רומניה - טיול בפארק אפוסן
5 ימי טיול בנוף הפראי של פארק אפוסן, עמקים, מערות ושבילים שרגל אדם (כמעט) לא נגעה בהם.
כמעט שנה עברה מהביקור הראשון שלנו ברומניה כשצצה לנו הזדמנות לביקור נוסף. זה התחיל משיחה מקרית עם יוסי כספי (חבר טוב שלנו ומבעלי חברת "דרכי הברזל") שסיפר לנו שהוא בדרך לטיול הכנה באזור אפוסן שברומניה עם השותף שלו, יאיר ברק ושני חברים נוספים.
מתוך קנאה טהורה החלטנו לבדוק את מחירי הטיסות, הממצאים היו מדהימים ולא ניתן היה להתעלם מהם: פחות מ200 יורו לזוג לטיסה הלוך ושוב לקלוז' נאפוקה – ברגע של ספונטניות מפתיעה -קנינו כרטיסים.
יצרנו קשר עם יוסי שכבר היה עמוק בתוך מסלולים אתגריים וסוכם שנצטרף אליהם ליום אחד. כך יצא שהיום האחרון שלהם בטיול, היה היום הראשון שלנו.
היום הראשון 10.6.2017
הגענו בטיסת בוקר לקלוז' נאפוקה, שדה התעופה שם קטנטן ולכן תוך חצי שעה כבר היינו ברכב. תחנה ראשונה הייתה בחנות דה קטלון הענקית הנמצאת בקניון ביציאה מהעיר. אחרי שראינו את ההיצע, אכלנו ארוחת צהריים קלה בקניון ונסענו לכיוון הכפר Petreştii de Jos בו קבענו להפגש עם יוסי ויאיר.
הגענו בסביבות השעה 14:00 לכפר והתמקמנו במלון החמוד והמומלץ Pension Laura Turzii, מאחר והיה עדיין מוקדם וידענו שחברינו יגיעו רק לפנות ערב, החלטנו לטייל קצת ברגל בערוץ הנחל הסמוך לכפר Cheile Turzii
הערוץ מאוד יפה וקל לטיול, קצר ומישורי. החיסרון היחידי – היה עמוס מאוד, שיירות של אנשים ובעיקר ילדים מבתי ספר מילאו את האתר וזה בהחלט פגע בחוויה. הלכנו ברגל את הערוץ וחזרה ואז חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב חביבה.
בסביבות 20:00 יוסי התקשר וסיפר שהם קצת נתקעו בדרך אך יגיעו בתשע והם מתים מרעב. תפסנו את בעלת הפנסיון כשהיא כבר בדרכה הביתה והסברנו לה את המצב בשפה הבינלאומית של הברות חסרות משמעות ונפנופי ידיים, יאמר לזכותה שהיא מיד הבינה הכל, לבשה חזרה את סינור הבישולים והתחילה לעבוד. וכך כשהם הגיעו בתשע חיכינו להם בפתח חדר האוכל ועל השולחן חיכתה להם ארוחת ערב מכובדת למדי.
כפי שניתן היה לצפות, הם התנפלו על השולחן בקריאות שמחה והתעלמו מאיתנו לחלוטין לפחות עד אחרי המנה הראשונה. אחרי שהיו שבעים ורגועים, ישבנו ביחד ושמענו חוויות מימי הטיול שלהם וקיבלנו המלצות לגבי המשך הטיול שלנו.
היום השני 11.6.2017
אחרי ארוחת בוקר טובה, עלינו על הרכבים ונסענו לצד השני של קניון טורזה, בו טיילנו אתמול לבדנו. בתשע פגשנו בכניסה לערוץ את בוגדן וכריסטינה איתם טיילנו בשנה שעברה. אחרי כמה דקות של התרגשות וחיבוקים, הלכנו לאורך הערוץ (שבו טיילנו ביום הקודם) עד העליה למסלול הויה פראטה.
כנראה בגלל השעה מוקדמת, המסלול היה ריק ממטיילים ותוך רבע שעה הגענו לנקודת העלייה למסלול שלנו. בשלב הזה כריסטינה לקחה את ההובלה, הזכרתי לה שיש לי קצת פחד גבהים, ולכן היא הצמידה אותי אליה. גם אחד מהחברים של יוסי ויאיר התגלה כסובל מפחד גבהים והוא נצמד לבוגדן במאסף. מודה שקצת שמחתי שאני לא הפחדנית היחידה בחבורה.
המסלול התגלה כגבוה ויפהפה, חלקים ממנו היו מאוד מאתגרים מבחינה טכנית עם שיפועים קשים וזוויות מלחיצות. האמת היא שהתמודדתי ממש בגבורה עם כל האתגרים והייתי מאוד גאה בעצמי.
אחרי כשלוש שעות, הגענו לנקודת סוף המסלול והורדנו את רתמות הביטחון. עמדתי לי בשאננות מאושרת עד שכריסטינה הצביעה לכיוון הפסגה ואמרה: " משם הדרך חזרה לחניון", הסתכלתי לכיוון שהיא הראתה וכל מה שראיתי היה שביל עיזים ליד המצוק.
בשלב הזה החוורתי, התחלתי להזיע והרגליים שלי היו כבדות כמו בטון. זה הרגיש כאילו האומץ עזב אותי עם רתמת הבטחון, אבל לא היתה ברירה ואחרי כמה דקות של הכחשה, יצאנו לדרך.
התחלנו לטפס באיטיות ואז הסתבר לי שאחד מהקבוצה סומן על ידי כריסטינה כפזיז וחסר אחריות, כי תוך דקה היא התחילה להגיד בקול רם: "תשארו על השביל, זה מאוד מסוכן" או "לא כל כך מהר, המצוק מאוד חלקלק" וסדרה נוספת של משפטים מלחיצים.
שעתיים של ויה פראטה מאתגרת עברו עלי בהנאה ובקלות. 10 דקות של עליה לפסגה עברו עלי בהתקף חרדה. הודיתי לאל כשהגענו לשביל הפסגה וספרתי כמה שערות לבנות חדשות נוספו לי.
הדרך מהפסגה חזרה לאוטו עברה בקלילות ונעימות. הגענו לרכבים כעבור חצי שעה ונסענו לארוחת צהריים משותפת בעיר טורדה (Turda) הסמוכה למקום.
במהלך הארוחה התייעצנו גם עם בוגדן וכריסטינה מה לעשות בימים הקרובים (לא הספקנו לתכנן מראש, כי יצאנו בהתראה של יומיים). החלטנו שעוד היום ניסע לפארק אפוסן לפנסיון של אנט ולמחרת ניפגש עם עדינה, חברה של בוגדן וכריסטינה שתיקח אותנו ליומיים של טיול בפארק. בסיום הארוחה נפרדנו לשלום מכולם ויצאנו לדרך.
הנסיעה לאזור הפארק, לקחה כשלוש שעות. רוב הנסיעה בדרכים פתלתלות ונידחות. חלפנו על פני כפרים שממוקמים לאורך הכביש הראשי ובשעות אחר הצהריים אפשר לראות את הזקנים על הספסלים, את הנשים מתגודדות בקבוצות בצידי הדרך והרבה מאוד ילדים קטנים שמשחקים.
בסביבות 7 בערב הגענו לפנסיון של אנט Anett Boga. בעלת הבית קיבלה את פנינו בשמחה רבה, לפחות ככה אנחנו חושבים כי היא דיברה רק רומנית. בכלל שמנו לב שבחלק הזה של רומניה, בניגוד לאזור הבוצ'ץ, המתוייר יותר, התושבים כמעט שלא מדברים אנגלית.
אחרי שהתמקמנו בחדר, ירדנו חזרה לחדר האוכל והיא לקחה אותנו לתוך המטבח, פתחה סירים ומקררים ושאלה מה אנחנו רוצים לאכול. בשילוב של הצבעה ושל הדגמות בפנטומימה, הזמנו מרק ועוף עם סלט וצ'יפס.
חזרנו לשולחן לחכות, תוך כדי תפילה חרישית שהמשמעות של "קוקוריקו" ברומנית זהה למשמעות בעברית. אחרי כחצי שעה, האוכל הגיע. היה בסיסי אך טעים ומשביע. בסיום הארוחה חזרנו לחדר, מותשים מהיום הארוך והלכנו לישון.
הפנסיון של אנט הוא מקום מאוד נעים ואותנטי, יש גם מרפסת ענקית וגינה גדולה ומטופחת. החדרים מרווחים עם מקלחות חמות ומרפסת קטנה. קליטה סלולרית כמעט ולא קיימת בפארק, אבל לפחות היה אינטרנט (שלא תמיד עובד, כי בכל זאת, רומניה). האירוח היה נעים ומחמם לב, וסך הכל יצאנו מאוד מרוצים.
הרבה אווירה בפנסיון של אנט Anett Boga
היום השלישי 12.6.2017
בשמונה בבוקר אכלנו ארוחת בוקר שכללה חביתה, סלט, גבינה, לחם וריבה. בתשע עדינה (המדריכה החדשה שלנו) הגיעה לחניה של הפנסיון ויצאנו לדרך. התחלנו בנסיעה קצרה בתוך הפארק, כבישים צרים, המון עצים וצמחיה עד שהגענו לתחילת המסלול ב – Cornelu's Mol
עדינה (כמו בוגדן וכריסטינה) היא גם מערנית (מגלה וחוקרת מערות) וגם חלק מצוות החילוץ וההצלה הרומני. האזור המרכזי שבו הם פועלים הוא פארק האפוסן, ולכן היא מכירה את הפארק מצוין. ליד תחילת המסלול פגשנו שניים מחברי צוות החילוץ שבדיוק הגיעו כדי להתמקם בתחנת ההצלה של הפארק, מסתבר שביום הזה נפתחה עונת הטיולים.
אחרי המפגש המרגש שלהם, יצאנו לדרך. קודם כל הלכנו לעמק "העולם האבוד", Poiana Ponor – אין מילים. גן עדן של ממש, ירוק בלי סוף, כבשים מפזזות באחו… חלום שהתגשם. שוטטנו קצת בעמק ושמענו מעדינה הסברים על המקום, הופתענו לשמוע שבחורף כל העמק הפסטורלי הזה הוא אגם ענקי ובכלל שזה עמק מועד לשטפונות.
העולם האבוד – Poiana Ponor
אחר כך הלכנו לראות את אחת מהנביעות הרבות בעמק Izbucul Ponor, ערוץ נחל שבו ממש רואים את המים יוצאים מהאדמה. בדרך שמנו לב שעדינה אוספת פריחה מעצי האשוח והיא הסבירה שבאזורים הכפריים, נהוג לאסוף את הפריחה הראשונה של האשוח, אשר משמשת לרקיחת תרופות ביתיות לשיעול. הפריחה הזו מופיעה רק לשלושה שבועות באביב, אז אוספים ומכינים את השיקויים לכל השנה.
בעמק האבוד יש מספר ערוצי נחל ונביעות מים
כשמיצינו את המקום הקסום הזה, עדינה לקחה אותנו דרך היערות, להפסקת תה אצל בעל פנסיון שמיודד איתה ועם כל צוות המערנים והמחלצים. ישבנו אצלו בחצר ב Cabana Cetăţile Ponorului ושתינו תה צמחים טוב ולא חמקנו גם מהפלניקה הביתית שלו.
הידעת?
פלניקה הוא משקה אלכוהולי חזק מאוד המבוסס על פירות. במאבק בין הונגריה לרומניה על מקורו של המשקה הגיעו לבסוף לפשרה מדהימה: ההונגרים יקראו למשקה Pálinka ואילו הרומנים יקראו לו Palinca
כשהראש הפסיק להסתובב לנו מהפלינקה המשובחת, המשכנו בטיול אל "מערת המבצר" Cetăţile Ponorului, הלכנו בשביל מסודר שמתחיל בירידה הדרגתית בתוך היער אבל בשלב מסויים הירידה תלולה מאוד וצריך להעזר בשרשראות ברזל לאורך הקיר. בגלל שטיילנו באביב, הדרך היתה חלקלקה ובוצית כך שעד שהגענו למטה כבר היינו די מטונפים ואז עברנו למגפיים, קסדות ופנסי ראש. בתוך המערה זורם נחל, גובה המים משתנה, אך בנקודה העמוקה הגיע כמעט עד לברכיים (לא כולל החלקות – והיו).
בחלק הראשון של המערה ניתן לטייל גם באופן עצמאי, אך רצוי להביא בחשבון שחשוך מאוד וחלקלק למדי. המערה עצמה ארוכה ובשלב מסוים גובה המים מאפשר רק שחיה (המים קפואים, אז זה דורש ציוד וליווי מקצועי). אנחנו יצאנו בנקודת יציאה אחרי כ30 מטר. ואז המשכנו דרך היער אל מעל המערה ועד לשביל המוביל לחנייה שלנו.
ליד המכוניות היו דוכני אוכל, בהמלצתה של עדינה קנינו לנו קרפ מקומי משובח וקבענו איתה נקודת מפגש ליום הבא. חזרנו למלון למקלחת חמה וארוחת ערב.
הסיכום של היום, 6 שעות של טיול ברמת קושי סבירה, מגוון מאוד ויפה להפליא, יחד עם עדינה שהיתה פשוט נהדרת.
היום הרביעי 13.6.2017
ב8 בבוקר התייצבנו לארוחת בוקר, להפתעתנו במקום חביתה קיבלנו נקניקיות. זה היה קצת מאתגר על הבוקר אבל יחד עם התוספות האחרות שקיבלנו, יצאנו שבעים. בסיום הארוחה ארזנו את התיקים, שילמנו ויצאנו לדרך. כדאי לדעת שבאזור הזה של רומניה, האוכל עולה יותר מהלינה.
הגענו לנקודת המפגש עם עדינה והופתענו לגלות שם, גם את צוות החילוץ. מסתבר שכשהם אמרו אתמול כמה שהם מקנאים בנו, הם התכוונו לזה באמת וכשעדינה הציעה להם להצטרף אלינו, הם קפצו על הרעיון. כך יצא שביום הטיול זה, היינו שני תיירים ושלושה מדריכים. אולי בגלל זה, תפרנו את הפארק למעלה, למטה ולכל הכיוונים והגענו לנקודות החמד האהובות עליהם בפארק.
התחלנו במערה קטנה וקסומה Cave Rădeasa ואחר כך המשכנו וביקרנו בעוד כ5 מערות נוספות, חלקן מסומנות על המפה וחלקן מוכרות רק למערנים ומדריכי טיולים.
תוואי השטח היה מאוד מאתגר וכלל הרבה עליות וירידות
הידעת?
פארק אפוסן ידוע גם כ"גן העדן של המערנים", בפארק מעל 200 מערות בגדלים ואורכים שונים. רוב המערות נשמרו כמו שמצאו אותן ונדרש ידע וציוד מקצועי כדי להתמודד עם תנאי השטח הקשים והמשתנים שלהן
דרגת הקושי של היום הזה, היתה בינונית פלוס אבל האווירה הייתה מדהימה, כל הדרך, שמענו סיפורים על מבצעי חילוץ שהיו להם, בתנאי שטח בלתי אפשריים ובמזג אוויר קשה. בנוסף לסיפורי הגבורה שמענו המון המון בדיחות ועשינו כמה הפסקות שוקו חם! מסתבר שאצל הרומנים "פק"ל קפה" זה בעצם פק"ל של שוקו וממתקים.
בסביבות 4 הגענו חזרה למכוניות, עדינה התקשרה לחבר נוסף שלהם בכפר ורטופ (Vârtop), בחלק אחר של הפארק ותיאמה לנו חדר במלון שלו Cabana Art. בצער רב נפרדנו מעדינה והחבורה ויצאנו לדרך.
הכפר ורטופ הוא כפר נופש הפעיל בעונת הסקי (יש אתר סקי קטן) ובעונת הקיץ. אנחנו היינו חודש לפני תחילת חופשת הקיץ ולכן הכפר היה די נטוש. בעל הפנסיון כמו רוב המקומיים, דיבר רק רומנית, אבל הצלחנו להבין את המילים: "עדינה" , "כריסטינה" ו"פאלינקה" ואת האחרונה כמובן שגם שתינו. המלון עצמו היה די מיושן אבל קבלת פנים לבבית, אוכל טוב ומקלחת חמה היו כל מה שהיינו צריכים כדי להיות מרוצים.
היום החמישי 14.6.2017
היום החמישי היה היום האחרון של הטיול והתכניות שלנו כללו סיבוב בכפרי האזור, וחזרה לקלוז' לקראת הערב.
לפי השרטוטים שבעל המלון הכין לנו על מפית אוכל מקומטת, הצלחנו להבין שבכפר סמוך יש מסלול קצר המוביל למפל. נסענו לכפר Pătrăhăițești, בדרך שרובה המכריע לא סלול ונראה כאילו שהיא מובילה לשדות חקלאיים ולא למקום יישוב. אחרי כעשרים דקות, הגענו לכפר. מסתבר שלא היינו רחוקים מהמציאות כשחשבנו שנגיע לשטח חקלאי. הכפר מאוד אותנטי.
כמעט כל בית יושב לבדו על חלקת אדמה ענקית עם גידולים שונים וחוץ מכביש צר אחד שמגיע למרכז הכפר, יש רק שבילים צרים בין החלקות כדי לעבור ממקום למקום. הדרך למפל יוצאת מלב הכפר, שם השארנו את הרכב והתפללנו שלא יגיעו עוד מכוניות כי החניה היתה צפופה וקטנה.
הלכנו למפל Cascada Pătrăhăițești כעשרים דקות לכל כיוון, בדרך עברנו בין בתי הכפר והשדות עד שיצאנו משטח הכפר. ואז בחורשה קטנה עד המפל עצמו. המפל היה חמוד מאוד, אבל אני יותר התלהבתי מהכפר והנוף הסביבתי.
כשחזרנו לחניה, נכנסנו לבית שהתרשמנו שמשמש גם כקיוסק וביקשנו שתייה קרה. למרות שאני לא אוהבת קוקה קולה, זה מה שביקשתי כי זו היתה הדרך היחידה שהצלחתי להעביר את המסר שאני רוצה שתיה קרה ולא תה. בעלת המקום, אשה לא צעירה, טלטלה את הראש לשלילה כדי להבהיר שאין קוקה קולה ובמקום זה, הגישה לנו מיץ שהיא מכינה מהמקרר הביתי שלה וגם לא רצתה שנשלם לה. השארנו בכל זאת כמה מטבעות ונפרדנו בהכרת תודה רבה.
בדרך חזרה לכביש הראשי, ראינו שיש בכפר מוזיאון חקלאי אבל המקום נראה נטוש אז המשכנו בדרכנו (בהמשך, בטיול נוסף לרומניה, הגענו שוב לכפר ונכנסנו לביקור במוזיאון הזה, Muzeu Etnografic Pătrăhăiţeşti)
משם המשכנו ליעד הבא שלנו, בתי האבן Stone House ומערת הקרח. מגיעים לשם בנסיעה על כביש 750 שהוא כביש מעגלי וגם הוא נחשב חלק מפארק אפוסן. הנסיעה לאורך הכביש המעגלי נמשכת כשעה וחצי, ללא עצירות. הנוף מהמם ויש נקודות עניין בדרך ובחלקן גם עצרנו. היעד הראשון שלנו היה הכפר המרוחק ביותר, חשבנו שיש שם שמורה כלשהי, אבל אם יש, אנחנו לא מצאנו. גם הכפר הזה מתאפיין בבתים ישנים, מעט אוכלוסיה והרבה חקלאות מקומית. קנינו גלידה בצרכניה הקטנטנה שבכניסה לכפר והמשכנו למערת הקרח.
בתי הכפר
מערת הקרח, Scărişoara Glacier Cave, היא אתר תיירות מפורסם ונחשבת "פלא של הטבע" ולכן, בשונה מכל שאר הדרך ובכלל באפוסן, היו שם לא מעט אנשים. הכניסה מתבצעת בקבוצות שמוביל מדריך מטעם האתר. חיכינו 10 דקות לתחילת הסיור ואז נכנסנו. המערה עמוקה ויורדים המון מדרגות כדי להגיע אליה. ספויילר – עולים את אותן המדרגות כשמסיימים.
בסיור ראינו שזו מעין מערת נטיפים מקרח, אורכה כ-720 מטר, אך הסיור עצמו הוא רק באולם גדול אחד. המערה עצמה חביבה מאוד, וקרה מאוד! לא משנה כמה חם בחוץ, למטה רצוי שיהיה לכם מעיל.
אחרי המערה המשכנו עם הכביש, עד שסיימנו את כל הסיבוב, ואז התחלנו את דרכנו הארוכה חזרה לקלוז' נאפוקה, גם הפעם הנסיעה נמשכה כשלוש שעות.
בקלוז' התמקמנו במלון חביב בקרבת שדה התעופה ובערב אכלנו בפיצריה חביבה. Dananca Restaurant –Pizzerie (בביקור הבא שלנו באזור, ישנו במלון מוצלח יותר). בחמש בבוקר, נסענו לשדה התעופה, החזרנו את הרכב וטסנו חזרה הביתה.
בטיסה הביתה וגם בימים שאחרי, סיכמנו שזה היה טיול מדהים. הרגשנו שטיילנו בטבע פראי ובתולי והרומנים שפגשנו היו מסבירי פנים, נחמדים ומצחיקים מאוד.
התחלנו לחלום על הטיול הבא לאזור האפוסן….
אוכל ולינה
מלונות:
Pension Laura Turzii , Petreştii de Jos, רומניה
Anett Boga, 417365, רומניה
Cabana Art, Refugiu Salvamont Vartop, Vârtop 517633, רומניה
Pensiunea Sada, Strada Traian Vuia, קלוז'-נאפוקה, רומניה
:מסעדות
Dananca Restaurant – Pizzerie, 400581, Strada Aurel Vlaicu 124, Cluj-Napoca
* חוץ מהמסעדה בקלוז, אכלנו רק במלונות בהם ישנו. ככה מקובל שם וגם אין הרבה אפשרויות אחרות
אתרים שביקרנו:
Cheile Turzii, Turda DJ103I, רומניה
Poiana Ponor, רומניה
Cetăţile Ponorului, Comuna, רומניה
Cave Rădeasa, רומניה
Pătrăhăițești, רומניה
Cascada Pătrăhăițești, רומניה
Stone House, רומניה
Scărişoara Glacier Cave, DN75 54, Gârda de Sus 517321, רומניה
מידע נוסף:
סוכנות השכרת רכב:
Klass Wagen Cluj-Napoca, Strada Traian Vuia 184, Cluj-Napoca 400397
הפוסט סגור לתגובות