זוהר ומשה חוצים את שוויץ ברגל
באוגוסט 2024, יצאנו לטרק של 8 ימים בשביל הויה אלפינה של שווייץ. עלינו בעליות ארוכות ותלולות וגם ירדנו, חצינו מעברי הרים, ראינו פסגות מושלגות, מרבדים ירוקים ואגמים וביקרנו בעיירות אלפיניות קטנות וחביבות
הקדמה
הקדמה
משה: לצאת לטרק ביחד היה משהו שזוהר ואני דיברנו עליו און אוף כבר שנתיים, לזוהר יצא לעשות טרק בנפאל בשנת 2019 ועכשיו כשעברו כמה שנים, היא שכחה כמה זה קשה והחליטה שהגיע הזמן לנסות שוב. לעומתה, לי לא יצא לטייל ליותר מכמה ימים בארץ, אבל תמיד דמיינתי שזה משהו שאהנה ממנו. סך הכל מדובר בפעילות ספורטיבית, נופים יפים ותרבות שונה – מה יכול להשתבש?
זוהר: הטרק בנפאל באמת היה אחד הדברים המדהימים והקשים ביותר שעשיתי בחיים ובאמת עם הזמן הקושי קצת נשכח והרצון לצאת אל הטבע הלך וגדל והתגבש להחלטה שהגיע הזמן שמשה ואני נצא ביחד לטרק.
בקיץ 2023 התחלנו לחשוב ברצינות על לתכנן טיול לקיץ 2024, והטרק שמשך את תשומת ליבנו היה הAlta Via 1 באיטליה. מדובר בטרק מפורסם, שאומרים עליו רק דברים טובים, אבל עמוס ודורש תכנון של הרבה זמן מראש.
כמובן שהחיים קורים בזמן שאנחנו מתכננים תכניות. אוקטובר 2023 טרף את הקלפים, ואחרי שבילינו פרק זמן מכובד במילואים, חזרנו להתעסק ברעיון הטיול במרץ 2024, בתקופה של ביטולי טיסות ואי וודאות. גילינו שמבחינת בקתות, מאוחר מדי להזמין לAV1 , אז התחלנו לחפש טרק אחר שיהיה יפה, נגיש בקלות מיעד שאל על נוחתת בו ושעדיין יש זמינות של מקומות לינה
ככה גילינו את הVia Alpina.
קצת רקע על הטרק – הויה אלפינה (VA) הוא שם כולל למספר טרקים בהרי האלפים באירופה שעוברים בכל מיני מדינות ובכללן שוויץ. הוא מחולק למסלולים בצבעים שונים, אנחנו בחרנו במסלול הירוק שעובר באלפים השוויצרים ומחולק ל14 מקטעים בין עיירות אלפיניות.
בשלב התכנון, וגם במסלול עצמו הבנו שהמקטעים המומלצים הם, כמו השם שלהם, המלצה בלבד. הם מתוכננים יפה על הנייר כך שכל יום יהיה מקטע הליכה בין עיירה אחת לאחרת, אבל חלקם ימים של 30 קילומטר ו2000 מטר עלייה וירידה, מה שהופך אותם לקשים מאוד עבור מטייל (ישראלי) ממוצע (שלא לדבר על מטיילים ישראליים איטיים מהממוצע 😂) וחלקם קצרים מדי, אפילו בשבילנו.
בפועל, אפשר לתכנן את הימים איך שרוצים. ברוב המקטעים יש בקתות לאורך המסלול ככה שאפשר לפצל ימים ולישון באחת הבקתות שבדרך, או לקצר ואפילו לדלג על מקטעים שלמים באמצעות התחבורה הציבורית והרכבלים שיש בחלק נכבד מהימים.
אחרי שסגרנו טיסה לציריך התחלנו לתכנן את המסלול. קראנו כמה סיפורי דרך ובלוגים שמצאנו באינטרנט, והגענו למסקנה שהמקטע שנחשב היפה והמומלץ ביותר הוא מקטע של ששה ימי הליכה בין Meiringen ל – Lenk. מאחר וסגרנו טיסות לעשרה ימים, היה לנו יום של נסיעות לפני התחלת המסלול, וגם הוספנו מקטע אחד להתחלת הטרק, וגם יום מנוחה בציריך בחזור וכך סגרנו שמונה ימי הליכה ובסך הכל עשרה ימים.
ציוד
מאוד חששנו מסחיבת כל הציוד על הגב ולכן עשינו מאמץ כדי לטייל עם כמה שפחות ציוד בטרק. וידאנו מראש שבכל מקומות הלינה שלנו יש מצעים ומגבות וכך נמנענו מלסחוב ציוד מיותר. אחרי צמצום רב של הציוד טיילנו בסופו של דבר עם 8 ק״ג (משה) ו5 ק״ג (זוהר) – לא כולל מים. בדיעבד הבנו שאנחנו יכולים לכבס בכל יום, היינו מפחיתים את הציוד אפילו יותר ולוקחים פחות בגדים להחלפה.
כשאורזים כדאי להתחשב בזה שמזג האוויר באלפים מאוד הפכפך ויכול להתחלף משמיים בהירים למבול רציני מהר מאוד. לקחנו איתנו מעילי גשם וכיסויי גשם לתיקים והשתמשנו בהם מספר פעמים לאורך הטיול.
מבחינת מים, לקחנו איתנו בקבוקי מים עם פילטר טיהור, כך שנוכל לשתות מים גם מהנחלים בסביבה וכך לסחוב מעט פחות מים. בפועל, ברוב הימים היו מזרקות מים כל כמה קילומטרים, מה שאפשר לנו לטייל רוב היום עם מעט מים ולא לחשוש. מים מהנחל מילאנו רק באחד הימים כשחששנו שיתחילו להיגמר לנו המים. גם שם הגענו לנקודת מילוי יחסית מהר ולא היינו חייבים אותו. חשוב לציין שהמזרקות הן פעם בכמה קילומטרים ולמטיילים איטיים שכמותנו לפעמים היה הפרש של כמה שעות אז כן צריך איזושהי כמות של מים על הגב. החל מהיום השני, סחבנו בפועל 5 ליטר מים לשנינו וזה הספיק לנו, אבל כדאי שכל אחד יעשה את החישוב הנכון עבור עצמו.
נעלי הליכה טובות חובה כמובן וכדאי מאוד גם לקחת מקלות – הם מקלים מאוד את העומס על הברכיים בירידות התלולות במסלול.
דברים מיותרים שלקחנו: בגדים, בקבוקים עם פילטר טיהור
משה: לקחנו שלושה סטים להחלפה כי חששנו שנזיע ויהיו לזה השלכות לא נעימות עלינו ועל הסביבה אבל בפועל בכל יום יכולנו לכבס והבגדים התייבשו במהלך הלילה, כך שניתן לקחת פחות בגדים. לגבי המים, ברוב הימים היו די הרבה מקומות שיכולנו למלא מים כך שכמעט ולא היינו צריכים למלא מים מהנחלים ולכן לדעתנו עדיף בקבוקים רגילים ואפשר להביא כמה טבליות טיהור מים ליתר ביטחון.
דברים שחסרו לנו: כפפות(!!!), אבקת כביסה
זוהר: כל הטרק התבאסתי על זה שלא היו לי כפפות וקפאו לי הידיים מהרוח, למשה זה פחות הפריע כך שזה עניין אישי. אבקת כביסה ניתן לקנות אבל זה יקר ולא תמיד זמין.
דברים שהיו מושלמים: מקלות הליכה, נעליים ומעיל גשם, כפכפים לכל אחד!
זוהר: התלבטנו אם לסחוב לכל אחד כפכפים (בגלל משקל ומקום) ולמרבה המזל בחרנו להביא! כי אחרי יום ארוך של טיול הדבר האחרון שרוצים זה להחזיר את הרגליים לנעלי טיולים, העדפנו לאבד אצבע מרוב קור ברחוב עם כפכפים מאשר לנעול נעליים ובגלל זה הכפכפים היו קריטיים! (תכלס האידיאלי זה להביא זה כפכפים של אדידס שאפשר גם להתקלח איתם אבל גם לגרוב גרביים ולהסתובב איתם ברחוב).
טיסות ותחבורה ציבורית
אנחנו טסנו עם חברת אל על לציריך, ומשם לקחנו רכבות של כשלוש שעות עד לתחילת המסלול ולאחר מכן מסלול דומה בחזרה לציריך.
התחבורה הציבורית בשוויץ הייתה מעולה ומדוייקת. נעזרנו באפליקציית SBB כדי לתכנן את המסלול וגם כדי לשלם על הכרטיסים, והיא עבדה עם כל סוגי התחבורה הציבורית, החל ברכבות בציריך ועד אוטובוסים ורכבלים נידחים בהרים.
מחירי הכרטיסים עצמם גבוהים מאוד והצטברו לסכומים די משמעותיים במהלך הטיול. אם יודעים מראש שמתכננים להשתמש בתחבורה ציבורית באופן תדיר, יכול להיות שמשתלם לקנות כרטיס Half Fare שמקנה הנחה של 50% בכל התחבורה הציבורית לפרק זמן מוגדר. לנו זה לא השתלם, וכנראה לכל מי שמתכנן רק לטרק, זה גם לא ישתלם, אבל שווה לבדוק.
יום 0: הגעה ל - Engelberg
קמנו בארבע בבוקר כדי להגיע בזמן לטיסה שלנו, בארץ הכל הלך מאוד מאוד מהר (גם בגלל שיצאנו עם שני תיקי גב בלבד) ואחר כך סתם נמרחנו באומללות על הכסאות הלא נוחים בנתב"ג עד הטיסה.
לציריך, הגענו בסביבות השעה 12 ולאחר ביקורת דרכונים זריזה יצאנו מהשדה היישר לתוך תחנת הרכבת. את כרטיסי הרכבת הזמנו מראש באפליקציית SBB כדי לחסוך לעצמנו התעסקות בשדה ומחשש שהרכבת תהיה מלאה. בדיעבד הרכבת הייתה חצי ריקה וכנראה שהיה אפשר לקנות כרטיסים קצת זולים יותר ביום עצמו.
הנסיעה ברכבת הייתה נוחה ושקטה, וכבר בדרך התחילו להיחשף בפנינו הנופים השוויצרים מהחלון, מלא הרים ירוקים ואגמים כחולים עוצרי נשימה. לאחר כשלוש שעות נסיעה ושתי החלפות, הגענו לאנגלברג (Engelberg), התחנה הראשונה של הטרק, ומייד נגלו בפנינו הפסגות המושלגות של האלפים. אחרי שבהינו בהן כמה דקות עם הפה פתוח, התאוששנו והתחלנו ללכת לכיוון המלון שלנו ללילה. מלון חביב ושמו Hotel Schweizerhof.
המלון נמצא כמה דקות הליכה בודדות מהרכבת וכ10 דקות הליכה מתחילת המסלול של היום אחרי, והוא היה סה"כ אחלה. קיבלנו חדר, השארנו את הציוד ויצאנו להסתובב קצת בעיירה.
אנגלברג זו עיירת סקי קטנה שהייתה מעט רדומה בקיץ, אבל ניתן למצוא בה סופר, מסעדות, בתי קפה וכמה חנויות של ציוד טיולים. סיבוב של עשרים דקות הספיק לנו כדי להקיף את כולה ואז עצרנו לנשנוש וקפה באחד מבתי הקפה בעיירה. פה נחרדנו לגלות שגם בשוויץ, בדומה למדינות אירופאיות אחרות שלא ננקוב בשמן, צריך לבקש מהבריסטה לא לשים קקאו וקינמון בקפה, כמובן שגילינו את זה בדרך הקשה והלא טעימה.
בערב יצאנו לסיבוב נוסף, ישבנו קצת ליד האגם שבקצה העיירה ואכלנו בפאב אירי מקומי בשם The Core. החוויה מהאוכל הייתה בגדול כמו שנחווה רוב הטיול – יקר להחריד, אוכל בינוני ואחלה בירה.
חזרנו למלון ונשכבנו על המיטה בתשישות (בכל זאת קמנו ב4) ואז גילינו שלצערנו הרב הכריות במלון היו שילוב קטלני – כל כך רכות שזה מרגיש שאתה ישן בלי כרית בכלל, וכל כך גבשושיות שזה מרגיש כאילו אתה נח על עדר אוגרים סיביריים. באותו הלילה התבאסנו קצת על המלון אבל בהמשך הטיול גילינו לתדהמתנו שזה הסטנדרט של הכריות ובכל המלונות שלנו בשווייץ ככה הן הרגישו. מסתמן שזה מה שהשוויצרים אוהבים. למזלנו בימים הבאים היינו כל כך מותשים שזה לא שינה בכלום.
יום מס׳ 1: Engelberg - Tannalp
קמנו בבוקר יחסית מוקדם כי תכננו לצאת לדרך בשמונה, ארזנו את הציוד, אכלנו ארוחת בוקר במלון, קנינו מצרכים לארוחת צהריים בסופר ויצאנו לדרך.
היום התחיל בעלייה יחסית תלולה של כשלוש שעות לעבר אגם Trübsee. מרבית הטיפוס בשלב הזה היה בשטח מיוער ככה שנהנו מהצל ומטמפרטורה יחסית נעימה (למרות שהיה יום חם).
האגם עצמו יפה מאוד ויש בו איזור גדול עם שולחנות לפיקניק ושירותים. היו יחסית הרבה משפחות עם ילדים שבאו לבלות ולשחות באגם, הם כמובן הגיעו ברכבל שאנחנו הרגשנו גיבורים מכדי לקחת. ההליכה הייתה מאוד נעימה אבל למי שלא רוצה להשאר לישון בטנלפ היינו ממליצים לדלג עליה ולהשתמש ברכבל. התלהבנו מאוד מחתיכת הנוף הראשונה של הטיול, והאמנו שעלינו את רוב העליה אז התעכבנו לצלם קצת תמונות ולהתלהב מהנוף לפני שהמשכנו בטיפוס לעבר הפאס.
לאחר מכן התחילה עלייה נוספת, שלפי מה שזכרנו מסיפורי הדרך היא הייתה אמורה להיות קצרה יותר מהעלייה לאגם, אבל בפועל, בניגוד לחלק הראשון של היום, העלייה הייתה חשופה לגמרי לשמש מה שהפך אותה לקשה במיוחד, והיא לקחנו לנו כשעתיים למרות שהיא לא ארוכה במיוחד. בשלב מסוים גם נגמרו לנו המים (אחרי זה התחלנו לסחוב 5 ליטר) והעברנו בערך שעה ללא מים עד שמצאנו נקודת מילוי נוספת, בדיעבד היינו לוקחים יותר מים ליום הזה מאחר והעלייה חשופה ויש בה מקטעים ארוכים ללא נקודות מילוי.
בדרך פגשנו בחורה שוויצרית, בערך בגיל שלנו. היא סיפרה לנו שהיא יצאה לטרק הזה בספונטניות והרבה מהבקתות כבר היו מלאות, אז המסלול שלה היום קצת קצר יותר ממה שהיא תכננה (אפילו קצר משלנו) והיא תעצור לישון בכפר שלפני הכפר שלנו. היא הייתה חביבה מאוד ואחרי שדיברנו קצת היא המשיכה ללכת ונעלמה.
בסופה של העלייה הזו הגענו אל Jochpass, שם מצאנו מקום למלא מים, מסעדה ואזור פיקניק נחמד בו ישבנו לאכול את ארוחת הצהריים מהמצרכים שקנינו מוקדם יותר בבוקר. קינחנו עם גלידות שקנינו מהמסעדה שהתבררו כמוצלחות מאוד.
נחנו כחצי שעה והתחלנו לרדת. לאחר כשעה של ירידה תלולה מאוד במונחים ישראלים, ולא תלולה בכלל במונחים שוויצרים, הגענו לעוד אגם גדול ויפה שנקרא Engstlensee, שאליו אפשר להגיע ברכבל מה –Jochpass. המשכנו דרך עיירה קטנה בשם Engstlenalp שהייתה נראית חמודה מאוד, וכאן, מצאנו את החברה השוויצרית שלנו שוכבת לה בכייף בדשא ליד הבקתה שלה. נופפנו לה לשלום והמשכנו לעיירה שלנו.
למרות שהעיירה Engstlenalp נראית נחמדה, לדעתנו עדיף שלא להישאר בה אלא להמשיך עד Tannalp כמו שאנחנו עשינו כי חלוקת הימים יותר מאוזנת, היום הראשון גם ככה הוא אחד הימים הקצרים בטרק ולקצר אותו עוד, מעמיס על הימים הבאים.
אחרי העיירה הזו, הדרך הפכה לשביל עזים יחסית צר. למעשה, השביל היה כל כך מיועד לעיזים שבחלק נכבד ממנו הלכה לידינו קבוצה של עיזים, פעם אנחנו עוקפים אותן ופעם הן אותנו.
בשלב מסוים התחיל לרדת עלינו גשם. בעודנו עוצרים כדי להתעטף במעילים וכיסויי תיקים, חברותינו העיזים נעצרו מאחורינו והביעו את מורת רוחן מהפקק שיצרנו להם בדרכם למחסה. הן התחילו בגעיות ופעיות, וכשלא שמענו להן, אחת מהן העזה לתת לנו כמה דחיפות עדינות כדי לסמן לנו שהגיע הזמן להמשיך ללכת. בדיעבד זה היה רגע נורא מצחיק אבל באותו הרגע זה לא הצחיק אותנו כי היינו עייפים ורטובים ורק רצינו להגיע כבר. הלכנו את שארית הדרך יחסית במהרה עד שהגענו ל – Tannalp – מעין עיירונת קטנה עם כמה מבני עץ והבקתה שלנו – Berggasthaus Tannalp.
הבקתה עצמה הייתה מעולה, ישנו בחדר פרטי לזוג עם שירותים ומקלחת משותפים שהיו ממש ביציאה מהחדר, הכל היה נקי, מסודר ונעים מאוד (חוץ מהכריות כמובן). גילינו שבעלי הבקתה הם זוג שפים שמאסו בחיי העיר ועברו לבקתה הזו כדי להתנתק מהעולם, לחיות בלב הנוף המדהים ולבשל למטיילים שמגיעים אליהם ובאמת קיבלנו ארוחת ערב מעולה (באמת מעולה, היה ממש טעים) של שלוש מנות שהייתה כלולה במחיר החדר. וזו לדעתנו עוד סיבה להגיע לישון בעיירה הזו ולא באחרת.
סך הכל להיום – 15.3 ק״מ, 1450 מטר עלייה ו500 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 8 שעות.
יום מס׳ 2: Tannalp - Meiringen
קמנו בבוקר ליום גשום במיוחד ועם תחזית שטוענת שזה לא עומד להשתפר בקרוב, קיווינו שהמצב ישתפר עד אחרי ארוחת הבוקר (שהייתה נהדרת, או במילותיה של זוהר: ״יש נוטלהההה!!!״) אבל זה לא קרה ולכן החלטנו לחכות לרגיעה זמנית ולצאת בכל זאת. התעטפנו היטב, כיסינו את התיקים וקנינו סנדוויצ׳ים לצהריים (הבקתה מציעה לאנצ׳ בוקס ב15 פרנק שכולל כריך, פרי ובקבוק שתייה קטן. כישראלים טובים, גילינו שכריך בלבד עולה 6 פרנק והסתפקנו בו).
יצאנו לדרך בטפטוף קל (שהיה עדיף בהרבה מהמבול שהיה כשאכלנו). מהר מאוד הבנו שחששנו יותר מדי ומלבד קור בידיים שגרם לנו להתחרט שלא הבאנו איתנו כפפות (בפעם הראשונה אך לא האחרונה לטרק), הגשם לא הפריע לחוויה יותר מדי, ואפילו הודינו עליו קצת בגלל שבזכות העננים היה לנו צל בניגוד ליום הקודם.
התחלנו בעלייה לא מאוד קשה שבמהלכה גם התבהרו השמיים, ואז הגענו לשביל יחסית מישורי שממנו נחשף בפנינו רכס מושלג ונוף מדהים. הגשם עשה את הכל בוצי והשביל היה די צר אז היו רגעים מעט מלחיצים אבל סך הכל נזהרנו בצעדינו והלכנו לאט והיה סבבה. בסוף השביל הגענו לפס של היום שהיה עם תצפית מטריפה על הרכס ומסעדה שנמצאת בתחנת רכבל, עצרנו שם לאכול את הכריכים שלנו, למלא מים והמשכנו לכיוון הירידה.
בהתחלה חשבנו שמדובר בירידה יחסית קלילה, אבל השיפוע הפך לתלול באופן משמעותי והברכיים עבדו קשה מאוד. זו עוד הזדמנות להדגיש שמקלות מאוד מאוד עוזרים בטרק הזה, בעיקר בירידות בהפחתת העומס על הברכיים. גם למי שמעדיף לטייל בלי מקלות, אנחנו ממליצים להביא לטרק הזה.
התחלנו לרדת ולרדת ולרדת, וכמה שלא הלכנו לא הרגשנו שאנחנו מתקרבים. חלקנו (זוהר) התחלנו להתייאש וחלקנו (משה) התחלנו לדאוג מענני הגשם שראיננו באופק. אחרי כמה שעות טובות של ירידה תלולה שהתישה אותנו לחלוטין, סוף סוף הגענו לעיירה Reuti Hasliberg ממנה ידענו מראש שיש רכבל שיכול לקצר לנו את שארית הירידה.
היינו כבר די עייפים והטפטוף שהתחיל גרם להחלטה להיות קלה, שילמנו 9.5 פרנק לאדם ועלינו על הרכבל.
בדיעבד זו הייתה החלטה מעולה כי ברגע שעלינו על הרכבל התחיל מבול מטורף וראינו שהשביל שיורד לעיירה שלנו תלול במיוחד ונראה בוצי וחלקלק.
ישנו במלון Rebstock שהיה מדורג יחסית נמוך בBooking, אבל היה מעולה ואפילו היה היחיד שסיפק לנו מאוורר (לעיתים חם בלילה ווהשוויצרים עוד לא המציאו את המזגן).
אכלנו ארוחת ערב בפיצרייה מקומית שהייתה חביבה ושתינו בה בירה שמאוד אהבנו – Schneider Weiss.
סך הכל להיום – 15.7 ק״מ, 450 מטר עלייה ו1400 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 7 שעות.
יום מס׳ 3: Meiringen - Grindelwald
זוהר: היום השלישי של הטרק, זה היום שהכי חששתי ממנו, כי בנפאל זה היה היום הקשה ביותר בטיול, לא רק לי אלא גם לנוי שטיילה איתי. זכרתי שהייתי שבורה מעייפות וכל השרירים שלי היו תפוסים וקיללתי את כל מי שהמליץ לי לצאת לטרק. הפעם באתי מוכנה (נפשית) מראש, השרירים -כבר היו ממש ממש תפוסים.
בגלל שידענו שמדובר ביום ארוך שמתוכנן להיות 22 ק״מ, קמנו יחסית מוקדם והתחלנו את היום.
Rebstock היה המלון היחיד שלא לקחנו בו ארוחת בוקר ולכן קנינו קצת דברים במאפייה ממול, המאפים היו בסדר אבל תכלס בטרק כזה עדיף את הארוחות בוקר במלון, יותר מסודר, יותר מבחר, יותר נוח. ראוי לציין גם שלא בדקנו מראש והמאפייה היחידה שפתוחה לפני 8:30 במיירינגן הייתה מול המלון שלנו, אז בכלל עדיף להזמין ארוחות בוקר במלון.
הלכנו כרבע שעה בתוך העיירה ואז הגענו לתחילת השביל שכמובן התחיל בעלייה חדה יחסית שנמשכה בערך שעתיים ביער יחסית מוצל ולאורך נחלים יפים. בשלב מסוים גם התחיל לרדת עלינו גשם, אבל בשלב הזה כבר היינו מוכנים אליו, התעטפנו מהר והמשכנו בדרך.
זוהר: לקראת סוף העלייה פגשנו שוב את החברה השוויצרית שלנו, כשאני אומרת "פגשנו" אני מתכוונת שהיא עקפה אותנו על השביל כשהיא רעננה ונמרצת ואנחנו עדיין ניסינו להבין איך נשרוד את היום הזה. בזמן שהחזרנו לעצמנו אוויר, היא הציעה לנו להצטרף אליה לעיקוף קטן במסלול, לדבריה זה מוסיף רק כמה קילומטרים של הליכה, 1000 מטר עלייה בגובה – אבל נוף מטורף. אנחנו חשבנו לעצמנו שהיא מטורפת וויתרנו בנימוס. הדבר היחידי שמדאיג זה שיותר לא פגשנו אותה – אנחנו מקווים שהיא שרדה.
כשיצאנו מהחלק המיוער, נגלה לפנינו נוף מרהיב של קרחון כחול על הרכס שמולנו שהשכיח את התשישות מהעלייה. עברנו בעוד כמה עיירות נחמדות והמשכנו בעלייה תלולה אל עבר הפס.
משה: הגענו אל הפס, סוף סוף בשעה 16:00, אחרי כמעט שמונה שעות של עלייה בדרגות קושי שונות, תפוסים ושבורים עוד מהבוקר ולכן כשגילינו שיש אוטובוס לגרינדלווד, מבט אחד בזוהר הספיק לי כדי להבין שהאופציות הן לרדת איתה באוטובוס או ברגל לבד. שילמנו 27.5 פרנק לאדם ועלינו על אוטובוס שנסע כ40 דקות והוריד אותנו במרחק חמש דקות מהמלון.
ישנו במלון בשם Hotel Jungfrau Lodge שהיה אמנם יחסית בקצה העיירה, אבל חדרים טובים עם אחלה מקלחת ונוף נהדר מהחדר. מבחינת העיירה עצמה, מדובר בעיירה יחסית גדולה למקומות שראינו בימים הקודמים ועם תחושה יותר מתויירת. סיבוב קצר הספיק לנו, התארגנו בסופר עם מצרכים לארוחת הצהריים של מחר וחזרנו למלון.
אחרי אתמול, קיווינו לקבל מאוורר גם מהמלון הזה, אז ביקשנו בקבלה ונאמר לנו שבדיוק נתנו את המאוורר האחרון. שווה לבקש מאוורר מראש דרך Booking או לכל הפחות ישר כשמגיעים. במלון הזה גם מוכרים קפסולות למכונת כביסה בפרנק אחד ויש מכונות כביסה למי שרוצה.
סך הכל להיום – 16.3 ק״מ, 1400 מטר עלייה ו50 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 8 שעות.
יום מס׳ 4: Grindelwald - Lauterbrunnen
ידענו מראש שמדובר ביום יחסית ארוך – משפט שקצת חוזר על עצמו, אולי היינו אמורים להבין שכל הימים פה ארוכים…? אז בדקנו מראש מה האופציות לקצר והבנו שנוכל לקצר כמה קילומטרים אחרונים של ירידה באמצעות רכבל מ – Wengen. ושוב קמנו מוקדם כך שבשמונה בבוקר, אחרי ארוחת בוקר במלון התחלנו ללכת.
התחזית צפתה שיהיה יום מעונן ללא גשם ואכן כבר בתחילת היום היו עננים נמוכים שסיפקו ראות מוגבלת מאוד. המסלול התחיל בעלייה יחסית תלולה על שביל אספלט שהפך בשלב מסויים לשביל עפר, ככל שעלינו נכנסנו יותר ויותר לתוך העננים, מה שסיפק לנו צל אבל גם המון לחות ופגע בראות.
במהלך העלייה, הבחנו במספר מזרקות מים שנראו כמו המזרקות שהיינו רגילים למלא בהן את הבקבוקים שלנו, אבל היו עליהן שלטים עם הכיתוב ״לא מי שתייה״, דילגנו על כמה כאלה בצער עד שראינו קבוצה של מטיילים שוויצרים עוצרת לשתות בהנאה מהמזרקה. אחרי ששאלנו אותם מה הסיפור, הם טענו שמדובר בשלטים שהמסעדות באזור שמות כדי לגרום לתיירים לקנות מהן מים. קיבלנו את האמירה שלהם כאמת מוחלטת ומילאנו גם את הבקבוקים שלנו, נכון להיום אנחנו עדיין בחיים.
הגענו לפאס של היום, Kleine Scheidegg, לקראת השעה 13:00 ולצערנו העננים הנמוכים הסתירו את פסגות ה – Eiger וJungfrau והנוף היה חלקי בלבד. מדובר בפס יחסית מתוייר, ניתן להגיע אליו ברכבת ויוצאות ממנו רכבות המטפסות להרים בסביבה, יש בו מספר מסעדות וגם אזור עם ספסלים, שם ישבנו לארוחת צהריים עם המצרכים שקנינו יום לפני בסופר. אכלנו מול הנוף, מתרגשים בכל פעם שהעננים זזו מספיק כדי לספק לנו הצצה לאחת הפסגות, ולאחר 40 דקות ארזנו את עצמנו והתחלנו בירידה.
בשלב כלשהו העננים התפזרו וחשפו את אחד ההרים במלוא תפארתו עם פסגה מושלגת וקרחונים ענקיים. עצרנו להשלים את המחסור בתמונות ואחרי כרבע שעה חזרו העננים והמשכנו בירידה יחסית תלולה עד שהגענו ל – Wengen. בשלב הזה היה לנו ברור שאין צורך בעוד שעה וחצי של ירידה תלולה, אז לקחנו את הרכבת ל – Lauterbrunnen שעלתה לנו 7 פרנק לבן אדם.
ישנו במלון Steinbock, מלון נחמד שצמוד לסופר, לרכבת ולתחנת הרכבל של העיירה. בדומה לגרינדלוולד, גם לאוטרברונן היא עיירה יותר מתויירת, מה שאומר שיש מגוון גדול יותר של בתי מלון ומסעדות, אבל גם יותר תיירים ומשפחות שמסתובבים בה ומורידים מעט מחווית הטבע השקט. אכלנו במסעדה של המלון בערב והצטיידנו בסופר במצרכים לארוחת הצהריים של מחר.
סך הכל להיום – 18.5 ק״מ, 1200 מטר עלייה ו900 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 8:30 שעות.
יום מס׳ 5: Lauterbrunnen - Griesalp
את היום התחלנו בקומבו של רכבל ורכבת לעיירה Murren, ממנה תכננו להתחיל את המסלול.
מאחר ומדובר ביום ארוך, רצינו לצאת מוקדם בבוקר ולכן ויתרנו על ארוחת בוקר במלון וקנינו כריכים בסופר ביום לפני. במבט לאחור, כשעשינו צ'ק אאוט, חצי שעה לפני הזמן הרשמי של ארוחת הבוקר של המלון, כבר היה אוכל ויכולנו פשוט להקדים ולאכול שם. בשעה 8:00 הגענו למיורן, עיירה קטנה עם נוף מדהים ותחושה פחות מתויירת. בדיעבד יכול להיות שהיינו בוחרים לישון בה ולוקחים את הרכבל עוד בערב קודם.
קצת אחרי שיוצאים ממורן יורדים מהאספלט ומתחילים לעלות בשביל ביער, בשיפוע יחסית תלול אבל לא נוראי. מתישהו הוא הופך לממש תלול אבל זה נראה ארוך יותר ממה שזה. לאחר כשישה קילומטר מגיעים לנקודות העניין הראשונה של היום – Rotstockhut – בקתה קטנה ומבודדת שאפשר לעצור בה לחטיף או לארוחת צהריים ויש בה גם נקודת מילוי מים ושירותים. ידענו שזו נקודת מילוי המים האחרונה למשך זמן ארוך. בסיפורי הדרך שקראנו לפני הטיול היו אנשים שבחרו גם לישון בבקתה הזאת ולחלק את הימים בצורה מעט אחרת.
עצרנו בבקתה לזמן יחסית קצר בעיקר כדי למלא את המים שלנו ויצאנו לדרך לטיפוס המשמעותי ביותר של היום. מהבקתה מתחילה עלייה יחסית תלולה של כמה שעות שהשיא שלה הוא כשמגיעים לצלע ההר ומטפסים עד הפאס בשביל מאוד תלול על דרדרת שחורה שדורשת לשים לב לכל צעד כדי לא להתגלגל כל הדרך למטה. הנופים בשלב הזה מדהימים וגם שונים יחסית מהימים הקודמים – דרדרת שחורה עם פסגות לבנות וחלקות שלג לבנות.
בדרך פגשנו (לראשונה בטיול הזה) שלושה ישראלים כבני 30-35. הם היו כאילו נחמדים אבל בעצם הם ממש התנשאו עלינו. אחד מהם אמר לנו: "וואו איך תעשו את היום של מחר? הוא נורא קשה" ובעצם ניסה להגיד: "אוי, אתם כל כך איטיים וחלשים שאין לכם שום סיכוי להצליח את המסלול של מחר" והשניים האחרים הוסיפו: "אנחנו בכושר מדהים ואנחנו נעשה מחר את המסלול" ובעצם התכוונו: "אין לכם מצב, אל תנסו אפילו".
בקצה העלייה, כשהשיפוע הופך כבר תלול מדי, יש מקטע קצר של מדרגות עץ עם חבל שאפשר לאחז בו, המקטע יכול להיות קצת מפחיד, אבל הוא קצר ומהר מאוד מגיעים לפס – Sefinenfurgge. הפס יחסית קטן עם מעט מאוד מקומות שאפשר לעצור ולשבת בהן, אין בו מקום למלא מים ואין מסעדות בכלל. עצרנו לארוחת צהריים עם המצרכים שקנינו ולאחר כחצי שעה יצאנו לדרך.
הירידה מהצד השני של הפס, מתחילה גם היא במדרגות עץ ואחריהן שביל בשיפוע תלול על דרדרת כמו בעלייה, מה שדרש לבחור צעדים בזהירות ולרדת יחסית לאט. בשלב מסוים השיפוע מתמתן ולאחר כשעה וחצי השביל הופך לשבילי עפר ואספלט יחסית תלולים. הירידה לקחה לנו כארבע שעות (ההערכה של השוויצרים הייתה שעתיים וחצי) ושברה לנו את הברכיים עד שבשעה 17:00הגענו ל – Griesalp.
העיירה (אם בכלל אפשר לקרוא לה ככה) היא קומפלקס של כמה בתי הארחה שהתאגדו תחת השם Griesalp Hotels ומהווים יחדיו מלון ספא מבודד עם כמות מקומות לינה מוגבלת. אנחנו הזמנו לינה דרך בוקינג במרץ, אבל פגשנו בשביל מטיילים שלא הצליחו להשיג חדר והיו צריכים לתכנן את המסלול אחרת. בנוסף, בעיירה אין קליטה סלולארית בכלל אלא רק Wifi של המלון שעובד עם תקשורת לווינית ויכול להיות קצת איטי. אכלנו ארוחת ערב במלון (אין שום אופציה אחרת) ולאחר מכן הלכנו לשבת בחצר שלהם, ממנה יש נוף מדהים של ההרים בסביבה.
כשהסתובבנו בעיירה פגשנו (שוב) קבוצה של שלושה שוויצרים צעירים שהלכו איתנו לאורך כל הטיול. הם יצאו כל יום אחרינו והיו עוקפים אותנו בקלילות. בכל מקום שהם נחו, עקפנו אותם ואז מייד עקפו אותנו חזרה. הם סיפרו שהם סטודנטים בחופשה. הם לקחו רכבת לתחילת המסלול ויסיימו אותו בבית שלהם.
הפעם הם עמדו בתחנת האוטובוס ונראו ממש מסכנים. מסתבר שהם לא הצליחו להשיג מלון בעיירה שלנו ועכשיו הם מחכים כבר שעתיים לאוטובוס כדי ללכת לישון במקום שנשמע לנו כמו אוהל בדואי. בגלל שאין קליטה סלולרית בעיירה לא היה להם מושג מתי בכלל יגיע האוטובוס. מרוב רחמים הדלפנו להם את סיסמת הוויפי של המלון שלנו כדי לברר את הפרטים.
בזמן ששוחחנו איתם הם אמרו לנו שהם חוששים מהמסלול של מחר כי הוא השתנה בגלל שיפוצים ורמת הסיכון שלו נשמעת להם מוגזמת והם שוקלים לוותר על המקטע המסוכן שכעת מוגדר כ"שביל אלפיני". מה שהם אמרו גרם לנו לחשוב מחדש על המסלול הזה, אם המקומיים חוששים מרמת הקושי, כנראה שיש להם סיבה. ולכן, למרות שחבורת הישראלים ממקודם ממש גרמה לנו לרצות לעשות את המסלול כדי לעשות "דווקא", החלטנו לא להיות קטנוניים ולקחת ביום הזה מנוחה. אחר כך הבנו שהשוויצרים לא חששו מהקושי אלא מרמת הסיכון של השביל כי "שביל אלפיני" הוא למעשה שביל שמיועד למטפסי הרים מנוסים בלבד.
סך הכל להיום – 16.8 ק״מ, 1000 מטר עלייה ו1240 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 10:00 שעות.
יום מס׳ 6: Griesalp - Kandersteg
כאמור, כמה ימים לפני הטיול, גילינו שחלק מהמסלול הרשמי של היום נסגר למטרות תחזוקה ושיפוץ והמסלול החלופי שמוצע גם הרבה יותר ארוך וגם מסלול בצבע כחול (Alpine Weg) ברמת קושי גבוהה מאוד (שבהמשך גם גילינו שהוא לא מתאים למטיילים רגילים).
שלושת החברים השוויצרים שלנו אמרו לנו שממש לא כדאי פספס את אגם Oeschinensee, שאמור להיות בסוף המסלול של היום, אז החלטנו לנצל את היום למנוחה ולפיקניק באגם
התחלנו את הבוקר באוטובוס ואז רכבת יוקרתיים במיוחד (40 פרנק לאדם) ישירות לKanderstag. כל הנסיעה לקחה פחות משעה. באוטובוס פגשנו את שלושת החברים השוויצריים שלנו. ולהפתעתנו גם את שלושת הישראלים המתנשאים שגם הם השתפנו (למזלם) ודילגו על החלק האלפיני, איזה עלובים!
השוויצרים נסעו לנקודת סיום הטרק, עלו אל הפס וירדו חזרה לאותו המקום, אנחנו לא יודעים מה עשו שלושת הישראלים אבל בזמן הזה, אנחנו הלכנו בכייף לסופר לקנות מצרכים לפיקניק ועלינו עם הרכבל לאגם אושיננזה.
מהרכבל יש כ30 דקות הליכה יחסית נוחה, עד שמגיעים לאגם טורקיז מדהים שמוקף בפסגות מושלגות והיה אחד הנופים היפים של הטיול. האגם יחסית מתויר והיו בו עוד הרבה אנשים, אבל המשכנו ללכת מעט לאורכו עד שמצאנו נקודת צל שקטה והתמקמנו בה לכמה שעות של מנוחה.
זוהר: בשלב מסוים משה המשוגע החליט שהוא נכנס למים! הם היו קפואים כמו קרח, רק נגיעה עם קצה הרגל וכמעט חטפתי היפותרמיה, ניסיתי לשכנע אותו שיוותר אבל הוא נכנס בכל זאת.
משה: המים באמת היו קצת קרים אבל זה כלום ביחס לבריכה בדיזינגוף סנטר בחורף, ולפחות שם לא היו זקנים בספידו, אז סך הכל היה שווה.
לטעמנו האגם היה אחת מהנקודות היפות ביותר בטיול ומומלץ לחשב מראש זמן של כשעה לפחות לעצור שם וכן, האמיצים מוזמנים גם להתרחץ.
העיירה עצמה קטנה ונחמדה, יש בה מבחר של מסעדות וגם גילינו שיש בה מרכז בינלאומי של תנועת הנוער הצופים אליו מגיעים בכל שנה צופים מכל העולם, כולל מישראל, ולכן רואים בכל העיירה אנשים מסתובבים עם בגדים של הצופים. בנוסף, יש גם קטע מגניב שהתחבורה הציבורית בעיירה היא חינם לכל מי שעונד עניבת צופים.
בערב אכלנו במסעדה ראויה לציון בשם Schweizerhof שהייתה האהובה עלינו עד כה בשוויץ, אוכל דיינרים מושחת אבל טעים מאוד.
ישנו במלון בוטיק קטן בשם Hotel Alpina, שמנוהל על ידי זוג מקסים. ממליצים בחום.
יום מס׳ 7: Kandersteg - Adelboden
התחלנו את היום בנסיעת אוטובוס קצרה שלקחה אותנו היישר לתחילת המסלול בקצה העיירה וחסכה לנו כ40 דקות של הליכת כביש מיותרת. המסלול התחיל בעלייה של כשעה יחסית ביער מוצלח ונעים, שלאחריה עלייה נוספת של 900 מטר בשיפוע תלול ובשמש. לקראת סוף העלייה התחלנו לראות את האגם של אתמול שמצייר תמונת נוף מיוחדת.
ב200 מטרים האחרונים מטפסים על דרדרת וצריך לשקול צעדים, אבל ברגע שמגיעים לפאס שוכחים מכל העלייה כי הנוף מדהים. בצד אחד רואים את האגם של אתמול ומסביבו את הפסגות המושלגות, בתמונה שנראית כאילו נוצרה במחשב, ומהצד השני רואים את העמק של אדלבודן, היעד להיום, עם מרחבים ירוקים מלאים בבקתות עץ קטנות שנראים כאילו יצאו מגלויה.
בדרך שמענו אנשים מדברים עברית, כשהתקרבנו ראינו שמדובר בזוג כבני 40-45. כמובן שמייד התפתחה שיחה בה גילינו שהם מורים, אני לא יודעת מה הם מלמדים אבל לפי רמת הכושר שלהם, הייתי מנחשת שחינוך גופני! הם היו מאוד נחמדים והציוד שלהם נראה לנו מאוד מקצועי. להבדיל מהישראלים הקודמים הם בכלל לא התנשאו למרות שנראנו חלשים ועלובים לעומתם והיו ממש נחמדים, וכמובן שעדיין עקפו אותנו בסיבוב.
ישבנו בפאס לפיקניק הצהריים הקבוע שלנו בפעם האחרונה, ולאחר מכן התחלנו בירידה לעבר העיירה. הירידה התחילה בשעה של ירידה תלולה על דרדרת סלעים שבהחלט מרגישים בה את הברכיים, ולאחר מכן הפכה לירידה קצת פחות תלולה (אבל עדיין תלולה) למשך כמה שעות של הליכת כביש והר לסירוגין עד שמגיעים למרגלות העיירה. ביום הזה היו יחסית מעט נקודות למילוי מים, אז כדאי לסחוב יותר מים מהרגיל. בכל זאת הסתדרנו עם החמישה ליטר אבל כשהגענו לנקודת מילוי המים לפני הפס זה כבר היה קצת גבולי.
בשונה משאר הימים, הטרק לא נגמר כאן וגילינו שצריך לטפס עוד כ100 מטר עד למרכז העיירה בה המלון שלנו נמצא, ועשינו את זה בצעדים האחרונים שהיו לנו בגוף. הגענו מתים אך מרוצים.
ישנו במלון שנקרא Hotel Bristol, שהיה המלון הכי יוקרתי שישנו בו בטרק. החדר היה מאובזר וגדול ואפילו יש במלון ג׳קוזי וסאונה (שלא השתמשנו בהם כי היינו עייפים מדי).
סך הכל להיום – 14.2 ק״מ, 1350 מטר עלייה 1160 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 8:50 שעות.
יום מס׳ 8: Adelboden - Lenk im Simmental
התחלנו את מה שאמור להיות היום הכי קל בטיול בשעה יחסית מאוחרת ויצאנו לדרך ב8 וחצי. המסלול התחיל בטיפוס יחסית מתון לצד נחל ובאיזור יחסית מיוער ומוצל של כמה שעות ולאחריהן עוד כשעה של עלייה על כביש אספלט. לקראת סוף העלייה נכנסנו לתוך ענן רציני, ברמה שלא ראינו כמה מטרים קדימה, למזלנו העלייה לפאס הייתה קצרה ופשוטה ואחרי כחצי שעה של ערפל הגענו לפאס.
בגלל שזה היום האחרון של הטיול, ועוד יום קצר, החלטנו להתפנק ולאכול במסעדה בפאס במקום לקנות מצרכים בסופר מראש. נרגשים הלכנו לפאס שנחשב תיירותי רק כדי לגלות שרוב המקומות היו סגורים. מצאנו מסעדה אחת שהייתה פתוחה ואכלנו בה צהריים, ובדיעבד… יותר טעים לקנות מצרכים בסופר. אבל המרק גולאש היה נחמד, והיא נתנה לנו מחסה מהערפל עד שהוא התפזר מעט.
כשהרגשנו שמזג האוויר משתפר התחלנו לרדת. רוב הירידה הייתה בשיפוע יחסית מתון ועם הראות שהשתפרה צפינו בפעם האחרונה בפסגות המושלגות שמסביב והנוף האלפיני. לקראת הסוף הירידה נעשתה קצת יותר תלולה אבל עדיין מתונה יחסית לירידות של ימים קודמים.
סיימנו את היום קצת לפני 15:00. זה אכן היה היום הכי קל במסלול והיה נחמד להגיע בשעה מוקדמת כשהרגליים עוד מתפקדות. העיירה עם השם הארוך Lenk im Simmental היא עיירה קטנה ונחמדה. ישנו במלון נחמד עם שם אפילו עוד יותר ארוך Hotel Garni Alpenruh GmbH. ארוחת ערב אכלנו באחת המסעדות בעיירה.
סך הכל להיום – 14.4 ק״מ, 700 מטר עלייה ו1000 מטר ירידה שלקחו לנו בברוטו 6:30 שעות.
לסיום
בבוקר נסענו ברכבת לציריך, שם בילינו יום של טיול עירוני נינוח של בתי קפה, חנויות ומסעדות כדי להתרגל חזרה לעולם האמיתי, למחרת חזרנו לארץ.
הטרק הזה לא מאוד מוכר באתרים הישראליים יחסית לטרקים כמו ה"סובב מון בלאן" בצרפת ו"האלטה ויה" שבאיטליה, ולכן היה לנו קצת יותר קשה להשיג מידע עדכני ודעות שונות על הקושי והאורך של הימים אבל הסתדרנו עם מה שמצאנו ובנינו את המסלול בצורה די טובה. בפועל ניתן להגיע לאזור ולעשות טיולי יום, טיולי כוכב, טיולי תחבורה ציבורית, טיול עם רכב – ממש כל האפשרויות פתוחות וטובות, כל אחד לפי מה שמתאים לו.
מבחינת רמת הקושי – מדובר בטרק שנחשב יחסית קשה, שכולל טיפוסים רצופים של מספר שעות, ירידות תלולות וארוכות, ומשקל על הגב וגם מקטעים שיכולים להיות לא נעימים למי שמתמודד עם פחד גבהים.
משה: למרות שאנחנו לא בכושר שיא (זוהר: "חלקנו לא בכושר בכלל") ובטח לא מטיילים מנוסים, עדיין התמודדנו עם המסלול בגבורה. בגלל שחששנו מרמת הקושי של הטרק עשינו אימוני מדרגות פעם בשבוע בכמה חודשים לפני הטרק, ייתכן וזה עזר, זה בטוח לא הזיק.
אנחנו חושבים שהמסלול היה מחולק יחסית טוב, עם אפשרויות קיצור בימים הראשונים שהקלו את ההסתגלות לרמת הקושי של הטיול. אבל לדעתנו עדיף לחלק את יום מספר 6 היום שבין Griesalp – Kandersteg לשני מקטעים, כאשר ביום הראשון מטפסים לפס וישנים ב – Bluemlisalp Hut וביום השני יורדים עד Kandersteg. כמובן שאפשר גם ללכת את כולו או לקחת יום מנוחה. עוד בשלב התכנון הערכנו שבאחד הימים ניקח יום מנוחה ובגלל הנסיבות זה יצא שהמנוחה היא ביום הבעייתי ביותר במסלול – יום מספר 6.
לדעתנו זה היה טרק מדהים ועוצר נשימה ביופיו, ואנחנו ממליצים מאוד לעשות את המסלול גם לאנשים שהם כמונו – לא בשיא הכושר. הטרק שווה כל רגע וכל שקל.
נתראה בטרק הבא.
לינה
המלונות :
Hotel Schweizerhof, Engelberg
Berggasthaus Tannalp, Tannalp
Rebstock, Meiringen
Hotel Jungfrau Lodge, Grindelwald
Steinbock, Lauterbrunnen
Hotel Garni Alpenruh GmbH, Lenk im Simmental
Griesalp Hotels, Griesalp
Hotel Alpina, Kandersteg
הפוסט סגור לתגובות