בודפשט - רגע לפני סגר עולמי
פברואר 2020, בשלהי מגיפת הקורונה, יצאנו לחופשה משפחתית בבודפשט
סוף פברואר 2020, פתאום משום מקום, בהתראה של שבוע – נולדה לנו נסיעה משפחתית לבודפשט. נועם יזמה לעצמה טיול, רגע לפני שהתחילה עבודה חדשה וכולנו קפצנו על מטוס ההזדמנות הזו. ידיעות על מגיפה עולמית מילאו את התקשורת, אבל השמיים היו פתוחים לגמרי והתרעות מסע היו רק לסין. מאחר וזוהר ואני כבר היינו בבודפשט בטיול כריסטמס לפני שנה, הוחלט על דעת כולם או לפחות על דעת זוהר ודעתי, שאנחנו נהיה מנהלות הטיול.
בגלל שתי החיילות, (זוהר וליאור) הזמנו טיסת ערב עם Wizz Air ביום ראשון וכך יצא שנחתנו בבודפשט בסביבות 23:30, נהג המונית שתאמנו מראש (עם דויד) כבר חיכה לנו עם שלט ובנחמדות רבה הביא אותנו עד למלון. בדרך הוא זרק כמה מילים בהונגרית מתובלת בעברית. לא הצלחנו להבין כמה עברית הוא באמת מדבר, אבל נראה היה שהוא לא הבין את ההתמרמרות העייפה של הבנות שישבו מאחורה, אז היינו בסדר.
בחרנו במלון דירות (seven season) שממוקם בנקודה אסטרטגית ברובע היהודי. 5 דקות מבית הכנסת הגדול וקרוב לכל מתחמי הבילוי של הרובע היהודי, שתי דקות מהגלגל הענק, חמש דקות מהבזיליקה וחמש דקות מהואצ'י אוצ'ה. הגענו בסביבות 1 בלילה, התחלקנו לחדרים ומיד הלכנו לישון.
יום שני ה – 24.2.20
בלילה הקודם, סוכם עם הבנות שנלך על יקיצה טבעית וכך בשעה 8 בבוקר רק דן ואני היינו ערים (כבר שעה) ודממה עמדה באוויר הדירה.
החלטנו לצאת לנו לקפה של בוקר בבית קפה עם השם המדליק "The Fat Fairy". הקפה היה חביב (לא יותר), חשדנו שהוא עשוי עם חלב עמיד, המאפים בויטרינה נראו טעימים מאוד אבל לא ניסינו.
אחרי הקפה עשינו טיול התמצאות קטן בסביבת המלון. בעשר חזרנו למלון, הכל היה עדיין חשוך ושקט, הבנו שההגדרה "יקיצה טבעית" טיפה בעייתית ועלולה להפוך את הטיול שלנו לטיול מועדוני לילה. חוץ מזה, היינו קצת רעבים והרגשנו שלא נשארה לנו ברירה אז התחלנו להרעיש ולהפריע עד שסוף סוף העכברים כלומר הבנות יצאו מהחורים..
בסביבות 11 התחלנו לחפש מקום לארוחת בוקר, ניסינו ללכת למסעדת Cirkusz Café שמומלצת לארוחות בוקר, אבל להפתעתנו היה שם תור ממש גדול, "מה יש לאנשים שהם באים לאכול ארוחת בוקר ב11:30"? תמהנו בינינו לבין עצמנו ונכנסנו למסעדת Vintage Garden (המומלצת גם כן) שנמצאה ממש ליד. הארוחה הייתה חביבה (אם כי קצת יקרה), אבל גולת הכותרת הייתה העיצוב המקסים. במילותיה של ליאור – "מושלם לאינסטוש"
מהוינטג' גארדן הלכנו לבזיליקת אישטוון הקדוש ומשם המשכנו לבית הפרלמנט, בדרך "נתקלנו" בקונדטוריית Mr. Funk, זוהר ואני הסתכלנו אחת על השנייה ומיד קיבלנו גוון ירקרק. בביקור הקודם בבודפשט, היינו פה והזמנו את מנת הדגל, מילקשייק ענק עם שתי דונאטס מעליו והכל בעיצוב מדליק, אבל למרות שבאנו רעבות ומוכנות, לא הצלחנו לסיים חצי מהמנה, ויצאנו עם בחילה משוגעת שלא אפשרה לנו לאכול לשארית היום. מיד אתגרנו את דן וליאור, אוהבי המתוק והדונאטס, לסיים את המנה, בהתחשב בזה שעברה רק חצי שעה מארוחת הבוקר היינו די בטוחות שבהתערבות הזו, אנחנו ננצח. לתדהמתנו הם סיימו את המנה תוך שלוש דקות ושניהם הסכימו שהם לגמרי יכולים עוד. יצאנו מושפלות עד עפר, אבל לפחות הם היו מרוצים ונהנו מאוד
עם הרעלת סוכר בדם ובחילה קלה (של זוהר ושלי, לדן וליאור זה ממש לא הזיז) המשכנו ללכת עד בית הפרלמנט, צפינו קצת בשומרי הדגל הקשוחים. ניסינו להבין מה הלוגיקה של הסיבובים שלהם ברחבת הדגל, מתי הם מחליטים לצאת לסיבוב ומתי הם ניגשים אל הדגל
אחרי 10 דקות של מדידת זמן בשעון וניחושים, הרמנו ידיים ורגליים והמשכנו אל מאחורי בניין הפרלמנט
הלכנו לאורך הדנובה עד שהגענו לאנדרטה "נעליים על הדנובה" המפורסמת. האנדרטה היא לזכרם של יהודי בודפשט שנורו למוות על גדות הדנובה בידי מפלגת "הצלב והחץ" ששלטה בהונגריה בשנים 1944-1945 והייתה אחראית לרצח יהדות הונגריה בזמן מלחמת העולם השניה
מזג האוויר היה נפלא, כך שהיו שם המוני אנשים, לפי הפוזות למצלמה נראה לי שלא כולם הבינו מה משמעות המיצג. הביקור הקודם שלנו, היה בחורף ויצא שהיינו שם ממש לבד – היה משהו באוירה של השלג והקיפאון שיותר התאימה למקום העצוב הזה
הידעת?
אנדרטת הנעליים הושחתה פעמיים מאז השקתה ב2005. ב – 2009 וונדליסטים שמו רגליים של חזירים בתוך הנעליים וב – 2014 נעליים נגנבו מהאנדרטה ואלו שנשארו נותצו. בשני המקרים לא נעצרו כל חשודים, והאנדרטה שוקמה
בשלב הזה כבר היינו עייפים מאוד וחזרנו למלון לשנ"צ קצר. דן וליאור האריכו את ההפסקה בעוד שאנחנו הלכנו לבדוק מה יש לרחוב החנויות המפורסם של העיר, הואצ'י אוצ'ה, להציע. לטובת חובבי השופינג, בודפשט זה לא גן עדן, אפילו לא חדר ההמתנה של גן עדן. אבל אל יאוש! אפשר להעביר שם זמן בכיף ואפילו לקנות קצת. באמצע השופינג התיישבנו לכריך ושתיה חמה ב – Anna Café שאהבנו מאוד בביקור הקודם, וענה על הציפיות גם הפעם. הקלאב סנדוויץ' והצ'יקן סנדוויץ' הם נשנוש מושלם כשעוברים בין החנויות
מאחר ואנחנו לא אוהבים לתכנן הרבה קדימה, ב18:15 החלטנו שמתאים לנו לעשות שיט על הדנובה וב-18:30 צעדנו לנהר כדי לחפש לעצמנו קברניט. האניה עם האוזניות בעברית כבר עזבה את המזח… ככל הידוע לנו הם היו אמורים לעבוד, אבל המקום היה סגור ונטוש. הסתפקנו בהדרכה באנגלית ואם נהיה כנים, לא באמת הקשבנו או התעניינו. ישבנו לנו בסיפון העליון (למזלנו לא היה קר) וצפינו על העיר המוארת עם כוס יין ביד והרגשנו ממש מתוחכמים, חבל שהיין היה כל כך דוחה שנדרש מאתנו מאמץ עליון לא לשפוך אותו
טיפ! השיט בחושך יפה מאוד, לא היינו מגדירים את זה כבילוי חובה אלא כבילוי לסוף יום מעייף. ובכל מקרה ותרו על תוספת השתיה, למרות שלנו היא הוסיפה סיבות לקיטורים ובדיחות
את היום הארוך הזה חתמנו במסעדה ההונגרית Frici Papa. אוכל מקומי אותנטי וזול. התשלום רק במזומן, היה טעים ומשביע
יום שלישי ה – 25.2.20
את הבוקר פתחנו בRézkígyó Coffee House, בקרבת המלון. ארוחת בוקר טובה ומשביעה, במיוחד Breakfast Sandwich. המקום מרווח ונוח לישיבה ואפילו רביצה. חדר השירותים התגלה כפנינה ייחודית, מאחר ואורגן בצורה כזו שאם שכחת משהו בהתארגנות האישית שלך, תוכל/תוכלי להתגלח, להתבשם, להתנקות ולהתייפות ואפילו מסטיקים לרענון הנשימה הונחו שם – אהבנו את הגישה הקוסמופוליטית שלהם
היעד שלנו ליום זה היה הצד של בודה והחלטנו שננסה להגיע באוטובוס למצודת הדייגים. קו 16 עובר באזור הגלגל ענק ועולה למצודה. את התחנה מצאנו בקלות אך קצת התברברנו בנסיון למצוא מכונה לקניית כרטיסים, בסוף מצאנו במעבר התת קרקעי של הרכבת התחתית. קנינו חבילה של 10 כרטיסים חד פעמיים. בעליה לאוטובוס יש מכונה שבה מכניסים את הכרטיס וכך הוא תקף לנסיעה
יום רביעי – 26.2.20
מזג האויר היה משגע, שמש נעימה ושמים כחולים הפכו את התצפית מהמצודה למרהיבה. הצטלמנו מכל זווית אפשרית וגם מכמה זוויות שלא
בביקור הקודם בבודפשט זוהר ואני היינו בסיור בבית החולים שבסלע וכחובבות היסטוריה, מאוד נהננו. למרות שהחצי השני של המשפחה פחות בעניין היסטוריה, הוחלט שנלך גם הפעם. ירדנו לבית החולים והזמנו מקום לסיור של 12, בחצי שעה שנשארה החלטנו לבדוק האם קונדטוריית Ruszwurm כצעקתה והקרמשניט שלהם אכן אלוהי כפי שאומרים אלפי המבקרים. הדור הצעיר שבטיול שאינו יודע קרמשניט מהו, הגיב באדישות ופיהוק והמשיך לתקתק בטלפון. דן ואני לעומת זאת התענגנו על כל ביס – מומלץ בחום
הגענו לסיור עם עוד קבוצה של תיירים מכל העולם. הסיור היה מעניין מאוד, עברנו מחדר לחדר ושמענו למה החדר שימש בזמן המלחמה. הבעיה הייתה שהמדריך דיבר מהר מאוד, באנגלית עם מבטא הונגרי והיה קושי לעקוב אחרי ההסברים, הוא גם לא הקפיד שכולם יגיעו לחדר וישמעו אותו כל הזמן. בפעם הקודמת היה מדריך שדיבר יותר ברור ושם דגשים אחרים ובכל זאת היה מעניין ושמחנו מאוד שהלכנו לסיור.
בסיום הסיור מקדישים זמן למיצג מאוד מעניין ומעורר מחשבה בנוגע לחימוש הגרעיני בעולם.
הידעת?
בית החולים בסלע נפתח בשנת 1944, בזמן מלה"ע 2, כבית חולים צבאי. בשנת 1958 הפך למקלט גרעיני ולבסוף בשנת 2007 למוזיאון
בסיום ההדרכה, המשכנו ברגל דרך הארמון וגשר האריות ועד למלון למנוחה קצרה, אספנו כוח לחצי השני של היום.
ב16:00 התייצבנו במסעדת Comme Chez Soi האיטלקית המפורסמת של בודפשט. זה המקום היחידי שקבענו יום ושעה מראש, בדרך כלל זה מנוגד לסגנון הטיול שלנו, אבל אחרי המלצות רבות מהארץ, החלטנו שזה שווה ניסיון
איך אגיד את זה בעדינות… המסעדה היתה חוויה קולינרית ולא מהסוג שנהננו בו. המקום קטן והמלצרים נחמדים ומפנקים בהרבה מנות שלא הוזמנו, אבל המנות העיקריות היו פשוט לא לטעמנו והמחיר היה היקר ביותר ששילמנו בטיול הזה על אוכל. הלימונצ'לו חינם שקיבלנו בסוף היה נחמד, אך עם חלקנו הוא לא היטיב
אחרי שהתאוששנו קצת והרגשנו קצת פחות הלומי אוכל, החלטנו להקליל את הטיול במוזיאון התלת מימד. הגענו 40 דקות לפני הסגירה, ברגע שפתחנו את הדלת, שני עובדי המקום הסתכלו עלינו בתדהמה והחווירו, מתוסכלים מכך שלא יוכלו להבריז הביתה יותר מוקדם. התעלמנו מהאכזבה שלהם בגסות והתחלנו להצטלם במרץ כדי להספיק לעבור בכל המקום (תכלס גם חצי שעה מספיקה)
משם שמחים וטובי לב הלכנו לטיקי בר Rumpus Tiki Bar שנמצא ממש ליד המלון, הזמנו סבב אחד של קוקטלים ואחר כך עוד סבב ואחר כך עוד סבב ואז אני כבר לא זוכרת…
סתם, כראוי למשפחה, אחרי הסבב השני חזרנו למלון מותשים ונרדמנו מיד
יום רביעי – 26.2.20
כפי שהחזאים צפו, ליום האחרון של הטיול קיבלנו מזג אוויר קריר ומעט גשום אבל לא נתנו לזה להשפיע. השכמנו קום ובסביבות 9 כבר יצאנו בצעדים קלים לשוק אוכל קטן בשם ראקוז'י, שם זוהר ואני ביקרנו כחלק מסיור אוכל בשנה שעברה. תוך כמה דקות הליכה, הסתבר שעדיף שדן ינווט, הראנו לו את המקום במפה ועברנו באי רצון ללכת מאחור. אז הליכה שחשבנו שתיקח 20 דקות, התקצרה ביעילות האופיינית למי שיודע לנווט וכעבור עשר דקות מצאנו את עצמנו בכניסה לשוק. השוק עצמו קטן ולא ממש מעניין (לדעתנו), אבל נמצא בו דוכן לאנגוש מעולה ואותנטי. בעלי הדוכן הם זוג מבוגר דוברי הונגרית בלבד שמכינים הכל במו ידיהם במקום. התור הארוך של המקומיים שמשתרך שם כל הזמן, הוא ההוכחה שלנו שזה המקום לאכול לאנגוש. זללנו להנאתנו, כל אחד לאנגוש משלו ואז התיישבנו בבית קפה סמוך Café Csiga לכוס קפה של בוקר. כמה שהלאנגוש היה מוצלח, ככה הקפה היה נוראי, שתינו קצת מתוך נימוס וברחנו
אחרי ארוחת הבוקר הייחודית, חזרנו לרובע היהודי, בדרך עצרנו ב"קיר הזיכרון לגטו" בו ניתן להציץ בחורי הצצה המשובצים בחומה ולראות תמונות מחיי הגטו ומשם המשכנו לבית הכנסת הגדול, התלבטנו מאוד אם להיכנס או לא, בסוף הוחלט שנשאיר משהו לטיול הבא
הידעת?
בית הכנסת הנ"ל הוא הגדול באירופה והרביעי בגודלו בעולם. בזמן מלה"ע 2, הנאצים הפכו אותו למוצב פיקוד והשתמשו באולם המרכזי כאורווה לסוסים, בזכות השימוש האבסורדי הזה, ניצל בית הכנסת מחורבן מוחלט, כולל הריהוט הפנימי שאוחסן במרתף.
המשכנו למתחם Szimpla Kert, זוהר ואני מאוד חיכינו לחזור לשם, זכרנו את זה כאחת מגולות הכותרת של הטיול הקודם וגם הפעם לא התאכזבנו. ההבדל היחידי היה שהפעם חלק מהברים היו פתוחים גם בבוקר (הטיול הקודם היה בשבוע שלפני כריסטמס וכל המתחם היה סגור)
הצטלמנו מלא והסתובבנו למעלה ולמטה שוב ושוב, עד שהתחלנו להרגיש קצת רעבים. זכרון הלאנגוש נעלם והשיח עבר לשאלה הקבועה, איפה נאכל עכשיו? אחרי דיונים רבים בחרנו ללכת ל- Menza שהיתה בקרבת מקום, המנות היו מוצלחות והשירות אדיב ומהיר
הבחירה במנזה גם סללה את דרכנו לכיכר הגיבורים, המיקום של המסעדה בקרבת הציר המרכזי המוביל לשם, פתר את השאלה שליוותה אותנו מהבוקר, "למי יש כוח ללכת עד כיכר הגיבורים"? התשובה היא, כמובן, לנו. היינו עייפים ומלאים אז הלכנו באיטיות לאורך שדרות אנדראשי עד הכיכר וגם טיילנו קצת בפארק שמאחור. היה יפה מאוד והצדיק את המאמץ (הקטן) שהשקענו
את הדרך חזרה לרובע היהודי, עשינו ברכבת התחתית עם 5 הכרטיסים שנותרו לנו. לפני החזרה למלון עצרנו בחנות של לינדור והצטיידנו בכמות שוקולדים מכובדת למדי
את הערב האחרון שלנו בבודפשט החלטנו לסיים בארוחה קלה (כי כמה כבר אפשר לאכול?) במסעדת Fat Mama. הארוחה הייתה טעימה למדי אבל קצת פחות קלילה ממה שתכננו, ואני הרגשתי שמנה כפי שמתחייב משמה של המסעדה.
משם המשכנו לסיבוב של לילה בסימפלה, התרשמנו קצת מהאווירה התוססת, אבל הצפיפות והעייפות גרמו לנו לחתוך משם די מהר. צעירים מאיתנו כנראה יהנו מהאווירה, והבר גם הופך למסיבה בשעות מאוחרות יותר
יום חמישי – 27.2.20
ביום הזה חזרנו הביתה, את המונית קבענו ל12:30 כך שנשאר לנו זמן לארוחת בוקר, אריזה וסיבוב אחרון באזור המלון. את ארוחת הבוקר אכלנו ב A TABLE ומיד בחרנו בה כארוחת הבוקר המנצחת של הטיול. אנחנו הלכנו לסניף שליד בית הכנסת, יש אחד גם קרוב יותר למלון, אני מניחה שהוא יהיה טוב באותה מידה. משם חזרנו למלון ארזנו, עשינו צ'ק אאוט, והמונית של דויד לקחה אותנו לשדה התעופה
להתראות עד הפעם הבאה, בודפשט
היית טובה אלינו, רק נעשה דיאטה של כמה חודשים ונחזור!
:מסעדות
The Fat Fairy, Király u. 6, 1061
Vintage Garden, Dob u. 21, 1074
Mr. Funk, Arany János u. 19-21, 1051
Anna Café, Váci u. 5, 1052
Frici Papa, Király u. 55, 1077
Rézkígyó Coffee House, Paulay Ede u. 15, 1061
Ruszwurm Cukrászda, Szentháromság u. 7, 1014
Comme Chez Soi Aranykéz u. 2, 1051 (לא לטעמנו)
Rumpus Tiki Bar, Király u. 19, 1075
Café Csiga, Vásár u. 2, 1084 (לא לטעמנו)
Menza, Liszt Ferenc tér 2, 1061
Fat Mama, Kazinczy u. 24, 1075
A Table, Wesselényi u. 9, 1077
אתרים שביקרנו:
Hospital in the Rock, Budapest, Lovas út 4/c, 1012
3D Gallery Budapest, Budapest, Bajcsy-Zsilinszky út 17, 1065
Rákóczi Market Hall, Budapest, Rákóczi tér 7-9, 1084
Ghetto Memorial Wall, Budapest, Dohány u. 34, 1074
Szimpla Kert, Budapest, Kazinczy u. 14, 1075
התניידות:
הסעה לשדה התעופה וחזרה סגרנו עם דוד.
כרטיסים לתחבורה ציבורית ניתן לקנות במכונות ברחוב או בתחנת הרכבת, בבודדים או בחבילות. את הכרטיסים מפעילים רק ברגע השימוש
הפוסט סגור לתגובות