רומניה - אתגרים וחוויות באפוסן
בספטמבר 2017 חזרנו לטיול באזור האפוסן שברומניה. רצינו להכיר יותר לעומק את האזור ואת התושבים שבו ולשלב מסלולי הליכה, מסלולים אתגריים ומפגש עם האוכלוסייה המקומית.
הביקור השלישי שלי ברומניה, היה בתכנון מהרגע שחזרנו בפעם הקודמת ביוני 2017. רומניה כל כך יפה ואזור פארק אפוסן כל כך אותנטי ובתולי, שממש חיפשנו הזדמנות לחזור. וההזדמנות הגיעה, שלושה חודשים מאוחר יותר, בסוף ספטמבר. הפעם הזמנו לטיול חברים טובים שלנו, רוני ואמנון כהן. הצגנו בפניהם את הרעיון שלנו לשלב מסלולים אתגריים עם טיול כפרי ולשמחתנו זה מצא חן בעיניהם והם החליטו להצטרף .
26.9.17 - היום הראשון
26.9.17 - היום הראשון
עוד לפני שיצאנו לדרך, התייעצתי עם יוסי כספי (חברת דרכי הברזל) ועם המדריכים האהובים עלינו, בוגדן וכריסטינה לגבי מסלולים, עד שהגענו לתכנית שנשמעה מעניינת ומאתגרת במידה טובה. וכך ב26.9.17 עלינו ארבעתנו על טיסת בוקר לקלוז' נאפוקה. נחתנו בעשר בבוקר, בשדה התעופה הקטנטן, לקחנו את הרכב השכור שהזמנו מראש ויצאנו לדרך.
עצירה ראשונה עשינו בסניף של סופר לידל Lidl. קנינו מים וקצת פירות ויצאנו לכיוון הפארק. בטיול הזה ביקשנו לחוות, במידת האפשר, את רומניה הכפרית והלא מפותחת ולכן בלילה הראשון קבענו לישון בצימר שהוא בעצם שיחזור של בית רומני מתחילת המאה הקודמת.
כשהגענו, אחרי שלוש שעות נסיעה, גילינו שמדובר במתחם מגודר ובו בית קטן עם שני חדרי שינה, ממש מעבר לשביל נמצא מטבח הכולל פינת ישיבה. השרותים והמקלחת נמצאים במבנה אחר יחד עם מחסן ואסם שבו מוצגים כל מיני פריטים עתיקים. במרכז המתחם יש מדשאה מטופחת עם מקום לקומזיץ. בעלת הצימר סיפרה לנו שזה היה הבית של הסבתא שלה, כולל כל הריהוט. נדהמנו לגלות שהמזרונים עשויים בשיטות הישנות והם למעשה ממולאים בערימת קש (אל דאגה, בפינת החדר יש גם מזרונים רגילים למי שמתקשה לישון על ערימת חציר). גם במטבח נשמרו הרבה פריטים של פעם בנוסף למקרר וכיריים מודרניות.
הבעיה הייתה, שעד הרגע שהגענו לשם, לא הבנו שהכפר הזה הוא כפר קטן, נידח ונטול מסעדות ושאם נרצה לאכול – אנחנו נצטרך לבשל לבד! ולנו היו רק פירות. רוני, שהיא טבעונית ותיקה, אמרה מייד "מעולה! ארוחת ערב נהדרת ובריאה" למזלי הרב, אמנון ודן הסתכלו על הפירות בבוז והודיעו שזה נחשב קינוח בלבד.
יחד עם בעלת הצימר, נחפזנו למכולת המקומית כדי לגלות שהיא קטנטנה ונטולת מבחר. למזלנו מצאנו אורז וגם קצת ירקות בעזרת התרגום של בעלת הצימר, ביקשנו לקחת עגבניות וביצים, בעל המכולת הנהן ושלח את הבן שלו לקטוף עגבניות מהגינה ולאסוף ביצים בלול, את המשלוח הטרי הוא הביא לנו ישירות לצימר.
בסופו של דבר, הצלחנו לאלתר ארוחה מוצלחת מאוד באווירה מיוחדת ומגניבה, בהחלט חוויה. אחרי האוכל חשבנו להדליק אש במדורה שבחצר אבל היה כל כך קר והיינו כל כך עייפים שמהר מאוד הבנו שזה לא עומד לקרות והלכנו לישון.
27.9.17 - היום השני
אחרי שכל הלילה התהפכנו מצד לצד, למדנו שאם מכניסים ערימת קש לתוך שקית בד ונשכבים עליה, מהר מאוד נוצרים בורות מצד אחד וגושי קש מהצד השני, כדי לשטח את זה לערימה נוחה, צריך להתגלגל במיומנות שלא הייתה לנו. כך שבבוקר התעוררתי והרגשתי שאני בעצמי ערימת קש.
מהצימר נסענו ישר לפנסיון של אנט שבפארק אפוסן, שם נפגשנו עם בוגדן וכריסטינה. השארנו שם את המזוודות שלנו ונסענו לכיוון המסלול שבחרנו, קניוניג הרפתקני. קניוניג זה מסלול שיורד בתוך ערוץ (קניון) וכולל בדרך כלל, גלישה עם חבל במפלים, שחיה, לפעמים גם קפיצות וצלילות. כל קניון עם האתגרים שלו.
השעה היתה 9 וחצי בבוקר והטמפרטורה בחוץ נשקה ל10°, מלמטה! ישבתי באוטו עם המעיל והיה לי די קר, הדבר האחרון שרציתי, היה להכנס לתוך מים קרים. נזכרתי שבזמן שבחרתי את המסלול הזה, ישבתי בבית באמצעו של גל חום ישראלי ופינטזתי על סנפלינג בתוך מפל צונן. "איך יוצאים מהשטות הזו?" מלמלתי בדאגה. רוני חיוורת עם שפתיים כחלחלות הסתכלה עלי בחשש רב והסכימה איתי.
בנתיים בחוץ, בוגדן וכריסטינה, מלאי מרץ, החלו לפרוק את הציוד. הורדתי את חלון המכונית "בוגדן", קראתי בקול חלש, בוגדן הסתובב אלי, "לא קצת קר מדי בשביל להיכנס למים?". בוגדן, בפנים רציניות ענה לי: "הכל בסדר, בשביל זה הבאנו חליפות ניאופרם". הבנתי שהבנאדם לא מבין רמזים וצריך לנקוט בגישה ישירה יותר. "בוגדן, בשביל החליפות האלו, צריך להתפשט וקר ורוח וממש נשמע לנו כמו סיוט" אמרתי כשרוני, אמנון ודן מהנהנים מאחורי.
בוגדן וכריסטינה ניהלו התייעצות קצרה ואז פנו אלינו והציעו להחליף את הקניוניג הרטוב במסלול של "ויה פראטה" נחמדה באזור. קפצנו על ההצעה בשמחה רבה. לדעתנו גם הם נראו שמחים על ההחלפה הזו. תוך כמה דקות הם סיימו לארוז חזרה את הציוד, וכולנו נסענו לכיוון הכפר ורטופ. בדרך עוד עצרנו במשרדי החברה כדי לאסוף את ציוד האבטחה למסלול.
בסביבות השעה 12 יצאנו לדרך ל"ויה פראטה וארטופ". מסלולי ויה פראטה הם מסלולים שנמצאים על מצוקי הרים, יש דרגות שונות של מסלולים גם מבחינת הגובה, גם מבחינת האורך ויש גם הבדלים בקושי הטכני. כמובן שלאורך כל המסלול, יש כבלים אליהם מתחברים עם רתמות אבטחה. המסלול בוארטופ התגלה כמסלול קליל וכייפי, עם נוף יפה על האזור, רוב המסלול מקיף את צלע ההר ורק בסיום יש מקטע שדורש קצת יותר כוח ידיים ותמרונים כדי לטפס למעלה אל נקודת הסיום, היה נפלא. הגענו למעלה מלאי אדרנלין ומרוצים מהשינוי המוצלח שעשינו.
בזמן שהתלהבנו מעצמנו ומהמסלול, כריסטינה הכינה לנו שוקו חם. כבר בטיולים הקודמים שלנו, גילינו שהמקבילה הרומנית לפק"ל קפה היא פק"ל שוקו חם. סיימנו בגבורה לשתות את השוקו עתיר הסוכר ולטעום מהממתקים המקומיים. בדרך חזרה לאוטו הלכנו גם לראות מכתש טבעי שיש להם בלב היערות.
כשחזרנו לרכב, כריסטינה הציעה לנו ליסוע יחד לכפר מיוחד באזור. נסענו אחריהם ופתאום, דן ואני שמנו לב שזה אותו הכפר שהיינו בו לפני כמה חודשים.זהו כפר מאוד יפה ואותנטי ויוצא ממנו מסלול חמוד למפל (מעבר לטיול הקודם ). תהינו לאן היא לוקחת אותנו. כריסטינה נסעה ישירות למוזיאון המקומי Muzeu Etnografic Pătrăhăiţeşti, בפעם הקודמת שהיינו שם, התרשמנו שהמקום סגור ולא נכנסנו.
כשהגענו, המתינה לנו גברת רומניה בת כשבעים ליד שולחן ובו ערימה נאה של פאי שהיא הכינה חלק מלוח וחלק עם ריבה, קנקן תה ופאלינקה מעשה ידיה. תוך כדי שטרפנו את הפאי (היה חם וטעים), היא סיפרה לנו על ילדותה באזור אחר כך הראתה לנו את הבית והדגימה לנו כיצד היו מעבירים הודעות מכפר לכפר על ידי נגינה בקרן ארוכה.
כשסיימנו להסתכל על כל פריטי האספנות שלה ולזלול את הפאי שלה. השארנו לה כתשר 50 לאיי (המטבע הרומני). והיא נתנה לנו בקבוק של משקה אלכוהולי עדין שהיא מכינה לבד. אזור האפוסן הוא אזור לא תיירותי, האנשים שגרים שם, ברובם הגדול הם כפריים, אינם דוברי אנגלית ואינם רודפי כסף. הם אוהבים לארח וגאים מאוד בתוצרת העצמית שלהם.
בדרך חזרה לפנסיון של אנט, סיכמנו שהיה יום מושלם. גם אדרנלין ונופים וגם מפגש אנושי מעניין ומפנק. הביקור היה הפתעה לא מתוכננת שכריסטינה ארגנה לנו תוך כדי הויה פראטה והוא היה סיום נהדר ליום הזה.
ארוחת ערב מאוחרת, אכלנו בפנסיון של אנט. כמו בביקור הקודם, האוכל היה פשוט וטעים. מרק חם וביתי, סלט טרי ומנה עיקרית לבחירה.
28.9.17 - היום השלישי
ביום השני של הטיול קבענו לטייל במסלול Bohodei Waterfall Circuit זה המסלול האהוב ביותר על כריסטינה ובוגדן, והוא נחשב ארוך ומאתגר. בסיומו של המסלול ציפתה לנו נסיעה של שלוש שעות לאזור קלוז' שם תוכנן הטיול של היומיים הבאים ולכן יצאנו מוקדם בבוקר לתחילת המסלול, ביום הזה, רק עם כריסטינה.
כבר בדרך שמנו לב שיש הרבה ענפים ועצים שוכבים בשולי הדרך. כריסטינה סיפרה לנו שכמה ימים לפני שהגענו, פקדה את המקום סופה דמויית הוריקן, שהגיעה במפתיע (גם חזאי מזג האויר הופתעו) והכתה באזור בצורה קטסטרופלית ואף היו מספר הרוגים. היא גם אמרה שהם עדיין לא הספיקו לבדוק את המסלולים בתוך הפארק והיום זו הפעם הראשונה שהם יוצאים לשטח.
תוך זמן קצר, התברר שהמסלול שלנו ספג נזקים קשים. הדרך המובילה אל תחילת המסלול הייתה זרועה בענפים שנפלו מהעצים והייתה כמעט מוסתרת לגמרי, אבל את החורבן האמיתי ראינו ברגע שנכנסנו לתוך היער, שרידי השביל שימשו כדי להראות לנו את הכיוון הכללי.
הלכנו כשש שעות בתוך היער והרגשנו כאילו שנפש חיה לא דרכה בו מעולם. (בגלל הנזקים והנסיעה שחיכתה לנו, קיצרנו את המסלול בשליש). כריסטינה הובילה אותנו במקצועיות ובביטחון רב (למרות השינוי בתוואי הדרך). טיפסנו על עצים ענקיים שקרסו ובמקומות אחרים הקפנו, זחלנו ואילתרנו מעברים, היתה חוויה מדהימה ועוצמתית.
בסיום המסלול נסענו לעיירה באייוש (Beiuș), שם גרים כריסטינה ובוגדן. אכלנו ארוחת צהריים מצויינת במסעדת Time out ומייד בסיום הארוחה יצאנו לדרך לפנסיון רמט (Ramet), שם כריסטינה הזמינה לנו את שני הלילות הבאים.
הפנסיון ממוקם באזור טיולים, מרחק של רבע שעה מהעיירה הקרובה ביותר טייוש Teiuş. הדרך המובילה לפנסיון הייתה חשוכה לגמרי וקיווינו מאוד שבעלי הפנסיון זוכרים שאנחנו מגיעים. הגענו בסביבות 20:00 ולשמחתנו אחת מעובדות המקום חיכתה לנו עם המפתחות לחדרים ועם סינר הטבחית עדיין עליה, כך שגם זכינו לאכול ארוחת ערב קלה.
29.9.17 - היום הרביעי
בשמונה בבוקר התייצבנו בחדר האוכל, ארוחת הבוקר היתה נחמדה. רוני ואמנון הגיעו עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים וסיפרו לנו שהם קפאו מקור כל הלילה. מזג האוויר אידאלי בעונת הסתיו, אבל בלילות ובבקרים בהחלט יכול להיות קר. הסתבר לנו שלא היו להם שמיכות עבות בחדר והם גילו את זה אחרי שהעובדת כבר הלכה לישון. הם אומנם ניסו לחפש אותה אבל אלוהים יודע איפה היא התחבאה, הם פשוט לא מצאו אותה. מיד אחרי שהם השיגו שמיכות עבות ללילה הבא, הם הצטרפו אלינו לארוחה וחיכינו יחד לבוגדן וכריסטינה שיגיעו.
בסביבות עשר, שמענו רכב צופר לנו מהחנייה, לקחנו את התיקים ויצאנו לדרך. ביום הזה לא היתה סיבה למהר, ידענו שהמסלול שצפוי לנו הוא קצר יחסית. וגם מתחיל ממש בקרבת המלון. בעשר וחצי כבר התחלנו ללכת לכיוון היעד שלנו "הבית של גבריאל" באתר Satul Cheia שנמצא מעבר לערוץ הנהר Ramet Gorges.
למקום הזה אפשר להגיע בכמה דרכים. אנחנו הלכנו בדרך מעגלית שהתחילה בטיפוס מאתגר וכייפי עד שהגענו למעבר הרים יפה המשקיף על העמק. אחרי שהשקפנו על האזור, ירדנו אל הצד השני של ההר והגענו לעמק הקסום שבו גבריאל ומשפחתו הקימו לעצמם בית.
גבריאל, (שתיאם את ההגעה שלנו עם כריטסטינה ובוגדן) חיכה ליד השער של חלקת האדמה שלו, עשינו סיור קצר בשטח והתיישבנו סביב המדורה לשתות תה חם ולשמוע את סיפור חייו בעמק הזה.
הסתבר לנו שגבריאל, פסיכולוג במקצועו ואשתו, שהייתה מורה. חיו עד לפני מספר שנים בבירת רומניה, בוקרשט. בשלב מסויים הם הרגישו שהחיים בעיר הגדולה מכבידים עליהם ולכן פנו לדרך הרפתקנית חדשה. הם מכרו את הבית שלהם ובכסף הזה קנו את שטח האדמה הקטן שם בעמק. בנוסף הם קנו שיחזור של בית רומני עתיק והעבירו אותו אל חלקת האדמה שלהם ועברו לגור שם עם שלושת ילדיהם.
גודלו של הבית שבו הם גרים הוא בערך כמו חדר ילדים ממוצע בארץ. המיטות נשלפות מכל מיני מקומות. אין להם רכוש בכלל, רק מעט מאוד בגדים וספרים. חלק מכלי המטבח מאוכסנים בחוץ הכל ביעילות וצימצום. הם מתקיימים מהגידולים של עצמם, ומשתמשים בכסף שנשאר בבנק כדי לשמור על רמת חיים טובה – האמת? עמדנו המומים!
גבריאל סיפר לנו שלמרות שאנחנו מסתכלים עליו כעל "פריק", הוא מחובר גם לחיים נורמטיביים, יש לו חיבור אינטרנט ולאפטופ. החיים שלו ככה מבחירה מודעת ולפחות נכון לעכשיו זה מתאים להם כמשפחה. הוא גם אמר שהם לא שוללים את האפשרות שיימאס להם ואז יחזרו לציבליזציה.
שוחחנו עוד קצת על משמעות החיים בניתוק, על כך שהילדים הגדולים מתחילים ללכת לבית ספר ולהגיע הביתה רק בסופי שבוע, על מצבים של חירום רפואי ועוד – היה מרתק.
ליד השטח של גבריאל יש אזור שבו ניתן לישון עם אוהלים, חינם. גבריאל שומר על האזור נקי ואף מסייע במידת הצורך לקמפרים אך לא גובה כסף על כלום, גם לא על השיחות איתו.
את הדרך חזרה לאוטו עשינו דרך ערוץ הנהר. באביב כשהמים גבוהים, יש צורך בחליפות מיוחדות כדי להתמודד עם המים הקפואים. בסתיו המים נמוכים, אז דילגנו בין האבנים ונעזרנו בסולמות על הקיר כדי לחמוק מהמקומות העמוקים. היה מאוד משעשע לראות זוג רומני שניסה גם הוא לעבור את הנהר, אבל לאשה היו סנדלי עקב שקצת הגבילו את יכולת ההתקדמות שלה. חוץ מהזוג הזה, היינו לבד במסלול.
הגענו חזרה למלון בסביבות שלוש וסיכמנו, ששוב, היה יום מושלם. ארוחת ערב חביבה אכלנו בפנסיון. יש לציין שבאזור המלון והמסלול אין יישוב מסודר. (הישוב הקרוב נמצא כרבע שעה נסיעה) יש כשלושה בתי מלון פשוטים מאוד ואין מסעדות בכלל. את שארית היום העברנו במנוחה ובטלה.
30.9.17 - היום החמישי
היום הרביעי של הטיול שלנו עם כריסטינה ובוגדן וגם היום האחרון של הטיול הזה, קבענו מראש טיול רגלי של כמה שעות בין כפרי האזור. יש אפשרות לעשות מסלול שאורכו בין שעתיים לכמה ימים, תלוי כמה רחוק הולכים ולכמה כפרים מגיעים. מאחר ורצינו להגיע בשעה סבירה, לקלוז' ואולי אפילו לטייל בה קצת, החלטנו שנשתדל לסיים בסביבות 14:00.
השארנו את הרכבים בחניון של אחד המלונות והתחלנו לטפס לתוך ההרים. האזור מיושב בצורה מאוד דלילה ויש מעט כבישים שמחברים בין אזורי ההתיישבות השונים. כמעט ואין קליטה סלולרית באזור ובכללי התחושה היתה שהזמן עצר מלכת.
בדרך בוגדן וכריסטינה סיפרו לנו שבשיחה עם חבריהם מצוותי ההדרכה והחילוץ של אפוסן, מסתבר שבנוסף למסלול של הבוהדיי, אותו עשינו שלשום, יש עוד מסלולים רבים שניזוקו בצורה מאוד רצינית בסופה, וייקח כמה שנים עד שיצליחו לשקם אותם חזרה. הם סיפרו לנו שקבוצה שנכנסה למסלול הקניוניג שביטלנו ברגע האחרון, נתקעה שם כ6 שעות עד שהצליחו לפלס את דרכם החוצה (זה מסלול של 3 שעות בד"כ).
מדי פעם חלפו על פנינו מקומיים שהלכו משום מקום לשום מקום אחר, עצרנו לדבר עם אדון מבוגר שסיפר לנו בגאווה שהוא היה טנקיסט במלחמת העולם הראשונה. הוא ממש התלהב כשדן סיפר לו שגם הוא היה טנקיסט בצבא.
לארוחת הצהריים עצרנו אצל משפחה חביבה שמכירה את כריסטינה. אכלנו מרק מצויין וכמובן ששתינו פאלניקה ביתית. בעלת הבית ושתי בנותיה המתבגרות, נהננו מאוד לשבת ולשוחח איתנו. מסתבר שהבנות לומדות בעיר הקרובה ואת רוב זמנן מעבירות בדירה שכורה בעיר. הביתה הן מגיעות לחופשות ולפעמים לסוף שבוע. הן דוברות אנגלית ומחוברות מאוד לחיים העירוניים. הן אמרו שהן מאוד אוהבות לחזור הביתה אבל קשה להן מאוד בלי אינטרנט או גלישה סלולרית והן מחכות שהממשלה תשפר את התשתיות באזור.
אחרי הביקור המעניין והטעים הזה, התחלנו ללכת לכיוון הרכבים, בדרך אחרת כמובן. בסופו של דבר לקח לנו די הרבה זמן והגענו לאוטו רק בשעה 16:00.
נפרדנו, שוב, מבוגדן וכריסטינה, במילים חמות ותקווה לחזור שוב בקרוב.
ב18:30, אחרי עצירה קטנה בדה קטלון, הגענו למלון המוצלח Univers T. המלון במיקום נהדר, הוא נמצא ליד אגם וצמוד למרכז קניות שבו חנויות ומסעדות. בגלל שהגענו ממש מאוחר, אנחנו לא הספקנו לנצל את זה לטיולים בסביבה. ארוחת ערב נחמדה אכלנו בקניון הצמוד וחזרנו לחדרים לארוז לקראת הטיסה חזרה לארץ.
ובכך תם ונשלם טיול נפלא באזור הכפרי היפהפה והמעניין של אפוסן.
אוכל ולינה
מלונות:
Casa Ţara Beiuşului, Drăgoteni
Anett Boga, 417365
Pensiunea Ramet, DJ750C
Univers T, Strada Alexandru Vaida Voevod 53-55, Cluj-Napoca
:מסעדות
Time out, Piața Samuil Vulcan 6-8, Beiuș
הפוסט סגור לתגובות