ליאור ואפיק קורעות את לונדון
זוג צעירות מאוהבות מחליטות להגיע לטיול כריסטמס בעיר הגדולה לונדון ובודקות עבורנו בכמה שווקים אפשר לבקר ביום אחד, איזה אטרקציות מומלצות והאם לונדון שווה יותר מתל אביב
בשלהי יוני 2022 התקבלה החלטה: כל הכוכבים בשמיים הסתדרו, נהייתה תחושת חופש באוויר ואני (ליאור) ובת זוגי (אפיק) החלטנו שהגיע הזמן. לכבוד השנתיים שלנו, אנחנו רוצות לטוס ללונדון.
לונדון זה יעד נהדר לכל הדעות. בחרנו לטוס לשבעה ימים בסוף נובמבר כדי להספיק לראות את שווקי הכריסטמס למיניהם. הכל היה טוב ויפה, עד שמתישהו באוגוסט הבנו שעברו כמעט חודשיים ואפילו לא התארגנו על כרטיסים. מסתבר, שכשטסים בלי מבוגר אחראי, אמורים גם אשכרה לתכנן דברים בעצמך. טוב, בסדר, נמצא מלון, נמצא כרטיסים, בקטנה.
ואז הגענו לתגלית המזעזעת השנייה שלנו: לטוס ללונדון בלי ההורים זה י-ק-ר! רק המחירים של המלונות שאבו את כל הצבע מהפנים שלנו, ואם אתם צריכים אפשרות ביטול… הלך על הארנק שלכם. אבל, ההחלטה כבר התקבלה, ורק לוזרים חוזרים בהם מההחלטות שלהם. אז נשמנו עמוק, עצמנו עיניים ולחצנו "רכש עכשיו".
לקראת יום הטיסה גילינו שיש עוד בעיה (משם רק נשארה הבעיה האחרונה): מה עושים בכלל כשמגיעים לנתב"ג? יצא מצב, שגם אני וגם אפיק, מעולם לא טסנו לבד ותמיד פשוט עקבנו אחרי אנשים עד שהגענו לדיוטי פרי. חברים הסבירו לנו צעד אחר צעד מה לעשות, הבטיחו לנו שהכל מונגש לאהבלות כמונו ושאין לנו בכלל מה לדאוג. ברוב טיפשותנו, האמנו לכולם. אבל לאחר הרבה הרבה הלוך וחזור בין טרמינלים, סיבובים בשדה התעופה ואי הסכמה קלה על מה זה "דיוטי פרי", הצלחנו להגיע ללונדון!
יום ראשון 20.11.2022
הגענו למלון Assembly Covent Garden באמצע הלילה, עייפות מותשות ואחרי שאטל ארוך ומייגע. לא הייתה בנו את האנרגיה לחקור את המלון ואת המיקום בכלל, ופשוט נרדמנו בו במקום.
בבוקר כשהתעוררנו, התחילו להתעורר חשדות לגבי המחיר של המלון, שהיה זול מאוד ביחס למיקום ולגודל שלו. העיצוב המעניין, הכיתובים המרמזים על הקירות, האורות המעומעמים והעובדה שהחדר היה מבודד מרעשים העידו על כך שאולי המלון הזה לא היה מיועד לתיירים במקור, אלא ל… עיסוקים אחרים. אבל הוא היה נקי, מרווח, זול, ורק שתי דקות הליכה מLeicester square, אז רק צחקנו קצת מהמחשבה ויצאנו לדרך לשורדיץ'.
לעומת כל שאר השווקים בלונדון, יום ראשון הוא היום הכי טוב להגיע לשורדיץ'. בזמן שכל השווקים סגורים או עובדים במתכונת חלקית, דווקא בשורדיץ' נפתחים יותר דוכנים וגם שוק הפרחים פועל באופן אקסקלוסיבי באותו יום.
רובע שורדיץ
התחלנו ב – Spitalfields Market, מקום מקורה וחביב. בהתחלה ראינו שם רק תכשיטים וקישוטי כריסטמס, אבל המתחם היה ענק ובהמשך מצאנו שם גם תיקים, סוודרים מכוערים ובגדי וינטאג'. אפיק הצליחה למצוא טבעות שהיא מאוד אהבה ואני בינתיים רק ניסיתי להבין איך יכול להיות שמידה 9 בטבעות גדולה עליי אבל גם מידה 21 קטנה עלי.
בשלב מסוים מצאנו דוכן מעניין שהיו בו טעימות של דובוני גומי. מיד שמחנו והתלהבנו עד שראינו שיש בהם משהו ששמו CBD. המוח הסאחי שלנו התבלבל ושאלנו את המוכר מה זה אומר, רק כדי לגלות לתדהמתינו שמדובר בקנאביס מדולל. מביך.
המשכנו ללכת בשוק ומצאנו מתחם אוכל ענקי ומפתה שגרם לשתינו להזיל ריר, בשעה המאוחרת הזאת של היום (11:00) אני כבר הייתי מורעבת ממזמן, ושאלתי את אפיק אם יש משהו שמצא חן בעיניה. היא ענתה לי שחמוד פה, אבל שבהמשך אמור להיות שוק אוכל נוסף ששמו Truman Brewery market והוא ממוקם בתוך מבשלת בירה ישנה ואולי יהיה שווה יותר לאכול בו. לי זה היה נשמע מעולה אז כיוונתי את הגוגל לשם והתחלנו ללכת.
בדרכנו לשם, פתאום שמתי לב שאני רואה שוק ממש לידינו. התלהבתי במחשבה שסוף סוף הגענו למקום הנכון רק בשביל להסתכל מסביב ולגלות שיש בשוק הזה כל דבר שאינו אוכל. בהסתכלות מהירה למפה הבנו שבטעות מוחלטת הגענו לBrick Lane Market. המתחם היה קטן ומקורה, והדוכנים היו מאוד דומים לדוכנים בSpitalfields. היה שם דוכן תה חביב, עם כל מיני ערבובי עלים תוצרת בית שהיה אפשר לטעום ולקנות. המוכרת שם היתה נחמדה מאוד והתעקשה לעשות לאפיק הנחה בגלל שהיא חיילת (או לפחות זה מה שאנחנו חושבות שהיא אמרה). מה שהפך את זה לקצת לא נעים כשהחלטנו לא לקנות כלום. גם הכלב שלה היה מאוד חמוד וחברותי.
לאחר שסיימנו לסייר בשוק הקטן, המשכנו לחפש אחר האוכל. לא ברור איך בדיוק, אבל במקום להגיע אליו מצאנו את עצמנו בשוק וינטאג' די מאכזב. האמת, יכול להיות שהוא היה אחלה ממש, אבל בשלב הזה היינו כל כך מורעבות שהבגדים המיוחדים ממש לא הזיזו לנו, ורק חיפשנו באטרף את היציאה כדי שנוכל להגיע לאוכל.
אחרי מה שהרגיש כמו שנים של חיפושים אבל בפועל היה כנראה סביב החמש דקות, הצלחנו לצאת מהמלכודת הנוראית הזאת וחזרנו לחיפושים. בשלב הזה כבר היינו עייפות, מורעבות ובנכונות לאכול גם קלקר אם לשם זה ידרדר. אחרי כמה דרכים ללא מוצא, החלטנו להתפשר על הדוכן גיוזות המסכן שמצאנו, שהאמת— הפתיע ממש לטובה. איכשהו הגיוזות המסכנות בעשר פאונד שקנינו היו מהארוחות הכי טובות בכל הטיול שלנו. אחרי שאכלנו ושבענו, הלכנו שמנמנות ומרוצות לכיוון שוק הפרחים, רק בשביל פתאום למצוא את עצמנו בשוק האוכל שהיה, מסתבר, רק מטר מאיפה שקנינו את הגיוזות שלנו.
לאחר מכן עברנו לשוק הפרחים, שקצת כמו ששמו מרמז: היה שוק של פרחים. אני ציפיתי לשוק בסגנון שוק הפרחים בתאילנד, שבו מציגים לראווה סידורי פרחים, אבל בשוק הזה בעיקר נמכרו זרים ועציצים. מעבר ללהסתכל קצת ולצלם תמונות, לא היה שם הרבה לעשות. שוק חביב ששווה לבקר, אבל לא משהו לבזבז בו יותר מרבע שעה.
אחרי זה חזרנו למלון לשנ"צ מתבקש, לאגור כוחות לקראת ההיילייט של היום; London Eye. אחרי שנחנו קצת, קפצנו לבקר בצ'יינה טאון כדי לקנות Bubble wrap שהצטלם יפה, אך בפועל היה קר, יקר ומאכזב.
London Eye & Southbank Winter Market
ואז הגיע הרגע בטיול ממנו הכי חששתי – ללכת לגלגל הענק המפורסם של לונדון. הגענו לפני השעה של התור שלנו אז החלטנו להסתובב בפארק ולהקשיב לאמני רחוב. היה שם נער שניגן ושר מאוד יפה ועצרנו להקשיב לו ואפילו פירגנו בטיפ (פאונד שלם!). אחר כך עצרנו לראות מופע רחוב שבו איש משעשע שממש אהב פוקימון השתחרר מכותונת משוגעים ושלשלאות בפחות משתי דקות (או לפחות ניסה, הוא קצת פספס בטיימינג) . משם ראינו פתאום שיש שוק כריסטמס שלא ידענו עליו בהמשך הדרך, אבל בשלב הזה כבר היינו צריכות לחזור לאטרקציה שלשמה התכנסנו.
הזמנו כרטיס לשעות הערב ובאופן מפתיע לא היה בכלל תור. נכנסנו לכדור ואני והחוסר בדופמין שלי נאלצנו להתמודד עם התזוזה שהייתה כל כך איטית שלעתים לא ידעתי אם נעצרנו או המשכנו כרגיל, וגם לא הייתי בטוחה מה האופציה המהירה מבין השתיים. כשהגענו לחלק העליון הנוף באמת היה מאוד מאוד יפה, ואז עברו חמש דקות והיינו בדרכנו חזרה למטה, וכמובן שהכריחו אותנו להצטלם עם כל האנשים הזרים שהיו איתנו בקרון, למה עוד אפשר לצפות?
בסך הכל, למי שאוהב נוף ואוהב לשבת ולחכות הרבה זמן, מאוד מומלץ. למי שיש הפרעות קשב… פחות.
(אפיק מוסרת שנהניתי מאוד)
אחר כך קפצנו לבקר בSouthbank Winter Market, לא ביקור ארוך במיוחד אבל מאוד התרשמנו מהאורות, הדוכנים והאווירה, בעיקר מכיוון שזה היה שוק הכריסטמס הראשון שלנו. השוק היה יחסית גדול וכלל קישוטי כריסטמס, מזכרות מלונדון וכל מיני דברי יצירה מגניבים. אבל כמובן, מה שהכי עניין אותנו (את אפיק) היה דוכן צמר הגפן המתוק והקרוסלה. היה שם גם דוכני אוכל למיניהם וכמובן דוכני יין חם. הקישוטים היו החלק הכי בולט בשוק, כמו רוב שוקי הכריסטמס, אבל היי, לא בכולם יש קרוסלה.
בעקבות המלצות חמות, הלכנו לאכול ארוחת ערב במקום איטלקי חביב בשם La Porchetta Pollo Bar. האוכל היה בסדר גמור, בסטנדרטים של הארץ הוא היה בגדר הסביר אבל בסטנדרטים של לונדון הוא היה אפילו טוב מאוד. בקיצור, סידורי האוכל באותו היום היו אחלה בחלה, לעומת ימים אחרים…
ובזה נגמר היום הראשון שלנו! לא ייאמן שאחרי כל המיליון דברים שעשינו, עוד תכננו לעשות סבב ברים בערב. בפועל, נרדמנו בעשר ועשרים. יום ראשון– עבר מעייף ומעולה.
יום שני 21.11.2022
ביום שני קמנו במיוחד ובקושי בבוקר כדי להגיע בזמן לאקווריום של לונדון; Sea Life Experience. התעוררנו, חזרנו לישון, קיללנו קצת ולבסוף קמנו התלבשנו ויצאנו לדרך.
London Sea Life Experience
האקווריום, כמו כל האטרקציות המרכזיות של לונדון, היה רק מטר מה London Eye, וככה יצא לנו לראות את המקום גם בבוקר. לעומת היום הראשון, מזג האוויר היה קצת פחות מוצלח, ולכן שמחנו שאנחנו מבלות את הבוקר במקום מקורה.
לי באופן אישי לא היו ציפיות גבוהות לאקווריום, חששתי שהוא יהיה ילדותי וקטן, אבל ממש הופתעתי לטובה. נראה שכל פעם שחשבתי שנגמר הסיור, פתאום היה המשך של עוד איזה שעה בתצוגה אחרת. התחלנו בתצוגה הקלאסית– דגים וכדומה, הגשר התת ימי ותצוגת הכרישים שאיכשהו הופיעה בסוף כל "עולם", גם אלו שלא היו קשורים בשיט לכרישים.
ב"עולם" הראשון היו דגים, דגים ועוד דגים. בין הדגים לדגים האחרים היו… עוד דגים. היו דגים מרובעים שאפיק חשבה בטעות שהם אבונפחא, היו דגים גדולים ומכוערים והיו דגים קטנים וחמודים. אפיק הביאה לשם את המצלמה המקצועית שלה, והיתה לה משימה לצלם כל דג ודגה. מידי פעם הייתי מסיימת חדר שלם, כולל תמונות והכל, רק בשביל למצוא את אפיק עדיין באקווריום הראשון מתווכחת עם אנשים על האם מותר לצלם דגים עם פלאש או לא.
לאחר מכן המשכנו לגשר התת ימי, קצת כמו בחציית ים סוף רק שהיה מים גם מעלינו. זה לא הצטלם יפה בכלל מה שהיה קצת באסה, אבל היו שם כל מיני דגים מגניבים וגם sting ray מצחיק שעשה לנו שטויות כל הזמן, וגם היו שם כל מיני ילדים קטנים וחמודים אז בסך הכל נהנינו.
משם עברנו לתצוגת הכרישים, עוד היינו צעירות ותמימות מכדי לדעת שיתקעו אותה בכל פינה אפשרית אז צילמנו כמה שיותר תמונות. אבל היה שם כריש אחד, ענקי ומאיים, שהתעקש לשחות כל הזמן למעלה איפה שהיה אור מסנוור. זה היה סיוט, הוא היה בלתי מצטלם בעליל החוצפן הזה, ובשום שלב הוא לא ירד אל העם לא משנה כמה חיכינו, הוא עשה שם יותר פטרולים מחייל בעיר הבהדים. חוץ מממנו התצוגה היתה אחת היפות, אבל הכריש הזה הרס את כל הכיף כי הוא היה הכי טוב מכולם ולא היה איך לתעד את זה בסטורי. עצוב.
אחרי רבע שעה של סיור, חשבתי שנגמר, רק בשביל לגלות שעוד נשארו לנו שלל חוויות כגון לגעת בכוכב ים (שהיה משמעותית יותר רך ומעוך משציפיתי), חוויית צלילה עם כרישים בVR ועוד. אבל לפני כל זה הייתה החוויה המרכזית– האקווריום של נמו. הוא היה ע נ ק י! היו שם מיליוניייייי נמואים, ואפיק התעקשה כהרגלה לצלם את כולם. באמת שרק שם חיכיתי לה עוד חצי שעה. צילמתי נמואים בעצמי, התקדמתי לאקווריומים אחרים, צילמתי גם אותם, תלשתי שיערות, בכיתי לעזרה, ולא משנה כמה זמן משכתי, כמה צרחתי והתחננתי שנמשיך, אפיק עדיין צילמה נמואים.
ואז באמת חשבתי שדי, זהו, נגמר. הציעו לנו להוסיף 12 פאונד בשביל חוויית VR של צלילה עם כרישים ואמרתי לעצמי 'יאללה, ננסה למשוך עוד קצת'. לחובבי הVR זה נחמד מאוד, לכל השאר זה לשבת על כיסא ולראות סרט תיעודי על כרישים שמסיבה מסוימת קוראים להם 'טיגריסים' למרות שהם ממש ממש לא נראים כמו טיגריסים. הם נראים כמו כרישים. לא ברור בכלל מה הופך אותם לטיגריסים וגם אם הסבירו בסרט מן הסתם לא הבנתי מילה מהמבטא הבריטי הנורא שלהם.
קיוויתי בלב שלי שאפיק לא תתבאס שנגמר, רק כדי לגלות להפתעתי שיש עוד חלק שלם של חיי הג'ונגל. מה הקשר לאקווריום? איש אינו יודע. היו שם בעיקר חרקים שאת רובם לא הצלחנו לראות. ואם במקרה ראינו, התחרטנו על זה מאוד מאוד. זה היה דוחה ולכן החלטתי לחסוך לכם את החוויה הנוראית הזאת ולא לצלם. היה שם חלק אינטראקטיבי, שבו היו קופסאות חשוכות שאתה אמור להכניס אליהן את היד ולמשש חרקים. אפיק אמרה לי תנסי, אז ברור שניסיתי, וצרחת האימה שיצאה מאפיק הקפיצה את כל האקווריום. החרקים היו מזויפים, משעמם.
ואז הגיע החלק הכי מעניין בחוויה: לגעת בכוכב ים. איכס. לי זה היה נראה ממש כמו התעללות, אבל הבחור שאחראי טען שלכוכבי ים אין מוח, משהו שמאוד הזדהתי איתו, ולכן זה היה בסדר. הוא היה ממש רך ומחוספס יותר משהייתם מצפים, וזה היה ממש מגעיל לגעת בו ככה.
אחרי הגועל נפש הזה הלכנו להסתכל על פ י נ ג ו ו י נ י ם! הידעתם? אחת מהחיות הכי הומואיות הם פינגווינים. נשבעת. בדיעבד, גם גילינו שבאקווריום של לונדון יש זוג פינגווינים הומואים, מרמה ורוקי, וגם זוג לסביות, מרמלד וצ'יקפי, או בעברית צחה–מרמלדה וחומוס. אין על פינגווינים קיצר, הם פשוט החיה הכי מוצלחת בעולם. בהתחלה הם פשוט עמדו שם משועממים ומדוכאים, אבל אז הם התחילו לשחות ולשחק ולהתרוצץ באקווריום. ממש לא ציפינו לפינגווינים וממש ממש הופתענו לטובה. מצורפת תמונה של פינגווין שמדוכא כמעט כמוני.
שוב, חשבתי שנגמר, אבל אז פתאום היתה תצוגת המדוזות. איך עברנו מדגים, לחרקים, לכוכב ים, פינגווינים ואז מדוזות? לא ברור. למדנו על כל מחזור החיים של המדוזות ששכחתי תוך שניה. הסתכלנו על מדוזות, הן נראו מתות ממש וזה נורא העציב את אפיק, אבל מבחינתי זה רק אמר שהיה יותר קל לצלם תמונות יפות שלהן.
הפעם, תפילותי נענו ונגמר הסיור. האמת? מומלץ בחום. במיוחד למי שמחבב פינגווינים גאים וללטף כוכבי ים. או לחילופין מי ששונא קליטה סלולרית.
משם, הלכנו לאכול בPizza Express. בלי להכביר במילים: אל תלכו לפיצה אקספרס. ביקשנו תוספות על חצי וחייבו אותנו על פיצה שלמה. ואם זה לא מספיק גרוע, הפיצה היתה קטנה, שרופה ומגעילה. אכלנו הרבה פיצות מגעילות בטיול, אבל זאת מנצחת אותן ובגדול. אם חשבתם שפיצה זאת האופציה הבטוחה לאוכל, אז בלונדון התשובה היא שממש ממש לא.
M&M World
החנות של הM&M היא מאוד יפה ולמזלנו היא גם קרובה למלון שלנו, ככה שמראש גם אני וגם אפיק ידענו שנעבור שם לביקור. בשניה שדרכה רגלינו שם, עיניה של אפיק נדלקו כמו של ילדה שמגיעה ל… טוב, לM&M World. אני כמובן, הגעתי ממשפחה קמצנית ורעת לב, ככה שלרגע לא העלתי על דעתי שבאמת ננסה להכין לנו שקית של אם אנד אם. טעיתי. תוך שניה אפיק תפסה שקית והתחילה למלא אותה בצבעים שונים, בניסיון להרכיב כל מיני דגלי גאווה.
היא מילאה את כל השקית, התחרטה על בחירת הצבעים, שפכה הכל בשושו כשהמוכרים לא הסתכלו והתחילה מחדש. אחרי כמה דקות בודדות, אפיק חזרה אליי עם שקית כל כך מלאה שלא היה ניתן לסגור אותה. המוכר הסתכל עליה בבלבול ושפך חצי לשקית נפרדת כדי שהוא יהיה מסוגל לשקול את זה. כמה אם אנד אם אפיק העמיסה, אתם שואלים? קילו וחצי. מה שאמר כמובן, שאני נאלצתי לבקש מהמוכר להוריד אחת מהשקיות כדי שלאפיק גם ישאר קצת כסף בעובר ושב. ביקור קצת מדכדך בשביל אפיק, אבל אני נהניתי מאוד לצחוק עליה אז זה מתקזז.
Leicester & Trafalgar square christmas markets
משם, עשינו סיור בשני השווקים שהכי קרובים אלינו: לסטר וטרלפלגר. בתור התחלה הלכנו לשוק בלסטר, היה לו מתחם קטן אבל מהמם ובעיקר מכרו בו אוכל. קנינו שם צ'ורוס שהיה ט ע י ם שאין דברים כאלו. אבל, אפיק לקחה שלושה ביסים ממנו (ספרנו) ומיד היתה לה צרבת, מה שהשאיר לי את שארית הצ'ורוס לבדי. אתם בטח חושבים: "אוי לא, איזה מסכנה, היה לה קינוח ממש טעים לסיים לגמרי לבד". טוב, אתם צודקים, הייתי באמת ממש מסכנה. הצ'ורוס הזה גמר אותי, באמת. את המשך הערב ביליתי עם בחילה קיומית מזעזעת וכאבי בטן קשים. אפילו שהצ'ורוס היה מעולה, לא קנינו ממנו יותר בכל הטיול.
לאחר מכן, המשכנו לטרפלגר. דבר ראשון, הופתענו לגלות שאפילו שיום קודם לכן הכיכר הייתה מלאה בכדורי כריסמס עם עיצובים שונים ומשונים, פתאום הם כולם נלקחו. אז עוד לפני שנכנסו לשוק עצמו, כבר היינו מאוכזבות. השוק היה משמעותית קטן יותר ופחות מקושט מלסטר. הסתובבנו קצת, אפילו קניתי טבעת בצבע שחור. לאחר מכן התברר שמדובר בטבעת שמשנה צבעים לפי הטמפרטורה, פשוט בלונדון היה כל כך קר שהיא נשארה שחורה כל הזמן. אין הרבה מעבר להגיד על השוק, הוא היה חמוד ביותר, אבל לא מספיק בשביל שנרגיש צורך לחזור אליו. לעומת זאת, קפצנו לשוק בלסטר כל פעם ששעמם לנו במהלך הטיול.
G-A-Y & KU bars
משם חזרנו למלון, התגדרנו ויצאנו לחקור את סצנת ברי הגייז של לונדון עם ידיד של אפיק שאיכשהו היה בלונדון בדיוק באותה תקופה כמונו. ספוילר: היא לא וואו.
יצאנו יחסית מוקדם, סביב עשר וחצי, והלכנו לG-A-Y Bar. היה ריק למדי, אבל בגלל שהיו שם שלוש קומות אז היינו יחסית חיוביים לגבי כמות האנשים שיגיעו. חיכינו שעה, שעה וחצי, פתאום אומרים לנו שסוגרים את המקום. כן כן חברים, הבר נסגר ב12 בלילה. בעצם החוויה שלנו שם הסתכמה בזה ששפכתי את הברד של אפיק על הג'ינס שהיא הכי אוהבת בעולם עוד לפני ששתיתי משקה אלכוהולי, ובכך שהיה שם זוג לסביות דוחה למדי, ברמה שאחת מהן חיטטה באף של השניה. זה היה מצלק וטראומתי, אבל בשלב הזה היינו עוד אופטימיים והחלטנו להמשיך לKu Bar. גם בר של הומואים שנחשב מוצלח ומתגאה בכך שהוא פתוח עד 3 לפנות בוקר. הגענו לבר ולתדהמתינו גילינו שהוא גם סגור, אך אל חשש! יש להם גם מועדון וגם בר. אפילו שהבר נסגר ב12 בלילה, המועדון פתוח עד 3. שילמנו חמש פאונד לכניסה, מה שהתברר כמחיר מופקע אחרי שנכנסנו וגילינו שהמקום ריק אפילו יותר מהקודם. מסתבר, שהקטע הזה של לחגוג עד השעות הקטנות של הלילה הוא לחלוטין ישראלי, ובכלל שסצנת הגייז בלונדון היא חלשה מינוס. הייתי מסכמת את החוויה בכך שאם אתם מחפשים ברי להט"ב, אל תלכו רחוק, רק עד תל אביב.
כמובן, שהגענו למלון וישר נרדמנו, כולל הידיד של אפיק שבכלל לא היה איתנו באותו המלון.
יום שלישי 22.11.2022
ש ו פ י נ ג !
התכוונו במקור ללכת לקמדן מרקט, אבל החלטנו לעשות יום קצת יותר קליל כי בערב היו לנו כרטיסים לשוק כריסטמס הכי גדול ומפורסם בלונדון– Winter Wonderland.
אפילו שהחלטנו על יום קליל, הוא התברר כיום הכי כבד ומעייף מכל הטיול. למה? טוב, קצת שכחנו שאף אחת מאיתנו בעצם לא כל כך אוהבת שופינג. בתור התחלה נסענו לפריימארק, שלמי שחיי בימי הביניים זה בעיקרון כמו אורבניקה אבל פחות מוצלח ויותר יקר. מה שכן, הסניף ענקי, אז סביר שתמצאו שם משהו נחמד ללבוש. הסתובבו שם לפחות שעה וחצי ואין הרבה מה לספר. אני מצאתי שתי חולצות ואפיק מצאה אאוטפיט נוח ויפה, אבל יותר חשוב מזה, היא קנתה מגירה. אה, ועשר פצצות אמבטיה – בחנות בגדים!
אחרי הסיבוב הארוך והמעייף בפריימארק, נחנו קצת בפארק קרוב שהיו בו כמויות פסיכיות של יונים. אפיק, שאכלה עבאדי, החליטה שזה רעיון טוב לחלוק קצת עם היונה שהייתה לידינו. ולא, זה שאמרתי לה שזה רעיון רע לא שינה את דעתה. מיד הסתערו עלינו מיליוני יונים רעבות ונגועות במחלות שבני האדם עוד לא המציאו, ברמה שלא היתה מכפישה גם את כיכר טרפלגר (שאגב, בכלל אין בה יונים). מצד אחד, היינו במתקפה על ידי יונים טורפות אדם, מצד שני, לא היה לנו כוח לקום, אז יצא שקצת נתקענו שם. מידי פעם עבר אוטובוס שהבריח את כל היונים וקנה לנו זמן לפני שנרקומניות העבאדי האלו חזרו במטרה להרוג את שתינו ללא רחמים. ביותר מזל משכל יצאנו משם בחיים, ככה שיכולנו להמשיך להיילייט הבא של הטיול: יוניקלו.
וואו, זה לא ייאמן כמה אמהות פולניות אוהבות את החנות הזאת. באמת, הלוואי ואמא שלי הייתה אוהבת אותי חצי מכמה שהיא אוהבת את הטייצים של HeatTech. אפילו רבע זה מעולה. וכנראה שיש מספיק אמהות פולניות בעולם, כי בחנות הזאת היו שש קומות! וזה היה רק סניף אחד, היה עוד סניף חמש דקות הליכה ממנו! באמת ששם רוב היום שלנו התבזבז, אני מיששתי טייצים וניסיתי לתאר את ההבדלים ביניהם בזמן שאפיק התווכחה עם אמא שלה על איזה צבע ג'ינס הופך מכנס ל"נרדי", או חנוני בשפת העם. אחרי חצי שעה של מישושי טייצים סוף סוף אני ואמוש הגענו להסכמה, רק בשביל שהיא תשלח אותי לחיפוש אחר גופיות שאינן בעלות רצועות ספגטי וטייצים לגברים. שני פריטים שלא באמת קיימים בשום מקום.
בינתיים אפיק ניסתה לבחור לעצמה מעיל יוניקלו, בלי להבין ממש מה ההבדל בין הדגמים– שאגב, היו להם שמות מונפצים בטירוף. לכי תביני מה ההבדל בין 'מעיל סופר קליל עם אקסטרה כובד', לעומת 'מעיל עם לב זהב ותות שוקולד בכיס', או משהו בסגנון. למי שתהה, ההבדל היה שלאחד היה כובע ולשני לא. עד שסיימנו ביוניקלו, כבר היינו חייבות להתארגן וללכת לווינטר וונדרלנד. לא היינו ממשששש בלחץ זמן, אבל רצינו לדפוק שנ"ץ אז הלכנו לאכול בFive Guys, שזה כמו מקדונלדס רק יותר מגעיל, ולהתמוטט במלון.
Winter Wonderland
וואו! לא בדיוק ידענו למה לצפות כשקראנו באתר שיש שם רכבות הרים וכדומה, אבל לרגע לא חשבנו שנגיע ונמצא הפקה יותר גדולה ושווה מהלונה פארק וסופרלנד ביחד! היינו בשוק קיומי, רק המתחם של השוק עצמו היה יותר גדול מכל שאר השווקים שביקרנו בהם, והחלק של המתקנים? וואי וואי וואי…
לצערינו, שום מתקן לא נכלל בכרטיס כניסה אלא אם קנית מראש, ובכנות לא היה לנו כוח לקנות מראש. למזלנו, הם קיבלו שם מזומן!!! אם הייתם בלונדון בתקופה האחרונה, אתם כנראה יודעים כמה קשה זה לגרום למישהו לקבל את השטרות המתועבים. אפילו לקבצנים יש כבר גוגל פיי. בקיצור, מכיוון ולהוציא מזומן זה לא נחשב שהוצאנו כסף, עלינו על מלאאאא מתקנים. לא ייאמן שהפארק המשוגע הזה פתוח רק בתקופה אחת בשנה, ולא בקיץ או בחודשים מתוירים יותר!
בעיה אחת ומשמעותית הווינטר וונדרלנד, זה שהיה קר בטירוף. אולי זה לא נשמע כזה נורא, וזה לא נשמע כמו בעיה שאי אפשר לפתור עם מעיל, אבל תסמכו עליי שזאת בעיה רצינית. גם אני וגם אפיק היינו עם מיליון שכבות ובכל זאת קפאנו מקור. על פני הקרקע זה עוד היה נסבל, אבל אי פעם עליתם על רכבת הרים בשיא הקור? אם כן, אתם כנראה יודעים שההרגשה היא שמיליון נטיפי קרח ננעצים לכם בפנים, בידיים ובכל חלק שלתומך השארת חשוף. ואם זה לא מספיק גרוע, עלינו גם על כדור עם רוגטקה כמו האחד שיש באילת. ותנו לי לספר לכם, יש סיבה לזה שהכדור הזה ממוקם בעיר הכי חמה בארץ. ואם זה נשמע לכם מפתה, אל תעלו על המתקן בכל מקרה. פחות מחודש אחרי שאני ואפיק ניסינו אותו, הכבל של המתקן נקרע תוך כדי ההפעלה. אז לא, זה לא הכי מומלץ.
אחרי שהפנים שלנו נשרו, הסתובבנו עוד קצת ואפילו קנינו לעצמינו מיני פנקייקים שהיו פחות טעימים מהצ'ורוס אבל יותר ניתנים לאכילה. בשלב מסוים החלטנו שדי, אנחנו רעבות ומוכות היפותרמיה, הגיע הזמן לחזור לאיזור של המלון וללכת לאכול.
אבל, כשהגענו לאיזור, עוד היינו נטולות יכולת חימום עצמי אז החלטנו ללכת למלון. עשינו תוכניות לקפוץ לווק טו ווק בצ'יינה טאון והכל, חשבנו מה אנחנו רוצות משם, אמרנו שנביא את זה למלון ונאכל ביחד לפני שנלך לישון אבל תוך כדי דיבור צנחנו למיטה וישר נרדמנו.
עבר לו החצי הראשון של השבוע, היה עמוס בטירוף ונשאר לנו עוד המון מה לעשות בחצי השני של הטיול, עוד אטרקציות, עוד שווקים וכמובן מחזות זמר שעדיין לא הספקנו לראות, כדי לקרוא על המשך ההרפתקאות שלנו – עבור לחלק השני: "ליאור ואפיק נקרעות בלונדון".
אוכל ולינה
המלון:
Assembly Covent Garden, 27 – 31 Charing Cross Rd.
:מסעדות
La Porchetta Pollo Bar, 20 Old Compton St.
אתרים שביקרנו:
Spitalfields Market, B65 Brushfield St.
Shoreditch
London Eye, Riverside Building, County Hall.
Southbank Winter Market, The Queen's Walk.
London Sea Life Experience, Riverside Building, County Hall, Westminster Bridge Rd.
M&M World, 1 Swiss Ct.
תיאור מדויק מדויק ונפלא💓
כל מי שפגשנו אחר כך בארץ המליץ לנו על מועדון Heaven לקהילה אבל לא הגיע אלינו המידע בזמן🥲
מידע שימושי מאוד
תודה רבה
אשמור לטיול ללונדון