שביל הגולן מצפון לדרום - חלק ראשון
מרץ 2021, לכבוד בוא האביב החלטנו לנסות להיות שביליסטים ויצאנו אל שביל הגולן
כבר שנה שהעולם כולו וגם אנחנו, חיים בצילה של מגיפה עולמית, מגיפת הקורונה. נתב"ג סגור, המרחב הציבורי נפתח ונסגר בהתאם לגלי התחלואה וכבר שנה שלא טיילנו טיול רציני. פה ושם הצלחנו לגנוב גיחה קטנה לפינות חמד באזור הצפון, טיולים קצרצרים של כמה שעות, באזור הגליל והגולן וחזרה הביתה. ובין אותן הגיחות התעורר הרצון לעשות טיול קצת יותר ארוך וכך נבחר לו שביל הגולן כיעד הבא שלנו.
הידעת?
אורכו של שביל הגולן כ120 ק"מ המחולקים ל15 מקטעים. השביל סומן בשנת 2007 ע"י המועצה האזורית גולן ונחנך במאי של אותה השנה.
המידע על שביל הגולן מוגבל למדי. יש אתר שמסביר את החלוקה המדוייקת למקטעים ויש שמות של כמה אנשים שמוגדרים "מלאכי שביל", מעבר לזה די קשה להבין איך כדאי להתנהל בשטח. אנחנו קיבלנו כמה החלטות עקרוניות עוד לפני שיצאנו לדרך:
- לא למהר
- לא לעשות את השביל עם ציוד על הגב ולינת שטח
- להתחיל בחמישה ימים ואז להחליט אם ממשיכים
הסתכלנו על לוח השנה וראינו שאמצע מרץ יוצא שבוע לפני חופשת פסח. סימנו על לוח השנה את השבוע הזה כתאריכי היעד שלנו. כמה ימים לפני כשתחזית מזג האויר נראתה טובה, ניסינו לבדוק איפה כדאי להתמקם בכל לילה ומה אפשריות ההתניידות, אבל המידע היה חלקי בלבד.
בסוף החלטנו להזמין לנו 4 לילות (ראשון – חמישי) בעין זיוון שממוקמת עד חצי שעה נסיעה מכל המקטעים הצפוניים. ומבחינת התניידות בין המקטעים, רשמנו טלפונים של נהגי מונית מהאזור וקיווינו לטוב.
שביל הגולן - מהחרמון עד חושנייה
יום א 14.3.21 חרמון – נמרוד
החלטנו מראש שביום הראשון נעשה רק מקטע אחד, מהחרמון לישוב נמרוד, כדי שלא יהיה לחץ להגיע מוקדם וכך, בשמונה בבוקר, סיימנו לארוז ויצאנו דרך. נסענו היישר ל"לחמק'ה" ליד קרית שמונה. לקחנו לנו כריך, קפה ומאפה לדרך והמשכנו בנסיעה.
בשלב הזה יצרנו קשר עם כמה נהגי מונית מהאזור וניסינו לקבוע שיקפיצו אותנו מנמרוד לקופות החרמון. אך מסתבר שהמוניות ממג'דל שאמס ובוקעתא, יורדות כל בוקר לקרית שמונה וחוזרות רק אחר הצהריים לאזור. בהתיעצות עם הנהגים שינינו את תכנית הנסיעה ועלינו לחניון התחתון של החרמון.
בקופות נדרש ויכוח אסרטיבי מאוד כדי שיאפשרו לנו להכנס עם האוטו בלי לשלם. מטיילי שביל הגולן לא אמורים לשלם על כניסה לחרמון, אבל בעלי החניון לא מרוצים מהמצב ומערימים קשיים על המגיעים עם רכב. וכך מיד אחרי שנכנעו והניחו לנו להכנס, הנחיתו עלינו את המכה האמיתית (שרלבנטית גם למשלמים) – בשעה 15:00, בהוראת הצבא, הם סוגרים את השער התחתון לחרמון. הבעיה העיקרית היא שהשער הזה נמצא במג'דל שמס' הרחק מחניון הקופות וברגע שהוא ננעל – אין יוצא ואין בא.
בשעה 11 יצאנו לדרך, ידענו שיש לנו מספיק זמן ללכת בנחת אבל לא היינו בטוחים לגבי הדרך בה נחזור לרכב. ההליכה היתה קלה מאוד, נוף מקסים לכיוון מבצר נמרוד ומעבר לו, בסוף מרץ יש עדיין הרבה פריחה ואפילו זכינו לראות את אירוס הגולן. עצרנו לפיקניק נינוח באחת מנקודות התצפית המוצלחות שבדרך. אכלנו את הכריך הנהדר של "לחמק'ה" וקינחנו עם מאפה קרמל ובננות ועוגת שוקולד – שניהם מצויינים.
המשכנו לרדת בנחת, השביל עבר ליד הכביש מספר פעמים. אחרי כשעה וחצי הגענו לאזור מג'דל שמס. השביל מגיע לאזור של מחצבה והסימון שעד עכשיו היה מאוד ברור, נעלם לגמרי. בעזרת האפליקציה וכישורי הניווט של דן, מצאנו את הדרך הנכונה אל מעבר לכפר, דרך חור בגדר. ממש שם באזור המחצבה באו מולנו מטיילים שהיו בדרך ההפוכה משלנו. הם ראו אותנו יורדים וניסו להבין מאיפה הגענו. מסתבר שמי שמגיע מנמרוד, מאבד את הסימון באמצע הכפר וקשה מאוד לאתר את החור דרכו עברנו. הסברנו להם מאיפה ללכת והמשכנו בדרכנו.
בשעה אחת וחצי הגענו לנמרוד, לא היינו עייפים בכלל ויכולנו להמשיך, אלמלא החשש שהאוטו שלנו יקע בקופות החרמון. הלכנו לאיטנו לשער הישוב כשלפתע ראינו מונית יוצאת מנמרוד. מיד ניפנפנו לנהג והוא אסף אותנו בשמחה.
בדרך לחרמון ניהלנו שיחה מאוד מעניינת על הגעגועים של תושבי האזור למשפחתם שבסוריה (כבר 10 שנים מאז שפרצה מלחמת האזרחים ואין אפשרות להפגש), שוחחנו גם על הבחירות המתקרבות וכמובן על הקורונה. בסיום הנסיעה שילמנו 80 ש"ח שזה כמעט פי שניים ממה שצריך, בעיקר כי היה לנו נחמד ומעניין.
בשעה 3 התייצבנו בקבלה של מלון הנופש עין זיוון. קיבלנו מפתח לחדר וכמה שמות של מסעדות באזור. מסתבר שהמסעדות באזור פתוחות רק באופן חלקי ובעיקר לטייק אווי, החשש מסגר נוסף מאיים על כל שירותי התיירות באזור ולכן הם מעדיפים לעבוד במתכונת מצומצמת.
בשעה 5 הלכנו מסעדה של יקב בהט שנמצאת ממש ליד המלון. הזמנו פיצה וסלט יווני מלווה בסדרת טעימות יין וליקרים של היקב. היה נחמד מאוד. אחר כך עשינו טיול התמצאות קצר בקיבוץ וחזרנו לחדר.
יום ב 15.3.21
קמנו בנחת בבוקר, בשעה 8 אספנו את ארוחת הבוקר הארוזה של המלון, אכלנו קצת והכנו כריכים לדרך. נסענו כחצי שעה לשער של נמרוד, ובסביבות 9 כבר היינו מוכנים להתחיל לצעוד. הנוף גם בדרך וגם משער הישוב מאוד יפה, עם תצפית מרשימה לכיוון ברכת רם. אחרי כמה דקות של התלהבות, התחלנו לרדת בשביל שמתפתל בין בתים וחלקות חקלאיות. בכל חלקה כזו יש בית, בחלקם גרים תושבי המקום וחלקם מיועדים לעובדים. לי זה נראה כמו מקום מושלם להתנתקות מהעולם.
המקטע השני, בגרסה הישנה ירד מנמרוד אל תוך מסעדה, חולף בין בתי הכפר ומוביל לברכת רם. הדרך שהייתה יפה בדקות הראשונות, הפכה בהדרגה לפחות מוצלחת, המון לכלוך ברחובות ותחושת עליבות כללית.
תוואי הדרך של המקטע השתנה בדיוק שבוע אחרי שחלפנו בו, וכיום הוא כבר לא עובר בנמרוד
כעבור כחצי שעה (בנינוחות) הגענו לברכת רם. גם הברכה היפה הזו, מקרוב מאוד מוזנחת ומלוכלכת. הקפנו אותה במהירות ורק מדי פעם עצרנו לצלם את הנוף אל החרמון. עלינו אל מעבר לברכת רם ודרך המטעים עד שהגענו לסוף המקטע השני למרגלות תל קצעא ושם עשינו הפסקת אוכל ומנוחה. גם שם היה די מלוכלך, כך שאחרי כ10 דקות החלטנו להמשיך בדרך אל המקטע השלישי.
ברכת רם – השתדלנו שלא יראו את הלכלוך בתמונות
המקטע השלישי מתחיל בעליה קטנה אל תל קצעא ואז דרך מטעים לכיוון הר אודם. בדרך אין אנשים או מכוניות כמעט בכלל. בשלב מסוים, עברנו בקרבת צימר "שקיעת הדובדבן". המיקום של הצימר ממש בלב מטעי הדובדבן, בבדידות מזהירה עם יופי של נוף. הבעלים של הצימר,נאיל, מציע שרותי הקפצה לאורך השביל. נעזרנו בו פעמיים והיינו מאוד מרוצים.
הולכים בין המטעים
באמצע הדרך לאודם, הגיעה מולנו קבוצת טיול. בזמן שהם חלפו על פנינו בהליכה נמרצת הבחנו בפרצוף מוכר, מסתבר שאת הקבוצה מוביל מידן וישינסקי, מדריך טרקים שאנחנו מכירים מספר שנים. (מידן ייעץ לנו לגבי טרק המאנסלו בנפאל שעשינו באוקטובר 2018) אחרי שיחה קצרה הסתבר לנו שהם עושים את שביל הגולן מהכנרת לחרמון והיום הזה הוא יום ההליכה האחרון שלהם.
אחרי שהם חלפו על פנינו ונפרדנו לשלום, עלתה אצלנו אחת השאלות הפופלריות ביותר אצל מטיילי השביל: "מאיזה כיוון עדיף לעשות אותו?" אנחנו תמיד אומרים שעדיף לרדת מלעלות, אבל במקרה הזה, כשהמיקום של החרמון נכנס למשוואה, יש מקום לדיון. החרמון בעונה הזו מתנוסס, לבן וגבוה מעל כל הרמה! מי שעולה, רואה את החרמון מולו רוב הזמן, אבל גם מי שיורד דרומה, כמונו, זוכה לראות אותו די הרבה, לפעמים הוא היה לפנינו ולפעמים כשעצרנו לרגע והסתכלנו לאחור ותלהבנו והתרגשנו – כל פעם מחדש. סיכמנו שאנחנו מרוצים מההחלטה שלנו והמשכנו במגמת הירידה.
חצי שעה אחרי שהתחלנו את המקטע השלישי, הגענו לאזור הר אודם. המקום מדהים ביופיו, ללא אנשים וירוק עד אין סוף. התיישבנו בשמש ונהננו מהשקט והשלווה של המקום.
ביום הזה, הלכו במקביל אלינו 2 קבוצות של חברה צעירים. קבוצה אחת השארנו רחוק מאחורה בחניון של תל קצעא ויותר לא נפגשנו. הקבוצה השניה היתה של 3 חברים, לפני גיוס, שיצאו בבוקר מהחרמון ומתכננים לעשות לפחות ארבעה מקטעים. במשך היום נתקלנו בהם כמה פעמים, וכעת בזמן שישבנו בנוף של אודם, הם עקפו אותנו שוב. נופפנו להם לשלום ותהינו אם עוד ניפגש.
כשמיצינו את הנוף והשקט המופלא, המשכנו ללכת. הדרך המשיכה להיות מאוד יפה. לקראת סיום המקטע פגשנו את כיתה ב' מבית הספר באלרום שיצאו ליום לימודים בטבע. נזכרתי בילדותי בקיבוץ. איך פעמים רבות במקום לשבת וללמוד יצאנו לשדות ומאוד נהננו. בסביבות 2 הגענו לחניון של אנדרטת פלס"ר 7. בחניון ישבו מספר קבוצות של שביליסטים שעצרו לארוחת צהריים. אנחנו החלטנו ש18 ק"מ זה ממש מספיק והתקשרנו לנאיל שיבוא להקפיץ אותנו לרכב שנשאר בנמרוד.
בזמן שחיכינו לנאיל, הגיעה קבוצה של 4 צעירים כבני 14. הם עברו מקבוצה לקבוצה ושאלו אם יש למישהו מים עבורם. מסתבר שהם יצאו כבר ב7 בבוקר והם מתכננים ללכת עוד 2 מקטעים אבל לא נשארו להם מים והם גם לא ממש יודעים איפה המסלול עובר וכמה קילומטרים נשארו להם. ניסינו להסביר להם מה עוד צפוי להם, אבל הם לא ממש התעניינו, הם כבר יגיעו לאן שצריך "בעזרת השם".
נאיל הגיע אחרי כ10 דקות וכעבור עוד 20 דקות כבר היינו ברכב בדרך חזרה למלון. ביום הזה החלטנו לבדוק את יקב פלטר, היינו שם לפני מספר שנים וזכרנו חוויה טובה ושמחה במיוחד. בצעד קליל הגענו ליקב רק כדי לגלות שהמקום נראה כמו אחרי סופה. מסתבר שעד לפני רבע שעה הם היו מוצפים במבקרים וכרגע אין להם כוח ומשאבים לארח לטעימות. הציעו לנו לחכות כחצי שעה, אבל העדפנו לקנות בקבוק יין וקצת גבינה ולחם ולחגוג במרפסת הפרטית שלנו. הבחירה שלנו היתה נהדרת, היה טעים ומפנק.
אין ספק שנוף מהמם כמו זה שליווה אותנו לאורך היום, מומלץ לחגוג עם יין נהדר מיקב פלטר
ארוחת ערב, ביום זה, אכלנו בהמבורגריה של יקב בהט, היה משביע אך לא לטעמנו.
יום ג 16.3.21
ב8 וחצי אחרי ארוחת בוקר קלה, יצאנו לכיוון אנדרטת פלס"ר 7. המקום היה נטוש לגמרי כשהגענו. מי שישן שם בלילה כבר יצא מזמן ואלו שהתחילו צפונה יותר, עדיין לא הגיעו. השארנו את הרכב והתחלנו לצעוד לכיוון הר חרמונית.
חמש דקות לתוך ההליכה, התחיל לי כאב מאוד לא נעים בקרסוליים. נעלי הטרקים שלי, שכבו יותר מדי זמן במגירה (שנה וחצי) ועכשיו הביעו את מחאתן. "הנה לקחתי אתכן לטיול ארוך ויפה", ניסיתי להסביר ולרצות אותן. אבל התירוצים נפלו על אוזניים כלומר נעליים ערלות או יותר נכון נקמניות. הכאבים המשיכו לאורך כל המסלול והיה ברור שלא ניתן יהיה להמשיך לטייל איתן בימים הבאים.
שרידי טנקים על צלע החרמונית
טיפסנו במתינות על החרמונית, והקפנו אותה עד שהגענו אל עמק הבכא. בתור שיריונרים מחטיבה 7 בעברנו, עמק הבכא, הוא אחד המקומות האהובים עלינו ברמת הגולן. בכל טיול באזור, אנחנו מקפידים להגיע ולהזכר בקרב הבלימה שנערך פה.
הידעת?
במלחמת יום הכיפורים נערך בעמק הבכא קרב בלימה הירואי כאשר במשך 4 ימים נלחמו 150 טנקים של חטיבה 7 וחטיבה 188 והדפו כ-450 טנקים סוריים
עמק הבכא
אחרי שמיצינו (להפעם) וגם בגלל הרוח החזקה שנשבה והקפיאה אותנו. המשכנו דרך חוות השבשבות הלבנות ועד נקודת סוף המקטע בשער הרוחות או באב אל הווא, אם רוצים להשמע יותר אותנטיים. עצרנו בשער הרוחות לשתייה וחטיף אנרגיה ולראשונה ליום זה (אך לא האחרונה) נפגשנו עם עוד שביליסטית שעושה את השביל
ניצלנו את ההפסקה כדי להסתכל מה מצפה לנו בהמשך הדרך וראינו שמייד אחרי אגם בנטל, נעבור סמוך לקיבוץ מרום גולן. החלטנו שזו תהיה הזדמנות ממש טובה לקפה ומאפה מתוצרת מקומית. החזרנו את הסנדביץ מהבוקר לתיק והתחלנו את מקטע מספר 5.
בתחילת המקטע הולכים למרגלות מאגר בנטל, הליכה קצרה ומאוד יפה, ליד המאגר אפשר לעצור לפיקניק על הדשא, ואכן ראינו כמה חברה צעירים שעצרו שם להפסקת קפה, היה להם המון ציוד ולא ברור לי איך הם מצליחים ללכת עם תיקים כל כך גדולים.
לאורך מאגר בנטל
בסיום החלק של המאגר, השביל מוביל בעליה מתונה להר בנטל. אבל אנחנו ירדנו מהשביל והלכנו כ10 דקות לקפה אפרתה במרום גולן. ישבנו לנו בכייף ואכלנו בייגל טוסט משובח וקפה. את מאפה הדייניש מייפל ואגוזים, לקחנו להמשך הדרך. כשסיימנו את הקפה, חזרנו לשביל. ליד שער הקיבוץ ראינו שאפשר לעלות ישירות על ההר ואין צורך לחזור עד המאגר. עליה טיפה תלולה והשביל לא ממש מסודר, אבל תוך 3 דקות התחברנו לשביל על צלע ההר.
בתוואי הישן מטפסים ממש עד ראש ההר, והתוואי עדיין מסומן (למי שמעדיף) אנחנו בחרנו ללכת עם התוואי החדש על הצלע של ההר. הנוף לכיוון החרמון היה עוצר נשימה. ההליכה על הר בנטל מסתיימת בירידה אל מצפה נדיה כהן (שהיא סיומו של שביל אלי כהן).
תוך כדי הליכה בנופים המרשימים, שמתי לב לשינוי בחשיבה שלנו ובאופי הטיול. ביומיים הראשונים, הגדרנו את עצמנו כ"מטיילים על שביל הגולן" במקטעים שבא לנו ומתי שנוח לנו . ביום הזה (השלישי) נהיה ברור שאנחנו רוצים ללכת את כל השביל, והשאלה היא רק כיצד נחלק את הימים והמקטעים. תוך שלושה ימים, נשאבנו לחווית השביל והפכנו ל"שביליסטים".
ממצפה נדיה כהן עלינו אל שביל האמצע של הר אביטל והלכנו לאורך הצלע המזרחית שלו, מעל עין זיוון ומעבר לה. השקפנו על הקיבוץ שבו מסתיים המקטע, אבל השביל ממשיך על צלע ההר עוד כברת דרך עד שמגיעים לירידה שמובילה לשערי הקיבוץ ולחניון הצמוד אליו. בשביל הזה פגשנו שוב, גם את החברה מהפיקניק במאגר בנטל וגם את השביליסטית העצמאית, אבל די מהר עקפנו אותם והמשכנו קדימה עד עין זיוון.
סך הכל לקח לנו כ6 וחצי שעות כולל הפסקות, אבל הרגליים שלי היו גמורות ומיהרתי לחדר להוריד את הנעליים ולעבור לנעלי ספורט. השעה היתה 3 וחצי והבעיה המרכזית היתה שהאוטו נשאר בתחילת המסלול. ניסינו לבדוק אופציה של תחבורה ציבורית והגענו למסקנה שזה ייקח כשעתיים של נסיעה כולל לפחות החלפה אחת בדרך. עייפים ורעבים התקשרנו, שוב, לנאיל, שהגיע במהירות והקפיץ אותנו לרכב.
בסביבות 5 אחרי מקלחת טובה, החלטנו ליסוע למסעדת הבוקרים שבעין זיוון. בשיחה מוקדמת איתם, הם אמרו לנו שנגיע וניקח טייקאווי כי למרות שהסגר נגמר,הם עדיין לא פתחו. אבל כשהגענו למקום הם הציעו לנו לשבת והסבירו לנו שהם עובדים במתכונת מאוד מצומצמת ומאפשרים למעט אנשים לשבת. שמחנו מאוד לשבת במקום, האוכל היה מעולה וכל החוויה היתה סיום הולם ליום נהדר.
יום ד 17.3.21
ליום הרביעי של הטיול, הצטרפו אלינו זוג חברים, יוסי כספי (מחברת דרכי הברזל המתמחה בטיולי אתגר) וזוגתו ליפז. בגלל שלא היינו לבד, וגם כי לא הייתי בטוחה איך אצליח ללכת עם נעלי הספורט שלי (ספויילר – בקלות ובהנאה) החלטנו לעשות רק מקטע אחד, אבל מאחר והמקטע השישי מסתיים בתל חזקה, החלטנו להאריך אותו לישוב אלוני הבשן, שם יותר נוח להשאיר את הרכב.
בשעה 9 יוסי וליפז הגיעו והתחלקנו ל2 קבוצות. יוסי ודן התארגנו על הקפצת רכב לאלוני הבשן ובזמן הזה, ליפז ואני כבשנו את קונדטוריית מטרלו (Mattarello)שבעין זיוון וקנינו לכולם קפה ומאפים משובחים.
בסביבות 10, אחרי פיקניק טעים במיוחד בחניון עין זיוון, התחלנו לצעוד. הלכנו בנחת תוך כדי שיחה. טיפסנו בעליה מתונה על הר בני רסן, הידוע בשמו תל ע'סנייה. על התל יש את חוות טורבינות הרוח הראשונה בארץ שהוקמה שם בשנת 1992 ולמרות שכבר ראינו לא מעט מהן, כל פעם מחדש הן מאוד מרשימות.
מהר רסן ירדנו ועלינו להר קורטם ואחריו לתל חזקה (הר חוזק) שהוא סוף המקטע. וכך יצא שביום זה עברנו בשלושה תלים מתוך 20 התלים המרכיבים את קו התלים הישראלי.
הידעת?
קו התלים הוא כינוי לרצף של 20 הרי געש כבויים ברמת הגולן, מהר רם בצפון ועד תל סאקי בדרום. לקו התלים חשיבות אסטרטגית צבאית, כי הוא מהווה מחסום טבעי המקשה על מעבר כוחות צבא לתוך ישראל. במקביל לקו התלים הישראלי, משתרע רצף דומה המכונה קו התלים הסורי
בתל חזקה נגמר המקטע ובהמשך הכביש יש גם בסיס צבאי, אנחנו החלטנו מראש שיהיה יותר נוח להמשיך עד אלוני הבשן ולכן עשינו כמה דקות הפסקה ליד שלט החלפת המקטעים וירדנו מההר עד אלוני הבשן. ההליכה היתה קלה ונינוחה לאורך כל היום. פגשנו רק פעם אחת להרף עין,קבוצת שבילסיטים שהלכה בכיוון ההפוך לשלנו.
סיום המסלול, ממש ליד אלוני הבשן
את סוף הבילוי המשותף חגגנו בארוחה משותפת במסעדת הבוקרים. גם היום היה טעים ונהדר.
יום ה 18.3.21
את היום האחרון שלנו (בסיבוב הזה) בשביל הגולן, בחרנו לפתוח שוב במטרלו. כמה דקות לפני 9 התייצבנו מול הדלת, כך שהיינו הראשונים להכנס. לקחנו 2 כריכים מעולים, 2 קינוחים (מדהימים) ו2 כוסות קפה ויצאנו לדרך. את ארוחת הבוקר של המלון, לקחנו ארוזה, כמו שהם מגישים ושמנו ברכב.
ב9 וחצי כבר החנינו את האוטו ליד תל חושניה, ממש ליד צומת קשת. אכלנו את ארוחת הבוקר באוטו, כי בחוץ היה קפוא. לקראת השעה 10, לבשנו את מיטב בגדי החורף שלנו וצעדנו לתחנת האוטובוס שבצומת חושניה. ב10 בדיוק הגיע האוטובוס שלקח אותנו אל תוך אלוני הבשן. בדיוק למקום בו אתמול סיימנו את הטיול.
בעשר ורבע כבר יצאנו מאלוני הבשן לכיוון השביל. מזג האוויר היה חורפי למדי, ענני גשם ריחפו מעלינו והסתירו את השמש הטמפרטורות נעו סביב 10 מעלות אבל יחד עם הרוח הקרה זה הרגיש כמו פחות. שלפנו כפפות וכובעים והתחלנו לצעוד במרץ. לא רחוק מהקיבוץ פגשנו 4 מטיילים, אבל הם היו ללא ציוד על הגב ונראה היה שמזג האוויר שולח אותם חזרה לרכב.
הדרך לחושניה מישורית לגמרי, אין אפילו שמץ של עליה. מה שכן היו זה שלוליות ענק שהיינו צריכים לדלג מעליהן או מצדדיהן כדי לא להרטיב את הנעליים או להתמלא בבוץ. מאחורינו על הר בני צפת התנוססה טורבינת רוח גדולה ובודדה.
הידעת?
בשנת 1985 הוקמה על הר בני צפת, טורבינת הרוח הראשונה של רמת הגולן. הטורבינה שימשה כדי לבחון את כדאיות הטורבינות באזור הזה. המסקנה הייתה שכדאי אבל במיקומים עם יותר רוח. בחורף של 1993 היא נפלה, אך הוקמה מיד מחדש.
בערך באמצע הדרך הגענו ל"אנדרטת אור וירושלים" לזכר יוסף שריג, שנהרג בדיוק שם במלחמת יום כיפור בעת שניסו להדוף את הסורים. הקשבנו לסיפור המרגש של יוסף שהיה מפקד פלוגת שריון מבית השיטה. הסיפור הזה שמאפיין כל כך את כל רמת הגולן נגע לליבנו מאוד. והפינה היא פינת חמד מבודדת ונעימה.
המשכנו ללכת, ממש לקראת סוף המקטע, הגענו לשמורת אירוס הגולן. הלכנו לאט לאט בתוך השמורה, בתקווה שנמצא אירוס שאחר לפרוח ולנבול למרות שהעונה הסתיימה. קצת התאכזבנו כשלא מצאנו כלום. אבל התנחמנו בזה שביום הראשון, ראינו כמה וכמה אירוסי הגולן, בירידה מהחרמון. כנראה בגלל שיותר קר שם, הספקנו לראות אותם.
ב12 וחצי הגענו אל הרכב. הוצאנו את העוגות של מטרלו ועלינו לתוך תל חושניה לפיקניק מפנק. התל עצמו היה מאוד יפה והעוגות היו פשוט מעולות, ליקקנו את האצבעות.
שמורת תל חושניה
לפני החזרה הביתה, נסענו ליקב שאטו גולן בישוב אליעד. קיבלנו הרבה המלצות על היקב והרגשנו שזה יהיה סיום הולם לשבוע. למרבה האכזבה, היקב עדיין לא פתח את סיורי הטעימות שלו (בגלל הקורונה) קנינו יין הביתה והמשכנו בנסיעה.
למרות שהשעה היתה שעת צהריים, היינו די עייפים כך שעצרנו בגן הלאומי כורסי לסיבוב קצר. הופתענו מהבדלי הטמפרטורות. למעלה ברמה היה קר מאוד, אבל ליד הכינרת נשבה רוח חמה למדי. תוך שנייה נשארנו עם טישרט. אחרי סיבוב קצרצר בשמורה ועוד כוס קפה קטנה נסענו הביתה
תם לו שבוע בשביל הגולן, היה טיול מופלא. הבדידות על השביל, הפריחה הרבה, השדות הירוקים עד אינסוף, החרמון מאחורינו והכנרת לפנינו כל אלו כל אלו מילאו אותנו בשקט ורוגע. אם היינו יכולים היינו נשארים וממשיכים.
מידע מועיל
נאיל מבוקעתא, טלפון 0507627068 – עושה הקפצות בתשלום, באזורים הצפוניים של השביל. יש לו גם צימר וקמפינג בקרבת הר אודם. מומלץ לתאם איתו מראש!
:מסעדות
מסעדת הבוקרים, קיבוץ מרום גולן
אפרתה בית קפה וקונדטוריה, קיבוץ מרום גולן
פיצה וינו (יקב בהט) , קיבוץ עין זיוון
המבורגר עין זיוון (יקב בהט) , קיבוץ עין זיוון
מטרלו – Mattarello, קיבוץ עין זיוון
יקב פלטר, קיבוץ עין זיוון
יקב שאטו גולן, אליעד
לחמק'ה, מתחם יוסף, 99, קרית שמונה
מקטעים שטיילנו:
מקטע 1: קופות החרמון – נמרוד
מקטע 2: נמרוד – תל קצעא
מקטע 3: תל קצעא – אנדרטת פלס"ר 7
מקטע 4: אנרדטת פלס"ר 7 – באב אל הווא (שער הרוחות)
מקטע 5: באב אל הווא – עין זיוון
מקטע 6: עין זיוון – תל חזקה
מקטע 7: תל חזקה – תל חושנייה
הפוסט סגור לתגובות