בחרנו מיקום בשמש החורפית והנעימה ואכלנו בכייף את הכריכים.
המסלול הראשון שעשינו היה אל חירבת ב"ק. הלכנו עם השביל אל בית היערן, הכל בדרך היה ירוק ופורח עם ניחוח גשם חורפי.
מבית היערן ירדנו דרך הריסות חרבת ב"ק ועד לאגם קטן שלמיטב הבנתי מלא רק בחורף ומתייבש לגמרי בקיץ. מזג האוויר היה נפלא וליד האגם היה המקום המושלם לאכול את המאפים של "קורון פטיסרי".
אחרי שסיימנו לזלול את המאפים, ישבנו קצת בשמש הנעימה וכשמיצינו חזרנו אל החניה ומיד עברנו אל שביל פסגת המירון.
את חרבת ב"ק אנשים לא כל כך מכירים ולכן היינו בבדידות מופלאה במשך כל הטיול (כשעה וחצי עם ההפסקה באגם). אבל שביל פסגת המירון מאוד מוכר ולכן ראינו עוד כמה קבוצות קטנטנות שעשו אותו וכשסיימנו הגיע גם אוטובוס עם קבוצת תלמידים שהתכוננו לטייל בשביל.
השביל עצמו היה נחמד מאוד, מוצל בחלקים גדולים שלו, קל להליכה ותצפיות נהדרות על האזור. סיימנו את השביל די מהר והגענו חזרה לאוטו
השעה היתה 13:30, החלטנו שננסה לאכול ארוחת צהריים לפני שנגיע לחיפה. זה היה אתגר לא פשוט כי בגלל הקורונה מסעדות עדיין היו סגורות או עם פעילות חלקית בלבד. החלטנו להגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות שם ולנסות את מסעדת "קולמבו".
קולומבו היא מסעדה שנפתחה ממש בשנת הקורונה (2020). זו מסעדה קטנטונת עם אוכל משובח שמשתנה מדי יום. אכלנו מקלובה מצוינת וכריך אסדו מעולה. בדרך הביתה סיכמנו שהיה יום מאוד מוצלח ורשמנו לעצמנו שחייבים לחזור גם לקורון פטיסרי וגם לקולומבו.
אכלנו ב:
קורון פטיסרי, קיבוץ עברון.
קולומבו – מטבח יומי, קיבוץ לוחמי הגטאות.
טיול 3: שתולה
אחרי שבוע חורפי למדי, התחשק לנו לצאת לטיול קצר ולקחת איתנו את חנה, אמא של דן שמאוד אוהבת לטייל, אבל קצת פחות אוהבת לנהוג למקומות מרוחקים.
ב9 בבוקר אספנו אותה מהבית ויצאנו לכיוון גבול לבנון – ישראל. בדרך עשינו תיאום ציפיות מהטיול. סקרתי בפניהם כמה מקומות שנשמעים לי נחמדים, אל כולם מגיעים עם הרכב והולכים במסלולים קצרצרים. החלטנו שנתחיל ברחוק מכולם, ממש בגבול לבנון – מושב שתולה.
אחרי שסגרנו את עניין המסלול, הגענו לנושא לא פחות חשוב – הצד הקולינרי! דבר ראשון סיכמנו פה אחד, ששום דיאטה לא מצטרפת לטיול, ולכן כיוונתי בוייז לקונדיטוריה ששמעתי עליה המון המלצות, תושה בייקרי בראש הנקרה
בתקופת הקורונה ובאמצע השבוע, תושה בייקרי הידועה בעומס המבקרים, הייתה יחסית ריקה. כל אחד בחר לו מאפה מלוח ומאפה מתוק ויצאנו אל הדשא הסמוך לפיקניק חמים וטעים – היה ממש מעולה!
מראש הנקרה נסענו ישירות לפרוייקט "קירות מדברים" שנמצא במושב שתולה. זהו פרוייקט של אמני גרפיטי מהארץ והעולם שציירו על קירות הבטון הענקיים שהוקמו כדי להגן על היישוב.
קירות מדברים בשתולה
יש המון ציורים שנמשכים על פני כקילומטר, חלקם יפים יותר וחלקם היו פחות לטעמנו. חלקם עוררו בנו שאלות ומחשבות וכמובן שהצטלמנו לא מעט. מאוד נוח להגיע אל החומה המצויירת, ההליכה עצמה היא ממש על הכביש של היישוב. יש חניה בערך באמצע החומה ויש שם גם מקום קטן של קפה ואוכל.
לקראת סוף השוטטות שלנו שם, פגשנו 3 נשים מאוד נחמדות שהסתובבו שם וצילמו כל מיני דברים, הן הזמינו אותנו לטעום סופגניות כורדיות חמימות וטעימות ותוך כדי שיחה גילינו שאת הסופגניות הכינה אחת מהן, הלא היא "שולה משתולה". את השם של שולה שמעתי פעמים רבות בהקשר של אירוח קולינרי באזור ולכן שמחתי שפגשנו אותה וכך גם שמענו ממנה שהיא אכן מארחת קבוצות (בתאום מראש) לארוחה כורדית מסורתית ומלווה את זה בסיפור שלה ושל הקהילה הכורדית.
בהמלצתה של שולה, הלכנו ברגל לכיוון שער היישוב עד שהגענו לשלט קטן שבו מתחיל "שביל הנפש". השביל הזה, שהקים אחד מתושבי שתולה, חוצה חורשה שנמצאת ליד היישוב ועל העצים תלויים שלטים עם ציטוטים משירים או משפטים רוחניים.
שביל הנפש בשתולה
השביל היה מאוד נחמד, השלטים חביבים וחלקם הזכירו לנו כל מיני שירים יפים של פעם. ההליכה כל הזמן בצל, החיסרון היחידי הוא שחוזרים באותה הדרך. כל הסיבוב לקח לנו כשעה.
חזרנו לאוטו והתחלנו ליסוע חזרה לכיוון חיפה. העצירה הבאה שלנו הייתה בפארק גורן. בחורף הפארק היה במיטבו, ירוק ויפה הרבה פרחים ומעט אנשים. חצינו את כל הפארק עד לתצפית על מצודת המונפורט. אחר כך עברנו לנקודת תצפית אחרת, והשקפנו על כל האזור – היה מקסים.
כשמיצינו את הנוף בגורן, נסענו ליער חניתה. שמענו שבאחד החניונים של היער יש שיחזור של מבנה חומה ומגדל והחלטנו לעצור גם שם בדרך הביתה. וייז ניסה לכוון אותנו בדרך של רכבי שטח, אבל די מהר הבנו שעדיף להתעלם מההנחיות שלו ולחפש דרך קצת פחות אתגרית. נסענו דרך שלומי עד לחניון "חומה ומגדל". החניון עצמו נחמד, יש אפשרות לטפס על המגדל ולהשקיף על הנוף וגם מקום לעשות פיקניק. ביער חניתה יש עוד חניונים אבל לא עצרנו בהם.
השעה הייתה כבר כמעט 14:00 והיינו עייפים ורעבים. החלטנו שנעצור לאכול בקולומבו שבלוחמי הגטאות (שם אכלנו לפני כחודש בטיול קודם). האוכל לא אכזב, לקחנו מנת דג, מנת פרגיות ומנת כבש בבישול ארוך, ליווינו את הארוחה ביין לבן וסיכמנו שהיה יום עם הרבה מקומות יפים, וגם טעים מאוד. מה יותר מזה צריך ביום טיול?
אכלנו ב:
תושה בייקרי, קיבוץ ראש הנקרה.
קולומבו – מטבח יומי, קיבוץ לוחמי הגטאות.
טיול 4: דרום רמת הגולן
ביום יפה בחודש פברואר, קשה לבחור לאן לטייל. הארץ ירוקה ויש דיווחים על פריחה בהרבה מקומות. אחרי מעט התלבטויות החלטתי שניסע לראות את פריחת האירוסים באחו נוב ואת פריחת השקדיות בנחל ראש פינה.
את הבוקר התחלנו ב"קפה 79" בקיבוץ הסוללים. ירידה קצרה מהכביש הראשי (כביש 79) הביאה אותנו למגרש חנייה ובו עגלת קפה, עמדות ישיבה/עמידה ונוף של שדות מכל הכיוונים. לקחנו קפה חזק ובחרנו לנו 2 כריכים טעימים. המקום מאוד נחמד, אוירה של שטח וטיולים, מקום מעולה להתחיל בו יום של טיול.
בסיום ארוחת הבוקר, נסענו ישירות עד לשמורת אירוס הביצות שליד המושב נוב. כשהגענו למקום קצת נלחצנו כי בחניה עמדו 3 אוטובוסים, אבל מהר מאוד הבנו שהם סתם עומדים שם והשמורה כמעט ריקה ממטיילים. ירדנו מהרכב, לבשנו מעיל כי היה קר והתחלנו להסתובב בשמורה.
השמורה עצמה מאוד קטנה, יש שבילים מסומנים ובצדדיהם ניתן לראות את אירוס הביצות.
תוך כדי הטיול בשמורה, הגיעו מולנו 2 מטיילים שהרחיקו לטייל מעבר לשבילים המסומנים. בהמלצתם ירדנו לאחו שליד השמורה (בקרבת החנייה) וראינו שלל כלניות, חלקן בצבעים מאוד אקזוטיים.
את שמורת אירוס הביצות מיצינו די מהר ובשורה התחתונה לא היינו נוסעים במיוחד דווקא אליה, אבל כחלק מטיול היא נחמדה מאוד.
חזרנו לרכב והתחלנו לסוע לכיוון נחל ראש פינה, היעד הבא שלנו. בדרך עברנו ליד חניון דליות והחלטנו להכנס לסיבוב עם האוטו. תוך כדי נסיעה בחניון הענקי, עצר אותנו רכב אחר והנהג שאל אם אנחנו יודעים איפה הדרך למפל דליות. בדקנו במפה והראנו לו וברגע של ספונטניות, החלטנו ללכת בעצמנו גם למפל דליות וגם למפל הבזלת שנמצא בדרך לשמורת גמלא.
תוך כמה דקות הגענו אל מפל דליות, הוא היה קטן ולא ממש מרשים, דילגנו בזריזות אל השביל המוביל לשמורת גמלא והתחלנו לצעוד במרץ. כנראה בגלל השעה היחסית מוקדמת (11:00) כמעט ולא היו אנשים. תוך כעשרים דקות הגענו לתצפית יפה על המפל ואז המשכנו ללכת עד מעל המפל עצמו, מי שממשיך משם כבר עובר לגמלא, הסתפקנו בנקודת האמצע והתחלנו לחזור.
הסיבוב אל מפל הבזלת וחזרה לקח כשעה, היה מאוד יפה, פריחה מופלאה ונוף גם על ערוץ נחל דליות וגם אל שמורת גמלא. בדרך חזרה פגשנו כמה אנשים ואפילו משפחה שלקחו יום חופש כמונו. המסלול עצמו קליל ונוח להליכה, אבל חשוף לגמרי לשמש ולכן ביום חם כנראה שמאוד לא נעים שם.
אחרי שהיינו ספונטניים פעם אחת, הדרך נסללה לעוד החלטה לא מתוכננת וכך הגענו אל תצפית מפל עיט הסמוך למושב אניעם. המיקום של מפל עיט ממש על הכביש ולכן, כפי שניתן היה לצפות, היו שם מלא מכוניות ואנשים. שמנו מסיכה על הפנים (ימי קורונה) והלכנו בזריזות לראות את המפל.
בשלב הזה של החורף, הזרימה היתה דלילה יחסית והמפל היה לא מרשים, נזכרנו בימים גשומים יותר שבהם המפל שוצף וקוצף וחזרנו לחניה.
בחניון עמדו 2 רוכלים דרוזים והציעו פירות ודבש מהגולן. העין שלי נמשכה דווקא לבחורה צעירה שעמדה בפינה מרוחקת ליד שולחן עם בקבוקי יין וצנצנות דבש. על כוס יין אדום, שמענו על יקב צעיר הממוקם ממש בין אניעם למפל, יקב "רמתא". בסופי שבוע הם עורכים בחניון טעימות יין, מגישים מרק שמתבשל על המדורה ועוד כל מיני דברים שנשמעו לנו נחמדים. אבל היום באמצע השבוע הם פתחו בספונטניות ולכן יש רק יין. אחרי האתנתחתא הנחמדה הזו, קנינו יין ודבש תוצרת "רמתא" והמשכנו לנחל ראש פינה.
אל נחל ראש פינה הגענו בשעה 13:00, את האוטו החנינו בכניסה לבית הקברות, שם מתחיל השביל. השביל היה די עמוס, ליד כל פינת חמד ישבו משפחות או קבוצות ועשו פיקניק של צהריים. רשמנו לעצמנו שזו שעה פחות מוצלחת להגיע והמשכנו ללכת. החלק הראשון של השביל היה מאוד יפה, מים זורמים, כרי דשא, צל ופריחה בעיקר פריחה של שקדיות.
אנחנו בחרנו לא לחזור באותה דרך ובסוף העליה נפרדנו מהשביל השחור בו הלכנו ועברנו לשביל כורכר (השביל הירוק) שהולך מעל הנחל ומעל השקדיות ומגיע חזרה לראש פינה מלמעלה. ממש כשראינו את המושבה מלמעלה, החלפנו שוב את סימון השביל, הפעם לכחול, וירדנו עד מצפה נמרוד בשולי המושבה.
מצפה נמרוד זה אתר הנצחה מטופח ויפה שהוקם לזכרו של נמרוד שגב שנהרג במלחמת לבנון השניה. במצפה ניתן לשמוע את סיפורו של נמרוד ולצפות בנוף המקסים של האזור. המצפה הוא מקום שקט ומרגש והיה מושלם לסיים שם את הטיול שלנו.
אכלנו ב:
קפה 79, קיבוץ הסוללים.
טיול 5: רמת הגולן סיבוב שני
שבוע אחרי שטיילנו ברמת הגולן, שהייתה יחסית יבשה, כל המדינה עברה מערכת חורפית דרמטית כולל שלג בגבהים נדירים בצפון הרמה. החלטנו שזה הזמן לבדוק שוב את מפל עיט ולראות האם הזרימה הדלילה והמאכזבת השתפרה. כהרגלנו יצאנו מחיפה בסביבות 8 בבוקר ונסענו ישירות ל"לחמקה" בקרית שמונה.
אחרי שני כריכי נהדרים וקפה, החלטנו להתחיל במפל של הבניאס. נסענו לכניסה של השמורה ועם מנוי המטמון שלנו נכנסנו פנימה. דבר ראשון הלכנו אל השביל התלוי. מהשער זו הליכה של כעשר דקות. כשהגענו הבנו שזו הפעם הראשונה שלנו בשמורה מאז שבנו את השביל הזה. השביל יפה מאוד, ההרגשה ממש כמו טיול בחו"ל, אומנם הוא יחסית קצר, אבל הזכיר לנו מסלולים שעשינו בקנדה ובאירופה.
אחרי שסיימנו להתלהב מהגשר התלוי, המשכנו אל המפל. השביל שיורד אליו, די תלול ובסוף הירידה אפשר לראות את נקודת המפגש עם הטיול הנהדר של השמורה, שמתחיל בכניסה הצפונית של הבניאס. המפל עצמו היה מרשים ביותר ולא התאכזבנו.
מאחר ותיכננו סיבוב לא קצר ברמה (בכל זאת לפני כמה ימים ירד פה שלג), לא התעכבנו בשמורה ומיהרנו להמשיך ליסוע. הנקודה הבאה: מפל סער.
הכניסה למפל סער, אינה עולה כסף ולכן להבדיל מהחניון של הבניאס שהיה ריק למדי, אל החניה של מפל סער לא ניתן היה להיכנס. שיירות של מכוניות חנו על הכביש כחצי קילומטר לפני המפל. תפסנו חניה של רכב שיצא והלכנו בזריזות לכיוון המפל.
הדרך המובילה אל המפל רצופה בדוכני פירות, דבש ופיתות דרוזיות. מאחר וכבר אכלנו, לא התעכבנו כדי לבדוק את הסחורה. לשמחתנו, רוב האנשים נשארים על השביל העליון ומתצפתים מלמעלה אל המפל. אנחנו שהיינו בתחילת היום, ירדנו בצעד קל בשביל הלא מסודר שמוביל אל מתחת למפל. ומיד אחר כך עלינו והלכנו בשביל התצפית העליון. היה יפה מאוד ובהחלט שווה עצירה.
ממפל סער נסענו לכיוון ברכת רם. בשלב מסויים הדרך הפכה למושלגת, בבת אחת תחושה של חו"ל. איזה כייף, הכל לבן ויפה, הדבר היחידי שקצת הפריע זה הלכלוך בשולי הדרך.
עצם הנסיעה ברמת הגולן כשהיא כל כך מושלגת, היה כייף אמיתי, מבחינתי היה אפשר להמשיך להסתובב שם כמה שעות, אבל בכל זאת ניסינו להיות קצת יותק ממוקדים. הקפנו את ברכת רם ומשם המשכנו אל יער אודם למסלול הג'ובה הגדולה.
גם ביער אודם היה די עמוס באנשים. מסתבר שאנחנו לא היחידים ששמענו שירד שלג בצפון הרמה. בכל זאת מצאנו חניה ממש בקלות וירדנו אל שביל הטיולים. אנשים סביבינו היו לבושים בחליפות סקי ושלל בגדי חורף עם טאץ אירופאי מובהק. הרגשנו קצת מטופשים עם בגדי הטיולים הדקיקים שלנו, בבית יש לנו בגדים שלבשנו בפסגת המאנסלו בנפאל (כ – 5100 מטר גובה) שם "קצת" יותר קר מבחרמון. ובכל זאת, כאן ועכשיו, קר לנו.
יער אודם המושלג למחצה
הטיול ביער אודם נמשך כשעה, עם הרבה עצירות התלהבות מהשלוגיות. מזל שהיה קריר, אחרת כנראה היינו נשארים שם עוד כמה שעות.
המשכנו בנסיעה, הפעם כיוונו להר בנטל. בדרך השלג העמיק משמעותית ובעליה על הר בנטל השוליים של הכביש היו מושלגות לגובה שמעולם לא ראינו בארץ מחוץ לחרמון, החיסרון היחידי היה שיחד איתנו היו עוד עשרות מכוניות שגם לא ראו כזה שלג. נעמדנו בפקק קטן לפסגת ההר, אבל התנועה די זרמה ועד שהספקנו להתלבט אם להשאר או לא, כבר היינו למעלה
הנוף מההר היה מהמם, אבל ריבוי האנשים הפריע לנו ומיהרנו לחזור לאוטו ולהמשיך בנסיעה ליעד המרכזי של היום: מפל עיט בו היינו לפני שבוע. היינו מאוד סקרנים לראות האם החזית החורפית שעברה על ארצנו השפיעה על הזרימה במפל.
החניון של מפל עיט, היה ריק יחסית לשבוע שעבר. בכל זאת שלג בארצנו הוא מחזה נדיר לעומת המפלים. הלכנו בזריזות למפל ו…. נראה בערך אותו הדבר. אבל זה לא ממש הגיוני, החלטנו לפתוח את התמונה משבוע שעבר ולהשוות. מסתבר שהעין טעתה, אבל התמונה הנציחה, הזרימה אולי לא הכי חזקה שהייתה אי פעם, אבל בהחלט נצפה הבדל משמעותי.
לסיום היום הזה, נסענו לכפר האומנים באניעם. בגלל הקורונה כמעט הכל היה סגור. לקחנו קפה הפוך משובח ופרלין שוקולד טעים מקפה "הסמטה" ונסענו חזרה הביתה.
אכלנו ב:
לחמק'ה, מתחם יוסף, 99, קרית שמונה.
הסמטה, אניעם, רמת הגולן.
הפוסט סגור לתגובות