הפלופונס כפול שתיים
במהלך כשלושה חודשים בשנת 2024, ביקרנו פעמיים ביוון, באזור הפלופונס. הביקור הראשון היה זוגי ברובו, ספונטני וללא שום ידע מוקדם או הכנה, זה התאפשר בעיקר בגלל שזה היה מחוץ לעונת הטיולים. הביקור השני היה בהרכב משפחתי מלא, התכנון היה לעשות חופשה משולבת בטיולי יום. בפועל זה לא בדיוק עבד.
חלק ראשון - טיול זוגי בחורף
חלק ראשון - טיול זוגי בחורף
לקראת סוף החורף, קפצנו באופן ספונטני לאתונה ומשם נסענו לכמה ימים בכפרים ועיירות בפלופונס. כמו בארץ, גם ביוון זו עונה עם מזג אויר נעים מאוד וגם זכינו לחגוג איתם את יום העצמאות (שלהם).
במרץ 2024, בהחלטה של הרגע האחרון קנינו כרטיס יומיים קדימה וטסנו לאתונה. הזמנו 3 לילות במלון The Gem Society Boutique Hotel & Spa ששמענו עליו המלצות חמות והמיקום שלו היה נהדר.
הגענו לאתונה ביום שלישי (19.3.24) בטיסת ערב של ארקיע. במלון פגשנו את שלי, אחות של דן שהגיעה יום אחד לפנינו ומיד יצאנו לארוחת ערב בטברנה Tavern Klimataria, שנחשבת מאוד ידועה ומומלצת ואפילו יש סיורים קולינריים שעוצרים בה לארוחת צהריים.
הצטרפנו לשולחן של מכרים של שלי שהזמינו לכולנו מקומות מראש. אנחנו לא ידענו אבל יש בטברנה הזו התחייבות לשלם לפחות 25 יורו לבנאדם. למרות שהיה המון אוכל ושתייה על השולחן, לא הגענו למחיר הזה כך שבסוף פשוט עיגלו לנו את החשבון למעלה.
בטברנה (כמתבקש) הייתה הופעה חיה לאורך כל הערב. הלהקה הייתה נחמדה אבל לא מעבר לזה והצורך להקשיב להם ולמחוא כפיים היה קצת מייגע לדעתי. אם זה היה תלוי בנו היינו עוזבים את המקום לפחות חצי שעה לפני שעזבנו בפועל אבל זה נחשב לחוסר נימוס.
ביומיים הבאים בילינו בעיר. הסתובבנו עם שלי בכל מיני מקומות ומסעדות באזור המלון. תוך כדי שוטטות ברחובות הגענו לפרלמנט היווני וצפינו בשומרי הפרלמנט הלבושים בבגדים המפונפנים שלהם, מפונפנים תרתי משמע – יש להם פונפוני ענק על הנעליים!
תוך כדי הסיור ברחובות הצבעוניים של מרכז אתונה, שמנו לב שיש המון חנויות, מסעדות, ברים ומלונות ששמים דגש על עיצוב מיוחד שמושך את תשומת הלב ומן הסתם גם גורם לאנשים להכנס למקומות האלו. בארץ זה לא כל כך מקובל ואפילו נחשב עיצוב זול, אבל כתיירת מאוד נהנתי לראות את זה.
באחד הימים עלינו לאקרופוליס (הפעם בלי שלי), קצת הסתבכנו עם התור לקניית כרטיסים כי בדיוק יחד איתנו הגיעו מיליון בני נוער ופשוט הסתירו את כל הרחבה, אבל קצת דחיפות והגענו למקום הנכון. הקטע המדהים זה, שהם נכנסו לאתר ביחד איתנו אבל תוך חמש דקות הם נעצרו בנקודה כלשהי ויותר לא ראינו אותם. בכללי האתר הזה גדול ומלא מבקרים אבל למרבה המזל לא הגענו בעונת התיירות ולכן לא הרגשנו שצפוף לנו.
בין לבין השיטוטים והאוכל, התחלנו לחשוב לאן כדאי לזרום עם הטיול. ביום שישי שלי חזרה לארץ ולנו היו ארבעה לילות נוספים עד הטיסה חזרה לארץ. אחרי התלבטויות קצרות, הזמנו רכב ליום שישי בצהריים והחלטנו לנסוע לכמה ימים באזור הפלופונז.
בסה"כ אכלנו באתונה די טוב ולפעמים אפילו מצויין. הלכנו עם שלי למסעדת Nolan שהיא מסעדה מומלצת מישלן, כלומר לא קיבלה כוכב אבל קיבלה המלצה חמה. המסעדה הייתה ממש מעולה. בוקר אחד אכלנו קרואסונים בשלל טעמים בדוכן Overoll Croissanterie שזוכה לאלפי המלצות. קרואסונים אכן היו טעימים מאוד, בהחלט מקום שכייף לפתוח בו את הבוקר. אכלנו גם בראנץ מאוד מוצלח במקום שנקרא The Brunchers שהוא גם מעדניה וגם מסעדה. באחד הערבים יצאנו לבר קוקטיילים The Clumsies שמדורג בין ה30 הטובים ביותר בעולם. המקום היה עמוס לעייפה כשהגענו אך מצאו לנו מקום בקומה השנייה. היינו שם לבד והשקפנו לנו בכייף על המקום. העיצוב של המקום מדליק, קריאת התפריט היא חוויה בפני עצמה והקוקטיילים, הכי טובים ששתינו אי פעם.
ביום שישי הגיע הזמן לעזוב את אתונה, את הרכב הזמנו רק לשעה 12 כך שהיה לנו זמן עד 11:00 לאכול ולהתארגן ליציאה. אכלנו ארוחת בוקר מגעילה ב – The Makers שזה גם אחד המקומות המומלצים באתונה! היה כל כך מאכזב אז התנחמנו בקפה משובח בבית קפה שהוא חלק מרשת עולמית Coffee Lab, בעל הסניף אוהב קפה וזה מורגש. אחרי הקפה חזרנו למלון לקחנו את המזוודות ונסענו במונית (שהוזמנה מראש) לחברת Record go Mobility אספנו את הרכב ששכרנו ויצאנו לדרך.
רצה המקרה והגענו ליוון בדיוק בזמן של יום העצמאות היווני. בבדיקה בויקיפדיה גילינו שלפני 203 שנים, בתאריך – 25.3 הם השתחררו מהשלטון העות'מאני ומבחינתם זו כמובן סיבה למסיבה או יותר נכון לסופ"ש ארוך. רבים מהיוונים מנצלים את הסופ"ש הזה לטיולים או חופשה למשל בעיירות החוף של הפלופונס. ברגע שהבנו את העניין, הבנו גם שצפוי להיות עומס על בתי המלון באזור ולכן החלטנו להזמין לילה אחד של לינה באזור הכפרים דמיצאנה (Dimitsana) וויטינה (Vytina) ואז להעביר עוד 3 לילות בעיירת החוף התיירותית נאפפליו (Nafplio).
הגענו לכפר דמיצאנה בסביבות חמש אחה"צ, אחרי שעצרנו בדרך לתצפית קצרה על תעלת קורינטוס המפורסמת. את פנינו קיבל גשם זלעפות מלווה בברד כבד. התחבאנו קצת במלון ΜΠΑΡΟΥΤΟΜΥΛΟΣ -Baroutomilos עד שהרעב הכריע אותנו ואז יצאנו עם מטריות למסעדה נחמדה ברחוב הראשי של הכפר.
למחרת, קמנו בבוקר וראינו שהגשם חלף והשמיים כחולים ונקיים מעננים אז אחרי ארוחת בוקר מפנקת במלון יצאנו לביקור במנזר התלוי Aimyalon Monastery. קצת התברברנו עם הניווט כשגוגל בחר לנו את "הדרך שאף אחד לא בוחר" אבל למרות כמה מהמורות בכביש ולמרות שלעיתים הכביש הרגיש כמו שביל עיזים, הגענו בשלום לחנייה. המנזר נמצא כרבע שעה מהחניון, הדרך נחמדה מאוד, ירידה בדרך אל המנזר וכמובן שעלייה כשחזרנו. המנזר יפה מבחוץ וחביב מבפנים.
כשסיימנו עם המנזר נסענו לכפר Stemnitsa. את הרכב השארנו כמה דקות הליכה מהכיכר המרכזית (אחרי שראינו כמה רכבים שמגיעים מהכיכר ומחנים שם) ואז הסתובבנו קצת במרכז הכפר, עלינו דרך רחוב צר לגבעה שמשקיפה על הכפר והסביבה ואז חזרנו לרכב נסענו לכפר ויטינה (Vytina). הכיכר המרכזית של ויטינה קטנה ומתויירת, יש שם חנויות מזכרות וחנויות יין והיו לא מעט אנשים שישבו במסעדות בשמש החורפית הנעימה. התיישבנו גם אנחנו באחת המסעדות לארוחת צהריים מאוחרת. שני הכפרים מקסימים, Stemnitsa קצת יותר מסורתי ואילו ויטינה יותר מודרני, בשניהם נהננו מאוד.
אחרי ארוחת הצהריים נסענו לנאפפליו, החנינו את הרכב בחניון הציבורי בנמל והתמקמנו במלון שלנו Amymone Suites שנמצא ממש בסימטאות של העיר העתיקה והיפה.
בנאפפליו היינו 3 ימים, צעדנו בטיילת שמקיפה את העיר העתיקה ומסתיימת למרגלות המצודה הגדולה של העיר. כנראה שיצאנו ממש מוקדם בבוקר (בסביבות 9:00) כי הטיילת הייתה ריקה כמעט לגמרי, מדי פעם חלף על פנינו בנאדם או שניים אבל רוב הזמן היה שקט ויפה להפליא. בשלב מסוים הגענו לשער נעול והתלבטנו אם להמשיך אבל אז ראינו בחור צעיר שרץ ופשוט הקיף בקלילות את הגדר דרך השוליים והמשיך לרוץ, אז עשינו כמוהו. חזרנו למלון מהצד השני של הטיילת, דרך רחובות העיר העתיקה.
בשעות היום שוטטנו לנו בעיר העתיקה היפהפיה. העיר מלאה במסעדות, ברים, גלידריות וכמובן חנויות. הכל מאוד אסתטי ומזמין. ואפילו מצאנו סניף של רשת Coffee Lab כך שזכינו גם למנת קפאין אחת טובה ביום. המסעדות היו נחמדות אבל אף אחת לא הלהיבה. בגלל החג העיר הייתה מלאה במטיילים יווניים אבל לא נתקלנו בבעיה להשיג מקום במסעדות, ניכר שהמקום ערוך לעומס תיירותי.
ביום שני ה25.3 חגגנו עם המקומיים והתיירים את יום העצמאות במצעד ססגוני שכלל משלחות מבתי הספר באזור וגם משלחות מטעם המשטרה, הצבא, הצלב האדום ועוד קבוצות בלבוש מסורתי שאני לא יודעת באיזה מסגרת הם צועדים אבל זה היה מרהיב ומשמח לראות אותם.
אחרי המצעד היו קצת ריקודי עם שהובילה להקה של בית ספר כלשהו. היה להם רקדן אחד, ילד צעיר מאוד, שכנראה רוקד גם בלהקה מקצועית כי הוא הוביל את כל הקבוצה בצעדים נמרצים משולבים בקפיצות מיוחדות, שאר הילדים ניסו כמיטב יכולתם לעקוב אחריו ולאפשר לו את המרחב שהוא צריך לביצועים שלו. זה היה די משעשע אבל בשלב מסוים מיצינו את ההופעה ופשוט חזרנו למלון. כל האירוע היה מרחק של כמה דקות הליכה מהעיר העתיקה ומהמלון שלנו.
ביום האחרון יצאנו בסביבות 11 מהמלון ועלינו (עם האוטו) למצודת פלמידי (Fortress of Palamidi) שמשקיפה על העיר. שילמנו כמה יורו כדי להיכנס. הטירה הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו ומשתרעת על שטח גדול על ההר שמעל העיירה. הסתובבנו שם כשעה וחצי תוך כדי תצפיות על נאפפליו והסביבה. הטירה כוללת חדרים, צינוק, עמדות תצפית, חומות הגנה והרבה שטחים ריקים שאולי שימשו לחקלאות או מגורים ארעיים. אומנם לא נשארנו הרבה זמן (יחסית), אבל ניתן היה לבלות שם הרבה יותר זמן אם לוח הזמנים (לנו הייתה טיסה אחרי הצהריים), מזג האוויר (אם לא חם מדי כמו בקיץ או גשום) והסבלנות האישית (לנו אין הרבה) – מאפשרים.
בסביבות השעה אחת התחלנו את הדרך חזרה לאתונה. נסענו דרך עיירת החוף החמודה טולו (Tolo) זו עיירה ממש קטנה עם רצועת חוף צרה וארוכה כאשר חלק מהמלונות נמצאים ממש על החוף. המלונות לא נראים מאוד יפים והתרשמנו שזו עיירה עם אווירה קלילה יותר מנאפפליו. אחר כך המשכנו בנסיעה בדרך הכפרית וליד הים, עברנו ליד אמפי אפידורוס (Epidaurus) אבל לא עצרנו כי זה לא היה בתכנית ולא היה לנו מספיק זמן, כן עצרנו בעיר קורינתוס (Korinthos) לארוחת צהריים מוצלחת במסעדת Soul Kitchen. ואח"כ נסענו ישר לשדה התעופה ולארץ.
חלק שני - טיול משפחתי שהתגלה שהוא לא ממש טיול
הגענו ליוון בהרכב משפחתי מורחב, המטרה המרכזית הייתה מנוחה והתאווררות מהמלחמה בארץ ואין כמו יוון לחופשה כזו. קיווינו שנוכל לטייל קצת אבל מזג האוויר לא תמך ברעיון ולכן הסתפקנו בחופשת בטן – גב מפנקת באזור נאפפליו שבפלופונס.
במאי 2024, אחרי חצי שנה של מלחמה בארץ, הבנות התחילו לבקש חופשה משפחתית לגוף ולנפש. למצוא תאריך ששמונה אנשים יכולים לרחת חופש, זו משימה לא פשוטה. לכל אחד ואחת יש אילוצים של לו"ז ומגבלות של ימי חופשה. במאמץ רב הצלחנו לגרום לכולם לפנות את השבוע של חג השבועות. בדקנו קצת עלויות ואפשרויות והגענו למסקנה הבלתי נמנעת שיוון היא היעד הכי מוצלח לחופשה כזו.
כדי לשפר את הסיכויים שהטיסה אכן תצא לפועל (הרבה חברות תעופה נמנעות מלטוס לארץ או קובעות טיסה ומבטלות) בחרנו לטוס עם חברת התעופה הלאומית "אל על".
כאמור בחלק הראשון של הפוסט, דן ואני היינו באזור חודשיים לפני, כך שהיה לנו על מה לבסס את החופשה. הגדרנו לעצמנו שהמטרה היא חופשה עם מעט טיולי יום והרבה בטן גב ולכן החלטנו להזמין וילה מפנקת בקרבת העיירה הנפלאה נאפפליו. כדי שלא נרגיש ממש עצלנים, החלטנו שביום הראשון ניסע לאזור של כפר דמיצאנה, נישן שם ונטייל במנזר התלוי ובכפרים הקטנים והיפים של האזור ואת שאר הלילות נעביר בוילה.
בגלל שהיה צריך ארבעה חדרים, היו קצת פחות אפשרויות זמינות, בסוף הצלחנו להזמין ארבעה חדרים ללילה אחד בכפר ויטינה ועוד חמישה לילות בוילה פרטית עם בריכה, סמוך לכפר קטן בשם קאנטיה (Kantia). מרחק כמה דקות נסיעה מהחוף ו25 דקות נסיעה מנאפפליו.
יומיים לפני הנסיעה בדקנו את תחזית מזג האוויר באזור לשבוע הקרוב וחשכו עינינו – הצפי היה לגל חום משמעותי עם טמפרטורות של 35 מעלות בהרים וסביב ה40 מעלות בחוף. אבוי, למלון בויטינה אין מיזוג אויר כי בד"כ מזג האוויר בהרים מתון יותר.
החלטנו לבטל את הלילה במלון הלא ממוזג למרות הקנס על הביטול של הרגע האחרון כי ידענו שזה עדיף מלילה לבן בחדר מחניק ולוהט מחום. בנוסף החלטנו לא להגיע בכלל לאזור, כי היה ברור שבטמפרטורה של 35 מעלות לא נטייל בכפרים ובוודאי שלא נעשה מסלול הליכה לשום מנזר. למזלנו, הצלחנו להוסיף לעצמנו לילה בוילה שלנו כך שנחסך לנו הצורך לארוז ולעבור מקום.
וכך ביום ראשון ה9.6 בשעה 22:30 בלילה טסנו ארבעה זוגות לאתונה. כל אחד מאתנו נסע רק עם טרולי ולכן עברנו מהר מאוד את כל הביקורת הבטחוניות בארץ אבל רגע לפני העלייה למטוס היה משבר קטן כשהדיילות עצרו את אפיק וטענו שהטרולי שלה גדול מדי: "הוא בכלל לא במידות הרשומות!" אבל אפיק לא ויתרה, היא ניסתה בשלל דרכים שונות ומשונות לשכנע אותן שהן טועות והיא צודקת. ובסוף, אני לא יודעת מי צדק ומי טעה – הטרולי נשאר איתנו! (בדרך חזרה פשוט הפקדנו את הטרולי כמזוודה וחסכנו את הויכוח).
את הלילה הראשון העברנו במלון מזדמן בקרבת שדה התעופה ובבוקר אספנו שני רכבים ויצאנו לכיוון הוילה שלנו לשבוע הקרוב. בהתחלה היו קצת התלבטויות לגבי זהות הנהגים, כל נהג שרושמים עולה עוד כסף ועוד ביטוח אבל בסוף נבחרו משה ורועי לרכב אחד ודן ואני לרכב השני.
מאחר והיה יום חם וידענו שלא נקבל את המפתחות לוילה לפני 16:00, עצרנו לשופינג ממש באזור שדה התעופה. הגענו לקניון אבל התקשינו להבין איפה להחנות, מתי זה חינם ומתי בתשלום. ניסינו לעקוב אחרי הרכב השני אבל הם כל הזמן נעלמו לנו. בסוף אחרי כמה סיבובים החלטנו פשוט להיכנס לאחד ממגרשי החנייה, ושם, להפתעתנו, מצאנו גם את הרכב השני. מסתבר שגם הם היו מבולבלים מהשילוט, אבל בכלל לא שמו לב שאנחנו מנסים לעקוב אחריהם.
המתחם היה פתוח לגמרי ולכן היה ממוזג רק בתוך החנויות כך שלא היה נעים להסתובב שם בילינו שם כשעה, בעיקר בחיפוש בגדי ים חדשים בחנות היפנית החמודה "Oysho". ואז וחזרנו למכונית הממוזגת בשמחה רבה.
כשסיימנו עם השופינג נסענו לארוחת צהריים במסעדה שהכרנו בנסיעה הקודמת, מסעדת Soul Kitchen שבעיר קורינטוס.
במסעדה סיכמנו שרכב אחד ימשיך ישירות לוילה לפגוש את מנהלת הנכס , לקבל מפתחות והנחיות תפעול והרכב השני יעצור לקניות. הרכב הראשון הגיע לוילה בשעה 16:30 אחה"צ. הרכב השני ובו דן ואני עצר להצטיידות ראשונית בסניף של Lidl בעיירה ארגוס שהייתה בדרך שלנו.
בגלל שעדיין לא פרקנו מזוודות, הגענו לסופר עם שתי שקיות שהצלחתי לשלוף מהתיקים, לא הצלחנו להתארגן על עגלת סופר כי לא היה לנו מטבע מתאים, אז הלכנו ארבעה אנשים, שתי שקיות קטנות ורשימה די ארוכה.
כשהגענו לקופה לשלם, כל אחד מאיתנו נראה כמו עגלת קניות מרוב דברים שסחבנו, אני כבר הייתי מיוזעת ועצבנית מהנסיון למנוע מקרטון הביצים להתרסק לרצפה תוך כדי שאני מחזיקה שקיות עם דברים וזה עוד כלום, האחרים סחבו בנוסף למצרכים גם שישיות של מים מינרלים – אחרי שקיבלנו דיווח מהרכב החלוץ שמנהלת הוילה הודיעה להם שהמים בוילה אינם מי שתייה!
הקופאית הסתכלה עלינו במבט מרחם ומיד נתנה לנו מטבע פלסטיק שמתאים לעגלות – אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, רק הרגשנו קצת טיפשים שלא ביקשנו את זה בהתחלה.
תוך כדי ששילמנו ואספנו את הקניות, זוהר התקשרה אלי מהוילה בדחיפות ושאלה אם אנחנו יודעים שמנהלת הוילה מצפה שניתן לה 3000 יורו במזומן כפיקדון.
מה?? ממש לא! סיפורים על כל מיני רמאויות ועוקצים שקראתי עליהם בחדשות, התחילו לרוץ לי בראש. אבל ההזמנה נעשתה דרך בוקינג! ויותר מזה, את הלילה הנוסף נאלצנו לסגור ישירות מול בעל הוילה בגלל תקלת רישום של בוקינג – איך יכול להיות שזה קורה?
תוך כדי לחץ והיסטריה, שיחה בטלפון שאחוז בין הכתף לראש ואחיזת מחץ לקרטון הביצים שלא יפול, הצלחנו להבין שמנהלת הוילה לא שולטת באנגלית ברמה גבוהה וה3000 יורו הם לפעמים רק 300 (שגם עליהם לא ידענו), הצלחנו להגיע לסיכום שנדבר עם בעל הוילה ונסכם איתו את הפרטים.
עלינו על האוטו והתחלנו לנסוע לוילה. אני נהגתי ודן התכתב עם בעל הוילה. עד שהגענו לוילה סוכם שאכן ניתן 300 יורו למנהלת והם יוחזרו לנו ביום העזיבה, מסתבר שזה היה כתוב אי שם בתנאים ופשוט לא שמנו לב.
זהו, הגענו לבית שלנו לשבוע הקרוב. אחרי שהתחלקנו לחדרים (כל זוג קיבל חדר עם שירותים ומקלחת משלו) סקרנו את המטבח, חדר הכביסה, מרתף הכושר ומייד קבענו פגישה קבוצתית בבריכה.
אני הייתי קצת יותר איטית מאחרים, לקח לי זמן לפרוק את הדברים לארון, עשיתי סיור יותר מדוקדק במטבח כדי להבין את אפשרויות הבישול שיש לנו, למשל גיליתי שכל המחבתות במצב מחריד ולא ניתן להשתמש בהן בבטחה!
בסוף לבשתי בגד ים ויצאתי. בבריכה התנהל קרב אכזרי של כולם נגד כולם או אולי היו קבוצות, אין לי מושג, לתחושתי כולם חטפו לפרצוף שפריצים של מים (מרובי המים שזוהר ומשה הביאו). וכן, מהר מאוד גם אני התחלתי לחטוף שפריצים לפנים. צעדתי בתוך המים כשאני מותקפת מכל הכיוונים כשלפתע, בלי אזהרה, מצאתי את עצמי צוללת למים עמוקים, אאאההההה……
מסתבר שיש מדרגה פתאומית בבריכה, אני לא שמתי לב כי הייתי עסוקה בלהגן על הפרצוף מהשפריצים של רובי המים! ואף אחד לא טרח להזהיר אותי, להפך הם הסתכלו עלי בהנאה רבה והתפוצצו מצחוק!
אחרי הבילוי בבריכה החלטנו לחנוך את המטבח ובישלנו ארוחת ערב חביבה שכללה פסטה, סלט ועוגיות שונות ומשונות לקינוח.
יום שלישי
את היום השני, פתחנו בביקור במאפייה המקומית. וואללה זה אומנם לא היה פטיסרי צרפתי אבל מבחר נאה של מאפים מלוחים ומתוקים ולחם טרי מעולה. מרוב התלהבות הוחלט שבכל בוקר, מישהו יקפוץ למאפייה ויביא לנו מוצרים לארוחת בוקר. על זה הוספנו בימים הבאים, חביתות, סלט וטוסטים כך שארוחות הבוקר היו כיפיות ומפנקות מאוד.
ארוחת צהריים אכלנו בכיכר הכפר Drepano. יש שם כמה מסעדות שחולקות את השטח המרכזי של הכיכר ולא ברור ההבדל בינהן אז פשוט התיישבנו באחד השולחנות ואחד מבעלי המסעדות ניגש אלינו לקחת הזמנה. ישבנו בכיכר ולמרות המאווררים שהיו שם, הזענו כמו משוגעים וכך למדנו על בשרנו שברוב המסעדות באזור – אין מזגן! האוכל היה בסדר גמור, סופלקי, ציזיקי, כמה אפשר כבר לטעות?
בסיום הארוחה הלכנו כולנו לסופר המקומי, להשלמת קניות. הפעם לקחנו עגלה וסלסלות אבל שמונה אנשים שעושים ביחד קניות בסופר מקומי קטן – זה מתכון להפרעת קשב מיידית ואכן העגלה התמלאה במלא דברים ולאף אחד לא היה כוח לבדוק מה צריך ומה מיותר. לפחות בסופר היה מזגן כך שהיה קל יותר לשהות שם.
בערב נסענו להסתובב בעיירה המקסימה נאפפליו. הגענו לקראת שבע בערב כך שהיה נעים מאוד להסתובב. בהתחלה הסתובבנו ליד הים, באזור הטיילת היפה של העיר.
אחר כך עברנו לשוטט ברחובות הצבעוניים של העיר העתיקה. דגמנו כמה חנויות נחמדות וכשאני אומרת דגמנו, אני מתכוונת שזוהר, נועם ואני דגמנו וכל השאר הזעיפו פנים בחוץ. ארוחת ערב אכלנו בפיצרייה חביבה Il Porto שהפתיעה לטובה ואחר כך נסענו חזרה לוילה.
יום רביעי
בבוקר השני שלנו בוילה, החלטנו לנסוע לביקור טעימות באחד מהיקבים באזור. נועם עשתה רשימה של כל האפשרויות כולל המלצות שקיבלנו מכל מיני אנשים. הקמנו צוות חשיבה שישב וניתח את האפשרויות ובסוף נבחר יקב, טיפה מרוחק, נמצא ממש באזור נמאה (Nemea) שהוא "הטוסקנה" של יוון. יקב משפחתי בשם Karamitsos Winery.
מאחר ואנחנו לא בשיא העונה, החלטנו שלא להזמין מקום ואם הם לא יקבלו אותנו, פשוט נחפש יקב אחר באזור (יש שם מלא יקבים). אחרי כשעה נסיעה הגענו ליקב. במרפסת הכניסה פגשנו משפחה ישראלית קטנה שבדיוק סיימה את הביקור, הם נתנו לנו את ההמלצות שלהם, אבל האמת שלא ממש הקשבנו להמלצות, סתם היינו חברותיים ומנומסים. מאחר והיה חם מאוד, העדפנו לשבת בתוך מרכז המבקרים, אומנם אין להם מזגן אבל היה מצנן ומאוורר והבניין עצמו מבודד לא רע.
כריסטינה המדריכה, לקחה אותנו לסיור קצר במרתף של המקום, הסבירה לנו על היינות שלהם, על תהליך הבצירה והיישון של כל יין, היא הייתה מעניינת למדי ולא האריכה שלא לצורך. אחרי הסיור הקצר, התיישבנו לטעימות של 5 יינות. 2 לבנים, רוזה ושני אדומים. כריסטינה ליוותה את הטעימות בהסברים מדוייקים לגבי הטעם שאנחנו אמורים להרגיש – היה נהדר. לצד היינות קיבלנו פלטות של גבינות ונקניק וקצת לחם. היינו מאוד מרוצים מכל הטעימות ואז היא פינקה אותנו בטעימה של יין הקינוח שלהם שהתגלה כפנינה אמיתית.
בסיום הטעימות קנינו לנו שלושה יינות לימים הקרובים (בסופר מבחר היינות דל וגרוע) וזוהר החליטה לפנק אותנו וקנתה בקבוק של יין הקינוח המשובח והיוקרתי (עלה פי ארבע מכל יין אחר שהיה להם).
בדרך חזרה לוילה עצרנו לאכול במסעדה שהבנות מצאו עליה הרבה המלצות. היינו היחידים במסעדה הלא ממוזגת והיה חם מאוד. בקצה המרוחק של המסעדה פעל מצנן ומדי פעם פשוט הלכנו ועמדנו מולו לכמה דקות של התקררות. האוכל היה נחמד מאוד.
חזרנו לוילה מותשים מהחום והיין. את הערב העברנו בוילה במשחקים, קלפים ובריכה. לארוחת ערב אכלנו פתיתים וסלט.
ימים חמישי - שבת
את הימים הבאים העברנו בשגרה של ים, בריכה ובטלה מוחלטת בוילה. בחרנו ללכת לחוף הים הקרוב לוילה, כחמש דקות נסיעה. החופים היו די ריקים כי חודש יוני זה עדיין לא עונת התיירות המלאה. השיטה בחופים היא שיש כסאות ושמשיות, לכולם מותר לשבת אך חייבים להזמין שתייה או אוכל. נדמה לי שבעונת הקיץ מותר להם גם לגבות כסף על הכסאות. אבל ביוני יש יותר כסאות מאנשים אז הם מסתפקים בהגשת שתייה. החופים עצמם לא מאוד יפים או מפנקים.
מבחינה קולינרית, פתחנו כל בוקר בארוחה עשירה ומפנקת שמבוססת על לחמים ומאפים טריים וטובים שהבאנו מהמאפייה בכפר וכמובן סלט, ביצים, שתיה. באחד הימים עשינו ברביקיו וביום אחר זוהר ומשה בישלו לכולנו פסטה רוזה. באופן מאוד משמח, כולם נתנו יד בבישולים, קניות, הכנות, פינוי וניקוי. הדבר היחידי שעשיתי לבד לגמרי, היה כביסות, אבל אני מודה שזו הייתה בחירה שלי (אני פשוט אוהבת לעשות כביסה, לא ברור למה, אבל זה המצב).
פעמיים בימים האלו נסענו בשעות הערב המוקדמות לנאפפליו לשיטוט נוסף ברחובות ובטיילת. בשעות הערב היה מאוד נעים שם, רוח קלה הקלה את עומס החום שאפיין את שעות הבוקר. בנאפפליו אכלנו פעמיים במסעדה יוונית מוצלחת מאוד The Nest וגם מצאנו פיצרייה טובה da bosco pizzeria italiana בכפר Drepano שנמצא בדרך בין נאפפליו לוילה שלנו.
יום ראשון
הגענו ליום האחרון של החופשה, למזלנו מנהלת הוילה הסכימה שנשאר כמה שאנחנו רוצים. כחלק מניהול הנכס הם לוקחים לפחות יום שלם אחד בין השוכרים כדי לאפשר לצוות הנקיון להכין את הוילה. זה היה חשוב לנו כי הטיסה שלנו חזרה הייתה רק בשעות הערב ולא רצינו להסתובב את כל השעות האלו בחיפוש אחר תעסוקה ומזגן.
ב12 יצאנו לדרך. היעד הראשון שלנו היה יקב נוסף באזור נמאה. הפעם ביקרנו ביקב שנמצא חמש דקות נסיעה מהיקב הקודם שביקרנו, יקב בשם Bairaktaris Winery. היקב הזה הרבה יותר גדול ומסחרי מהיקב הראשון. בחרנו לקחת רק שלוש טעימות כי עדיין הייתה לנו נהיגה לשדה התעופה וכמובן גם הטיסה עצמה. היינות היו נחמדים מאוד אבל היה מאוד קשה להבין את ההסברים של המדריך, היה לו מבטא בלתי אפשרי וחלק מהזמן לא הייתי בטוחה באיזו שפה הוא מדבר.
דבר נוסף שאכזב אותנו הוא שהיין השלישי שהוא נתן לנו לטעום מוגדר כיין קינוח, אם היו שואלים אותנו – לא היינו בוחרים בטעימה כזו ולכן הופתענו לגלות, אחרי שהוא כבר מזג את היין שזו הטעימה, בנוסף זה היה יין בינוני. יחד עם היין לקחנו שתי פלטות של גבינות שהיו קלילות וטובות.
אחרי היקב נסענו לתעלת קורינטוס, עצרנו לתצפית קצרה על התעלה. עצירה חביבה למדי. משם נסענו ישירות לעיירה Koropi שממש קרובה לשדה התעופה. שם הבנות בחרו מראש במסעדת Koukoumeles Κουκουμελες לארוחת פרידה מיוון, המסעדה (שנבחרה לפי ביקורות בגוגל) הייתה טובה למדי. משם נסענו לתדלק, החזרנו את הרכבים וחזרנו לארץ.
בסך הכל אפשר לסכם שיוון הייתה טובה אלינו. מזג האוויר שם בהחלט יכול להיות מאתגר (כמו בארץ) אבל צריך להתאים את אופי הטיול למצב. בחורף כשנעים בחוץ, אין בעיה לעשות מסלולי הליכה ובקיץ עדיף לבחור במסלולים עם מים או כמו שאנחנו בחרנו לעשות – להנות מחופשה ובטלה. האווירה ביוון מאוד רגועה ואוהדת, אין תחושה של זרות ואיבה – פשוט כייף.
אוכל ולינה
המלון:
The Gem Society Boutique Hotel & Spa, Aristidou 3, Athina 105 59
ΜΠΑΡΟΥΤΟΜΥΛΟΣ –Baroutomilos, Lampardopoulou 98, Dimitsana
Amymone and Adiandi, Othonos 31, Othonos 39, Nafplio
Villa Livadia, Unnamed Road, Nafplio (קישור לאתר)
:מסעדות
Tavern Klimataria, Pl. Theatrou 2, Athina
Nolan , Voulis 31 – 33, Athina
Overoll Croissanterie, Praxitelous 27, Athina
The Clumsies, Praxitelous 30, Athina
The Brunchers, Ag. Theklas 5, Athina
Coffee Lab, Sofokleous 18, Athina \ Sidiras Merarchias 45, Nafplio
Soul Kitchen, Kolokotroni 3, Korinthos
Wild Duck Boumpoulinas 67, Nafplio
The Nest, Boumpoulinas 61, Nafplio
Il Porto, Mpoumpoulinas 43, Nafplio
da bosco pizzeria italiana, odos tolo, Drepano
Koukoumeles Κουκουμελες, Geor. Papasideri 12, Koropi
הפוסט סגור לתגובות