קפיצה קטנה לאיסלנד
טיול שנולד בעקבות התפרצות געשית באי של האש והקרח. ההתפרצות הפסיקה לפני שהגענו לטיול אבל זכינו להגיע לפארק המופלא לנדמנלאוגר ולעוד כמה מנקודות החן הנהדרות של איסלנד ולקינוח קיבלנו מופע של אורות הצפון.
אחרי שחזרנו מאיסלנד ביוני 2021, נשאר בי רצון מאוד מאוד גדול לחזור לשם. רק הקורונה, המרחק וההיגיון הצרוף הם שמנעו ממני להגיע לשם ביוני 2022 ובמקום זה נסענו לנורבגיה היפהפייה (ועל כך יסופר בפוסט אחר). באוגוסט 2022 מבזקי החדשות בישרו בקול תרועה שהר הגעש (שראינו שנה שעברה) ייצר לעצמו עוד התפרצות בבקע שנוצר בשדה הלבה.
בעיניים כלות עקבתי אחרי המצלמות שהיו מכוונות להר ושידרו את ההתפרצות 24/7 וחלמתי שאני שם. בעודי יושבת וחולמת, הטלפון צלצל ואמא שלי על הקו אומרת לי: "מה? אתם לא נוסעים לראות את ההתפרצות מקרוב? הייתי בטוחה שתיסעו". טוב, מה אני אגיד? לא רציתי לאכזב את אמא שלי, אז קנינו כרטיסים.
במחשבה אחורה, כל העניין שלי באיסלנד התחיל בזמן שעשינו את טרק "סובב מנאסלו" בנפאל ואמנון (שותפנו לטרק) סיפר שיש איזה טרק מאוד מפורסם באיסלנד ושכדאי להתחיל לברר עליו פרטים. משם נולד והתגלגל הטיול הקודם שלנו שלא כלל את הטרק הנ"ל (לאוגווגור) וגם הפעם בשל קוצר הזמן, ידעתי שלא נספיק להגיע למסלול הזה, אבל חשבתי שנוכל לבדוק יותר לעומק את מה שנדרש כדי לצאת לטרק (דרכי הגעה, ציוד וכד').
מייד אחרי שקניתי כרטיסי טיסה, יצרתי קשר קצר עם יוגב סגל, מקים האתר הנפלא "איסלנדופליה". נפגשנו עם יוגב לשיחת ייעוץ בחורף 2022 כשעוד התלבטנו אם לשלב את איסלנד ונורבגיה לטיול אחד וכבר אז קיבלנו המון מידע על איסלנד אבל גם קצת מידע מועיל על נורבגיה. הפעם, יוגב, בעצמו כבר היה בדרך לאיסלנד ובכל זאת זרק לי כמה רעיונות לשבוע טיול בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר.
תוך כדי ההכנות לטיול ובדיקת אופציות למסלולים שונים (בהתחשב במזג האוויר המתעתע) ההתפרצות הגעשית הלכה ודעכה אבל הרצון לנסוע לא הלך ולא דעך. בעצתו של יוגב, הוספנו עוד אופציות לטיול והחלפנו את הרכב הפרטי ברכב 4X4 שיאפשר לנו יותר תמרון.
29.8.22 - היום הראשון
הטיסה עם סוויס אייר לציריך עברה בסדר גמור אבל בטיסת ההמשך עשו לנו בעיות עם הטרולי שהבאנו. דיילת הקרקע התווכחה איתנו אם מותר לנו או אסור לנו לעלות עם טרולי. אחרי שבדקה וראתה שמותר לנו ושהגודל של הטרולי בסדר, טענה שהמשקל גבוה מדי ובסוף איימה עלינו במרומז שנפסיק להתווכח אחרת…
מאחר וכל הטענות שלה היו לא נכונות אבל היא כבר לא יכלה להודות בטעות שלה, הגענו לפשרה: העברתי את הדברים מהטרולי לתוך תיק הגב שהיה (בתוך הטרולי) והטרולי נשאר ריק והועבר לתא המטען. סוף סוף עלינו לטיסה אבל עוד לפני שהתיישבנו, הגיע דייל קרקע אחר ובפנים חתומות הביא לנו את הטרולי הריק. כך יצא שהויכוחים של הדיילת, שנועדו לחסוך מקום בתאי המטען גרמו לכך שבמקום שני תיקים "גדולים" היו לנו שלושה (אחד מהם ריק) שהיינו צריכים לאחסן שם – יש משפט ידוע: "בחיים היה חכם ולא צודק" – במקרה הזה, הדיילת לא הייתה חכמה וגם לא צודקת.
הגענו לאיסלנד בשעת צהריים נעימה. הלכנו ברגל לסוכנות בלו קאר ממנה שכרנו סוזוקי ויטארה. הליך ההשכרה התנהל במהירות ויעילות מופלאה. תוך כמה דקות התחלנו לנסוע ותוך כעשר דקות גם קיבלנו מייל שנותן תמונת מצב של האוטו עם פירוט של הבעיות והחבלות הקיימות.
בשלב הזה היינו כבר רעבים למדי. החלטנו לעצור בעיירה גרינדוויק לארוחת צהריים במסעדת פאפאס אותה זכרנו לטובה מהביקור הקודם. גם הפעם היה סבבה, אוכל פשוט וטוב, מנות גדולות.
אחרי האוכל נסענו עד לחדר שהזמנו בחווה קטנה ליד סלפוס. החווה חביבה אבל כשקיבלנו את החדר היינו מאוד מאוכזבים, גם מהחדר שהיה פצפון אבל יותר מזה התאכזבנו והופתענו לגלות שחדר הרחצה הפרטי שיש לחדר לא כולל מקלחת אלא רק שירותים וכיור קטן. המקלחת המפוארת שהוצגה בתמונות (בבוקינג) היא מקלחת המשותפת לשני חדרים ואולי גם שלושה. היינו עייפים ולא התווכחנו או הערנו לבעל הבית. בדיעבד כנראה שהיינו צריכים להגיד לו משהו, הרגשנו שזו ממש רמאות בפרסום.
חוץ מהעניין הזה, המקלחת (המשותפת) הייתה גדולה ומפוארת עם שפע מים חמים. היה מתחם של מטבח משותף עם פינות ישיבה ולו היינו מבקשים, בעל הבית היה ממלא לנו את הג'קוזי ספא בחצר. אחרי שהורדנו את המזוודות נסענו לסופר (בונוס) בסלפוס, קנינו קצת מצרכים למרק, יין וכמה מעדני סקיר קפה (מעדן כל כך טעים שרק בשבילו אני מוכנה להגר לאיסלנד). את היום חתמנו בקריאת התחזית על הסופה הקטנה שהתחילה במהלך היום הזה ותמשיך גם ביום הבא תוך כדי נסיון להבין באיזה איזור כדאי לטייל.
פתחנו את הבוקר בקפה שהכנו במקינטה שלנו ומעדן סקיר. מזג האוויר נראה אפרורי. בתחזית דובר על סופת גשם ורוח בכל האי אבל ראינו שבאזור משולש הזהב יחסית רגוע והסופה אמורה להגיע לשם רק בסביבות 12, לכן החלטנו לצאת לשם כמה שיותר מהר ולנסות להקדים את הסופה.
התחנה הראשונה שלנו הייתה בפארק ת'ינגאווליר (Thingvellir) המקסים. מאוד אהבתי אותו בביקור הקודם ומאוד רציתי לחזור אליו. בפארק יש מסלולי הליכה קצרים ולכן רצינו להגיע אליו לפני שיתחיל הגשם. עצרנו בחניון מספר 2, שילמנו על החנייה (במכונה במקום) ויצאנו ברגל. כבר בחנייה הרגשנו את ההבדל מהביקור הקודם (ביוני 2021) החניה הייתה ממש מלאה וגם שאר החניונים היו די עמוסים. בביקור הקודם הפארק היה די ריק. לשמחתי העומס בחנייה וברחבי הפארק, לא הורגש בזמן שצעדנו על השביל אל מפל Flekaskilin. אחרי המפל הלכנו לקצה השני של השביל שבסופו יש תצפית על הבקע ועל השביל (קרוב לחניון מספר 1). השביל מקסים, ההליכה בין שני הלוחות הטקטונים מאוד יפה ונעימה.
אח"כ המשכנו לחניון 5, באזור הסילפרה. הלכנו להסתכל על האנשים שמשנרקלים בסילפרה. הסתפקנו בלהסתכל על אחרים שעושים את זה, זה היה די מבדר, הם נראו כמו בובות מנופחות שצפות במים. בחוץ היה קר ורוח, אבל ככל הידוע לי החליפות שלהם קצת מחוממות, אחרת לא ברור לי איך הם הסכימו להכנס למים.
אחרי שמיצינו את הבובות הצפות, הלכנו במסלול הקצר שעובר בין הבריכות וליד הכנסיה, שביל נוח מאוד להליכה, הנוף שונה מהאזור של המפל, הולכים בין השדות לנהר. כשסיימנו את הסיבוב הזה, טיפסנו לנקודת התצפית שליד מרכז המבקרים, שם הרוח הייתה חזקה יותר אז הסתפקנו בתצפית קצרצרה.
בשלב הזה היינו כבר די רעבים, נכנסנו למרכז המבקרים וחיפשנו משהו לאכול, המבחר היה דל ולא מעורר תאבון אבל ידענו שאין הרבה אפשרויות אז קנינו כריך קטן ופלסטיקי במראה ובטעם וכוס קפה (דליל ומר) אחת לשנינו, אח"כ חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה.
אחרי ת'ינגווליר רצינו ללכת למפלי Brúarfoss שבהם לא היינו בשנה שעברה אבל תוך כדי נסיעה פיספסנו את הנקודה שממנה יוצאים למסלול והגענו עד האזור של גייזר (Geysir), במקום להסתובב ולחפש, החלטנו להמשיך קודם כל עד מפלי גולפוס (Gullfoss Falls), בדרך חזרה לעצור בגייזר ואז לחפש שוב את החניון של ברורפוס.
תוך כעשרים דקות הגענו למפלי גולפוס. גם שם ניכר העומס היחסי, החניון היה כמעט מלא לגמרי, וראינו הרבה אנשים על השביל בדרך למפל. החניון בגולפוס הוא חינמי (יש חניון נוסף ליד מרכז המבקרים) ויש בו תחלופה רבה, כך שלמרות העומס מצאנו מקום בקלות. בטיול הקודם הגענו למפלים האלו ממש בתחילת הטיול כך שלא ממש זכרתי אם הם מצדיקים את הנסיעה החוזרת לשם אבל האמת היא שהם ממש גדולים ומרשימים ומאוד נהנינו לעבור בין נקודות התצפית השונות.
חזרנו עם הרכב לגייזר, הסתובבנו בין הבריכות והגייזרים וגם עלינו לנקודת תצפית שמשקיפה על כל העמק. זכינו לראות כמה פעמים את הגייזר הגדול מתפרץ, אנשים כל הזמן עומדים סביבו ומצלמים אותו וחלקם (חלק די גדול) נעמד במקום שבו המים צפויים ליפול ומחכים להירטב. בשבילי היה קר מדי מכדי לשקול את האופציה של הירטבות מרצון, גם ככה ענני הגשם התחילו להצטבר והיה ברור שבקרוב יהיה גשום.
אחרי גייזר, נסענו לאט כדי למצוא את החניון של מפל ברורפוס. הפעם ראינו אותו כבר די מרחוק, כי הוא היה בצד שלנו של הכביש וגם ראינו את עגלת הקפה הצהובה שנמצאת שם (לא היתה בשנה שעברה). נכנסנו לחנייה, הגשם כבר התחיל לטפטף בצורה די רציפה. הלכנו לעגלת הקפה וקנינו לנו אספרסו (טעים) והפוך (לא טעים) ושתי עוגות נחמדות שעזרו לנו להתמודד עם הרעב הכבד שסבלנו ממנו. בזמן שחיכינו לקפה, הגשם הלך והתגבר והבריסטה החביבה אמרה לנו שהיא עומדת לסגור שם וללכת הביתה כי הגשם עומד להחמיר מאוד בזמן הקרוב.
לקחנו את הקפה והעוגות וחזרנו לרכב, החלטנו להקשיב להמלצה של הבריסטה ולוותר על הטיול למפל (סיפור של שעתיים) תמיד צריך להשאיר מקומות שלא הגענו אליהם כדי שתהיה סיבה לחזור. בכל מקרה, השעה הייתה כבר 16:00 כך שהרגשנו שהיה לנו מזל שהגשם הגיע רק עכשיו ולא ב12 כמו בתחזית. בדרך חזרה לסלפוס עצרנו לכמה דקות ב Kerid Crater. במקום נשבה רוח איסלנדית, כלומר רוח מורגשת היטב והעננים המשיכו להצטבר, החלטנו שנסתפק בגיחה קצרה, ירדנו לאגם אבל ויתרנו על ההקפה (בפעם הקודמת הקפנו גם מלמעלה וגם מלמטה).
אחרי העצירה הקצרה הזו, חזרנו לצימר, בישלנו לנו מרק עשיר וסמיך, פתחנו בקבוק יין טוב וסגרנו את היום.
גם ביום הזה מזג האוויר היה צפוי להיות סוער (גשם ורוח). אחד היעדים שהכי רצינו לממש בטיול הזה הוא פארק לנדמנלאוגר (Landmannalaugar). ההגעה לפארק כוללת נסיעה בכבישי F (דרכי עפר בדרגות קושי שונות) ומחייבת רכב 4X4 ולכן הוספנו את ההפרש (הגדול) לחברת ההשכרה והחלפנו את הרכב הרגיל בסוזוקי 4X4. מה שלא היה ברור לנו מקריאה באתרים הרשמיים והלא רשמיים, זה מה מצב הדרך לשם. הבחור בחברת ההשכרה טען בפנינו שלא ניתן להגיע לפארק עם הרכב שלנו אבל הדיווחים מהשטח היו הפוכים. החלטנו שניסע ביום הזה את חלק מהדרך לפארק, לכמה נקודות מומלצות לביקור וכך נוכל להתרשם בעצמנו מהקושי של הדרך.
את הבוקר פתחנו בקפה וכריך בבית הקפה Almar Bakari שנמצא ליד הסניף של בונוס בסלפוס. הכריך היה מצוין כך שקנינו לנו עוד כריך ומאפים להמשך היום. אחרי שדאגנו לחלק הקולינרי של הטיול (יום אחד של רעב בדרכים, הספיק לנו) יצאנו לדרך.
העצירה הראשונה שלו הייתה במפל Hjálparfoss. הנסיעה אליו פשוטה מאוד, החלק הזה של הדרך מותר לכל הרכבים. המפל עצמו יפה ומיוחד, יש תצפית מלמעלה וגם ירידה לגובה האגמון הקטן שנוצר למרגלותיו.
בחנייה ראינו שני רכבי סופר ג'יפ ענקיים שהגיעו כחלק מטיול מאורגן שיוצא מסלפוס ללנדמאנאלאוגר. שקלנו לקחת סיור כזה אבל הם גם מאוד יקרים וגם הרבה שעות בדרכים ומעט בנקודת התצפית וגם רצינו להשאיר לעצמנו את האופציה לישון בפארק.
אחרי המפל הזה נסענו למקום שנקרא Gjáin. האמת שלא ממש ידענו מה יש שם ופשוט חיפשנו נקודות עניין כך שהופתענו מאוד למצוא עמק קטן וירוק עם מפלים קטנים מכל מיני כיוונים ונחלים זורמים בתוכו, היה פשוט מהמם. גן עדן קטן וקסום. חלק מהדרך לנקודה הזו דרש רכב שטח, אבל ניתן להגיע אליו גם בדרך נוספת שהיא קצת יותר ארוכה (כמה דקות) וכנראה יותר נוחה לנסיעה.
אחרי ההפתעה המדהימה הזו, חזרנו עם הרכב ובדרך עצרנו בנקודה נוספת כדי לראות את Stöng, Viking-era Long house שנמצא ממש כמה דקות מהעמק. יש שני מפרצי חנייה בקרבת המקום, החנינו באחד מהם והלכנו לחפש את המקום. בתור התחלה עלינו על השביל הלא הנכון, נראה לי שאם היינו ממשיכים ללכת בו, היינו מגיעים לאזור משולש הזהב. למרבה המזל הבנו די מהר שמשהו לא הגיוני וחזרנו דרך השדות אל מבנה שראינו מרחוק.
בתוך המבנה נמצא השיחזור אבל למרבה ההפתעה, הדלת הייתה נעולה ולא הצלחנו להכנס. הקפנו את המבנה והצצנו פנימה מהחלונות אבל היה חשוך בפנים ולא ממש ראינו. בזמן שהקפנו הגיעו עוד שני זוגות, זוג אחד הקיף יחד אתנו את המבנה אבל הזוג השני התעקש להיכנס ובדרך מסתורית הצליח לפתוח את הדלת, כנראה שהיה צריך להפעיל טיפה כוח שאנחנו (האירופאים התרבותיים) חששנו להפעיל, נכנסנו פנימה אבל מיצינו די מהר. לדעתנו זו הייתה עצירה די מיותרת. זה לא ממש עניין אותנו וגם הנוף מסביב לא מיוחד.
בשלב הזה מזג האוויר היה די רטוב. חזרנו לרכב ונסענו למוזיאון קטן בשם: The Commonwealth farm ידענו מראש שההמלצות עליו הן בינוניות ומטה, אבל החלטנו בכל זאת לעצור, גם ככה במזג האוויר הנוכחי לא היה יותר מדי מה לעשות.
הביקור היה קצרצר. יש שם שיחזור נחמד מאוד של הבית שראינו קודם לכן והסביבה החיצונית ירוקה ויפה, אבל באמת שאין מה לעשות שם יותר מהצצה חטופה. הצצנו וחזרנו לרכב
את הכריכים והמאפים מהבוקר אכלנו ברכב, בחוץ היה קר וגשום. כשסיימנו לאכול החלטנו שהגיע הזמן לרחצה חמה. בטיול הקודם הלכנו רק למקומות שהזדמנו לנו בדרך אבל הפעם באנו עם רשימה יותר מסודרת. בגלל מזג האוויר לא רצינו ללכת לבריכה שדורשת הליכה (כמו למשל המסלול המעשן ) אלא לבריכה מסודרת בתשלום. החלטנו לנסוע ללגונה הסודית (Secret Lagoon) שנמצאת יחסית קרוב לסלפוס ובמרחק קצר מהדרך בה נסענו גם ככה.
הגענו לבריכה, קנינו כרטיסים בקופה, קיבלנו את ההנחיות הקשוחות ויצאנו לדרך. דבר ראשון מגיעים לחדר קטן עם מלא מלא ארונות המיועדים להשארת הנעליים ואחר כך הדרך מתפצלת למלתחות. מלתחות הנשים היו פשוטות למראה. בחרתי לי ארונית והתחלתי להתארגן. ההתארגנות כוללת מקלחת בעירום לפי ההנחיות )אציין שלא כולן עמדו בהנחיה הזו) ויציאה החוצה עם בגד ים בלבד. הדרך לבריכה הייתה קצרה אך קפואה, בחוץ נשבה רוח וטיפות גשם קפואות הצליפו על הגוף, אבל המים, אוי המים, חמים וטובים והשכיחו הכל תוך שנייה.
הסתובבנו לנו בתוך המים ממקום למקום. בגלל שזו בריכה טבעית יש מקומות חמים יותר וחמים פחות כך שאפשר לשלוט (קצת) במידת ההתחממות. בבריכה היו ערב רב של אנשים כולל משפחות עם ילדים די צעירים. עושה רושם שמאמנים אותם מגיל צעיר להתמודד עם מים רותחים וסאונות כי בארץ ילדים עד גיל 10 (בערך) לא אמורים להיכנס לג'קוזי ובנוסף, תמיד יש אזהרה לא לשהות יותר מ20 דקות רצוף במים כאלו חמים. שם בבריכה, רוב האנשים, הגיעו לפנינו ועזבו אחרינו (חוץ משאר הישראלים) מסתבר שהארופאים פשוט הרבה יותר עמידים מאיתנו.
אחרי שמיצינו את הבריכה (תכלס, בשלב מסוים היה לנו חם מדי במים וקפוא מדי בחוץ). נסענו חזרה לסלפוס. בדרך עצרנו במתחם האוכל של סלפוס שממקומם מחלבה הישנה שלהם (The Old Dairy). מקום מוצלח מאוד עם מבחר של דוכני אוכל ומסעדות ואווירה תוססת. אני לקחתי לי מוקפץ תאילנדי ודן פסטה מהדוכן האיטלקי וחזרנו למלון לאכול שם. בחדר האוכל המשותף אכלנו את המנות עם שארית היין מאתמול. לדעתנו המנה התאילנדית הייתה טובה יותר אבל שתיהן היו מוצלחות.
כשעמדנו לסיים לאכול, הגיעו לחדר האוכל שתי בחורות, אורחות במלון, והתחילו לבשל שם ארוחת גורמה שכללה מאפה איטלקי כלשהו ולחם טרי. אנחנו היינו כבר שבעים אבל בעל הבית וזוגתו (שהדירה שלהם צמודה למטבח וגם לחדרים שלנו) הגיעו בגלל הריח המעולה ואפילו קיבלו חצי מהאוכל של הבנות.
1.9.22 - היום הרביעי
למזלנו ולשמחתנו, מזג האוויר השתנה לטובה. הסופה עברה חלפה לה ואנחנו קיבלנו את ההזדמנות להגיע לפארק לנדמנלאוגר. חוץ מהביקור בפארק, רצינו מאוד לבחון את הציוד שלנו ואת הקשיים הצפויים לנו במידה ונעשה את הטרק לאוגווגור (Laugavegur). הטרק הזה מאתגר מאוד את היכולת השפתית שלנו, אנחנו פשוט אומרים "הטרק" במקום לנסות לבטא את השם אבל לא פחות מזה, הטרק דורש הערכות טובה לתנאי השטח.
מדובר בטרק של 4 ימים בין פארק לנדמנלאוגר לפארק ת'ורסמרוקטרק. אם יודעים תאריכים כחצי שנה מראש, ניתן להזמין לינה בבקתות שבדרך אבל במידה ורוצים לשמור על גמישות, צריך להגיע עם ציוד שינה איכותי מאוד שיתמודד עם מזג האוויר האיסלנדי (הרבה רוח, קור וגשם).
מאחר ואנחנו אוהבים גמישות, היינו מעדיפים לעשות את הטיול עם כל הציוד עלינו ולכן החלטנו להגיע לפארק ללינת שטח של לילה אחד כדי להבין את גודל האתגר. ארזנו תרמילי גב עם ציוד ללינת שטח (אוהל, מזרונים, שקי שינה, גזיה וכו') את שאר הציוד ארזנו במזוודות שנשארו באוטו. פינינו את החדר שלנו וקיווינו שלא נחזור אליו (היה לנו עוד את הלילה מוזמן ללא אפשרות ביטול וכך גם ידענו שבמידה ולא נסתדר עם לינת השטח, נוכל לחזור לחדר).
נפרדנו, לא בלב כבד, מהמלון וכן בלב כבד, מהכסף ששילמנו על הלילה הזה ויצאנו לדרך. דבר ראשון נסענו לבית הקפה בסלפוס והצטיידנו בכריכים ומאפים. אחר כך נסענו לחפש בלון גז, מנות חמות לערב וכמובן סקיר קפה. בשעה עשר בבוקר יצאנו לדרך.
מזג האוויר היה מצוין, חלפנו על פני הנקודות שבהן טילנו ביום הקודם ועלינו על כביש F208. הנסיעה הייתה קלה מאוד, הנוף בחלקו היה שומם אבל בהדרגה התחלף להרים מצופים בשכבת אזוב בגוון ירוק זרחני. הנסיעה עצמה הייתה קלה מאוד. בחיי שבמצב הדרך כפי שהיה, גם רכב פרטי היה נוסע שם בקלות, קצת יותר לאט וקצת יותר קופצני אבל ממש בלי שום בעיה (אסייג זאת בכך שיתכן ובמזג אוויר גשום הכביש נראה ומרגיש אחרת).
הגענו לחניון של הפארק בשעה 13:30. מאחר והרכב שלנו יחסית צנוע החנינו בחניון הרגיל, העמסנו את התיקים על הגב ויצאנו לדרך. פחות מעשר דקות הליכה לקופה של הקמפגראונד. שילמנו עבור לינת לילה והלכנו לבחור לנו מקום. בשטח היו מעט מאוד אוהלים בפיזור די רחב. בחרנו לנו נקודה שנראתה יחסית ישרה והקמנו את האוהל, זרקנו בפנים את הציוד ויצאנו לדרך לטיול יום במסלול להר Brennisteinsalda.
המסלול מאוד מאוד יפה ומגוון. התחלנו בהליכה לצד ערוץ נחל ומהצד התנוסס הר Bláhnjúkur (בהתחלה תיכננו לעשות את המסלול ההארוך שעובר בין שני ההרים, אך החלטנו לוותר בגלל השעה והרוח הקרה). אח"כ הגענו לשולי שדה הלבה והגייזרים ומשם טיפסנו לתצפית מדהימה מראש ההר.
בדרך פגשנו אנשים שעשו את המסלול שלנו או את חלקו מהכיוון שלנו או מהכיוון ההפוך. ראינו גם קבוצות קטנות של אנשים עם תיקי ענק על הגב, היה להם המון ציוד כך שהבנו שהם בדרכם לטרק המפורסם זה שקשה מאוד לבטא את שמו וגם לכתוב אותו זה לא קל.
את הדרך חזרה עשינו מהצד השני שעובר לצד שדה הלבה הענקי, גם זו דרך מאוד יפה. אין שום ספק שהפארק הזה מאוד יפה ומיוחד ומצדיק את הסופרלטיבים שנקשרו אליו. מה שכן, מאוד קשה להעביר את היופי שלו בתמונות, הוא לא מצטלם כל כך טוב. עד שחזרנו למחנה, כבר הגיעו עוד אנשים שהקימו אוהלים וגם רכבי שטח גבוהים וגדולים שהגיעו ממש עד ליד הקמפגראונד וחנו שם ללילה.
מאחר והפארק מאוד מטוייל יש בו גם משאית אוכל (נקניקיות וכדומה) ומשאית סופרמרקט קטן. קנינו לנו כוס קפה כדי להתחמם ומצאנו גם מנות חמות המיועדות לטרקים, אז קנינו לניסיון (אלו מנות יבשות בתוך שקית אלומיניום קטנה, הכוללות גם חלבונים ואמורות להיות עשירות ומזינות יותר ממנה חמה רגילה). באוהל הרתחנו מים על הגזייה וטעמנו ממבחר המנות חמות שהיו. מה אני אגיד, לא גורמה, קצת הישרדותי אבל כשרוצים לטייל עם ציוד על הגב צריך לעשות פשרות קולינריות.
אחרי שאכלנו, לקחנו בגדי ים ומגבות והלכנו לבריכה החמה הצמודה למחנה. היא הייתה מאוד עמוסה (לטעמנו) אבל היה לי קר אז לא ממש היה אכפת לי. צ'יק צ'אק (בגל הקור והרוח) החלפנו לבגדי ים ונכנסנו לבריכה. גם בבריכה הזו, כמו בלגונה הסודית, היו הבדלי טמפרטורה באזורים השונים. רוב האנשים התקבצו למקומות החמים וגם אנחנו הצטופפנו איתם. אחרי כשעה מיצינו את המקום (היה המוני ולא הרגיש כל כך נקי) וחזרנו לאוהל להתארגן לשנת הלילה.
די מהר הבנתי שאנחנו הולכים לקפוא שם וכדאי ללכת לאוטו ולהביא עוד קצת ציוד שהשארנו זמין וקיווינו שלא נזדקק לו. רצינו לראות כמה ציוד צריך כדי להתמודד עם מזג האוויר. ככל שצריך יותר ציוד, יהיה לנו יותר כבד על הגב ובטרק של כמה ימים זה משמעותי.
את הלילה העברנו באי נוחות רבה בעיקר כי היה לי מאוד קר. זה בהחלט היה ניסיון שהבהיר לנו איזה חלק מהציוד שלנו מספיק טוב (האוהל, המזרונים) ומה פחות (שקי השינה והביגוד).
2.9.22 - היום חמישי
השכם בבוקר, התעוררנו, קצת קשה להגיד שהתעוררנו בהתחשב בזה שהרבה שינה לא הייתה שם אבל נגיד שהחלטנו להפסיק להעמיד פני ישנים. בחוץ נשבה רוח קפואה, חלשה במונחים של איסלנד, חזקה במונחים שלנו. טיפות גשם זירזפו בעדינות לא נעימה. ארזנו מהר מאוד את כל הציוד לתוך התיקים. את האוהל הרטוב גלגלנו לגוש רטוב ולא חינני וצעדנו במהירות לאוטו – מה שנקרא "נסיגה מהירה". בתוך האוטו, עם החימום במושב והחלונות שבלמו את הרוח, שיחררנו אנחת רווחה, הגענו למקום מפלט.
לפני שיצאנו לדרך, חזרנו לחניון והכנו קפה ב"חדר האוכל", אזור מקורה המיועד לרווחת הלנים בקמפגראונד. תוך כדי שתייה, סקרנו את הציוד והאוכל של האירופאים. זה היה מאוד מעניין. חלקם "הישראלים" יותר מבניהם, הגיעו עם ארוחת בוקר של מלון: גרנולה, מעדנים, ירקות וכדומה, כל דבר ארוז בקופסא. המנוסים יותר, הגיעו עם תרמוסים קומפקטיים שמעמידים על הגזייה והסתפקו בחטיפי אנרגיה ו/או מנות חמות.
במהלך הנסיעה לכיוון ויק, סקרנו ותיחקרנו את מה שהיה והגענו למסקנה שהציוד שלנו לא מספיק טוב לטיול כזה ושגם אם יהיה לנו ציוד מעולה, להקים או לפרק אוהל ברוח של איסלנד (אזכיר שהתמודדנו רק עם רוח קלה יחסית) זה חוויה מיותרת בשבילנו. אם נרצה לעשות את הטרק, נזמין מקום בבקתות.
ביציאה מהפארק עצרנו לכמה דקות של תצפית על המכתש היפה Hnausapollur (Bláhylur) View Point. ומשם המשכנו לתצפית נוספת על עמק מפלים קטן Sigöldugljúfur. העמק נמצא כרבע שעה הליכה מהכביש. בזמן שהלכנו הייתה רוח מאוד מאוד חזקה שהלכה והתגברה בזמן שצעדנו על גדת המצוק, אבל לא ויתרנו והמשכנו ללכת והתצפית בהחלט הצדיקה את המאמץ. הדרך חזרה היתה קלה יותר כי הרוח היתה בגבנו.
את הדרך לויק עשינו שוב באותה הדרך בה הגענו. יש דרך נוספת אבל ככל הידוע לנו היא אמורה להיות מאתגרת מדי לרכב שטח נמוך, העדפנו לא לקחת סיכונים ולנסוע בדרך הבטוחה. בזמן הנסיעה חיפשנו קפה, אבל בגלל שזה היה יום ראשון רוב המקומות היו סגורים. עצרנו בעיירה הלה בבית קפה שקיבל המלצות חמות והיה אמור להיות פתוח אבל כשהגענו ראינו שלט קטן ובו נאמר: "סליחה שאנחנו סגורים, יצאנו לסופ"ש" חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה.
בשלב מסויים עברנו ליד מפל Seljalandsfoss המקסים. הגענו אליו בסוף הטיול הקודם והיה נהדר, אבל כבר מהכביש ראינו שהחנייה שם עמוסה מאוד, הנחנו שזה בגלל שאנחנו בסופ"ש והחלטנו שנעצור שם בדרך חזרה.
תוך כדי נסיעה, המשכתי לחפש לנו בית קפה שפתוח בסופ"ש (בתקווה שהפעם הוא אכן יהיה פתוח), מצאתי שיש באזור של מפל סקוגפוס בית קפה פתוח, החלטנו שנעצור שם לסיבוב. הסתבר שבית הקפה נמצא בעיירה סקוגאר, ממש בתוך המוזאון המקומי וקרוב למפל יפהפה אחר Kvernufoss. דבר ראשון הלכנו לבית הקפה, קנינו קפה בינוני מאוד שלא לומר דוחה. בזמן ששתינו את הקפה, ראינו שהדרך למפל הקטן חסומה בגלל צילומים של משרד התיירות. החלטנו שנשאיר גם את שני המפלים האלו ליום של החזרה ולכן חזרנו לאוטו והמשכנו בנסיעה.
בדרך, ראינו שלט לכיוון קרחון Sólheimajökull, באופן ספונטני החלטנו להיכנס אליו וזה למרות שזכרנו שפחות התלהבנו ממנו בפעם הקודמת. החניון היה עמוס למדי ולהפתעתנו הרבה הסתבר לנו שהוא בתשלום. בשנה שעברה הוא עוד היה חינמי. שילמנו דרך האתר שהיה רשום על השלטים והלכנו לקרחון.
לשמחתנו הרבה היה מאוד מאוד יפה! בשנה שעברה הגענו לקרחון הזה אחרי קרחון Svínafellsjökull ולגונות הקרחונים הענקיות כך שכבר פחות התלהבנו, אבל הפעם זה הקרחון הראשון והאחרון בטיול והיה פשוט נפלא.
אחרי הקרחון המשכנו למלון שלנו שנמצא רבע שעה לפני ויק בחווה חקלאית בצד הכביש. המלון בסיסי למדי אבל חדרים גדולים ומרווחים. פרשנו בחדר את האוהל והציוד הרטוב מהלילה ונסענו לויק למסעדת Suður-Vík הנחשבת. היינו בה בשנה שעברה פעמיים וזכרנו אותה מאוד לטובה. הפעם קצת התאכזבנו. היא הייתה בסדר, אבל לא מלהיבה. במסעדה פגשנו קבוצה של צלמים מישראל. אחד מהם חפר לנו קצת בשכל על הטיולים שלו ועוד כל מיני דברים (לא ממש הקשבנו) למזלנו בשלב מסויים תשומת הלב שלו עברה אל האוכל שלו והוא עזב אותנו בשקט.
חזרנו למלון עייפים למדי. המקלחת הייתה נהדרת אבל המזרונים רכים בצורה קיצונית, עדיין היו יותר נוחים מלישון על מזרון שטח. בלילה הזה, השלמנו קצת שעות שינה.
3.9.22 - היום השישי
אחרי ארוחת בוקר (כלולה) במלון, יצאנו לדרך. היעד הראשון שלנו ליום הזה היה הקניון השחור קניון Fjaðrárgljúfur. בטיול הקודם חיכיתי יותר מחצי טיול כדי להגיע אליו והוא היה מהמקומות האהובים עלי בטיול כך שמבחינתי היה ברור שזה שווה את השעה נסיעה אחרי ויק כדי להגיע אליו.
הגענו די מוקדם, אבל החניון הקטנטן כבר היה מאוד עמוס. למרות העומס בחנייה, בשביל עצמו לא הרגשנו את העומס, ההתפזרות הטבעית של האנשים לאורך המסלול יצרה תחושה מרווחת ולא היה קושי לעמוד בנקודות התצפית ולצלם. גם הפעם עמדתי נפעמת מול המראה המהפנט של הקניון הזה. מאחר וזה ביקור שני במקום, היינו זמן קצר וחזרנו לאוטו להמשך היום.
מהקניון השחור נסעו למפל האחיות Systrafoss. ניסינו לקנות קפה בבית הקפה הסמוך, אבל הבריסטה לא הצליח לתפעל את המכונה ושאר בתי הקפה באזור היו סגורים. מפל האחיות עצמו היה חביב, עלינו קצת בשביל המוביל לראש המפל אבל החלטנו לא לעלות עד למעלה גם כי רצינו להספיק להגיע למקומות אחרים וחששנו שלא יהיה לנו מספיק זמן אבל בעיקר כי לא התחשק לנו.
אחרי המפל, נסענו קצת בכבישים באזור, נסענו לראות את סלע האחיות Systrastapi. ראינו אותו מרחוק כי הגישה אליו סגורה (נראה לי שהוא נמצא בשטח פרטי של מישהו שנמאס לו מהתיירים, אבל זו רק השערה).
אח"כ חזרנו לכביש הראשי ונסענו לתוך העמק למפל Stjórnarfoss ולמקום שנקרא Kirkjugólf שיש בו רצפת משושים. למפל הלכנו (היינו לבד לגמרי) מפל חמוד מאוד, ממוקם ליד קמפגראונד שנסגר לפני שלושה ימים, ויפתח רק ביוני הבא. מי שבא לשם לחניית שטח בטח מאוד נהנה מאזור המפל. על רצפת המשושים ויתרנו, הסתכלנו בתמונות ובביקורות והגענו למסקנה שזה מיותר לנו.
לפני שיצאנו חזרה לכיוון ויק, עצרנו בתחנת הדלק וקנינו קפה ומאפה בחנות הנוחות. זה הדבר היחיד שהיה פתוח בכל האזור. שאר המסעדות ובתי הקפה היו סגורים לגמרי או נפתחים בשעות הצהריים המאוחרות בלבד.
היעד הבא שלנו, קניון ת'אקגיל Þakgil הנמצא בהרים שמעל ויק. די מהר אחרי שיורדים מהכביש הראשי, הדרך הופכת לדרך עפר משובשת והנסיעה די איטית. הדרך מדהימה ביופייה, לא ברור איך פספסנו את זה בביקור הקודם. יכול להיות שהדרך מיועדת רק לרכבי שטח אבל בפועל ראינו גם רכבים קטנים נכנסים. בהתחלה נסענו אחרי רכב אחר, הוא נסע כל כך לאט שזה היה ממש מעיק. בסוף הוא אפשר לנו לעקוף אותו.
בערך בשני שליש הדרך לקניון יש נקודת נוף מטריפה Katla Geopark. סה"כ לקח לנו כשעה להגיע לקניון. בקניון יש קמפגראונד קטן וגם בקתות שאפשר לשכור. המקום פשוט מופלא ביופיו אבל בגלל המיקום שלו, עמק קטנטן מוקף השרשרת הרים גבוהים, היה מאוד מאוד קר שם.
עשינו את המסלול הכי קצר שהיה שם, אל מפל קטן, כעשר דקות הליכה מהחנייה. אחר כך הסתובבנו קצת באזור החניון. ויתרנו על המסלולים הארוכים, היה קר והיום הלך והתקצר. ידענו מלכתחילה שלא יהיה לנו זמן למסלול מעגלי ארוך אבל חשבנו אולי ללכת חלק ממסלול נוסף. אבל כל המסלולים מתחילים בעלייה כל כך תלולה והשבילים היו בוציים למדי, אז ויתרנו.
בשלב הזה כבר היינו די רעבים. נסענו חזרה לויק (לקח קצת פחות משעה) היישר לאחד המסעדות המומלצות של ויק The Soup Company. השעה הייתה כבר 15:00 והיה מאוד עמוס שם. חיכינו בתור (בלי) סבלנות, לא ממש הבנו למה לוקח לאנשים כל כך הרבה זמן לבחור מרק אחד מתוך חמישה, כמובן שבזמן ההמתנה הספקנו לקרוא את כל התפריט, להתלבט ולהחליט מה בא לנו וגם להבין שמגיע לנו מילוי אחד נוסף לכל מרק.
כשהגיע תורנו, הזמנו מהר והתיישבנו בשולחן קטן. מרק הגולש בתוך לחם שאני הזמנתי, היה טעים מאוד אבל בגלל הלחם, כמות המרק מאוד קטנה אז ביקשתי מילוי מחדש. דן הזמין מרק בשר כבש שהיה פחות טעים לדעתנו, אבל מבחינת גודל זה הספיק ודן לא רצה עוד מנה. בסה"כ מקום חביב, הביקורות הטובות קצת מוגזמות לדעתי האישית.
המסעדה ממוקמת ממש בקרבת רצועת החוף של ויק אז נסענו לשם וירדנו ברגל לחוף. הסתובבנו קצת על החוף. בזמן שהיינו שם ראינו טיול סוסים לאורך החוף. לדעתנו זה היה די מגוחך. הסוסים הלכו באיטיות ובעצלנות ניכרת והתיירים שרכבו עליהם נראו בעיקר משועממים.
היעד האחרון שלנו ליום הזה היה תצפית על חוף הריינספירה Reynisfjara) viewpoint) גם זו נקודה שמאוד מאוד הרשימה אותי בטיול הקודם ורציתי לחזור אליה. גם הפעם נהנינו מאוד בתצפית הזו, אבל הפעם ויתרנו על שאר נקודות התצפית באזור. היתרון בטיול שני, זה האפשרות להתמקד במקומות שיותר אהבנו. החיסרון היה שזה היה טיול קצרצר (שבוע) וויתרנו על הרבה מאוד.
השעה הייתה כבר כמעט 18:00 כשהגענו חזרה למלון והיינו די עייפים. קיפלנו את האוהל והציוד של הקמפינג ונחנו קצת ואז חזרנו לויק לאכול ארוחת ערב. כיוונו את פנינו למבשלה המקומית Smiðjan Brugghús שקראנו עליה המלצות טובות אבל למרבה האכזבה חסרו להם הרבה מנות בתפריט וביניהן המנות שרצינו להזמין. יצאנו מאוכזבים ונסענו למסעדה הויאטנמית Wok On Vík. המנות היו בינוניות מאוד לדעתנו אבל זולות וגדולות.
4.9.22 - היום השביעי
יום אחרון לטיול בדרכים, אחרי ארוחת הבוקר העמסנו את כל הציוד על האוטו ויצאנו, חזרה, לכיוון רייקיאוויק. עצירה ראשונה, חזרנו למפל Kvernufoss. זהו אחד משני המפלים (באזור הזה) שאפשר ללכת מאחוריהם. מסיבה שלא ברורה לי אבל מאוד משמחת אותי, המפל הזה לא כל כך מוכר, ומעט אנשים מגיעים אליו. אז היו מלבדנו עוד אנשים במפל, אבל ממש בודדים, כך שזה לא ממש הפריע.
הלכנו בשביל הטיפה בוצי, בגלל הגשמים האחרונים הזרימה הייתה חזקה למדי. לבשנו את מעיל הגשם, החבאנו את המצלמה והטלפונים וצעדנו אל מאחורי המפל. זה כל כך יפה להסתכל על כל העמק הקטן והיפה דרך וילון המים.
המפל הזה נמצא 3 דקות נסיעה מאחד המפלים המפורסמים ביותר באיסלנד סקוגאפוס Skógafoss. המפל הזה מאוד גבוה ועצמתי (60 מטר גובה 25 מטר רוחב). הוא האחרון (או הראשון) בסדרה של כ- 25 מפלים הנמצאים לאורך נהר סקוגר. בביקור הקודם הלכנו קצת לאורך הנהר וחזרנו אחרי כמה מפלים. אפשר ללכת בשביל הזה עד סופו ואף להמשיך עד פארק ת'ורסמורק. (בין יום ליומיים הליכה, תלוי בכושר ובקצב). אפשר גם לטפס 430 מדרגות לתצפית מעל המפל (כך מתחיל שביל המפלים). הפעם הסתפקנו בתצפית על המפל מלמטה.
בסקוגר היו די הרבה אנשים, אבל במידה סבירה מאוד בדומה למה שראינו בביקור הקודם. למרות מזג האוויר הקודר והחורפי, ראינו לפחות 10 אנשים עם תיקי גב ענקיים שיוצאים לטרק אל ת'ורסמורק. בשביל האירופאים זה נחשב מזג אוויר סביר לטיולים ולינה באוהל. אנחנו, כאמור, כבר הבנו שקר לנו יותר.
אחרי סקוגפוס המשכנו בנסיעה למפל Seljalandsfoss. הנחנו שבגלל שזה כבר לא סוף שבוע, ובזכות השעה המוקדמת (יחסית), יהיו שם פחות אנשים ונוכל ללכת לשני המפלים המקסימים שיש שם. אז חשבנו. טעינו בגדול. לא ממש ברור לי למה אבל החניון היה עמוס עד אפס מקום, כולל כביש הגישה. כבר מאזור החנייה ראינו שהשביל של המפל מלא כולו באנשים, ללא מרווח לנשימה. המפל אומנם יפה, אבל בלי הגזמה. האח התאום שלו שביקרנו בו לפני שעה, לא פחות יפה. ההבדל המרכזי ביניהם הוא שביל הגישה. כאן הוא קצר יותר ומוסדר לגמרי וזה כנראה מה שמשפיע על העומס.
החלטנו לנסות לראות מה קורה במפל הסמוך Gljufrabui. הייחוד של המפל הזה הוא במיקום שלו בתוך מעין מערה. הולכים כמה צעדים בתוך נקיק ואז מגיעים להתרחבות של הנקיק. המפל נשפך בעוצמה מלמעלה ומספק מחזה מאוד יפה. מצאנו חנייה לאורך כביש הגישה לחניון והלכנו לכיוון המפל. מיד כשהתקרבנו, ראינו תור של עשרות אנשים הממתינים לתורם להיכנס לנקיק. צילמתי את המפל מרחוק, הסתובבנו וחזרנו לאוטו. תוך דקות ספורות כבר היינו על כביש הטבעת לכיוון רייקיאוויק.
בדרך היינו כבר קצת רעבים אז עצרנו בסלפוס. ממש ליד מתחם המזון במחלבה הישנה, יש גם מסעדות ובתי קפה. בכלל זה אזור מאוד מטופח ומאוד נעים להסתובב בו. אנחנו גילינו את המקום הזה בלילה האחרון שלנו בסלפוס אבל בדיעבד כנראה שהיינו מגיעים לשם יותר.
בחרנו לשבת בבית הקפה Konungs Kaffi שזכה להרבה המלצות בגוגל. המקום קטן ומעוצב מאוד מאוד יפה. הזמנו קפה, טוסט ומאפה – הכל היה מצויין. בזמן שישבנו שם, החלטנו שלפני החזרה לארץ אנחנו רוצים ללכת לעוד בריכה חמה. בדיקה קצרה באתרים הרלבנטיים והזמנו מקום לשעה 16:30 ב- Sky Lagoon.
למלון שלנו ODDSSON hotel הגענו בסביבות רבע לשלוש. ידענו מראש שזה מלון ללא עמדת קבלה אבל עדיין הופתענו מהדרך שבה זה מתנהל. יום לפני ההגעה קיבלנו הסברים על החנייה כולל קוד כניסה למלון ואפילו שלחו לנו את מספר החדר וקוד הכניסה אליו מראש. הגענו לדלת החדר ואז התגלתה הבעיה, החדר נעול עם קודן והקוד ששלחו עדיין לא פותח את הדלת. עכשיו הבנו למה ראינו אנשים עם מזוודות בחדרי ההמתנה באזור הלובי. מסתבר שרק בשעה 15:00 הקוד מעודכן למערכת ואפשר להכנס לחדרים. מזל שהקדמנו רק בעשר דקות, אחרת היינו ממש מתבאסים. החדר עצמו היה נחמד מאוד. שלפתי מהתיק את בגדי הים שלנו, ארגנו תיק קטן ויצאנו לכיוון הסקיי לגון.
הסקיי לגון שונה מאוד מהסיקרט לגון (שביקרנו בתחילת הטיול) המקום מאוד מפונפן ומשדר אווירה של יוקרה. זה מתחיל בחניון המסודר, ממשיך באולם הקבלה הגדול שבו מסעדה עם בר ופינות ישיבה ואז המלתחות המהודרות, עם המנקה הצמודה ולבסוף הבריכה עצמה שמעוצבת מאוד יפה ויש בה מפלים, בריכת אינסוף, בר משקאות בתוך הבריכה (בתשלום) ועוד.
ניתן להזמין כל מיני חבילות למקום, אנחנו בחרנו בחבילה הבסיסית הכוללת כניסה לבריכה הגדולה אבל יש תכניות שכוללות גם כניסה לחדר הסאונה ועוד. נראה היה לנו שרוב האנשים לקחו את החבילה המורחבת כי ממש הרבה הלכו לחדר הסאונה. בשלב מסוים חשבנו שאולי זה בכלל לא הסאונה אלא סתם עוד חדר, אז הלכנו לשם אבל השומר עצר אותנו והראה לנו את ההבדל בין הצמידים שלנו לשל האחרים. חזרנו בבושת פנים למים של הקמצנים או של אלו (שכמונו) בכלל לא אוהבים סאונה.
אחרי כשעה ומשהו מיצינו לגמרי את המקום, חזרנו למלתחות ואחרי מקלחת מפנקת ניפגשנו שוב בלובי. בשלב הזה היינו ממש רעבים (רחצה בבריכות חמות ידועה כמעוררת תאבון). חיפשנו בגוגל מקום לאכול בקרבת הבריכה אבל לא מצאנו משהו שנראה לנו טוב. הרחבנו את החיפוש ובסוף דן מצא לנו מסעדה בשם Potturinn og Pannan שהייתה יחסית באזור המלון שלנו. נסענו ישר לשם, היה קצת קשה למצוא חנייה באזור כי כל החניות היו עם כל מיני הגבלות של שעות ומדבקות אזוריות. בסוף מצאנו חנייה ממש בכניסה למסעדה, זו חנייה שביום רגיל בתשלום אבל בימי שני אחה"צ היא חינמית.
המסעדה הייתה די מלאה אבל הכניסו אותנו מייד. האוכל היה ממש מעולה, מנות לא גדולות אבל מוגשות בצורה אסטטית ומאוד טעימות, בלי ספק האוכל הטוב ביותר שאכלנו בשבוע הזה – מומלץ.
חזרנו למלון לאסוף כוח לקראת החלק השני של היום, מרדף אחרי אורות הצפון. לפי כל התחזיות והאפליקציות, איסלנד הייתה צפויה לקבל מופע אורורה הלילה אבל דווקא ברייקאוויק היה מאוד מעונן. כבר היו בשבוע הזה פעמיים מופעי אורורה ובשני המקרים היינו פחות או יותר במקום היחידי באיסלנד שהיו בו עננים. הפעם החלטנו לחפש את הנקודה הקרובה ביותר לרייקאוויק, לנסוע ולקוות לטוב.
כל התחזיות אמרו שבאזור הלה שעל פניה חלפנו בבוקר השמיים יתבהרו בסביבות 11 בלילה וברייקיאוויק רק בשלוש לפנות בוקר. החלטנו שעדיף לנסוע שעה בסביבות עשר מאשר לכוון שעון לשלוש. וכך היה. בשעה עשר יצאנו לכיוון הלה, מצוידים בבגדים חמים, פיצוחים, שוקולד ומוטיבציה. בכבישים הייתה תנועה מאוד דלילה של רכבים, מדי פעם ראינו רכב חונה בשוליים וניחשנו שגם הוא ממתין לאורורה.
בשלב מסויים נסענו מאחורי שני אוטובוסים, זה היה קצת מפתיע והתפעלנו מהתחבורה הציבורית באיסלנד, אם כי זה בהחלט סביר שבאיסלנד יהיה אוטובוס לילה כדי להגיע למקומות הרחוקים. התבדחנו על כך שהאוטובוסים הם חלק ממסע אורורה אבל ראינו שהם נוסעים מהר וממשיכים על הכביש הראשי, אנחנו ירדנו לחפש מקום שקט וללא תאורה.
התמקמנו בנקודה חשוכה בין סלפוס והלה, על כביש צדדי וחיכינו. ראינו הרבה מאוד עננים ושום דבר נוסף. לקראת 11 ראינו באופק שהעננות מתחילה להעלם. החלטנו להתקדם לכיוון הלה כדי לשפר את הסיכוי. קצת לפני הלה מצאנו עוד כביש צדדי, נסענו לאורכו עד שראינו צימר מבודד הממוקם בתוך השדות, רחוק מהכביש, עם שביל גישה מאוד ארוך, מאוד חשוך ודי רחב. נכנסנו לשביל הגישה והתמקמנו בצד. בהמשך הגיע עוד רכב שחיפש מקום, כשהנהג ראה אותנו חזר ונעמד בקרבת מקום.
בשלב הזה גם אורות הצפון החליטו לקפוץ לביקור. זה התחיל במשהו שנראה כמו תעתועים של אור ירח אבל בשלב מסויים היה ברור שזה הדבר. אורות כמו של זרקורים גדולים שיחקו בשמיים, נעלמו וחזרו. למרות הקור הנוראי, יצאנו החוצה וצפינו במופע. בנתיים תושבי הצימר נשמעו למרחוק, צוהלים ומאושרים מהחוויה. חשבנו לנו שזה מקום מעולה לצימר, מבודד לו בשדות. עשר דקות מהלה ורבע שעה מסלפוס. בדומה למלון שאנחנו שהינו בו בסלפוס, רק בית בודד ולא חווה שלמה, מושלם לתקופת הזוהר הצפוני.
אחרי כשעה של מופע, נשמע הרבה מאוד רעש מכיוון הצימר, מישהו הניע מכונית והיו הרבה קריאות של אנשים ואז לפתע התבהרה התמונה. בשביל הגישה באו מולנו שני אוטובוסים, כן, כן אלו היו האוטובוסים שראינו מקודם וזה ממש לא היה צימר מבודד אלא נקודת תצפית המוכרת לסיורי האורורה.
קצת אחרי שהאוטובוסים עזבו, גם אנחנו פרשנו וחזרנו למלון. למזלנו מצאנו חנייה בחניון (זה לא מובן מאליו, כי יש פחות חניות מחדרים ובשעה מוקדמת יותר ממש התקשינו למצוא מקום) חזרנו לחדר עייפים אך מרוצים.
מידע חשוב על האורורה: התמונות יותר יפות מהמציאות, האורורה שאנחנו ראינו היתה לבנה (המצלמה צובעת אותה בירוק) ולפי קבוצות הווטסאפ, כך ראה אותה גם כל מי שצפה באותו התקופה באזורים שאנחנו היינו. יתכן שבאזורים צפוניים יותר ובעונה יותר חורפית יש גוונים נוספים – אבל מהחוויה שלנו ולפי גוגל נשמע שהאורורה נראית הרבה יותר טוב דרך עדשת המצלמה.
5.9.22 - חצי יום אחרון
את חצי היום שנשאר לנו עד הטיסה החלטנו לנצל לטיול באזור חצי האי רייקאנס שנמצא ממש ליד שדה התעופה. בטיול הקודם ביקרנו בגשר בין היבשות שנמצא שם אבל עשינו את זה בספונטניות בשעה 21:00 ולא ממש ידענו שיש עוד דברים לראות שם. הפעם חיפשתי מקומות שיאפשרו לנו להגיע בזמן לשדה התעופה, חיפשתי באתר הנפלא של יוגב רעיונות ומצאתי שפע של רעיונות לטיול באזור הזה. אחרי ארוחת הבוקר (הכלולה) במלון, ארזנו את המזוודות ויצאנו לכיוון קפלאוויק.
חלפנו על פני הגשר בין הארצות, וחשבנו שנעצור שם בדרך חזרה אם נספיק. דבר ראשון נסענו לגייזר המקומי Gunnuhver. מדובר באיזור גיאותרמי עם שביל עץ מסודר. ענני האדים מכסים את האזור וזזים ממקום למקום לפי כיוון ועוצמת הרוח. האמת? הופתענו, זה היה ממש מרשים.
אחר כך חזרנו באותה הדרך ונסענו ליד המגדלור Reykjanes Lighthouse. המגדלור הזה נחשב למגדלור הישן ביותר בכל איסלנד והוא מתנוסס על גבעה קטנה ומשקיף אל הים. ניתן להגיע ברגל עד המגדלור אבל לא היה לנו מספיק זמן כדי להתחיל לטייל ממש.
מהמגדלור המשכנו בנסיעה עד אזור החוף, אמורה להיות שם תצפית נחמדה על החוף אבל שילוב של חנייה מאוד עמוסה, די הרבה אנשים על השביל ורוח חזקה בחוץ גרמו לנו לוותר על העצירה הזו. הסתובבנו ונסענו ל Brimketill lava rock pool, בנקודה הזו יש תצפית מסודרת על חוף ים שנוצרה בו מעין בריכה קטנה בתוך הלבה שזרמה אל הים ומסביב גלים ענקיים ומערבולות. אנחנו לא ממש ראינו מה מיוחד בנקודה הזו ודי מהר חזרנו לרכב.
בשלב הזה כבר לא נשאר לנו זמן לשום עצירה נוספת. נסענו לתחנת השכרת הרכבים, הזדכינו על האוטו (הלך מהר וביעילות) והלכנו ברגל לשדה התעופה
תם לו עוד טיול מוצלח באיסלנד היפה מכולן. את הר הגעש שהתפרץ לפני כחודש, לא זכינו לראות (הוא נרדם לו) אבל איסלנד מלאה בפנינות חמד, שונה, מגוונת ומיוחדת כל כך.
אוכל ולינה
המלונות:
Country Dream – Langholt 2, Langholt 2, 801 Selfoss, איסלנד
Hótel Búrfell, Steigarafleggjari, 871, איסלנד
Oddsson Hótel, Grensásvegur 16a, 108 Reykjavík, איסלנד
:מסעדות
Papas' Restaurant, Hafnargata 7a, 240 Grindavik, איסלנד
Almar Bakari, Larsenstræti, 800 Selfoss, איסלנד
Menam, Mjólkurbúið – The Old Dairy Selfoss, Eyravegi 1, 800 Selfoss, איסלנד
Konungs Kaffi, Brúarstræti 2, 800 Selfoss, איסלנד
Suður-Vík, Suðurvíkurvegur 1, 870 Vík, איסלנד
The Soup Company, Víkurbraut 5, 870 Vík, איסלנד
Wok On Vík, Austurvegur 18, 870 Vík, איסלנד
Potturinn og Pannan, Brautarholt 22, 105 Reykjavík, איסלנד
אתרים שביקרנו:
Secret Lagoon, Hvammsvegur, 845 Flúðir, איסלנד
Sky Lagoon, Vesturvör 44-48 200, 200 Kópavogur, איסלנד
הפוסט סגור לתגובות