צפון איטליה -סתיו 2021
על רקע נופי שלכת נפלאים, מצאתי את עצמי תלויה בין שמיים לארץ, צועדת בשבילים ובסמטאות ומדוושת באופניים וכל זה עם קבוצה קטנה ואיכותית שהתקבצה לה לטיול אתגרי באיטליה
שנתיים פחות שבועיים אחרי הביקור הקודם שלנו בוילה ג'מה Villa Gemma שבכפר Pieve di Ledro בצפון איטליה, מצאנו את עצמנו (שוב) בדרך לשם. אבל הפעם נסענו כחלק מקבוצה שהתקבצה לה יחדיו על ידי המנהלים של חברת "דרכי הברזל" יוסי ויאיר.
יצאנו ביום ראשון ה- 7.11.21 בטיסת צהריים של חברת ריינאייר, נראה לי שהבאתי איתי יותר מסמכים ואישורים רפואיים מאשר בגדים, "תודה לך מגיפה עולמית" חשבתי לעצמי כשניסתי להבין איזה אישור אני צריכה להראות בכל שלב.
נחתנו בברגמו בשעת צהריים מאוחרת, בדוכן השכרת הרכבים, פגשנו לראשונה את חברינו למסע. סה"כ 10 אנשים, התחלקנו על 3 רכבים ויצאנו לכיוון אגם לדרו (Lago di Ledro), שם נמצא הבית שלנו לשבוע הקרוב. בדרך עצרנו בעיירה Arco, לארוחת ערב טעימה במסעדת Casa Alla Lega.
בשעה 21:00 בערב כבר היינו בוילה ג'מה, בית כפרי אותנטי עם 3 קומות. תוך דקות ספורות התחלקנו בחדרים (4 חדרים זוגיים ושני חדרי יחיד) זרקנו את המזוודות בחדרים ונפגשנו למטה, בסלון המשותף מסביב לאח הבוערת. בחוץ הטמפרטורות צנחו לכיוון האפס אבל בפנים האווירה הלכה והתחממה.
אז מי היה בחבורה שלנו? בזוגות היו לנו את: החוקר הפרטי והיוגיסטית, הרופא והיצירתית, האתלט וההיפרית, ואנחנו דן הבדרן ואני – הפחדנית. בנוסף היו כמובן, את מנהלי הטיול: יאיר – בעל הבית ולצידו יוסי – שומר הדרך.
יום שני בבוקר, הבית עדיין היה נטול מצרכים ולכן יצאנו לארקו לאכול בבית קפה הנחמד של קונטי Ai Conti. בכניסה לבית הקפה, בדקו את התווים הירוקים שלנו ולשמחתנו – זה עבד. נכנסו למקום ותפסנו לנו שני שולחנות. המלצר שהבחין בנו מתיישבים, החוויר ונכנס ללחץ עמוק. הפנים שלו שידרו לנו את מה שהוא הרגיש: "אוי, מה זה? 10 אנשים? איך זה יתכן? אנחנו מחוץ לעונה, שאלוהים יעזור לי! איך הם באים ככה, כל כך הרבה אנשים ביחד, מה אני אעשה?"כדי להתמודד עם העומס הבלתי צפוי, הוא התרוצץ מצד לצד בהיסטריה והודיע לנו שניתן להזמין רק טוסטים וקפה. (בהדרגה הוא השתלט על עצמו ואיפשר לנו להזמין דברים נוספים).
אחרי האוכל יצאנו למסלול ויה פראטה למתחילים. מסלול קליל ויפה עם תצפית מרשימה מאוד על כל העמק מארקו ועד אגם גארדה. השלכת שליוותה אותנו – הוסיפה צבעוניות מרשימה ומרגשת לכל הטיול.
בסיום המסלול' חזרנו דרך הרחובות הצרים של ארקו העתיקה, עד לחניון של הרכבים ומשם נסענו לסופר והצטיידנו באוכל ושתייה לימים הקרובים
כשסיימנו עם הקניות, השעה הייתה קרובה ל-14:00 והתחלנו להיות קצת רעבים. החלטנו שזו הזדמנות מצויינת להגיע לטיילת היפה של של ריבה דל גארדה (Riva del Garda), המתפתלת על שפת האגם. להפתעתנו הרבה, רוב החנויות והמסעדות היו סגורות ומסוגרות. מסתבר שביום שני – האיטלקים נחים מהסופ"ש. למזלנו מצאנו מסעדה אחת פתוחה שהצילה אותנו מחרפת רעב. המסעדה של מלון סנטרלה Hotel Centrale אחרי האוכל חזרנו לוילה.
את הזמן שנשאר לנו עד ארוחת הערב, העברנו בשיחות, משחקים, מקלחות ושתייה. ארוחת ערב אכלנו במסעדה חמודה בכפר. Osteria La Torre. המסעדה ממוקמת במרחק של חמש דקות הליכה מהוילה ולכן הפכה למסעדת הבית שלנו במהלך הטיול.
יום שלישי, ארוחת בוקר מפנקת במיוחד אכלנו בוילה. החוקר הפרטי הכין לנו חביתות מעולות, ההיפרית הכינה סלט ישראלי מתובל בנדיבות וכשהיוגיסטית סיימה את אימון הבוקר שלה, היא הכינה סלט עלים חמצמץ וטוב. בנוסף היו לנו מבחר מרשים של גבינות וממרחים ולחם טרי שבעל הבית והיצירתית הביאו מהסופר – הייתי אומרת ארוחה של בית, אבל בבית, אנחנו בחיים לא אוכלים ארוחה כל כך עשירה ומפנקת.
אחרי ארוחת הבוקר, (ואחרי שטיפת הכלים והפינוי) עברנו לתכנית של היום תכנית שהייתה מאוד מאתגרת (בשבילי) טיול אופניים! אלוהים עדי שיש לי הרבה שעות אופניים מילדותי בקיבוץ. אבל היום כ30 שנה אחרי שעזבתי את הקיבוץ, רכיבה על אופניים זה פעילות שאני משתדלת להימנע ממנה. אבל קבוצה זה קבוצה והקבוצה אמרה את דברה! כך שב10 בבוקר מצאתי את עצמי מדוושת בכבדות וחוסר מיומנות מביך על האופניים (החשמליים) שהמתינו לי ליד הבית.
הידעת?
האופניים נרשמו כפטנט בשנת 1819 ומאז יש להן השפעות רבות בתעשייה ובחברה. למשל, מחקרים סוציולוגיים מראים שהאופניים תרמו לגיוון גנטי משום שבעזרתם אנשים הצליחו להגיע רחוק יותר מהבית ולהתחתן עם קבוצות אוכלוסייה מגוונות.
המסלול שלנו יצא מהכפר לדרו והוביל אותנו בירידה (בשבילי היא הרגישה די תלולה) דרך הכפרים של עמק לדרו ועד לכפר הקטן Pregasina. הנוף בדרך היה קסום. בתים עתיקים, גינות ירק, עצים בשלכת, גשרים ומפלים. אני הקפדתי להישאר בסוף ונסעתי כל כך לאט שבמבט לאחור אני יכולה להגיד שזה היה בין מביך למרשים . מזל שיוסי הקפיד להיות במאסף ולפעמים גם הרופא והאתלט תמכו בו מאחורה.
בשלב מסוים, דן התחיל להרגיש שהנסיעה לא עוברת לו חלק. ניסיתי להסתכל על האופניים שלו אבל לא הבחנתי בכלום. בדיקה מעמיקה שלו ושל הצוות המאסף העלתה שהגלגל האחורי מאבד אוויר כל הזמן. אבל בצפון איטליה הם מוכנים לכל תרחיש, מדי כמה קילמוטרים יש עמדה לניפוח צמיגי אופניים וגם קיט עזרה ראשונה לתיקונים דחופים.
בדרך עצרנו בנקודת התצפית Regina Mundi. החוקר הפרטי שהוא בעצם גם מדריך טיולים התגלה לנו (כבר אתמול) כבעל ידע מעמיק בנצרות, ולכן הוא נתן לנו הסבר מאוד מרשים על הסמלים של הפסל, אני לא זוכרת כלום כך שמי שרוצה את ההסבר, שיזמין אותו לטיול.
ארוחת צהריים מוצלחת, אכלנו ב Hotel Ristorante Panorama שבכפר Pregasina.
חזרנו לכפר באותה הדרך. הנסיעה בעלייה קלה יותר, (בזכות המנוע הקטן שעזר מאוד בעליות) הרגשתי הרבה יותר יציבה אז הצלחתי להסתכל על הנוף קצת יותר בקלות. הפעם , גם לא הייתי אחרונה כי האתלט שלנו, לקח אופניים לא חשמליים, כך שהוא התקדם קצת יותר לאט, באופן מדהים זה באמת היה רק קצת!!
חזרנו לוילה בסביבות 5 אחה"צ . עליתי להתקלח, עד שחזרתי למטה (זה לא לקח לי הרבה זמן) כבר נגמרו 2 בקבוקי יין ובקבוק לימונצ'לו והאווירה בסלון הייתה – צוהלת!!
לארוחת ערב חזרנו למסעדת הכפר, כולם היו עייפים והתעצלנו להתרחק. המלצרים במסעדה כל כך שמחו לראות אותנו שוב שכיבדו את כולנו בכוס נדיבה של לימונצ'לו, עוד אלכוהול! שככה יהיה לי טוב, הגוף שלי כבר התקשה להתמודד.
יום רביעי, אחרי עוד ארוחת בוקר נפלאה, יצאנו למסלול נוסף של ויה פראטה, מפל Ballino באזור אגם טנו . הפעם זה כבר לא מסלול של מתחילים אלא טיפוס לצד מפל. אני עם פחד גבהים קל, השתדלתי שלא לחשוב קדימה על מה שצפוי.
הדרך לתחילת המסלול מאוד יפה השביל עובר באזור בין כרי דשא וחוות קטנות המפוזרות במרחק גדול אחת מהשניה. כחצי שעה הליכה והגענו אל תחילת המסלול. האתלט שלנו הודיע כבר ביום הראשון שהוא אוהב דברים צמודי קרקע. קצת סימונים על המפה והוא עזב אותנו בדרך המקיפה לראש המפל. הסתכלתי עליו עם שמץ של קנאה וטיפה חרדה, אבל הצלחתי להדחיק את הפיתוי להצטרף אליו.
לצד המפל יכולנו לראות שתי דמויות מטפסות להן, כמו שני ספיידרמנים שחורים, מאוחר יותר, האתלט סיפר לנו שהם שני מדריכי טיפוס מונציה. הוא פגש אותם כשסיימו את המסלול והם הראו לו את הנקודה אליה נגיע.
המסלול, איך נאמר? היה ממש מאתגר. טיפוס די אינטנסיבי שכלל שימוש ביתדות, סולמות, גשרים וגם חורים בצוק. כמובן שלכל אורך הדרך היינו קשורים ומאובטחים לכבלי פלדה (כמקובל במסלולים של ויה פראטה). לאורך המסלול, לא ממש היו נקודות שבהן יכולנו לעצור יותר משני אנשים. כך שגם כשעצרנו לנוח, נשארנו בטור.
באופניים העדפתי להיות במאסף עם יוסי, אבל במסלולי גובה אני מעדיפה ללכת ראשונה כדי שלא יהיה לי מספיק זמן לפתח חרדה. יוסי הוביל את הדרך ואני הייתי ישר אחריו. דן התמקם אחרי. מאחר ואני כמעט ולא מסתכלת אחורה/למטה במסלולים כאלו, הוא היה הרגיש חופשי לדלג בין הסולמות והחבלים והוא אכן עשה זאת כפי שרואים בתמונות. יש דברים שאני מעדיפה לראות רק בתמונות כדי לא להילחץ.
לקח לנו כשעה ורבע להגיע למעלה, הייתה חוויה מלאת אדרנלין ובלב הודיתי למאמן הכושר שלי שבלי האימונים שלו, כנראה הייתי נשארת באמצע הדרך באפיסת כוחות.
למעלה בפסגה, חיכה לנו האתלט. מסתבר שהוא מצא איזה דרך קיצור והגיע למעלה תוך חצי שעה. ישבנו קצת להחזיר כוחות לגוף וזללנו חטיפי אנרגיה וגם חטיפים קצת פחות בריאים. כשהתחיל להתקרר ירדנו בשביל העוקף וחזרנו לרכבים.
בשלב הזה של היום הייתה התלבטות קלה האם לאכול ואז לטייל סביב אגם Tenno או הפוך. ליד החניון של האגם מצאנו בית קפה קטן פתוח אבל מרבית הקבוצה העדיפה לטייל ואז לחזור לארוחה קלה וכך עשינו. אגם Tenno, אגם קטן ויפה, ניתן להקיף את כולו בהליכה נינוחה למדי. אנחנו הלכנו לאורך צלע אחת שלו.
המשכנו עם השביל אל מעבר לאגם עד שהגענו לכפר Borgo Medievale di Canale זהו כפר מימי הביניים ששומר על הצביון העתיק. בקיץ זו נקודת תיירות שוקקת מטיילים, אבל בעונה הזו, הכל היה נטוש ושומם.
הטיול לקח לנו כשעה וחצי עד שהגענו למכונית שהשארנו בתחילת היום בקרבת הכפר. נסענו חזרה לחניון של אגם טנו, רק כדי לגלות שבית הקפה סגור ואנחנו כבר ממש רעבים. נסענו חזרה לארקו אבל גם שם ספגנו אכזבה. השעה הייתה 4 וחצי ובתי הקפה היו כבר סגורים ואילו המסעדות עדיין לא נפתחו לארוחת ערב.
בלית ברירה התפזרנו לנו במדרחוב וסוכם שניפגש כשהמסעדות יפתחו. החנויות בארקו מתאפיינות במבחר רב של בגדי טיפוס וטיולים, המחירים גבוהים למדי אבל המבחר מסחרר ובסופו של דבר הזמן הספיק לנו רק לבדיקה ראשונית של החנויות. בסביבות 18:00 נמצאה מסעדה שפתחה את שעריה Pizzeria Ristorante alla Pace. חלק מהמסעדות והברים נשארו סגורים, כולל המסעדה שבה אכלנו ביום הראשון.
לטיול מחוץ לעונה יש המון יתרונות. החיסרון היחידי שאנחנו נתקלנו בו היה הזמינות של האוכל. לוח הזמנים של המסעדות היה לא ברור ולא קבוע. האיטלקים מנצלים את העונה הזו לצאת לחופשות ופשוט סוגרים את העסק ונוסעים. בסופו של דבר, תמיד מסתדרים, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון ולהערך בהתאם.
אחרי האוכל חזרנו לוילה, השעה הייתה כבר 21:00, וכולם היו מותשים אבל זה לא הפריע לסלון להיות שוקק חיים ועליז עוד כשעתיים.
יום חמישי, מורידים הילוך. הגוף כבר עייף מהמאמץ, האלכוהול זורם בורידים בעוצמה. התחלנו את הבוקר בארקו עם בדיקת קורונה של לפני הטיסה. מייד כשסיימנו עם הבירוקרטיה חזרנו למדרחוב לארוחת בוקר באותו בית קפה שבו כבר היינו ביום שני.
המלצר שוב נלחץ מאוד כשראה אותנו, אבל הפעם לא התרגשנו והזמנו מה שהתחשק לנו. בתמורה הוא נקם בנו על ידי זה ששכח להוציא חצי מכוסות הקפה שהזמנו. אחרי שכולם שתו את קפה הבוקר שלהם ונרגעו, יצאנו לדרך.
יוסי ויאיר בחרו לנו מסלול של הליכה נינוחה, בדרך מסודרת עם קצת תצפיות על אגם גארדה. הפעם מהצד השני שלו. Busatte – Tempesta forest path. למי שחשקה נפשו באתגר, בתחילת המסלול יש פארק חבלים שבו אפשר לשכור רתמות וקסדות ולטייל בגובה בין העצים. אנחנו היינו במגמת הרגעות.
הלכנו לאורך צלע ההר ופיטפטנו לנו אחד עם השני ולפעמים גם עם תיירים אחרים שעברו שם. בסביבות 16:00 סיימנו את המסלול, רעבים מאוד אבל מודעים לכך שאין להשיג אוכל בשעה הזו.
החלטנו לחזור לוילה ג'מה ולהתארגן לארוחת ערב. בדרך עוד הספקנו לעצור בסופר הגדול של ארקו ולקנות מצרכים לעוד ארוחת בוקר, לכריכים לטיסה וכמובן עוד יין ולימונצ'לו.
ב18:00 בערב התייצבנו במסעדת הכפר, אכלנו בזריזות והפעם סרבנו לקינוחים וללימונצ'לו וב7 וחצי כבר יצאנו בדרכנו אל בר קוקטילים בריבה דל גארדה. הבר שנקרא Rivabar בבעלותו של חבר של יאיר, בר עם אווירה צעירה וקוסמופוליטית. לבר הזה יש תפריט מלא בהערות ציניות ומבדרות ורשימת קוקטלים ארוכה למדי. כל אחד בחר לו משהו ולמתלבטים, המלצר בחר אחרי ששאל כמה שאלות לגבי העדפות אישיות – היה נחמד מאוד.
יום שישי, הבוקר האחרון שלנו בטיול. התפנקנו שוב עם ארוחת בוקר נהדרת תוצרת חברי הקבוצה ואז התפצלנו. רוב הקבוצה נסעה לארקו להשלמת קניות ואחר כך עלו לטירה המתנוססת מעל העיר. דן ואני היינו בטירה לפני שנתיים ולכן לקחנו את אחד הרכבים ונסענו לאורך מסלול האופניים שאותו עשינו ביום שלישי ועצרנו בכל מיני נקודות יפות בדרך.
אחר כך המשכנו בנסיעה לארקו להשלמת קניות קטנה. בערך ב2 פגשנו את הקבוצה בחוות Madonna delle Vittorie שם עשינו סיור מלווה בטעימות של שמן וזית מתוצרת החווה. מדובר בחווה מקומית שמייצרת לעצמה יין, שמן זית, גראפה, גבינות ובשר. הסיור היה חביב.
אחרי הסיור חזרנו לוילה ג'מה לשעתיים של מנוחה והתארגנות לטיסה ואז חזרנו למסעדה של החווה לארוחת ערב חגיגית לסיום הטיול.
בשבת בשעה 1 לפנות בוקר, יצאנו לכיוון שדה התעופה בברגמו, הכבישים היו פנויים ותוך כשעתיים הגענו לשדה. החזרנו את הרכבים ויאללה הבייתה.
היה טיול מאוד כייפי, מאתגר ומספק וכמובן מאוד יפה. החבורה הייתה נהדרת. לכל אחד הייתה את התרומה שלו לאווירה הטובה והמפרגנת. ואם טעיתי לגבי התרומה של מישהו לארוחות הבוקר זה קרה בתום לב (וכנראה גם מעודף אלכוהול). לסיום הוספתי עוד כמה תמונות של האווירה בטיול.
אוכל ולינה
המלון:
Villa gemma, Via Scandoler, 4, 38067 Pieve di Ledro TN, איטליה
:מסעדות
Casa Alla Lega, Via Vergolano, 10, 38062 Arco TN, איטליה
Ai Conti, Piazza Carlo Marchetti, 2, 38062 Arco TN, איטליה
Hotel Centrale, Piazza III Novembre, 27, 38066 Riva del Garda TN, איטליה
Osteria La Torre, Via Vittoria, 28, 38067 Ledro TN, איטליה
Hotel Ristorante Panorama, Località Pregasina, 1, 38060 Pregasina TN, איטליה
Pizzeria Ristorante alla Pace, Via Vergolano, 42, 38062 Arco TN, איטליה
Rivabar, Largo Medaglie d'Oro Al Valor Militare 2, 38066 Riva del Garda TN, איטליה
Madonna delle Vittorie, Via Linfano, 81, 38062 Arco TN, איטליה
הפוסט סגור לתגובות