איסלנד - טיול בין מציאות לדמיון
לא סתם מכנים את איסלנד "אי של אש וקרח" – יש בה הר געש פעיל, פיורדים, גייזרים, קרחונים, נהרות ומפלים מכל כיוון שיוצרים נוף עוצמתי המשדר תחושה של בריאת העולם!
We come from the land of the ice and snow
From the midnight sun where the hot springs flow
How soft your fields so green
Can whisper tales of gore
Led Zeppelin – Immigrant Song
נכתב מיד אחרי ביקור הלהקה באיסלנד 1970*
"גבירותי ורבותי, זה הקברניט שלכם" מה? מי? אני פותחת עיניים מבולבלת, כל הגוף שלי כואב, איפה אני? "אם תסתכלו מהחלון תוכלו לראות את הר הגעש החדש ביותר בעולם"… עכשיו כבר התעוררתי לגמרי, ברור! אני בדרך לאיסלנד.
אני מודה שאיסלנד מעולם לא הייתה ברשימת יעדי הטיול שלי. שמעתי שיש בה חופים עם חול שחור ושדות של בזלת צחיחה ועיקמתי פרצוף. אני בכלל אוהבת נוף ירוק, פריחה, אגמים והרים מושלגים. אבל, בימי מגיפה, אי אפשר להיות בררנים, איסלנד הייתה מהמדינות הירוקות הבודדות שמקבלת תיירים (מחוסנים) ושמעתי לא מעט סיפורים על היופי המיוחד שלה.
בעקבות פוסט מקרי בפייסבוק ואחרי שנה וחצי של מגיפה עולמית, קיבלנו החלטה: לנצל את התיירות העולמית הדלילה ולטוס כמה שיותר מהר ליעד הנבחר -איסלנד.
אחרי יומיים כבר היו לי כרטיסי טיסה לאמצע יוני. נשאר לי פחות משבועיים לארגן טיול לארץ שאינני מכירה ואין לי מושג איך ולאן מטיילים בה. התחלתי לשוטט באתרים וקבוצות פייסבוק שעוסקים בטיולים באיסלנד ואספתי אינפורמציה.
"גלנידודורו? סקאפלול? סניפלסנס? מה? מה זה המקומות האלו? ברור שלא ככה מבטאים אותם! בכל שפה הם נכתבים טיפה שונה! איך אני מבררת מידע על מקום שבוודאות כתבתי/אמרתי לא נכון? מזל שיש קבוצות פייסבוק ואתרים כגון "איסלנדופיליה", שעזרו לי לעשות סדר בבלאגן.
תוך כמה ימים כבר הוזמן רכב קטן (סוזוקי סוויפט), מלונות דרך בוקינג ומפת הגוגל שלי התחילה להתמלא בכוכבים של מקומות מומלצים.
באותו ערב הסוכן התקשר ובישר לי שהטיסה שלנו עם לופטהאנזה – בוטלה!
אחרי סופ"ש ארוך ומבלבל, הסוכן מצא לנו טיסה חילופית דרך הולנד, המינוס העיקרי היה המתנה ארוכה בדרך חזרה. אבל התאריכים היו דומים לטיסה שכבר היתה ולכן היו מעט התאמות במקומות הלינה. הזמנו (שוב) כרטיסי טיסה וקיווינו לטוב (היה טוב).
המסע המופלא לאיסלנד התחיל, בטיסת השכם בבוקר מהארץ – כלומר לילה לבן ברובו. אחר כך גיליתי שבעידן הזה (עידן הקורונה?) אין בלילה תחבורה ציבורית לנתב"ג וצריך למצוא פתרונות אחרים, קצת התבאסנו אבל כמובן שמצאנו. הטיסה עצמה הייתה מלאה עד אפס מקום ומתישה למדי.
הגענו לאיסלנד בשעת צהריים מאוחרת. עוד לפני הנחיתה, הטייס החמוד עשה לנו סיבוב מעל הר הגעש החדש של איסלנד. באותו זמן לא הבנו שלא בכל יום יש ראות כל כך טובה באזור. מיד אחרי הנחיתה, עברנו בדיקת קורונה ועם הרכב השכור נסענו למלון לבידוד עד קבלת התוצאות.
זה אמור להיות מבאס לבזבז חלק מהחופשה על בידוד במלון, אבל הייתי כל כך עייפה מהטיסה שממש שמחתי לשכב במיטה ולחכות לתשובה. בשעה 8 בערב הטלפונים שלנו רטטו בעצבנות והמסך נדלק. הרמנו בהתרגשות את הטלפון ו… "מה? נמצאתי נשאית לקורונה? מה? מה עושים? אין מצב שזה נכון! איך מבקשים בדיקה חוזרת?" מסתכלת על דן, גם הוא חיוור. אומרים ביחד "אין מצב!", מסתכלים שוב על המסך ומבחינים במילה "לא" מסתתרת בתוך המשפט…. אנחת רווחה. שמחים ומרוצים אכלנו משהו קטן במטבח של המלון והלכנו לישון.
יום חמישי ה - 17.6 - העמק השחור - הצד האפל של הפנטזיה
מסתבר שבחודש יוני, אין לילה באיסלנד. ויחד עם הפער של 3 שעות מישראל – בחמש בבוקר כבר היינו ערים לגמרי! ב7 וחצי נסענו לקונדיטוריה בשם קוקוליסט Kökulist bakery , בקפלוויק. בערך המקום היחידי שפתוח בשעה כל כך מוקדמת, בחרנו לנו 2 כריכים ו2 מאפים ויצאנו לכיוון הר הגעש החדש ביותר בעולם – Geldingardalur Volcano. הוא נחשב חדש מכיוון שההתפרצות שלו לא קרתה מתוך הר געש ידוע, אלא פרצה מהאדמה.
בדרך עצרנו לאכול את הכריכים המפונפנים שלנו. דן שם ביס בכריך שלו ו.. אבוי, מתחת לירקות ולגבינות הסתתרה לה חתיכת סלמון. שנינו מתעבים מאכלים שבאו מהים וההפתעה הזו הייתה מאוד לא נעימה ולא טעימה. הכריך השני היה סבבה לגמרי ושני המאפים שלקחנו היו סוג של פיצוי על עוגמת הנפש מהסלמון.
מקפלוויק לחניה לקח לנו כחצי שעה, בעיקר בגלל שבחלק מהדרך, המהירות המותרת היא 30 קמ"ש. המיקום של החנייה לא היה מאוד ברור לנו מההסברים, אבל כשהגענו ראינו חניון עם כמה מכוניות ורכב שנראה כמו של צוותי החילוץ המקומיים, מיד נכנסנו לחנייה והלכנו לברר מה קורה שם. מצוות החילוץ שמענו שבדיוק הבוקר נפתחה ממש מהחניון הזה, דרך חדשה שמגיעה ללבה. מסתבר שזו דרך A שהובילה עד לפני כמה ימים אל ההר וכעת מובילה אל הלבה שכיסתה את הנתיב. לקחנו מעילים ויצאנו לדרך. לקח לנו כעשרים דקות להגיע אל הלבה
מה אני אגיד, זה היה מדהים! הלבה הייתה אדומה לוהטת מלמטה ושחורה משחור מלמעלה והתקדמה בזחילה איטית אל תוך העמק, מלחששת ומתפצפצת לה ומכסה כל דבר שבדרך. החום שהיא הפיצה היה מטורף והיה ממש קשה להתקרב אליה. הסתובבנו סביבה כשעה והתפעלנו מהעוצמה של הטבע.
בדרך חזרה לחניון, ראינו שיש פנייה לכיוון שביל B, זכרנו שאמרו שזה בערך שעה הליכה, אז החלטנו ללכת גם לתצפית על ההר. בפועל ההליכה עד לתצפית נמשכה קצת יותר משעה וכללה עלייה די חדה וקשה לקראת הסוף – אבל התצפית הייתה מדהימה! הרגשתי כאילו שאני בתוך סצנה מ"שר הטבעות". ארץ מורדור מכוסה בלבה, נפרסה לרגלי. מולנו התנוסס הלוע של הר הגזירה כשהוא מעלה עשן והנזגול התעופפו סביבו וחיפשו את הטבעת.
ובתרגום: המראה של העמק המלא בלבה היה עוצר נשימה, מעליו עמד הלוע המתגבש של ההר והעשן עלה ממנו בלי הפסקה. מעל העמק ומסביב ללוע ריחפו הליקופטרים מלאים בתיירים. ואני? אני הרגשתי קטנה כמו נמלה אל מול עוצמתו המופלאה של הטבע.
כשחזרנו לרכב, כבר היתה שעת צהריים מתקדמת והרעב התחיל לתת סימנים מוקדמים. בהמלצת גוגל, נסענו לעיירה גרינדוויק (Grindavik) הסמוכה להר הגעש. למסעדת Papas' Restaurant שבלב העיירה הקטנה. אחרי קצת התלבטויות דן הזמין המבורגר ואני הזמנתי עוף בשום עם צ'יפס בטטה.
בזמן שישבנו ונהננו מהאוכל שמנו לב לתנועה ערה של משפחות עם ילדים קטנים שמגיעות אל מול המסעדה. הסתבר שזהו יום העצמאות של איסלנד ובדיוק עכשיו מתחיל הפנינג מקומי. שישעשע אותנו מאוד לראות את "כל" התושבים מגיעים, מאחר ואיסלנד היא מדינה עם מעט מאוד אוכלוסיה, מה שכן, הופתענו לראות הרבה ילדים קטנים, 2-3 ילדים במשפחה זה ממש לא מאפיין מדינות ארופאיות מערביות.
הידעת?
שטחה של איסלנד גדול פי 5 משטחה של ישראל ( 103,000 קמ"ר לעומת 22,000 קמ"ר) אך האוכלוסייה שלה קטנה פי 25 מאוכלוסיית ישראל (כ-360,000 נפש לעומת 9,000000) – בערך.
בסיום ארוחת הצהריים המוצלחת החלטנו לנסוע ל – Kerid Crater. הנסיעה הייתה ארוכה וקשה בשבילנו, בעיקר בגלל השילוב של הארוחה הכבדה שאכלנו בדיוק לפני הנסיעה וגם החוסר בשעות שינה תרם אבל גם בגלל שלא השכלנו לשתות קפה לפני שיצאנו מתוך ההנחה השגויה לחלוטין שנוכל למצוא בדרך. כשהעייפות הפכה מסוכנת, עצרנו ל20 דקות מול אגם מזדמן ונמנמנו קלות ואח"כ המשכנו בנסיעה.
לקריד קרייטר הגענו בסביבות 4 אחה"צ. במקום חניון קטן ושומר שגבה מאיתנו 400 קרונות לאדם (בערך 10 ש"ח) לפני שנכנסנו לשמורה הקטנה. כשהחלטנו לנסוע לשם, חשבנו שאין כמו לראות באותו היום הר געש פעיל והר געש כבוי שבתוכו אגם, חשבנו וצדקנו. המכתש הקטן עם מי הטורקיז של האגם שבתוכו הפכו את ההליכה מסביב ליפהפיה, בסיום הסיבוב (יחד עם הצילום נמשך כעשרים דקות) ירדנו גם לאגם והקפנו גם אותו. סה"כ הביקור נמשך כשעה מאוד מאוד יפה ונעימה – מומלץ מאוד!
בדרך חזרה למלון בקפלאוויק, שילבנו נסיעה ברחובות עיר הבירה רייקאוויק, סתם ככה בשביל לחוש את האווירה של העיר. נראתה לנו נחמדה מאוד וסוכם שבסיום הטיול (ביום של בדיקת הקורונה) נחזור ונטייל גם ברגל. אחר כך עצרנו בסניף של בונוס שנמצא בקרבת המלון שלנו. (בונוס היא אחת מרשתות המזון של איסלנד ויש לה די הרבה סניפים). קנינו קצת חטיפים, מעדני חלב (סקיר בכל מיני טעמים – מוצלח מאוד) לחם וממרחים שיהיה לנו לנסיעות, חזרנו למלון והלכנו לישון.
אוכל ולינה
המלון :
Eldey Airport Hotel –Lindarbraut, איסלנד
:מסעדות
Kökulist bakery, Hólagata, 260 Reykjanesbær, איסלנד
Papas' Restaurant, Hafnargata 7a, 240 Grindavik, איסלנד
יום שישי ה - 18.6 - סיבוב במעגל הזהב
גם הבוקר השכמנו קום, ארזנו את עצמנו, ויצאנו למסע של הקפת איסלנד על כביש הטבעת. כמובן שהעצירה הראשונה היתה להצטיידות בכריכים ומאפים בKökulist bakery. הפעם היינו מנוסים ובדקנו מתחת לחסה של הכריך כדי לוודא שלא נקבל הפתעות לא נעימות ולא טעימות.
אומנם המטרה שלנו היתה להתחיל את ההקפה אבל לא לפני שנעשה סיבוב במעגל הזהב. אפשר לטייל במעגל הזהב גם כחלק מיום טיול מרייקאוויק או קפלאוויק. אנחנו הקדשנו את היום הראשון להר הגעש ולכן מעגל הזהב הצטרף ליום הנסיעה הראשון שלנו.
רשמנו לעצמנו 3 יעדים במעגל הזהב. פארק ת'ינגלוויר, גיזר ומפל גולפוס. ראינו שבכל מקרה אנחנו עומדים לנסוע באותה הדרך הלוך וחזור ולכן החלטנו להתחיל בנקודה הרחוקה ביותר -מפל גולפוס Gullfoss Waterfall. המפל הראשון שלנו באיסלנד. מפל גדול ומדהים, הליכה קצרה מהחניון והוא נגלה לעין וכל נקודת תצפית יפה מהקודמת.
לשמחתנו לא היו הרבה אנשים בשעה המוקדמת שהגענו כך שהיה כייף ונוח להסתובב ולצלם. אחרי שסיימנו לצלם מכל זווית אפשרית קפצנו למרכז המבקרים הסמוך, להפסקת קפה קצרה. אחר כך חזרנו לאוטו ונסענו לאתר של הגייזרים Geysir. ידענו בדיוק לאן להגיע כי ראינו את האתר בזמן שנסענו לכיוון גולפוס.
באופן יחסי, היו בגיזר די הרבה תיירים. הסתפקנו בללכת לאורך השביל המרכזי ובאזור של The Great Geysir שהוא הגייזר המרכזי והידוע ביותר באיסלנד. ראינו אנשים שעלו לתצפית על האזור אבל התעצלנו ולכן והשתמשנו בתירוץ המושלם: "אנחנו כבר היינו בילוסטון אז אנחנו לא חייבים".
הידעת?
Geysir - גיזר שבאיסלנד הוא הגייזר הראשון שנכתב עליו בעולם המודרני ועל שמו נקראת תופעת הטבע גייזר Geyser. עמקים עם ריכוז גדול של גייזרים ניתן לראות ב5 מקומות בעולם: איסלנד, ניו זילנד, צ'ילה, אלסקה והאזור העשיר ביותר – פארק הילוסטון בארה"ב. חוץ מזה יש מספר מקומות עם גייזרים מעטים.
אחרי גיזר נסענו ליעד האחרון שלנו במעגל הזהב, פארק ת'ינגווליר Thingvellir. לפארק יש כמה כניסות וחניונים. החנינו את הרכב וראינו שילוט שאומר שצריך לשלם על החניה דרך אתר של רשות הפארקים האיסלנדית. בהמשך כשהגענו למרכז המבקרים הסבירו לנו שליד החניונים ובכניסה למרכז המבקרים יש מצלמות שמצלמות את מספר הרכב ובודקות האם שולמה כניסה עבור הרכב ואם לא שולמה, נשלח קנס לחברת ההשכרה. התשלום הוא חד פעמי ותקף לכל הכניסות של הפארק באותו היום.
בפארק הזה רואים בצורה מדהימה את הרווח בין הלוח הצפון אמריקאי ללוח האירואסייתי. המראה (לדעתי) עוצר נשימה. הלכתי בין הלוחות ונהנתי מכל רגע. תוך כמה דקות גם הגענו למפל המקסים Öxarárfoss. לדעתי הפארק הזה היה אחד המקומות היפים בטיול כולו, הופתעתי לשמוע שיש אנשים שחושבים שהוא סתמי ואף מיותר.
במרכז המבקרים ניסינו להבין קצת את על המבנה הגיאולוגי/גאוגרפי של הפארק אבל הסתבר לנו שעבור האיסלנדים הפארק הזה מאוד מאוד חשוב מבחינה היסטורית פוליטית והנושא הגיאוגרפי לא ממש מעניין אותם. ולכן כל המידע שהם מפרסמים קשור בארועים פוליטיים שארעו שם. למשל הם טוענים שבדיוק במקום הזה התכנס האלת'ינג'י שהוא הפרלמנט הראשון בהיסטוריה העולמית כולה! בנוסף התבצעו שם כמה הוצאות להורג, האמת לא ממש עניין אותי, אז לא התעמקתי בפרטים.
בתכנית של היום רשמנו גם אופציה לטיול של כמה שעות אבל בפועל כשסיימנו את 3 היעדים שלנו במעגל הזהב כבר הייתה שעת צהריים מאוחרת. עצרנו בחניון קטן ואכלנו כריכים מהמוצרים של הסופר ואחר כך המשכנו בנסיעה לכיוון בורגרנס Borgarnes, שם הזמנו מלון ללילה.
הצימר שהזמנו, Hotel Hafnarfjall נמצא ממש לפני הגשר לBorgarnes. מיקום מבודד ומאוד מאוד יפה. לשמחתנו שודרגנו לחדרים שליד שפת הים. חדרים מקסימים עם נוף נפלא.
לקראת הערב נסענו לעיירה לאכול בבית קפה משפחתי (יש להם גם מלון) blómasetrið – kaffi kyrrð. המקום עצמו מעוצב מאוד יפה וכולל הרבה חפצי נוי ופרחים למכירה. חוץ מזה האוכל היה טעים מאוד (עוגת תפוחים נפלאה) והשירות לבבי.
אוכל ולינה
המלון :
Hotel Hafnarfjall – Hafnarskogur, 311 Borgarnes, איסלנד
:מסעדות
Blómasetrið – Kaffi Kyrrð, Skúlagata 13, 310 Borgarnes, איסלנד
יום שבת ה - 19.6 - חצי האי סנייפלסנס
אחרי ארוחת בוקר במלון התחלנו את הנסיעה לכיוון חצי האי סנייפלסנס (Snæfellsnes). בטיול הזה שלא כמו בטיולים אחרים, השתדלנו לקחת ארוחות בוקר במלונות כי ידענו שמבחר המסעדות באיסלנד מצומצם מאוד ולא רצינו לבזבז זמן בחיפושים. ארוחות הבוקר היו מוצלחות וכללו מבחר מספק של אפשרויות לכל סועד. קפה, מיצים, ביצים, גבינות ונקניקים, לחם ומאפים ואפילו מעט ירקות ופירות.
תוך כדי נסיעה לחצי האי סנייפלסנס, שמתי לב שהנוף נהיה יותר ויותר עוצמתי. "דן, אתה חייב לעצור אני רוצה לצלם" קראתי בהתרגשות.
"דן, אתה חייב לעצור אני רוצה לצלם" קראתי, שוב ושוב, בהתרגשות. אז אחרי הפעם השלישית (בעשרים דקות) שאמרתי את אותו המשפט, הגענו להחלטה שתלווה אותנו לכל ארוך הטיול – להאט את קצב הנסיעה כך שגם דן, שנהג, יוכל להנות מהנוף המופלא.
שמועות מספרות, שלאורך כביש הטבעת יש הרבה מצלמות מהירות ויש המלצה גורפת לשמור על המהירות המותרת כדי לא לקבל קנסות. האמת? לא ברור לי למה שמישהו ירצה למהר על הכבישים באיסלנד. הנוף כל כך יפה שהנסיעה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחוויה.
אחרי כשעה וחצי נסיעה הגענו לנקודה הראשונה שלנו בחצי האי סניפלסנס Arnarstapi. נקודת יישוב קטנה ויפה, המורכבת בעיקר מבתי מלון ומסעדות. השארנו את הרכב באחת מהחניות והתחלנו לטייל בשביל המוביל מהעיירה לכיוון הצוקים היפים שלה.
השביל עובר לאורך הצוקים, ויש כמה נקודות תצפית מאוד יפות לאורכו. מי שרוצה יכול להמשיך ברגל, עם השביל עד הכפר הסמוך Hellnar. המרחק הוא בערך 3 קילומטר. אנחנו לא רצינו ללכת הלוך וחזור את כל השביל, גם מעצלנות אבל גם בגלל הרוח החזקה שהיתה שם ולכן בשלב מסוים חזרנו לרכב.
לפני שנסענו עם הרכב לHellnar, התלבטנו אם לעשות הפסקת קפה באחת המסעדות המקומיות, אבל הכל היה נראה ריק ולא מזמין, אז ויתרנו וקיווינו שנמצא בית קפה חמוד בדרך.
סמוך למפרץ הקטן של הישוב לHellnar, ממש ליד השביל שמחבר לArnarstapi היה בית קפה קטן, אבל גם הוא היה נראה עצוב ולא מזמין. אז דילגנו עליו וירדנו לחוף. כשהגענו לקו החוף (זו ירידה של דקה וחצי מהחניון) ראינו אנשים מסתובבים בנקודה הקרובה ביותר לצוקים, אז החלטנו ללכת לשם. מסתבר שבחוף הזה יש בריכה טבעית שכלואה בתוך הצוקים, השילוב של גווני המים והצוקים האפורים היה יפה מאוד.
בדרכנו אל הבריכה, עברו מולנו 3 מטיילים ששוחחו בכובד ראש על משהו, עלו לרכב שלהם ונסעו. במבט יותר מעמיק, פיתחתי תאוריה שאחד מהם הוא מדריך מקומי שלוקח תיירים לנקודות חמד באזור. אני קצת אוהבת לפתח כל מיני תאוריות וסיפורי חיים על אנשים שאנחנו פוגשים ואני מאוד אוהבת אם במקרה מתגלה שהתאוריות שלי נכונות. אבל אם נודה על האמת, רק במקרים נדירים אני מגלה.
בשלב הזה החלטנו שכדאי לעבור במרכז המבקרים הקרוב אלינו, Gestastofa Visitor Center ולשמוע את ההמלצות שלהם. הבחורה הנחמדה בדלפק, הייתה מאוד סבלנית ואינפורמטיבית. היא ביקשה לדעת בדיוק כמה זמן יש לנו ולאן אנחנו צריכים להגיע, ובהתאם לכך מנתה בפנינו את האפשרויות. רשמנו לפנינו ויצאנו לטיול קצר בסביבות המרכז עצמו.
בזמן שטיילנו בסביבת מרכז המבקרים והתפעלנו מהנוף החלטנו שלא יהיה לנו מספיק זמן להגיע לכל הנקודות שהיא המליצה וגם להגיע בשעה סבירה לצימר שלנו. את הלינה ללילה הזה בחרנו במקום המרוחק כשעתיים נסיעה מסניפלסנס כדי לקצר לנו במעט את הנסיעה של היום הבא לאקוררי. אז החלטנו לוותר על שני מגדלורים מודרניים ועל החוף ה"מאוד מיוחד" עם החול הצהוב. כנראה שהאיסלנדים לא יכולים לדמיין איך רוב החופים בעולם נראים ולכן הם ממליצים על החול הצהוב כתופעת טבע ייחודית.
אומנם על החוף עם החול הצהוב ויתרנו אבל לחוף המומלץ עם החול השחור נסענו מיד אחרי מרכז המבקרים. החוף נקרא Djúpalónssandur beach. מהחנייה יש כמה דרכים לרדת אל החוף, אנחנו ירדנו בדרך מאוד יפה שהובילה אותנו דרך צוקים שחורים ומרשימים.
תוך כמה דקות הליכה מגיעים אל מפרץ חוף גדול ויפה, כולו עם חול זיפזיף שחור ושברים של אניות שנסחפו אל החוף. הצוקים השחורים שלו תרמו לאווירה הגותית ולתחושה שהגענו לאחד המפרצים של "משחקי הכס". רק הצחוק של קבוצת אמריקאים צעירים שהגיעו כמה דקות אחרינו, הפכה את האווירה לקצת יותר מציאותית.
בסביבות החוף הזה יש מספר שבילי טיול חלקם קצרצרים, כמו שאנחנו עשינו וחלקם ארוכים יותר. אנחנו הסתפקנו בגיחה אל החוף ומשם נסענו אל הנקודה הבאה Saxhóll Crater.
Saxhóll Crater נמצא כמה דקות של נסיעה מהכביש הראשי. השארנו את הרכב בחניון הקטן וטיפסנו במדרגות המסודרות עד לפסגה. התל מתנוסס לגובה של כ-100 מטר בלבד וחולש על נוף של שדות לבה ישנים שנפרשים לכל עבר ועד לאוקינוס האטלנטי.
מסיבה לא ברורה, כשמגיעים למעלה, המדרגות שנראות חדשות יחסית, נגמרות בבת אחת וצריך להתקדם לנקודות התצפית בין קרשים ומוטות ברזל שזרוקים שם בבלגן. דילגנו בקלילות ובזהירות לנקודות התצפית וחזרה לשביל ולחניון. מתישהו כנראה ישלימו את העבודה ויהיה נתיב שמקיף את הלוע או לפחות מגיע לנקודות התצפית.
מאחר וויתרנו מראש על חלק מהאתרים שלא היו בנתיב המרכזי שלנו, המשכנו בנסיעה ישירות לעוד מקום עם שם בלתי אפשרי לחלוטין – קירקיופלספוס Kirkjufellsfoss. נראה אתכם מצליחים להגיד את זה בלי שהלשון תסתבך לכם בשיניים. אני באופן אישי הרגשתי שאני מדברת ב"לחשננית" כמו הארי פוטר ו"זה שאין להגיד את שמו".
אחרי שהסתבכתי הרבה עם השם, הסתבר שהאתר המופלא הזה הוא בעצם שילוב של הר קירקיופל ובעברית – הר הכנסיה! והמפלים של ההר, בעלי אותו השם עם התוספת "פוס – Foss" כלומר מפל…. ובעברית – המפלים של הכנסיה. להגנתי אגיד, שזה היה בתחילת הטיול ועדיין לא הפנמתי ש"Foss" זה מפל.
אבל אם אני בענייני כנות, אני מודה שגם עם הFoss וגם בלי הFoss – השמות נשארו מבלבלים לכל אורך הטיול.
התמונות מדברות בעד עצמן, הר הכנסיה אכן יפהפה ויחד עם המפלים מתקבל מראה מופלא. שמעתי שצלמים אוהבים להגיע בעונות השנה השונות ולצלם את ההר עם הצבעים השונים. אני גם אשמח לבוא לפה עוד פעם ולא אכפת לי כל כך באיזו עונה.
בשלב הזה של היום, נשאר לנו רק לאכול (מאז ארוחת הבוקר לא אכלנו כלום חוץ מקצת חטיפים) ולהגיע לצימר המרוחק כשעתיים מסניפלסנס. חיפשנו מסעדה שגם מקבלת המלצות טובות, גם מציעה מנות שאנחנו אוכלים (לא דגים) וגם פתוחה.
בהמלצת גוגל נסענו למסעדת Narfeyrarstofa בעיירת החוף Stykkishólmur. זה דרש סטייה קצרה מהדרך אבל החלטנו שזה שווה לנו כי ידענו שהצימר שלנו נמצא במקום מבודד ללא מסעדות או סופר באזור (בעלי הצימר המליצו לנו להגיע לא רעבים). ולא חששנו מהקשיים בדרך (צפויה דרך עפר) בזכות שעות האור האנסופיות.
המסעדה הייתה טובה מאוד אך יקרה יחסית. העיירה התגלתה כעיירת חוף תיירותית ותוססת. הופתענו לראות הרבה בתי מלון יפים ותיירים. אחרי המסעדה יצאנו לדרך, נסיעה של כשעתיים שחלק ניכר ממנה היה על דרך עפר (זה הכביש לאקוררי). בסוף הגענו לעמק נידח ובו מעט חוות חקלאיות וגם הצימר שלנו Ravencliff Lodge. שלוש יחידות קטנות ומבודדות (המפתח חיכה בכספת), מטבחון קטן ומקלחת טובה. קליטה סלולרית לא הייתה אבל במבנה הרביעי, המרכזי יש wifi. בעונה יותר עמוסה יש שם גם חדרים בסגנון הוסטל. ביום הזה היינו רק אנחנו בכל המתחם. הצימר היה בסדר גמור, היה נקי ושירת את הצרכים שלנו (חוץ מאינטרנט).
:מסעדות
Narfeyrarstofa, Aðalgata, Stykkishólmur, איסלנד
יום ראשון ה - 20.6 - הדרך ארוכה היא ויפה, יפה!
אחרי ארוחת בוקר בצימר, יצאנו לדרך. היעד שלנו היא בירת הצפון, אקוררי Akureyri . לפי הגוגל מאפס צפויה לנו נסיעה של כשלוש וחצי שעות, ללא עצירות ועל המפה סימנו לעצמנו שתי נקודות עצירה כדי לשבור את הנסיעה.
היעד הראשון שלנו ליום הזה – Kolugljúfur Canyon. הקניון נמצא קצת מחוץ למסלול וממוקם ממש מתחת לכביש כך שלא ממש רואים אותו עד שלא מגיעים לחניה הקטנה שלידו.
לשמחתנו, היינו לבד במקום. בחנייה הקטנה עמד קמפרואן עם וילונות סגורים, ושקט לגמרי. הנחנו שהנוסעים שלו עדיין לא התעוררו ושמרנו למענם על השקט. מהחניה הלכנו קצת לאורך הגדה של הקניון ואחר כך ירדנו מתחת לגשר כדי לקבל תצפית טובה יותר על המפל.
אחרי שמיצינו את הקניון ואת הקור של מחוץ לאוטו חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון היעד הבא שלנו, מפל קטן בשם Fosslaug שלידו בריכת מים חמים. בדרך עצרנו כמה פעמים להפסקות התרעננות. בתחילת היום הכביש חצה את המישור הצחיח ובאופק ראינו הרים הלבנים שהלכו והתקרבו אלינו.
הנחיות ההגעה למפל Fosslaug או יותר נכון ההגעה לבריכה, לא היו לנו מאוד ברורות וגם היינו קצת סקפטיים שאכן נמצא בריכה לרחצה. כמובן שהספקנות נבעה מכך שעוד היינו חדשים בטיול. בהמשך כבר ידענו שבריכות חמות לרחצה בטבע, זה חלק מהעניין באיסלנד.
בחניה של המפל היו מספר קטן של מכוניות וראינו כמה אנשים שבדיוק יצאו מהאוטו והתחילו ללכת לתוך השדה, ללא תיקים בכלל. החלטנו שנעקוב אחריהם ונקווה לטוב. הלכנו דרך השדה כרבע שעה עד שהגענו לנחל הזורם ולידו גשרון קטן. בשלב הזה גם ראינו אנשים שחזרו מהמפל וכולם נראו יבשים לחלוטין.
לפי ההנחיות ולפי העקבות והרעשים ששמענו, המשכנו עוד כמה דקות והגענו אל הערוץ המרכזי של הנהר ולידו, הפלא ופלא – בריכת מים חמים. במקום היו 3 חברה צעירים ששיכשכו רגליים. בלי להסס חלצנו נעליים והצטרפנו.
בזמן ששיכשכנו רגליים, החברה הצעירים עזבו ובמקומם הגיעה משפחה קטנה: סבתא, אמא ושני ילדים קטנטנים. האמא ושני הקטנטנים החליפו לבגדי ים וחיפשו נקודה להיכנס לבריכה. אנחנו ישבנו בצד והסתכלנו באימה משולבת בקנאה איך האמא מתנהלת בצורה מגושמת להחריד.
דבר ראשון היא שלחה פנימה את הילד "הגדול" בן הארבע שיבדוק אם המים חמים. בינתיים הפעוטה בת השנתיים התחילה לדדות מסביב לבריכה ולנסות להכנס עצמאית. האמא רצה מסביב, כדי לתפוס אותה, תוך כדי שהיא דורכת בדיוק בנקודה בה זורמים מים רותחים לתוך הבריכה. "שטויות, כוויה קטנה ברגל, זה כנראה לא ביג דיל באיסלנד" אחרי 5 דקות של בלגן וצעקות נרגשות, הגיע הרגע המיוחל ושלושתם היו במים. הסבתא חיכתה בחוץ עם המגבות.
בשלב הזה, החלטנו שהגיע הזמן להמשיך. נעלנו נעליים והלכנו לראות את המפל הנחמד שנמצא ממש 2 דקות מהבריכה.
אחרי שחזרנו לאוטו, הסתכלנו על הערכה של גוגל מאפס לגבי הדרך ועל התוכניות שלנו ליומיים הקרובים ועל השעה בשעון, וראינו שיש לנו יותר זמן ממה שציפינו וקצת פחות דברים ממה שחשבנו שיהיו בסביבות אקוררי. מזל שבמפה שהכנו בארץ רשמנו הרבה המלצות שחרגו מהתכנית המקורית וכך החלטנו להאריך את הנסיעה לאקוררי דרך כמה עיירות שלא היו בדיוק בדרך.
העיירה הראשונה אליה נסענו נקראת Hólar. זו לא בדיוק עיירה, יותר מקבץ קטן של בתים ליד כנסיה והכל עם נוף מדהים מסביב. כדי להגיע לשם ירדנו מהכביש המקיף את חצי האי ונסענו כעשר דקות לתוך ההרים. הדרך לעירה עוצרת נשימה.
עשינו סיבוב קצר בעיירה, בכל זאת היא כל כך קטנה שאפילו בית קפה אין שם. בזמן שהיינו שם, לא ראינו נפש חיה, אם כי ניכר שאנשים גרים שם. כנראה שכולם היו בעבודה. כשהתחלנו ליסוע חזרה לכביש זכינו לראות קבוצה של חוואים מקומיים מעבירים עדר סוסים לצד הכביש הראשי- פשוט וואו!!!
אחרי שנרגענו מהמראה המרהיב הזה, או למען הדיוק לא נרגענו, אבל התאוששנו. המשכנו בנסיעה עברנו דרך העיירה Hofsós. עיירת חוף קטנה ויפה שיש בה בריכה ציבורית מול הים ומפרצונים יפים עם סלעים בתבנית של משושים. מאחר ולא רצינו להתרחץ בבריכה, גם בגלל שלא היה לנו זמן וגם בגלל שהיה 9 מעלות בחוץ, המשכנו בנסיעה לכיוון Siglufjörður.
בדרך לSiglufjörður עברנו במנהרה די ארוכה, צרה מאוד, חשוכה וטחובה, הרגיש לי כאילו שגמדים חצבו אותה עם כלי עבודה מאוד בסיסיים. בהמשך הנסיעה עברנו בעוד מנהרה כזו וגם באחת מודרנית יותר. חוץ מזה הנוף לאורך כל הדרך היה יפהפה, מזג האוויר היה מושלם, קריר ונעים
בעיירה המופלאה Siglufjörður החלטנו לעצור בבית הקפה המומלץ Frida Chocolate. השעה הייתה כבר לקראת 16:00 והרגשנו שקפה ייתן לנו את זריקת המרץ הנחוצה כדי להמשיך את היום.
אחרי ששתינו קפה לא רע ושוקו שהבריסטה הבטיחה שיהיה שוקולדי בטירוף אבל בפועל היה מאכזב. הסתובבנו קצת בעיירה, חילצנו רגליים, התלהבנו מהמקום הפסטורלי הזה ובלב חשבתי שהייתי מוכנה להשאר שם כמה ימים כדי לספוג את כל היופי הזה.
Siglufjörður היא עיירה די מתויירת, ראינו שהגיעה לפחות קבוצה מאורגנת אחת בזמן שהסתובבנו שם ולפי מה שהבנתי מגיעים אליה גם קרוזים. העיירה הזו גם מככבת בסדרת הדרמה האיסלנדית "לכודים" (Trapped), אבל במציאות היא הרבה יותר יפה ממה שרואים בסדרה.
לא מיצינו את Siglufjörður והיא בהחלט העיירה שאשמח לחזור אליה ולשהות בה יותר מהשעה שהייתה לנו. אבל למרות שלא היו שום סימנים שהערב יורד (כי ביוני אין חושך) השעה התחילה להתאחר וכבר היינו די עייפים. חזרנו לאוטו והמשכנו ליסוע לכיוון אקוררי, בדרך עברנו בעוד מנהרות והנוף, אוי הנוף – הוא המשיך לרגש, כל הדרך.
הגענו לאקוררי Akureyri בשעה 18:00 עייפים ורעבים אך מאוד מאוד מרוצים מהיום הארוך והיפה הזה. הדירה שהזמנו נמצאת באזור התעשיה של העיר והיתה מאוד יפה ומרווחת. ארוחת ערב אכלנו במסעדת Greifinn שהייתה עמוסה מאוד מאוד במקומיים, אבל בכל זאת מצאו לנו שולחן. האוכל היה נחמד והאווירה טובה.
אוכל ולינה
המלון :
Akureyri Luxury Apartments –Skipatangi, Akureyri, איסלנד
:מסעדות
Frida Chocolate, Aðalgata, Stykkishólmur, איסלנד
Greifinn, Glerárgata 20 600, Akureyri, איסלנד
יום שני ה - 21.6 - היום הארוך בשנה
מאחר והדירה שלנו באקוררי היתה יפה ומרווחת מאוד, החלטנו לאכול ארוחת בוקר בדירה. קפצנו למאפייה הקרובה Axelsbakarí וקנינו כריכים ומאפים. הכנו קפה במקינטה שהבאנו מהארץ. הקפה באיסלנד לא רע אבל לא משתווה לתערובת שהבאנו מהארץ. היה כייף לשבת ליד השולחן ולבהות בנוף שנשקף מהחלון עם אספרסו טוב מהבית. כמעט הצלחתי להשתכנע שאני גרה שם, אבל המציאות טפחה לי על הפנים, סיימתי לארוז ויצאנו לדרך לכיוון אגם הברבורים…. כלומר אגם היבחושים מיווטאן Mývatn.
הידעת?
בניגוד למה שאנחנו רגילים בארץ, בימי הקיץ הארוכים של הארצות הצפוניות, כמו איסלנד – השמש זורחת וגם שוקעת (אם בכלל) בצפון!!!
היעד הראשון שלנו ביום הזה היה Godafoss falls – מפל האלים. כמו רוב הדברים בטיול, לא ממש ידענו למה לצפות. בכל זאת זה טיול שהתארגן תוך פחות משבועיים. בעזרת הניווט הגענו אל החנייה, שמחנו לראות שהחניון ריק למדי. החנייה חינמית. השארנו את הרכב והלכנו לתצפת על המפל
אחרי כמה דקות של צעידה בשביל, הבנו שהמפל הזה הוא כל כך גדול שיש לו חניות ותצפיות משני הצדדים. ולכן כשסיימנו לצלם, חזרנו לרכב ונסענו 2 דקות עד לחניה השנייה. השעה הייתה עדיין די מוקדמת ולא היו הרבה אנשים אבל היינו תחת הרושם שלחנייה הזו הגיעו יותר אנשים. כנראה בגלל שבצד הזה יש גישה גם לנהר.
תוך כדי השיטוט בשבילים והנסיון להשאר בבדידות יחסית שמנו לב שיש קבוצת ישראלים באזור. זו היתה קבוצה קטנה יחסית אבל מאוד מלוכדת. הם היו מאוד נמרצים, היו לבושים בבגדים די יוקרתיים אך לאו דווקא מתאימים לטיול – קראנו להם "הבורגנים" בהתנשאות וציקצקנו שפתיים, אבל בעצם הרגשנו די בודדים ומרופטים לעומתם. חוץ מהישראלים היו עוד כמה קבוצות משפחתיות, צלמים ומן הסתם גם זוגות כמונו. כשחזרנו לחנייה ראינו כמה ג'יפים מבריקים עומדים בשורה, העתקים אחד של השני – ניחשנו שהם שייכים לבורגנים, אבל לא חיכינו כדי לראות אם זה נכון.
מהמפל נסענו ישר לכיוון אגם מיווטאן. "וטאן" משמעו אגם, "מי" – משמעו יבחושים. קיווינו שזה רק שם שאינו משקף את המציאות בשטח. הגענו לאזור האגם תוך פחות משעה, בדרך עברנו במנהרת אגרה. מזג האוויר היה קריר עם רוח די חזקה. אני מודה שציפיתי לראות אגם מתוייר כדוגמת האגמים בכל מקום בעולם. אך בפועל היישוב באזור דליל למדי, יש מעט מלונות ועוד פחות מזה מסעדות. הנוף מסביב לאגם צחיח למדי משובץ באדים חמים שבוקעים מהאדמה בכל מיני מקומות. יחד עם העננים שהקדירו מעלינו הרגשתי כאילו הגענו לשמורת טבע של סוף העולם או אולי תחילתו? לא פעם אומרים "נוף של בראשית" כשמתייחסים לאיסלנד ואכן כך זה הרגיש בחלקים נרחבים של הטיול.
מאחר והשעה היתה מוקדמת, לא היה טעם לעבור במלון שלנו אז נסענו דרך העיירה הראשית של האגם Reykjahlíð, ראינו את הסופר המקומי (אין סניפים של בונוס או נטו באזור) ותחנת דלק ובערך זהו. והמשכנו למערת Grjótagjá. זו מערה קטנה שבתוכה כלואה בריכת מים חמים – אסורה לרחצה!!! ניגוד הצבעים שם מהפנט ולפי כל אתרי האינטרנט אחת מהסצנות המפורסמות של משחקי הכס – צולמה שם.
כשעומדים מחוץ למערה לא רואים כלום חוץ מלבה קשיחה וחריץ באדמה. טיילנו קצת על שדה הלבה אבל הקור והרוח הבריחו אותנו לאוטו. התכנון המקורי היה לטפס על מכתש Hverfjall שנמצא בהמשך הדרך, אבל בתנאי מזג האוויר האלו זה הרגיש לנו קשוח מדי במקום זה הלכנו לארוחת צהריים קלה במסעדה המומלצת Vogafjós Farm Resort
הרעיון של המסעדה הוא שימוש במרכיבים שהם מגדלים ומייצרים לבד ולכן המסעדה בנויה כחלק מהרפת שלהם. בניגוד לאיך שזה נשמע, המסעדה נראית נקיה ויפה ואין ריח של רפת בכלל, אבל בזמן שחלון אחד משקיף על האגם, מחלון אחר ניתן לראות את הפרות והמחלבה.
לא היינו מאוד רעבים אז הסתפקנו במרק מצויין, קפה וקינוח מוצלחים. היה יקר אך איכותי וטעים ומנוחה טובה לפני המשך הטיול.
שמנמנים כמו פרות חזרנו לרכב ונסענו לאתר Lavator Dimmuborgir. השמיים היו אפורים מאוד וזרזיפי גשם מזדמנים ליוו אותנו מהחנייה אל תוך השבילים בפארק הקטן הזה. אבל נראה לי שזה מזג האוויר האידאלי למקום הזה. מסביב לשבילים ניצבים סלעים ומצוקים שחורים בשלל צורות וגדלים והאווירה הייתה אפלה אך רבת הוד.
הנקודה הראשונה אליה הגענו, הייתה "המחנה של ה Yule Lads. מדובר ב13 גמדוני הכריסטמס של איסלנד. לפי הפולקלור המקומי הם גרים במערות ובחג המולד שמים מתנות בגרביים של הילדים, אך אם במקרה מדובר בילד מרדן, שובב או סתם הפרעת קשב, במקום מתנה הוא יקבל תפוח אדמה! בגרסאות הקשוחות יותר של האגדות אולי אפילו יחטפו אותו אל המערות!! עכשיו זה מובן למה אמרתי שהשמיים הקודרים התאימו לאווירה?
אבל אל דאגה, בפארק הזה וברוח התקופה המודרנית, הגמדונים הם תמיד נחמדים, אולי קצת שובבים ובכל חג מולד יש הפנינג בפארק בהשתתפותם.
נהננו מאוד להסתובב בפארק ועברנו משביל לשביל. ממליצה לצלם את מפת השבילים בשלט שבכניסה כדי לא ללכת לאיבוד במגוון האפשרויות. סך הכל הסתובבנו שם כמעט שעתיים, מדי פעם פגשנו עוד מטיילים (סך הכל כשמונה לאורך כל המסלול) חשבנו לנו שהפארק הזה הוא פארק הנגטיב של פארק הקשתות ביוטה ארה"ב שגם אותו אהבנו מאוד. אותו עיקרון אבל שם חם ואדמדם ופה קר ושחרחר.
עד שחזרנו לחניה כבר היה אחרי 17:00. נסענו למלון שלנו ליומיים הקרובים Laxa Hotel. בזמן שעשינו צ'ק אין במלון ושוחחנו קצת עם פקידת הקבלה, הסתבר לנו שהבנו לא נכון את ההנחיות של התשלום על הנסיעה במנהרת האגרה. אנחנו חשבנו שיש לנו 24 שעות לשלם אבל בפועל היו לנו 3 שעות שנגמרו כבר מזמן.
על פי עצתה של פקידת הקבלה, שלחנו מייל לחברת הדרכים האיסלנדית ובו הסברנו מה קרה ולמה לא שילמנו עדיין וביקשנו קישור לתשלום. תוך כשעה קיבלנו מייל חוזר ושילמנו את התעריף בלי קנס. שמחים ואסירי תודה יצאנו לארוחת ערב במסעדת Gamli Bærinn הייתה שם אוירה טובה ואוכל חביב.
היום הזה הוא היום הארוך ביותר בשנה ידוע גם בשם "יום המחצית". באיסלנד ביום הזה פשוט אין חושך. כך יצא שלמרות שהנסיעה מאקוררי למיווטאן הייתה יחסית קצרה (כשעתיים) היה לנו יום טיול מאוד ארוך. זה קל מאוד לטייל כשכל הזמן אור, אבל כבר שמחנו לחזור לחדר במלון ולנוח קצת.
אוכל ולינה
המלון :
Laxá Hótel, Mývatn, איסלנד
:מסעדות
Vogafjós Farm Resort, Vogar, 660 Myvatn, איסלנד
Gamli Bærinn, 660 Reykjahlíð, איסלנד
יום שלישי ה - 22.6 - גייזרים, מפלים ויבחושים
השכם בבוקר פתחנו את הוילונות וראינו שיורד גשם, לא זרזיף כמו אתמול. בדקנו באתר של תחזית מזג האוויר וראינו שעד אחרי הצהריים צפוי להיות גשום לסירוגין, ובסביבות 16:00 מתבהר. תוך כדי ארוחת בוקר טעימה במלון חשבנו איך כדאי לנצל את הזמן בהתחשב בכך שיש לנו עוד לילה במיווטאן.
בחשיבה כוללת של היומיים הקרובים, החלטנו שנתחיל את הבוקר באזור הגייזרים Hverir, נמשיך ל- Krafla ול – Leirhnjúkur ואז, קצת בניגוד להגיון נרחיק עד מפלי Dettifoss ונחזור לאזור האגם. זה קצת לא הגיוני כי המפל נמצא בדרך לEgilsstaðir (היעד הבא שלנו) אבל היו לנו כמה שיקולים לכך: מזג האוויר שם אמור להיות טוב בשעות הצהריים ובמיווטאן גשום, רצינו לשלב ספא (בתשלום) באחד מימי הטיול וחשבנו שאולי נעשה זאת באגילסטאדיר אם נגיע מספיק מוקדם.
לפי התכנית, מיד אחרי האוכל נסענו ל Hverir. מזג האוויר היה קודר אך לא ירד גשם. ירדנו מהאוטו, התעטפנו במעיל והתחלנו להסתובב בין הגייזרים תוך כדי שאנחנו משתדלים (ללא הצלחה) לא לדרוך בבוץ.
תוך כדי שיטוט בין האדים הבחנו מרחוק בשלושה אנשים שנראו לי קצת מוכרים. התקרבנו אליהם בהחבא ואז נזכרתי במי מדובר: השלושה שראינו על החוף בסניפלסנס ואני ניחשתי שהם זוג מטיילים עם מדריך פרטי. "אהאה!! יש לי הזדמנות לבחון את התאוריה שלי" חשבתי בקול רם. דן הסתכל עלי במבט קצת מיואש ומילמל "תשתדלי לא להביך אותנו יותר מדי".
היה קצת קשה לעקוב אחריהם, בגלל האדים הרבים ובגלל שהם הקדימו אותנו, אבל היה ברור לעין שאחד מהם מדריך ומסביר לשני האחרים. חשבתי לעצמי שאם הוא מדריך מוצלח, אולי כדאי להשיג את הפרטים שלו. זה דרש ממני גם לסגור את הפער מהם וגם ולפנות לאחד מהזוג כדי לקבל חוות דעת. זה לא פשוט בשביל אדם ביישן כמוני. הילכתי בין תמרות האדים וניסיתי לאזור אומץ.
הלא יאומן קרה ופניתי לאשה מהזוג באנגלית קלוקלת. מייד היא ענתה לי בעברית ותוך דקה כבר ספרנו את כל האנשים ששתינו מכירות. סתאאאם, היא הייתה מאוד נחמדה והמליצה על המדריך שלהם ונתנה לי את הפרטים שלו. חזרתי לדן וסיפרתי לו על הממצאים שלי.
תוך כדי חזרה לאוטו, הבטנו אל הכביש היורד מכיוון מיווטאן אל Hverir והבחנו בשיירת ג'יפים, חדשים ונוצצים דוהרת לכיוון החניון, פגוש אל פגוש. "הבורגנים הגיעו" אמרנו אחד לשני ואכן כך היה. תוך כמה דקות הם הגיעו וירדו מהרכבים. מבחינתנו זה היה הזמן האידאלי להמשיך לאתר הבא. לפני שנסענו, עוד הספקנו לשמוע אותם מקטרים על הבוץ הכבד.
היעד הבא שלנו – Krafla. הדרך לשם עוברת בתוך תחנת כוח גדולה מאוד שנפרסת על פני שטח נרחב. צינורות מים ענקיים פזורים בשטח ומובילים מים חמים לתוך התחנה – מרשים מאוד. בדרך גם עצרנו לשטוף ידיים ב – Perpetual Shower שזה פשוט מקלחת עם מים חמים, ככה סתם ליד הכביש באמצע כלום.
האמת שלא בדיוק ידענו מה יש בKrafla רק ידעתי שיש אפשרות לטיול קצר. אז הופתענו גם לטובה וגם לרעה. לטובה כי היינו היחידים במקום והבריכה העטופה בקרח הייתה פשוט יפהפיה והניגוד בצבעים מהפנט. ההפתעה הפחות טובה הייתה שהשביל המקיף את הבריכה ומוביל לבריכה נוספת, היה כל כך בוצי שפשוט החלטנו שזה בלתי סביר ללכת בו. צילמנו והצטלמנו והמשכנו לנקודה הבאה.
Leirhnjúkur זה אזור נוסף עם הרבה ברכות חמות. יש שם מסלול טיול של כשעה וחצי המקיף את הגבעה ועובר ליד חלק מהבריכות ולפחות בחלקו יש שביל עץ שאמור להפוך את ההליכה לקלה יותר. בפועל חלק מהשביל היה שבור וחלקלק עד כדי כך שהעדפנו ללכת בבוץ מסביב לחלקים השבורים.
כשהתחלנו ללכת מזג האוויר היה כמו כל הבוקר – קר, קודר וזירזופים. בלי לחשוב יותר מדי יצאנו והתחלנו ללכת. אבל תוך כדי הליכה הזירזופים הפכו יותר ויותר לגשם. בעצב חשבנו על חליפות הסערה שהשארנו באוטו, כעבור עוד כמה דקות החלטנו שעל טיפשות משלמים, האפשרויות היו: להירטב לגמרי או לוותר על השלמת המסלול – הסתובבנו וחזרנו לאוטו.
לכל מי שמטייל ברור וידוע שאם היינו טורחים ולוקחים את חליפות הסערה שלנו – לא היה בהן צורך והן היו נשארות בתיק. אבל ברגע של חוסר מחשבה זימנו גשם על עצמנו – לא נטעה כך שוב. הכנסנו את מפלי Dettifoss לניווט עזבנו את האזור.
הנסיעה למפלי דטיפוס נמשכה כשעה. הנוף בדרך היה טרשי וצחיח אך מזג האוויר הלך והתבהר. מפל דטיפוס הוא אחד המפלים הגדולים ביותר באירופה וניתן להגיע ולראותו משתי גדות הנהר. אנחנו נסענו לצד המערבי. הנסיעה בצד המזרחי אמורה להיות מאתגרת יותר. הגענו לחניון ובניגוד לרוב המקומות עד כה, היו בו לא מעט מכוניות. ההליכה מהחניון למפל נמשכה כעשרים דקות. היה קר ורוח אבל ללא סימני גשם.
כשהגענו לשביל שהולך לאורך הגדה ראינו שיש שביל נוסף שיורד קרוב יותר למפל אך הוא עדיין סגור למעבר כי עוצמת הזרימה עדיין כל כך חזקה שהשביל שטוף מים לחלוטין. למרות שחשבנו שיהיה עמוס ליד המפל. בפועל המקום כל כך גדול שלא ממש הרגשנו את המטיילים האחרים. ראינו שיש מטיילים על הגדה המזרחית ושמענו שהיום היה היום הראשון בעונה שזה התאפשר.
דווקא בגלל גודלו של המפל, היה מאוד קשה לצלם אותו. עשינו כמיטב יכולתנו ואז המשכנו לאורך הגדה לכיוון מפל סלפוס Selfoss, אחיו הקטן של דטיפוס. ההליכה היתה מאוד יפה ונינוחה. למרות שכל האזור הוא שדה טרשים אחד גדול, הוא מלא הוד ועוצמה.
כשהסתכלנו על האנשים בגדב המזרחית, היינו תחת הרושם שהם מגיעים קרוב יותר מאיתנו למפל והייתה לנו התלבטות קטנה אם לנסות לנסוע לשם. אבל היה מדובר בכשעה וחצי נסיעה והחלטנו שזה לא מצדיק. בדיעבד כנראה שלא היינו יכולים להגיע עם הסוזוקי הפצפון שלנו. כשהגענו לחניון הרגשנו שהרוח נחלשה והשמש הציצה מהעננים. שלפנו את ערכת הקפה שלנו ושתינו אספרסו ביתי על שולחן הפיקניק.
התחלנו לנסוע חזרה לכיוון אגם מיווטאן. השמיים התבהרו יותר ויותר וכשהגענו ללועות המדומים Skútustaðagígar, מזג האוויר היה נהדר. השארנו את האוטו בחנייה והלכנו לתצפת על המקום.
הסיבה שקוראים ללועות האלו "מדומים" היא שהם לא נוצרו מהתפרצות של לבה וגם אין להם חיבור למגמה כך שאף פעם לא תצא מהם לבה. הם נוצרו מהתפרצות של אדים וקיבלו את הצורה החרוטית המאפיינת הרי געש.
נקודת התצפית הראשונה הייתה כל כך יפה שלמרות שהיה יום מאוד ארוך, החלטנו בספונטניות לעשות את כל המסלול. מלבדנו היו בשטח עוד זוג שיצא לפנינו אבל די מהר מתחילת המסלול עקפנו אותם. בנוסף היו עוד שני זוגות שהסתפקו במסלול המקוצר אז ראינו אותם מרחוק.
החלק הראשון של המסלול היה יפה, נעים ופסטורלי אבל אז הגענו לשליש האחרון וסוף סוף הבנו למה המקום נקרא אגם היבחושים. פשוט הלכנו בתוך ענן ענקי של יבחושים, מסביב כבשים וביצה שהיוו כנראה את גורם המשיכה של היבחושים. הלכנו ונופפנו בידיים כמו 2 פסיכים
בשלב מסויים עברו מולנו שתי מקומיות שיצאו להליכה היומית שלהן. הן ראו אותנו ואמרו לנו "אל תגזימו, זה לא כל כך נורא" ופשוט התגלגלו מצחוק. הן באמת הלכו בכייף ולא ניכר היה שזה מפריע להן. בהמשך סיפרו לי שבשיא העונה כל האגם שוקק יבחושים כמו בשליש האחרון של המסלול ואז זה כנראה די נורא גם למקומיים.
ארוחת ערב אכלנו בסמוך ללועות המדומים ב – Bistro Sel & Pizza. המלצר הנחמד והידען סיפר לנו שבאיסלנד אין בכלל ייצור יין מקומי בגלל תנאי השטח ומזג האוויר. האמת – הגיוני מאוד. קינוח העדפנו לאכול בגלידריה המומלצת הסמוכה Skútaís – Farm Ice Cream. חזרנו למלון עייפים מאוד מאוד.
אוכל ולינה
המלון :
Laxá Hótel, Mývatn, איסלנד
:מסעדות
Bistro Sel & Pizza, Mývatn 660, Skútustaðahreppur, איסלנד
Skútaís – Farm Ice Cream, Sudur-Tingeyjarsysla, Skútustaðahreppur, איסלנד
הפוסט סגור לתגובות