זוהר ומשה פותחים שנה בברצלונה
לקחנו לעצמנו חמישה ימים כדי לנסות להבין למה ברצלונה היא אחת הערים המתויירות ביותר בעולם, שמענו שיש שם לא מעט מסעדות מישלן, סצנת יין מפותחת, ארכיטקטורה מגוונת, המון תיירים ולא פחות חשוב – טיסות זולות. אז נסענו לבדוק
בוקר בהיר אחד משה הסתובב ואמר לי בפנים רציניות: "זוהר, מלא זמן לא היינו בחו"ל", ולמרות שמדובר בשקר מוחלט והיינו ברומניה ממש חודשיים לפני כן זרמתי ואמרתי לו: "וואי, אתה ממש צודק" וכך בהחלטה ספונטנית שלקחה כשבועיים קנינו כרטיסים לברצלונה. מהר מאוד סגרנו את הדברים החשובים: מלון בשם: Hotel Catalonia Avinyó, שנמצא ברובע הגותי, מקום לצהריים במסעדת מישלן בשם Hoffman וסיור אוכל בשם Barcelona Tapas & Wine Walking Tour ואז אמרנו לעצמנו "טוב, יש לנו עוד חודש שלם, יהיה לנו זמן לארגן את שאר הטיול מתישהו".
אז אמרנו.
בערך 10 דקות אחרי שסיימנו לסגור את המינימום הנדרש (וכן, צהריים במסעדת מישלן זה לגמרי חלק מהמינימום הנדרש מבחינת סנובים תל אביביים שכמותנו) התחילה אחת התקופות הכי עמוסות בעבודות של שנינו במקביל, ובצהריים של יום הטיסה (שהייתה טיסת לילה) הבנו ש:
- עוד לא ארזנו
- אין לנו מושג מה מזה האוויר שם
- אנחנו לא יודעים מה עושים בכלל בברצלונה
סעיפים 1 ו2 היו די פשוטים לפתרון, פתחנו את גוגל ולפי התחזית ניחשנו בערך מה צריך ללבוש כך שהיינו ארוזים תוך פחות משעה. סעיף 3 לעומת זאת היה קצת יותר מאתגר ובגלל שאנחנו עצלנים ולא היה לנו כוח להתחיל לקרוא חומר, החלטנו פשוט להגיע ולאלתר. בשעה 4 לפנות בבוקר יצאנו מהבית וכעבור כמה שעות נחתנו בברצלונה, בלי שמץ של מושג מה יש לראות בה בכלל.
18.01.23 – יום 1 של הטיול
למלון שלנו הגענו בסביבות 13:00 בצהריים עייפים מהלילה הקצרצר ולכן החלטנו להתחיל את הטיול שלנו בשנ"צ של חצי שעה, בפועל החצי שעה הפכה לשעתיים עד שגם נמאס לי וגם גוועתי מרעב. הערתי את משה בגסות והכרחתי אותו לקום ולהתארגן ליציאה, שנייה לפני שיצאנו – משבר! הכובע האהוב שלי נשאר בבית! זה מה שקורה כשאורזים בשעה… קפצנו לאחת מאינסוף סניפי החנות Ale-Hop שהיו בעיר ובחרנו את הכובע הכי… זול… שמצאנו והמשכנו לאוכל.,
הלכנו לאכול במקום של פסטות שמצאנו בגוגל מפס ליד, רשת בשם Macchina pasta bar שהייתה מאוד זולה ודי טעימה. בזמן הארוחה ניסינו להבין מה יש לעשות בברצלונה, אבל כאמור, היינו עצלנים והוחלט בפה אחד – "בוא נעשה free tour מחר על הבוקר והם יגידו לנו מה לעשות בהמשך". היינו מרוצים מההחלטה וניסינו להבין איך נעביר את הזמן היום עד שיגלו לנו מה יש לעשות בעיר.
נכנסו לגוגל מפס וכיוונו לאטרקציה הקרובה ביותר – הקתדרלה. החלטנו שבגלל שאנחנו לא ממש ממהרים אני אנווט אותנו לשם ("כמה כבר תיאבדי בדרך?" משה צחק עליי. הוא בבירור המעיט ביכולותיי) הסתובבנו לאיטנו ברובע הגותי וצילמנו תמונות (כלומר, משה צילם, בעיקר אותי). עצרנו לקפה במקום נחמד בדרך שלצערי לא רשמתי את שמו ושם גילינו, למרבה הזעזוע, שצריך לבקש באופן אקטיבי שלא ישימו קינמון וקקאו בקפוצ'ינו. זו טעות שלא עשינו יותר בטיול.
בדרכנו לקתדרלה נתקלנו בכיכר יפהפייה עם בניין מאוד מרשים ואפילו עשינו סלפי לידו. אני אמרתי למשה "וואו, זה מדהים, הבניין הזה אפילו לא מופיע במפה! תחשוב איזו יפה תהיה הקתדרלה אם זה אפילו לא אטרקציה מבחינתם, בוא, היא ממש מעבר לפינה", והמשכנו בדרכנו מבסוטים.
אתם אולי מבינים לאן זה הולך אבל אני ממש לא הבנתי בזמנו, ורק אחרי שלושה סיבובים שלמים סביב הכיכר משה אמר: "טוב, תביאי לי לראות את המפה" וביחד הבנו שהבניין המהמם שהתלהבנו ממנו, היה הקתדרלה בכבודה ובעצמה. אחרי התקרית המביכה הזו, הוחלט על חוק חדש בטיול – זוהר לא מנווטת יותר לשום מקום!
המשכנו לחרוש את הרובע הגותי ברגל עד שהבנו שאנחנו רעבים שוב והלכנו בעצת גוגל מפס היקר והטוב למקום בשם sensi bistro. מסעדת טאפאס חמודה עם מלצר מקסים שהמליץ לנו על מנות רבות ונחמדות ושתי כוסות יין ממש טעימות. לפני הארוחה סיכמנו שבסופה נעשה סיבוב ברובע הגותי בחושך, נראה את המעט שנותר מתאורת הכריסטמס, אולי אפילו נעצור לעוד איזה דרינק נחמד במקום מרכזי.
3 דקות אחרי שהתחלנו את ההסתובבות, הלומי אוכל, יין ומחסור בשעות שינה התרחשה השיחה הבאה: "הממ.. האמת שאני ממש..." התחלתי להגיד בביישנות, "מתה מעייפות ורוצה ללכת לישון?" משה אמר וניסה לא להתלהב יותר מדי מהרעיון של לחזור למלון, "כן!!!" אמרתי בשמחה ובערך 10 דקות אחרי זה כבר היינו במיטה.
19.01.23 – יום 2 של הטיול
קמנו מאוששים ואמרתי למשה "הנה, מצאתי בגוגל בית קפה שנראה טוב והוא יחסית קרוב להתחלה של הסיור שלנו" מיד התארגנו ושמנו פעמינו לOnia cafe, בית קפה היפסטרי וחמוד. העובדים שם דברו אנגלית טובה, הכינו לנו אחלה קפה וגיחכו כשביקשתי "בלי קקאו" (כמו שצריך) ואכלנו עוגת גבינה נחמדה אבל לא היסטרית.
כשסיימנו שם הלכנו לסיור החינמי שלנו ופגשנו את המדריכה בכיכר קטלוניה – כיכר ענקית בסוף שדרות הרמבלאס (שאפילו אנחנו כבר הצלחנו להבין שהן יחסית מרכזיות) שהדבר הכי מעניין בה היה הסניף של יוניקלו (לפחות לטעמי). המדריכה התחילה את הסיור בהסבר קצר על קטלוניה וברצלונה, וגילתה לנו שבברצלונה מדברים גם ספרדית וגם קטלונית, שזו שפה שונה לחלוטין שמערבבת ספרדית וצרפתית.
"בגלל זה אתמול חשבנו שכולם פה צרפתים" לחשתי למשה, בדיוק כשהמדריכה לימדה כמה משפטים בקטלונית וביקשה ממנו לחזור אחריה, למזלי אף אחד לא שם לב שרק באשמתי הוא לא הבין בכלל מה היא רוצה ממנו, אז הוא מיד הפך לטמבל של הקבוצה.
הסיור המשיך עד שהגענו לכיכר לא מעניינת במיוחד, שאפשר לראות בה מבעד לגדר איזה שלוש אבנים שהרומאים השאירו מאחוריהם והמדריכה אמרה "זה החלק הכי קשה של הסיור, כי אני הולכת לספר לכם במשך 10 דקות ברצף את כל ההיסטוריה של ברצלונה". אני וההפרעות קשב שלי ויתרנו על ההסבר שלה תוך 10 שניות. משה החזיק 5 דקות שלמות לפני שגם הוא נשבר.
המשכנו לעקוב אחריה בלי להקשיב יותר מדי במשך שעה שלמה, ובמעט שהקשבנו הבנו שהיא לא עומדת לגלות לנו את כל מה שיש לראות בברצלונה. ההמלצה היחידה שקלטנו ממנה היא שחייבים לבקר בשכונת El Raval שהיא ממש מתחדשת ומגניבה. בקיצור, היינו מוותרים על הסיור הזה. בסוף הסיור מיהרנו לאטרקציה המרכזית של היום – ארוחת צהריים במסעדת Hofmann שהיא מסעדת מישלן.
הסיבות שבחרנו בHofmann מכל מסעדות המישלן הרבות בברצלונה הן כדילקמן:
- אני לא אוכלת דגים ופירות ים, ובברצלונה זה פער
- רצינו מקום שמציע ארוחת צהריים בשביל לטעום בישולי מישלן במחיר משתלם
- היה שם מקום ובשאר המקומות שרצינו, לא היה
עסקית הצהריים שמצאנו כללה מנה ראשונה, עיקרית, קינוח, מים וסודה ללא הגבלה וכוס יין לכל אחד מאיתנו ב49 אירו כולל שירות לאדם. התפריט מתחדש כל יום לפי החומרים הטריים בשוק, אבל יש תפריט לדוגמא באתר. בתפריט יש כמה אפשרויות לכל מנה ובוחרים במקום. האתגר הכי גדול היה להצליח להזמין מקום מראש מכיוון שהאתר הוא רק בספרדית (או בקטלונית, אנחנו עד היום לא ממש מבדילים) ויש להם מספר תפריטים מוכנים מראש שאפשר להזמין (בחרנו בזול ביותר).
הגענו להופמן והתיישבנו בחלל יפה ורגוע שבו אפשר לראות את השפים עובדים במטבח במרץ, ומיד קיבלנו סלסלת לחמים עם בריוש כמהין (שהיה מספיק טעים כדי להצטלם איתו) ועוד כמה לחמים (שגם היו טעימים אבל לא באותה המידה) נשנשנו לנו מהלחמים השונים בזמן שניסינו להחליט מה לבחור מבין התפריט המצומצם. האמת? זו לא הייתה בחירה קשה מדי כי לא היו הרבה אופציות בתפריט, ובחלקן היו דגים ופירות ים, אז בגדול בחרנו את כל מה שלא היה בו דגים ופירות ים.
למנה ראשונה אני הזמנתי טורטליני ממולא בבשר ומשה הזמין תפוח אדמה צלוי ברוטב דמי גלאס. התפוח אדמה היה מעולה אבל הטורטליני היה המנצח הברור, ועד היום הוא בטופ הדברים שאכלתי אי פעם. למנה הזו ציפיתי כשהלכתי למסעדת מישלן ורק בשבילה הייתי חוזרת שוב. קיבלנו ביס קטן של פריכית מיוחד עם קוויאר עליה כדי להעביר את הטעם בין המנות ומשה אכל את של שנינו בשמחה.
למנה העיקרית אני הזמנתי בשר ברווז עם מח עצם וכבד בצד ומשה הזמין סטייק פילה ברוטב אלוהי – שתי המנות היו מעולות. לקינוח אני הזמנתי פחזנית במילוי קרמל מלוח ושוקולד ומשה הזמין "לחם עם שוקולד" – מנה שמורכבת ממוס שוקולד מריר, עם קוביות שוקולד מריר מעליו ו"לחם", כלומר, קישוט קראנצ'י בטעם של טוסט ובמרקם פירורי וכל זה בשמן זית. האמת ששניהם היו ממש טובים.
החלטנו להתפנק והזמנו לעצמנו כוס יין קינוח לחלוק, ולאחר מכן גילינו שקיבלנו אותה על חשבון הבית (אז קצת התבאסנו שחלקנו. הלכנו משם מלאים ומרוצים, בעינינו זו חוויה שחבל לפספס.
בזמן הארוחה, אחרי שהבנו שאף אחד לא עומד לגלות לנו מה עושים בעיר הזו בכלל, הפסקנו להתעצל והתחלנו לקרוא מידע על הדברים המומלצים בברצלונה. החלטנו ללכת ברגל חזרה לרובע הגותי, ועל הדרך לראות שני בניינים של גאודי, האדריכל האהוב על כל הקטלונים. זה כהכנה לבוקר הבא שבו תכננו לנסוע לפארק גואל – מתחם וילות שגאודי בעצמו תכנן ובנה.
עצרנו ליד הבניינים, צילמנו, הצטלמנו ואז כשנמאס לנו החלטנו ללכת לסייר בשכונה המגניבה שהמדריכה שלנו סיפרה לנו עליה "לפחות משהו יצא מהסיור הזה" אמרתי למשה בעוד שאנחנו נכנסים לEl Raval. אז זהו, שלא.
השכונה אולי מגניבה ומתחדשת בעיני מדריכים קטלוניים, אבל לפחות בימי חמישי אחרי הצהריים היא בעיקר מלאה בשווארמיות חלאל, שיכורים שצועקים אחד על השני ברחוב והרבה הרבה מהגרים. תוך בערך 10 דקות הבנו שאין שם הרבה מעבר והאמת שהאווירה הייתה מאוד עוינת, ויצאנו משם כמה שיותר מהר, ובדרכים כמה שיותר ראשיות.
חזרנו למנוחה במלון ובערב הלכנו למסעדה מקסיקנית על חוף הים שקיבלנו עליה המלצה מאחותי מראש. הגענו לCarabella cafe ועיקמנו פנים "על זה היא המליצה לנו?" חשבנו בלב אבל התיישבנו והזמנו לאכול והאמת שסתם זלזלנו כי היה פגז – מנות אוכל ענקיות וקוקטיילים בגודל של הפרצוף שלי, והכל במחירים משתלמים. אחרי קוקטייל אחד כבר הסתובב לשנינו הראש, התנדנדנו לנו חזרה למלון והלכנו לישון.
20.01.23 – יום 3 של הטיול
קמנו בבוקר בוייב מפונק ולכן הלכנו במיוחד ל – Cremat cafe. מקום שקראנו עליו מלא המלצות וכמעט כולם התעקשו שיש שם את "ארוחת הבוקר הכי שווה בברצלונה". בפועל גילינו שזה מקום עם מנות לא גדולות, אפילו קצת קטנות, קפה לא מדהים ומחירים בשמיים והחלטנו שכנראה מדובר במקום עם "ארוחת הבוקר הכי יפה בברצלונה" כי התמונה לאינסטגרם יצאה מושלמת. מבחינת הטעם? אנחנו פחות התלהבנו.
משם נסענו לפארק גואל (Parc Guell) וסוף סוף עזבנו את הרובע הגותי. פארק גואל כשמו כן הוא, פארק, אליו קונים כרטיסים (אנחנו קנינו במקום אבל לדעתנו אפשר לקנות גם מראש) ואז אפשר להיכנס ולהסתובב בו.
מדובר במתחם וילות שגאודי עיצב לעשירים במטרה ליצור שכונה שמורכבת מסנוביות, יצירתיות ונוחות. כנראה שהוא לקח את היצירתיות צעד אחד רחוק מדי כי אף אחד לא רצה לקנות את הוילות שהוא עיצב כדי לגור בהן, והיום הן משמשות אטרקציה לתיירים. הנוף היה מושלם, העיצובים היו מגניבים (אבל וואלה גם אני לא הייתי רוצה לגור בספק וילות ספק בתי כלא צרים וגבוהים האלו) והיה ממש יפה. החיסרון היחיד והמשמעותי זה שהיה מפוצץ שם באנשים. התור להצטלם במרכז הספסלים כלל עשרות רבות של אנשים שחיכו יפה, ועוד בודדים שלא חיכו יפה ועקפו את כולם.
אנחנו החלטנו להצטלם בצד, במקום שבו לא היה צריך להמתין לתמונה. קיווינו שזה שנגיע בoff season של העיר ועוד באמצע שבוע באירופה, יגרום לכך שנהיה שם כמעט לבד אבל התבדינו – ברצלונה היא מאוד מתוירת גם בחורף.
הסתובבנו עוד קצת בפארק ואפילו ניסינו לעשות תמונה חמודה שאני מסתכלת מהחלון אל משה באחד הבניינים של גאודי, אבל בפועל יצאתי יותר כמו הבובה אנאבל (למי שלא מכיר מדובר בסרט אימה, ואני הייתי יותר מפחידה ממנה). למשה לא היה לב להגיד לי אבל הבנתי שמשהו קורה כשירדתי והוא היה עסוק בלהתגלגל מצחוק.
הסתובבנו בפארק עוד כשעה שכללה אותי אומרת למשה "בוא אני אצלם אותך פה" "בוא אני אצלם אותך שם" "תעשה פרצוף יפה ליד הבניין" ומשה מגלגל עיניים אבל מצטלם בצייתנות מפתיעה עד שנמאס לו והוא פתח בשביתת צילומים. בערך בשלב הזה הבנו שאין שם כלום לעשות חוץ מהלצטלם אז עזבנו.
כהרגלנו החלטנו לחזור ברגל ועצרנו לסייר בשכונה שעליה קראנו בשם Vila de Gracia והאמת שממש התלהבנו – זו שכונה מתחדשת ומגניבה! היו הרבה ברים פתוחים ועצרנו לנשנש צהריים במקום בשם Bar Canigo. הזמנו קצת יין וקצת טאפאס שלא היינו בטוחים מה הוא, כי המלצר דיבר רק ספרדית וקטלונית, ואנחנו דיברנו רק אנגלית, אבל היה נחמד והרגשנו ממש מקומיים.
המשכנו להסתובב בשכונה ונכנסנו למלא חנויות רנדומליות וחמודות והיה אחר צהריים מאוד נעים. כשנמאס לנו הלכנו ברגל עד המלון ונחנו שם שעה וקצת עד שהגיע הזמן לאטרקציה השנייה שסגרנו מהארץ – סיור טאפאס ויין!
בגלל שאני הזמנתי את הסיור, הוחלט לעבור על החוק רק פעם אחת ולתת לי לנווט. כתוצאה מכך איחרנו בכמה דקות כי הובלתי אותנו למקום הלא נכון (בסוף נתתי למשה את הטלפון שלי כדי שנצליח להגיע). הסיור התחיל במקום שנקרא Travelers nest bar שם פגשנו את שאר משתתפי הסיור – 3 אמריקאים ושני חברה שאנחנו לא יודעים מאיפה הם היו אבל הם לא דיברו מילה באנגלית.
בבר הזה שמענו לראשונה על המונח Pinchos, סוג של טאפאס אבל עוד יותר קטן ומונח על בגט, ושתינו כוס של ורמוט – יין לבן מתובל וטעים. משם המשכנו לBodega del Gothic, שם הייתה העצירה העיקרית של הסיור. קיבלנו יין וכמויות אוכל אדירות שהיינו רעבים מכדי לצלם.
המשכנו למקום שנקרא La Plata, זה בר שבו מגישים בעיקר יין ואנשובי, שנחשב מעדן מקומי. אני אמרתי מראש שאני לא אוכלת דגים ולכן המדריך שאל אם מישהו רוצה אנשובי, ולהפתעתי כולם נראו מחולחלים מהמחשבה בערך כמוני ולכן המשכנו די מהר לפעילות היצירתית של הסיור – לשתות יין מפורון.
פורון הוא כלי זכוכית, ערבוב של דקנטר ומשפך. המשחק הוא לשפוך את היין לתוך הפה בצורה כמה שיותר מדויקת, מכמה שיותר רחוק, בלי להיחנק ובלי שיישפך על הפרצוף. משה הצליח יפה, אני… פחות.
פורון (Porrón), היא סוג של כוס יין קטלונית מסורתית. עשויה מזכוכית, מכילה 0.75 ליטר יין ויש לה פיית מזיגה. המטרה של הפורון – שתיית יין בקבוצה מבלי שיהיה צורך להעביר מפה לפה. הומצא כנראה בזמן מגיפה עולמית כדי למנוע הדבקה (המשפט האחרון הוא המצאה שלי, אבל מי יודע?). נדרשת מיומנות כדי להצליח לשתות יין עם הפורון, אבל זו בהחלט מיומנות נרכשת
בסוף המשחק כבר היינו די שיכורים אבל נותרה עוד תחנה אחת. המדריך לקח אותנו לעוד טעימות בטאפאס בר בשם Kulas Tapas bar, והאמת שכבר היינו מפוצצים לחלוטין אבל המעט שהצלחנו לדחוס היה ממש טעים. המדריך נפרד מאיתנו שם ואמר לנו שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים לשוב לבר שבו התחלנו למשקה ו\או קינוח על חשבון הבית לכל אחד. הוא השאיר כוס לטיפים במרכז השולחן והלך לשבת בצד ולדבר עם המלצרית. בשלב הזה כולם הסתכלו אחד על השני, ומהר מאוד הבנו שמלבד הזוג עם המוצא הלא מזוהה, לאף אחד אין יורו מזומן וכך יצא שהאמריקאים השאירו דולרים ואנחנו קצת שטרות ישראליים.
אנחנו והאמריקאים, שבינתיים התיידדנו, המשכנו לבר שבו התחלנו ביחד ובילינו את המשך הערב בנעימים. סך הכל ממש נהננו בסיור! המדריך היה חמוד, ידידותי, ועצר איתנו במלא מקומות כדי לספר לנו על ההיסטוריה של פינה מסוימת בעיר, או על מסורות קטלוניות. לכל מי שאוהב לבלות ערב עם אוכל וחברה טובה, אני ממש ממליצה! כשביקשנו ממנו המלצות על מסעדות נוספות בברצלונה היא בעיקר המליץ לנו על רחוב בשם Carrer de Blai שבו המקומיים נוהגים לעשות Pinchos hopping (ועל זה בהמשך).
מאוחר בלילה נפרדנו מהאמריקאים לשלום והלכנו לישון מלאים ומרוצים.
21.01.23 – יום 4 של הטיול
קמנו מוקדם בבוקר (9 וחצי) עם האטרקציה של ברצלונה ברשימת המטרות שלנו להיום – הסגרדה פמיליה! או כפי שהם אומרים: La Sagrada Família.
אבל בסדר העדיפויות שלנו היה – קודם כל – קפה! הלכנו לבית קפה ליד הסגרדה בשם Fargo Cafe שהיה נהדר – בעיני, ארוחת הבוקר הייתה הכי טובה בטיול. אני הזמנתי טוסט עם אבוקדו, משה הזמין יוגורט עם גרנולה, והקפה היה פשוט מצוין. משם המשכנו לכנסייה עצמה.
כידוע לכל מי שמכיר אותנו, אני בחורה עם הרבה מאוד הפרעות קשב ומעט מאוד סבלנות להסברים ומשה לעומתי משכיל, מת על מוזיאונים וסיורים ובגדול תמיד רוצה ללמוד עוד על התרבות וההיסטוריה של המקומות שבהם אנחנו נמצאים. כתוצאה מכך פעמים רבות משה רוצה לשמוע עוד על מקום ואני מעוניינת יותר במסעדה ליד, וכפשרה הסיכום שלנו הוא כזה – לא יותר מסיור אחד של אנשים אינטליגנטים בטיול, ובמהלכו אני צריכה להתנהג ממש יפה ולהשתדל להקשיב.
בברצלונה הסיור הנבחר היה הסיור של הסגרדה פמיליה וכשהתקרבנו לבניין אפילו אני הייתי חייבת להודות ש"הולי מולי זה חתיכת בניין!" צריחים, אבני שיש, פסלים מכל עבר, וכמובן, מלא באנשים, אבל מכיוון שקנינו כרטיסים מראש יום לפני לקח לנו בערך 5 דקות לעבור את הבידוק הבטחוני ולהכנס פנימה.
האמת? היה מרהיב. ואז התחיל הסיור. בעוד שאנחנו ציפינו לסיור שיסביר על החיים של גאודי, על המורכבות בתכנון של הסגרדה פמיליה ועל איך ייתכן שבונים את הכנסייה הזו 141 שנים ועדיין לא סיימו (וגם כל הזמן דוחים את הדדליין) קיבלנו במקום זה סיור בברית החדשה על כל הסצינות מחייו של ישו שמופיעות בפסלים שמגולפים לתוך הכנסייה. ויש הרבה.
אפילו משה הודה שזה היה לא מעניין.
הידעת?
אנטוני גאודי (1852-1926) היה אדריכל קטלוני שחי בברצלונה. הסגנון הייחודי שלו זכה בהתחלה לתגובות של בוז אך בהמשך הפך אותו לאומן ייחודי בעל שם עולמי שמושך אל ברצלונה אלפי תיירים. גאודי נדרס למוות על ידי חשמלית בזמן שעבד על יצירתו כנסיית "סגרדה פמיליה" ומאז מותו ועד היום לא הושלמה בניית הכנסייה המפורסמת הזו
אחרי הסיור ועוד קצת צילומים ספונטניים בכנסייה מיצינו והחלטנו לנסות ללכת לRooftop Bar שנמצא ממש ליד הסגרדה פמיליה בשביל להשקיף על הכנסייה מלמעלה, אבל מסתבר שצריך להזמין לזה מקומות מלא זמן מראש, כבר בכניסה נתנו בנו מבט מזלזל ודחו אותנו בבוז. החלטנו לחזור בSubway וללכת ל"מרקט לה בוקרייה" המפורסם.
בעודנו נוסעים משה הציע שנרד תחנה אחת קודם, בשוק סנט אנטוני כי "אולי גם זה יהיה שוק חמוד" ובגלל שלא הייתה לנו תכנית להמשך היום, החלטנו שזה נשמע נחמד וירדנו מוקדם. נכנסנו לשוק שהיה מקסים, מאוד מקומי ולא מתועש, עם מעט מאוד אנשים שדוברים אנגלית אבל מחירים טובים וקנינו "Jamon iberico" – סוג של נקניק חזיר ששמענו עליו המלצות עוד מהארץ. מדובר בחזיר שמאכילים רק באגוזים בשביל שלבשר שלו יהיה גם טעם של אגוזים. הייתי קצת סקפטית אבל האמת שהיה ממש טעים. הסתובבנו עוד קצת בשוק ואז יצאנו מהיציאה האחורית שלו ונקלענו ישר לתוך הופעה חיה של להקה שהופיעה על במה ברחוב וביצעה שירים של להקת אבבא. ממש ליד הבמה היו דוכני אוכל מקומי, דוכני בירה ודוכן טעימות יין במחירים נוחים לכיס.
מסתבר שהיה שם פסטיבל בשם Supervins באותו יום, ונקלענו אליו ממש במקרה. מיד החלטנו להישאר ולראות את ההופעה ויחד עם טעימות היין הנדיבות שקיבלנו מהבחור בדוכן, שתקשר אתנו בעיקר במחוות ידיים, עבר עלינו צהריים עליזים וכיפיים להפליא.
כשהיינו קצת שיכורים, התחלנו להתנדנד לכיוון היעד המקורי שלנו – מרקט לה בוקרייה (Mercat de la Boqueria). עד שהגענו כבר די התפכחנו אבל התבאסנו לגלות שמדובר בשוק קטן, יקר ומפוצץ בתיירים ובגדול ברחנו משם תוך שתי דקות למסעדה בשם el club de la pasta ממש ליד השוק. כפי שמשתמע משם המסעדה, ההתמחות שלה זה – פסטה! וזה מה שאכלנו. היה חביב ובעיקר סיפק את הצורך שלנו בפחמימות, אבל לא מעבר.
הסתובבנו עוד קצת ברחובות במטרה למצוא פורון לקנות כמזכרת הביתה – אני התעקשתי שזה ישמש אותנו (עברו כבר כמה חודשים – זה לא) ושזו מזכרת ממש מגניבה (זה דווקא כן) ולבסוף מצאנו חנות שבה ראינו בחלון הראווה שמוכרים – אבל היא כבר הייתה סגורה. החלטנו לחזור למחרת.
לארוחת הערב הלכנו לרחוב Carrer de Blai בהמלצת המדריך שלנו מהסיור של הערב הקודם. הרחוב מורכב מהרבה ברים קטנים שמגישים Pinchos (זוכרים – המנה הפיצית שמוגשת על בגט?) והקונספט שלהם הוא כזה – בכל בר יש דלפק ועליו מלא מנות קטנות (בגודל של ביס אחד כביכול) בהן תקוע קיסם, ניגשים לדלפק ולוקחים כמה מנות שרוצים, את הקיסמים שתקועים במנות שומרים באיזה דלי קטן על השולחן. בסוף הערב המלצר סופר את הקיסמים ומוסיף לחשבון בהתאם.
אנחנו החלטנו לקחת את הקונספט הזה צעד אחד קדימה במה שהמדריך שלנו הגדיר כPinchos Hopping, שבו עוברים כמה מקומות באותו הערב, בכל אחד מזמינים כוס יין ומספר Pinchos בודדים ועוזבים כששבעים ושתויים. עצרנו ב4 מקומות מתוך מספר גדול של מקומות ברחוב וטעמנו Pinchos מכל הסוגים. הכי אהבנו את המקום הראשון שבו אכלנו – La Esquinita de Blai והכי פחות אהבנו את המקום השני – Bar la Bota, אבל שאר המקומות, גם שהיינו בהם וגם שלא היינו, נראו די דומים ובעיקר נהנינו מהחוויה של לעבור בין מקומות ולטעום המון סוגים של מאכלים.
22.01.23 – יום 5 של הטיול
היום האחרון שלנו בברצלונה, ונשארה לנו רק פעילות אחת – המונז'ואיק! (Montjuïc) מושלם! החלטנו להיות עצלנים ולקום מאוחר. התחלנו בקפה וארוחת בוקר, מעט מאכזבת, במקום בשם Artisa Barcelona ואח"כ התחלנו ללכת. בדרך עברנו בחנות הקטנה שראינו (מקום מקסים למזכרות אותנטיות ולא יקרות בשם Cermica Mariano Leal) שמוכרת פורון וקנינו אחד למזכרת – גם שם המוכר לא דיבר אנגלית בכלל אבל את המזומן שהבאנו לו הוא לקח בשמחה ואני יצאתי מאושרת. עצרנו גם בCarrefour כדי לקנות נשנושים כמו תפוציפס כמהין, אוכמניות ובאופן מפתיע – מיץ תפוזים טבעי שסוחטים במקום באמצע הסופר!
משם נסענו באוטובוס בדרך עד פסגת המונז'ואיק. לא ממש הצלחנו להבין מראש מה עושים שם, אז תתארו לכם את אכזבתי כשגיליתי שמדובר באיזשהו מוזיאון בתשלום. למזלי, לפני שמשה הספיק בכלל להגיד "בואי נכנס" אמרתי "אין מצב" והחלטנו לנצל את הזמן לעשות פיקניק עם כל מה שהיה לנו בתיק (קצת חמון מאתמול + נשנושים מהסופר) ולהתחיל לרדת למטה. טיילנו לנו למטה במזג אוויר נעים והצטלמנו במגוון מקומות נחמדים אבל אם לא רוצים להיכנס למוזיאון – אני לא רואה טעם לעלות עד לשם.
חזרנו למלון לאריזות ושנ"צ אחרון, ויצאנו לאכול לפני הטיסה במסעדה בשם Espai Quera. היא קיבלה ביקורות ממש טובות בגוגל וחשבנו שנזכה בטעימה אותנטית אחרונה של אוכל ספרדי, אבל בעצם האוכל היה די מגעיל, וכולם סביבנו היו תיירים, אז קשה להגיד שנחלנו הצלחה – השארנו את הרעיון של מסעדה אותנטית כמטרה לפעם הבאה! חזרנו למלון כדי לאסוף את המזוודות, נסענו באמצעות שאטלים מכיכר קטלוניה לשדה התעופה .
ברצלונה נחשבת לאחת הערים המתויירות ביותר בעולם וזה בהחלט היה מורגש. אנחנו ציפינו שבאמצע החורף, כמה ימים אחרי שחופשות הכריסטמס כבר נגמרו, הרחובות יהיו ריקים אבל בפועל היה עמוס מאוד. יש בברצלונה די הרבה אטרקציות תיירותיות (במנים יפים ומיוחדים) שמפוזרות על שטח די רחב והאפשרויות הקולינריות נרחבות ומפנקות מאוד.
אז אחרי מסעדת מישלן אחת, שני סיורים מודרכים, הרבה בניינים יפים ואינסוף תיירים, חזרנו לארץ בסך הכל מרוצים ועם הרבה עודף משקל (לא במזוודה).
אבל אם נודה באמת, למרות שהיה לנו כייף – אנחנו פחות התחברנו.
אוכל ולינה
המלון:
Hotel Catalonia Avinyó, Carrer d'Avinyó, ברצלונה, ספרד
:מסעדות
Onia Cafè, Carrer de Casp Macchina Pasta Bar, Carrer de Balmes Sensi Bistro (Tapes), Carrer del Regomir
Restaurant Hofmann, Carrer de la Granada del Penedè Cremat 11, Carrer Cremat Gran
Carabela Café, Pas de Sota Muralla
Bar Canigó, Carrer de Verdi
Travellers Nest Bar, Carrer de la Boqueria Bodega del Gòtic, Plaça d'Antonio López
La Plata, Carrer de la Mercè
Kulas Tapas Bar, Passeig de Colom
Fargo Café, Carrer de la Marina
El club de la pasta, Carrer Nou de la Rambla
Bar La Bota, Carrer de Blai
La Esquinita de Blai, Carrer de Blai
Espai Quera, C/ de Petritxol, 2
אתרים שביקרנו:
Gothic Quarter
Catedral de Barcelona
Plaça de Catalunya
El Raval
Parc Guell
Vila de Gràcia
La Sagrada Família, Carrer de Mallorca
Mercat de la Boqueria
הפוסט סגור לתגובות