נורבגיה = ריינבגיה, ארץ הגשם והקור
בשבוע השני של הטיול גילינו שגשם לא פוגע ביופיו של הנוף אבל בהחלט מגביל את אפשרויות הטיול. התחלנו את השבוע בעיר החוף – אלסונד וסיימנו אותו כשחזרנו לעיירה פלאם בה עברנו ביום הראשון של הטיול
השבוע הראשון של הטיול בנורבגיה התאפיין בנופים מדהימים ונסיעות נפלאות. גילינו שלמצוא קפה מוצלח זה אפשרי אבל לא קל. אכלנו במסעדות די טובות אבל נהנינו יותר בימים שבישלנו לבד. למרות שהגענו למקומות מאוד מפורסמים, לא הרגשנו בעומס מוגזם של תיירים. למזלנו מזג האוויר בימים הראשונים היה מצוין אך ביומיים האחרונים הוא התחיל להזעיף לנו פנים וקיווינו מאוד שזה לא יישאר מצב קבוע.
14.6.22 - היום השמיני
התעוררנו באלסונד (Ålesund) למזג אויר קודר אך נטול גשם. ארוחת בוקר טעימה אכלנו בקפה ראקון (Racoon Coffee) המוצלח. משם נסענו לתצפית על העיר Aksla Viewpoint. הדרך מתפתלת ועולה בין בתי העיר. בשלב מסוים הגענו אל מעל השכונות והנסיעה הייתה בתוך פארק מיוער. באזור הזה יש שבילי טיול ופה ושם ראינו אנשים בודדים וגם קבוצות מסתובבים שם. הגענו ועצרנו ליד מסעדה (Fjellstua Aksla AS) שנמצאת במיקום מרשים מעל הנוף של המפרץ. המסעדה אומנם הייתה סגורה אבל ניתן היה לעלות על המרפסת שלה ולתצפת. אח"כ המשכנו קצת ללכת לאורך המצוק ותצפתנו על העיר.
אחרי התצפית, התחלנו את הנסיעה לכיוון דרך הטרולים שהיא אחת הדרכים המפורסמות ביותר בנורבגיה. בדרך עצרנו להפסקת התרעננות ב- Valldal Tourist Information Center. מרכז המבקרים נמצא בעירה קטנה שמהווה בסיס יציאה לכמה נקודות חן באזור אבל באמצע יוני המקום היה די ריק שלא לומר נטוש. חיפשנו קפה ומאפה אבל האפשרויות היו מצומצמות ועלובות (קפה פילטר במכולת היחידה שהייתה פתוחה) אז החלטנו לוותר והמשכנו בנסיעה.
הגענו לנקודת נוף מומלצת בשם Gudbrandsjuvet שבה יש שביל מוסדר שעובר ממש מעל ערוץ נחל עם תצפית יפה. החנינו את הרכב בחניון הקטן והעמוס וירדנו לסיבוב רגלי מעל הקניון הצר והמפל. באופן יחסי זה היה מקום מאוד עמוס, אבל למזלנו רוב האנשים עוברים שם מהר וממשיכים בדרכם, כך שיכולנו להסתובב בנחת. בצד השני של הקניון יש בית קפה עם חלונות זכוכית בית הקפה ממוקם בנקודה מאוד יפה המשקיפה על הקניון והמפל. הזמנו לעצמנו קפה ומאפה ובזמן שחיכינו שיכינו לנו הסתכלנו על הנוף היפה, חשבנו לשבת שם, אבל כל המקומות שליד החלונות היו תפוסים אז ויתרנו.
אחרי כרבע שעה שמנו לב שאנחנו עדיין ממתינים, אנשים באים, מזמינים, מקבלים והולכים ורק אנחנו תקועים. לא היתה ברירה אז נאלצתי לעשות דבר שמאוד לא מקובל בנורבגיה ופניתי בזעף ובטרוניה אל הקופאי , בהתחלה הוא היה עוין והכחיש שיש בעיה אבל בסוף הוא הבין שמשהו לא תקין וקידם את ההזמנה שלנו, ככל הנראה הפתק של ההזמנה נפל להם או שהם סתם אנטישמיים.
אחרי שנפתרה סוגיית הקפה, המשכנו בנסיעה לכיוון התצפית על דרך הטרולים, הדרך הייתה עוצרת נשימה. עברנו בפס המושלג והיפהפה, אי אפשר לשבוע מהנופים האלו. הבנו שהיה לנו מזל שפתחו את המעבר לכלי רכב (לפני כשלושה ימים), אחרת היינו צריכים להגיע מהצד השני והיינו מפספסים את הנסיעה הזו.
בזמן הנסיעה הנוף שינה את פניו מירוק עם ערפילים למושלג לגמרי כשבחלק מהדרך נסענו בתוך ערפל כבד. מדי פעם הערפל זז ולעיניו נתגלו מראות משגעים של שדות שלג, אגמים קרחוניים ומפלים זורמים בתוך השלג.
בשלב מסוים של הנסיעה הגענו סוף סוף לתצפית על דרך הטרולים המפורסמת (בThe Trolls Path Viewpoint) החנייה בנקודה הזו גדולה ומרווחת, לפחות בחודש יוני לא הייתה שום בעיה למצוא מקום חנייה. יצאנו מהאוטו החמים והנעים להליכה קצרה לאורך נקודות התצפית. היה רוח וקר אבל הנוף, הנוף היה מטורף. דרך הטרולים נראית מלמעלה כמו משחק מחשב.
אחרי כשעה שהעברנו שם, המשכנו בנסיעה לכיוון הצימר שלנו באנדלסנס. הנסיעה על דרך הטרולים מאוד יפה, הפיתולים מטורפים, תוך כדי נסיעה עוברים ליד מפלים זורמים מדי פעם הגיע מולנו קרוואן או אוטובוס שנסע באיטיות בנסיון לעבור על פני הפיתולים בשלום. אין מה לומר מדובר בנסיעה יפה וחווייתית למדי.
אחרי שהתמקמנו בצימר, קפצנו לעיירה ועשינו קניות לארוחות ערב ובוקר. שוטטנו קצת בעיירה והתייעצנו במרכז המבקרים לגבי מסלולים באזור. המסלול המפורסם Romsdalseggen שעולה לתצפית מעל העיירה, היה עדיין סגור בשל שלגים ובוץ. אבל קיבלנו קצת המלצות נוספות.
ארוחת ערב טעימה אכלנו בצימר שלנו שנקרא Annebu,. מדובר בבקתה חביבה, קצת רעועה ומיושנת אך מאובזרת היטב, ניצבת לבד לגמרי בתוך שדה רחב. סה"כ היה מוצלח
15.6.22 - היום התשיעי
ארוחת בוקר ביתית אכלנו בבקתה שלנו. אם מזג האוויר היה חמים יותר היינו יושבים בחוץ ונהנים מהשדות המקיפים אותנו אבל היה מעונן וקצת קריר. מאחר והמסלול הרגלי שחשבנו לעשות היה סגור החלטנו לנסוע לכיוון העיירה דומבס (Dombås). הדרך אליה נחשבת מאוד יפה ואפילו יש מסלול של רכבת תיירותית בדרך הזו.
הנקודה הראשונה שעצרנו בה נקראת קיר הטרולים (Trollveggen). לקח לי לא מעט זמן להבין איפה זה קיר הטרולים ובמה בדיוק מדובר מאחר וחצי מנקודות העניין בנורבגיה מכילות בשם שלהן את המילה טרול. אבל בסוף מצאנו את הנקודה שנקראת Troll wall כעשר דקות נסיעה מהבקתה.
לא בדיוק ידענו למה לצפות אבל מה שמצאנו זה חנייה די גדולה שנמצאת ממש מתחת למצוקים הגבוהים והמרשימים שהם בעצם קיר הטרול. ממש בחניון יש תמונה ענקית של המצוקים עם קצת מידע עליהם ויש גם מרכז מבקרים עם חנות. כל 10 דקות בערך מגיע אוטובוס או שניים או שלושה, שופך את כל התיירים להפסקה. הם מסתובבים קצת בחנייה, נכנסים למרכז המבקרים ואחרי 10 דקות ממשיכים בדרכם. הדבר הכי מוזר היה שרבים מהתיירים לא מסתפקים בצילום המצוקים עצמם אלא מצלמים גם את התמונה שתלויה בחניון. ולא, לא הצלחנו להבין את הסיבה לכך.
אני מניחה שבחודשים יולי ואוגוסט החניון הזה עמוס מאוד באוטובוסים, במקרה כזה, הייתי מוותרת על העצירה הזו.
הנקודה הבאה שלנו הייתה מפל Grønfossen. גם שם נקודת הכניסה למסלול הייתה מעט לא ברורה. בחרנו בגוגל מאפס חניון כלשהו שממנו היה כתוב שזה כשעה הליכה ולשם נסענו. בדרך עצרנו מדי פעם כדי להתרשם מיופייה של הדרך וגם רשמנו לעצמנו מקומות לעצור בדרך חזרה.
השארנו את האוטו בחניה קצת מאולתרת. לפי סיפורי דרך שקראנו חשבנו שנמצא מקום מסודר עם שילוט ברור, אך לא כך היה. השביל למפל היה קל ונינוח, מישורי באופן שאינו מאפיין את המסלולים בנורבגיה. האזור הזה הוא קצת מחוץ למסלול הטיולים הקבוע ולכן בהתחלה הלכנו בבדידות מזהרת. בשלב מסוים הגיע מאחורינו מטייל בודד עם כלב. הוא נראה טיפוס מתבודד, על הגב היה לו תיק עם ציוד שרימז על האפשרות שהוא ישן בשטח, הוא לא ממש יצר קשר עין אתנו ורק עקף אותנו והמשיך ללכת ויותר לא ראינו אותו. אלוהים יודע מה הסיפור שלו, לי הוא נראה חשוד ושמחתי כשהוא נעלם.
אחרי קצת יותר מעשרים דקות הגענו למפל הרבה יותר גדול ומרשים מהצפוי. ממש בתצפית על המפל ישבו שני אנשים. גבר מבוגר בשנות ה70 לחייו ואשה בשנות השלושים המאוחרות שלה. למרבה הפלא היא ישבה עם מסיכת פנים (נגד קורונה). זה היה ממש מוזר כי בנורבגיה, בתקופה הזו, בוטלו כל מגבלות הקורונה וחוץ מזה היינו בלב טבע, מרחק של יותר מעשרה מטר אחד מהשני, מוזר.
כשהתחלנו לחזור ראינו שיש אפשרות לעבור לצד השני של הערוץ ולתצפת על המפל מהצד השני, הגענו לגשר שהיה סגור עם שער. ניסינו להבין מהשלט שהיה תלוי שם אם המעבר חסום כי בחורף חלק מהמסלולים סגורים ורק כשאין בעיה של שלג, בוץ, החלקות – המסלולים נפתחים. בסוף הגענו למסקנה שאין מניעה לחצות רק צריך לפתוח את השער ופה נתגלתה בעיה מסוימת, אני לא הצלחתי לפתוח את השער בכוחות עצמי, נדרשה שם מיומנות מורכבת של פתיחת הסוגר תוך כדי הרמה ומשיכה של השער. מזל שלא הייתי לבד ובעזרת דן הצלחתי לעבור את המכשול ולהגיע לצד השני של המפל שהתגלה כאפילו יותר מרשים מהתצפית הראשונה.
בזמן שהלכנו חזרה אל האוטו ראינו עוד אנשים מגיעים למפל רק שלהפתעתנו הרבה הם החנו ממש קרוב למפל (5 דקות הליכה) והגיעו בכלל מכיוון אחר.
בתחילת היום שקלנו לנסוע עד העיירה דומבס (Dombås) אבל בסוף החלטנו לוותר והתחלנו לחזור לכיוון Åndalsnes. בדרך נכנסנו לסיור בעיירת הסקי Bjorli, חשבנו לראות אם יש שם בית קפה או מקום נחמד לשבת אבל העיירה נראתה שוממת לגמרי אז המשכנו בנסיעה.
עצרנו בדרך לתצפית על גשר עתיק ויפה – Romsdalen Bridge. התצפית אל הגשר נמצאת על כביש מאוד צדדי בנקודה שמסומנת במפה בשם הזה: Punto Panoramico e negozio di souvenir, נשמע כאילו שתייר מזדמן הכניס את השם הזה למפה. אנחנו מצאנו את הנקודה די במקרה, נסענו קצת לאורך הכביש הקטן הזה ואז כשחזרנו לכביש הראשי החנינו ליד הגשר של הכביש וממנו תצפתנו אל הגשר העתיק.
בזמן שעמדנו על הגשר, רכב נוסף הגיע והחנה, ומהרכב יצאה אישה. היא עברה אותנו והמשיכה ללכת אל הכביש הראשי (ככל הנראה רצתה להתקרב לגשר העתיק). כשחזרנו לאוטו שלנו ראינו בתדהמה שהיא השאירה את התינוק שלה חגור במושב הקדמי. מזועזעים עד עמקי נשמתנו התלבטנו מה לעשות. כשהתקרבנו לחלונות האוטו הבנו שהתינוק הוא בעצם בובת תינוק בגודל אמיתי! האמת? זה היה לא פחות מחריד. טיפוסים מוזרים הנורבגים…
התצפית הבאה שעצרנו בה מפל Slettafossen. גם היא מהתצפיות שטיולים מאורגנים מגיעים אליהם. יש שם אזור חניה מסודר והליכה קצרה לתצפית על המפל ועל הזרימה המרשימה של הנהר.
הגענו חזרה לעיירה בסביבות 16:00 אצרנו בסופר והצטיידנו במצרכים לארוחת ערב ואז חזרנו לבקתה שלנו לערב רגוע וביתי.
16.6.22 - היום העשירי
קמנו לבוקר קודר עם טפטופים קלים (שוב), אכלנו וניקינו את הצימר – הנורבגים המציאו שיטה מזוויעה לתחזוקת הצימרים שלהם. אתה מוזמן לבחור אם בא לך לשלם 30 יורו או לנקות לבד! כמובן שרוב האנשים (כולל אותנו) מעדיפים לחסוך את ה30 יורו ומתחייבים לנקות לבד. רמת הניקוי תלויה במוטיבציה של הלקוח, רוב האנשים פשוט לא מנקים, אלא רק מעלימים דברים בולטים לעין. אנחנו יחסית השקענו, טיטאנו והעברנו מטליות ניקוי, נראה לי שהצימר הזה לא היה כל כך נקי כבר חודשים. אציין שעשינו בערך את אותו הדבר ביום שהגענו כדי שיהיה לנו נקי.
עזבנו את העיירה הקטנה אנדלסנס והתחלנו לנסוע לאורך פיורד רומסדל המקסים (Romsdalsfjorden) כשביום הזה שוב עזבנו את אזור הפיורדים לכיוון קו החוף והפעם לאזור של הדרך האטלנטית. ההשתקפויות בדרך היו עוצרות נשימה כך שעצרנו את הרכב להתפעל ולצלם.
יצאנו לכיוון הדרך האטלנטית. בדרך עצרנו בעיירה מולד (Molde), חנינו בחניון מוסדר שנמצא בלב העיר. בכניסה לחניון יש מצלמות ואין צורך לעשות כלום אבל בדרך חזרה לאוטו צריך לעצור במכונות התשלום, להקליד את מספר הרכב, ולשלם. יצאנו מהחניון לאזור הטיילת המרכזית, במעגן של העיר הייתה אוניית קרוזים מטורפת בגודלה. ממש לייד מצאנו בית קפה שנראה נחמד אספרסו האוס (Espresso House), בהמשך הטיול גילינו שזו רשת ארצית (יש סניף אפילו בשדה התעופה בברגן).
אחרי קפה ומאפה חזרנו לרכב ונסענו לתצפית הפנורמית של העיר (Molde Panorama). תצפית מאוד יפה אבל הדרך אליה איטית מאוד, מקסימום 30 קמ"ש.
זה המקום לציין שהנורבגים מאוד מתקדמים בנושאי איכות הסביבה החל מכך שיותר מ90 אחוז מהרכבים החדשים שהם קונים, הם רכבים חשמליים וכלה בפחים הרבים שלהם, לכל נושא יש פח משלו. כשישנים בבית מלון זו לא בעיה בכלל אבל בדירות, זה ממש "בני גורן" להבין מה לעשות. מאחר ובאנדלסנס שהינו בדירה, הייתה לנו שקית פח שממש לא ידענו מה לעשות איתה ולכן פשוט לקחנו אותה איתנו וקיווינו שנמצא פתרון בדרך (ספויילר – הצלחנו).
בעודנו נוסעים לכיוון התצפית, צד את עיננו מראה נדיר ממש, בקצה הכביש הסלול ניצב לו פח גדול! ממש ליד מסעדה שנראתה סגורה. במשך עשר דקות עשינו תצפית על הפח והחנייה עד שהתגבשה לנו תכנית פעולה. נסענו עם הרכב ממש עד הפח, דן יצא מהאוטו והעמיד פנים שהוא מחפש משהו בחניון ובתצפית שלידו ובזמן הזה אני קפצתי בחשאי מהאוטו, זחלתי לכיוון הפח, פזצטה ועמידת ידיים והשקית הושלכה פנימה.
חזרנו לרכב במהירות וברחנו על נפשנו. נסענו הכי מהר שאפשר כלומר במהירות של 30 קמ"ש! וסוף סוף הבנו למה מעולם לא ראינו סרט אקשן שמתרחש בנורבגיה – המהירות המקסימלית בכבישים שם היא 80 קמ"ש ורוב הזמן יש הגבלת מהירות ל50 קמ"ש. ושלא כמו אצלנו – שם יש אכיפה מאוד קשוחה, אם יתפסו אותך נוסע אפילו 5 קמ"ש יותר – קנס מיידי.
לקראת צהריים, הגענו לדרך האטלנטית. לצערנו מזג האוויר נשאר קודר וקצת גשום, הראות הייתה בסדר אבל הייתה רוח, טיפטופים מדי פעם וקררר כך שלא היה נעים להיות הרבה מחוץ לאוטו. הדרך האטלנטית נחמדה מאוד, קצרה, האמת שבמהלך הטיול בנורבגיה ראינו גשרים די דומים כך שלדעתנו אין צורך לנסוע במיוחד לשם כדי להתלהב מגשר. המראה הסביבתי שלה קצת שונה מאזור הפיורדים כך שמבחינת גיוון הנוף – זה מרענן. היופי של אזור הפיורדים מאוד עוצמתי אבל אחרי כמה ימים העין מתרגלת ולכן מסלול הטיול שלנו כלל גיחות החוצה כדי לשנות אווירה.
באחת החניות המוסדרות שנמצאות לאורך הכביש האטלנטי ומאפשרות ירידה לנקודות תצפית על הכביש, ראינו שהתכנס לו מועדון מכוניות היוקרה המקומי. כ50 מכוניות פורשה/מרצדס וכו' עם מדבקת השתייכות למועדון. החנינו את המזדה הפשוטה שלנו לידם כאילו שאנחנו משתייכים למועדון. דן ירד וסייר בין המכוניות עד שהקור שבר אותו. אני נשארתי באוטו
אחרי שסיימנו עם הדרך האטלנטית נסענו לעיר קריסטיאנסונד (Kristiansund) לא לבלבל עם העיר בעלת השם הכמעט זהה קריסטיאנסאנד (Kristiansand) שנמצאת בצד השני של נורבגיה. ההבדל בין "סאנד" ו "סונד" – צפון או דרום.
הגענו לדירה שהזמנו ולא הבנו איך נכנסים. בד"כ שולחים לנו הנחיות והפעם כלום. דן התקשר לבעל הנכס דרך הטלפון של בוקינג. הטלפון צילצל ומישהו ענה לו בעברית, אוף מעצבן. ניתק וחייג שוב, גם הפעם הגיע לאותו מקום – מסתבר שבעל הדירה הוא ישראלי שחי בנורבגיה וגם הוא היה קצת מבולבל כי ראה שמחייגים אליו מישראל, וחשב שמישהו מהמשפחה בארץ מחפש אותו – עולם קטן.
הדירה הייתה יפה מאוד, משופצת וחדשה לארוחת ערב נסענו למרכז העיר וחיפשנו לנו מסעדה. בסוף בחרנו . במסעדה קצת יוקרתית אך מוצלחת Bryggekanten Brasserie Restaurant og Bar.
17.6.22 - היום האחד עשר
אחרי שבוע של מזג אוויר חורפי, קודר וגשום בחלקים ניכרים ממנו. התחזית להיום הבטיחה יום יפה ובהיר עם מזג אוויר נוח לטיולים. שתינו קפה בדירה ואת ארוחת הבוקר החלטנו לאכול בהמשך במהלך הטיול. היעד שלנו להיום עמק אינרדל (Innerdalen). שמנו את הניווט לחניון שליד מסלול ההליכה (Innerdal Parkeringsplass, Nerdal).
בכל סיפורי הדרך שקראנו הזהירו אותנו שלא לנסוע עם הרכב מעבר לחניון. מסתבר שהעמק הזה נמצא על שטח פרטי ורק לרכבים של בעלי האזור מותר לנסוע שם כך שחלק גדול ממסלול ההליכה הוא מסלול שמתאים לרכבים אבל בפועל כמעט ולא נוסעים עליו.
הגענו לתחילת המסלול תוך שעה בערך ויצאנו לדרך. מזג האוויר היה מושלם. שמים כחולים בצבע ששכחנו שאפשרי (אחרי שבוע של עננות וגשם) וטמפרטורה נוחה. כמו כל מסלול שמכבד את עצמו, הדרך התחילה בעליה לא מתונה! בזמן שעלינו אותו באיטיות ואפילו קיטרנו שחם מדי, עקפה אותנו אישה כבת 70 במהירות כזו שאפילו לא הספקנו להגיד לה בוקר טוב. ניצלתי את ההזדמנות לעצור ולקטר גם על העלייה הקשה וגם על חוסר הנימוס שלה. כשחזר לי האוויר לריאות, סלחתי לה באצילות והמשכנו לעלות. סך הכל העלייה לא מתונה אבל גם לא ממש קשה ודי קצרה, פשוט לקטר זה חלק מהעניין.
אחרי שהגענו לשיא הגובה (כעשרים דקות הליכה) התחלנו לרדת בירידה מתונה שהובילה אותנו עד לאגם. הנוף בדרך – משגע. ההר המחודד שמתנוסס מעל האגם יצא ישר מהספרים של טולקין עוד רגע והיינו רואים גם דרקון מעופף.
בקצה האגם הראשון יש כמה בקתות באחת מהן יש בית קפה ובחלק מהאחרות כנראה אפשר גם לישון. על הדשא לצד הבקתות התרוצצו מלא ילדים שנראו בני 7-10. ובצד ישבו כמה מורות או מלוות אחרות ועשו להן פיקניק. נראה שבית ספר מקומי ניצל את מזג האוויר המושלם ויצא ליום כייף באגם.
אנחנו החלטנו להמשיך עם השביל לאורך האגם עד שימאס לנו ואז לחזור לבית הקפה ולאכול את הוופל בלגי שלהם שלפי כל הביקורות והכתבות שקראנו על האזור, נחשב לאחד המוצלחים בנורבגיה. כשהמחשבות על הוופל מילאו את הראש וגם את הלב המשכנו בהליכה נינוחה והתפעלנו מיופיו של המקום.
כעבור כחצי שעה, הגענו כבר לקצה הרחוק של האגם והשביל התחיל להיות צר ופחות נגיש, החלטנו שהגיע הזמן לחזור לבית הקפה ולבדוק את הוופל המפורסם.
ניגשנו אל חלון ההזמנות בצעד בטוח, העובדת במקום הרימה אלינו פנים עצובות ושאלה בחשש: "תיכננתם להזמין משהו?" אתם כבר מבינים את הכיוון של הסיפור? תוך דקה הסתבר לנו שהיום הוא היום הראשון (אחרי החורף) שבית הקפה נפתח לעונה הזו והם כרגע רק מסדרים ומארגנים אותו ומקווים שעד מחר יגיעו גם מוצרי המזון, קפה, חלב, ירקות וכדומה והם גם יתחילו להגיש אוכל. אז הנה לפעמים לטייל בשולי העונה כרוך גם באכזבות.
חזרנו לאוטו ונסענו לעיירה הקטנה סנדלסורה (Sunndalsøra). במרכז מסחרי קטן מצאנו לנו בית קפה Johansen Confectioner והתנחמנו בקפה ועוגה ואחר כך נסענו למצוא את הדירה שלנו ליומיים הקרובים.
את הדירות תמיד יותר מסובך למצוא את מאשר בית מלון אבל אחרי שנסענו קצת ברחובות הקטנים של העיירה והשווינו את מראה הרחוב לתמונה של הדירה, מצאנו את המקום. כרגיל בדקנו מה יש בדירה כדי לדעת מה אפשרויות הבישול שלנו ואז חזרנו להצטיידות בסופר המקומי.
ארוחת ערב, כמובן שאכלנו בדירה.
18.6.22 - היום השנים עשר
קצת בניגוד לתחזיות, מזג האוויר הפתיע לטובה בבוקר ובערך משבע בבוקר כבר לא היה גשם, השמיים הפכו כחולים והטמפרטורה הייתה אידאלית (כ15 מעלות). אחרי ארוחת בוקר טעימה בדירה נסענו לחפש מקום בשם Åmotan שדן קרא עליו כשחיפש מסלולים מעניינים באזור.
נסענו לכיוון בשלב מסויים ראינו מהכביש מפל על הצלע של ההר, עצרנו את הרכב וירדנו לתצפת ואז ראינו את המפל האמיתי בעמק מתחתינו והבנו שמסלול ההליכה למפל יוצא מהצד השני של העמק וכנראה פיספסנו את הפנייה.
בזמן שהסתכלנו ראינו אבא ובן יורדים אל המפל הענקי, עוצמת הזרימה שלו הייתה כל כך גדולה שהם הלכו ממש בתוך ענני מים, זה נראה רטוב וקר וממש יפה. החלטנו שניקח איתנו גם מעיל גשם לחלק הזה של המסלול.
כדי לוודא היכן בדיוק הדרך, פתחנו שוב גוגל וקראנו קצת יותר לעומק ומסתבר ש amoten משמעו מפגש נהרות ובמקום הזה נפגשים 6 נהרות עם המפלים שלהם, זה בהחלט מסביר את ענני המים שהגיעו לגובה רב מעל המפל.
חזרנו עם הכביש עד נקודת הפיצול אל הכפר הקטן שממנו יורדים למפל. בכניסה לכפר יש חניון קטן בתשלום של 50 קרונות לשעתיים. שילמנו עם האשראי במכונה וירדנו למסלול. תוך רבע שעה של ירידה חזקה הגענו לאזור המפל השוצף בעוצמה. הקרקע הייתה מוצפת בשלוליות והרסס העוצמתי נתן תחושה כאילו שיורד עלינו גשם, מאחר והיה יום שמשי ונעים התנוססה מעלינו קשת. הנקודה הזו היא בעצם מפגש של 3 מהמפלים אז המשכנו מתחת לרסס לעוד נקודת תצפית, אחר כך חצינו את הנהר ותצפתנו על המפל שראינו קודם ליד הכביש. את הדרך חזרה לחנייה עשינו מהצד השני של הכפר. הגענו לנקודת תצפית שמשקיפה על העמק ואז חזרנו דרך בתי הכפר (הקטנטן) עד לחנייה.
כשהלכנו בתוך הכפר ראינו שיש שם מחסום על הכביש המרכזי של הכפר (שלא לומר הכביש היחידי) והכביש הופך לכביש אגרה. ממה שקראנו הבנו שעל כביש האגרה הזה יש עוד כמה תצפיות יפות על עוד מפלים ועל הנהר אז החלטנו שניסע בו. חזרנו לחניון ושילמנו 60 קרונות נוספות במכשיר של החניון והתחלנו לנסוע. המחסום נמצא כ – 400 מטר אחרי החניון , סרקנו את הקבלה והמחסום נפתח. כביש האגרה התגלה ככביש עפר די צר נסענו בו עד נקודת התצפית על עוד מפל שמצטרף לאותו נהר ואז הסתובבנו והתחלנו לחזור.
בדרך חזרה לסנדלסורה עצרנו במפל Vinnufossen שנחשב אחד הגבוהים באירופה והשמיני בגובהו בעולם (כ 865 מטר). מהחנייה יוצא שביל לכיוון המפל, אחרי כמה דקות השביל נכנס לתוך הצמחייה ומתחיל לעלות בעליה מתונה כ300 מטר למרגלות המפל. המפל לא מאוד חזק ולא רואים את כל הגובה שלו, למעשה מהכביש רואים יותר טוב את הגובה והגודל של המפל. ליד המפל הדרך די משובשת, אנחנו לא המשכנו אבל אני חושבת שיש אנשים שממשיכים ומטפסים לצד המפל.
כשחזרנו לסנדלסורה עצרנו שוב בבית הקפה והזמנו לנו שני קפה הפוך ועוגת וופל מקופלת שבתוכה מילוי וניל (עדיין הרגשנו שמגיע לנו פיצוי על הוופל שלא זכינו לאכול בעמק אינרדל, אתמול).
בשולחן לידנו ישבו שני ילדים די קטנים, בני 5-6 ושתו מיץ תפוזים וקולה. שתי נשים שחשבנו שאולי הן האימהות שלהם ישבו במרפסת וקשקשו להן, לא היינו בטוחים שהן קשורות כי הן לא הסתכלו לכיוון הילדים אפילו פעם אחת.
הילד הגדול יותר מבין השניים שכנע את הקטן שזה כייף לנער ולדפוק את הבקבוק על השולחן. כמובן שהוא הדגים לו עם מיץ תפוזים ולקטן היתה קוקה קולה. הפתי הקטן שיתף פעולה בשמחה אבל אז כשהוא פתח את הבקבוק שלו, הוא חטף שפריץ מטורף לפרצוף לבגדים ולמעשה על כל האזור! כמובן שהוא פרץ בבכי ורץ לאמא שלו בזמן שהילד השני התגלגל מצחוק, הצחוק שלו לא נמשך הרבה זמן כי שתי האימהות הזועמות הגיעו מיד והוא חטף שטיפה מאמא שלו.
כל העניין היה מאוד מבדר בשבילנו כצופים מהצד, המלצרים היו קצת פחות מאושרים מהבלגן שנשאר להם לנקות – בעיות של אנשים אחרים זה תמיד יותר נוח.
חזרנו לדירה החביבה שלנו והעברנו ערב שקט ורגוע.
19.6.22 - היום השלוש עשר
בבוקר התחלנו לנסוע לכיוון היעד הבא שלנו, dovre. הדרך לקחה אותנו לתוך היבשת והתרחקנו מאזור הפיורדים העצמתי. פני הנוף השתנו להרים יותר נמוכים עם צמחיה שונה, הרבה פחות דרמטי אבל חייבים לגוון.
בסיפורי דרך קראנו שיש במקום שנקרא קונגסוול (Kongsvoll), מסלול טיול בתוך שמורת טבע שבה חיו בעבר, עדרים של חיה שהיא ערבוב של כבש ושור. החיה נכחדה אבל לפני כמה שנים הנורבגים החליטו להקים עדר חדש. הם ייבאו עדר קטן מרוסיה וכעת הם נותנים לו להתרבות בשמורה. קראנו קצת מידע על האזור הזה שנמצא ממש בדרך שלנו והחלטנו שנעצור לביקור, קצת חיי טבע מקומיים – נשמע מעניין למדי.
באזור השמורה היו לא מעט מכוניות ואנשים, בעיקר משפחות. מסתבר שיש שם כמה מסלולים קצרים. אחד עובר בתוך גן בוטני (Kongsvoll Botaniske Fjellhage), שביל אחר מוביל אל הנהר ועוד שביל שנכנס לשמורה. החנינו את האוטו ויצאנו לדרך. גם בתוך השמורה יש מספר שבילים, אנחנו בחרנו במסלול מעגלי כשהאוטו שלנו חונה בדיוק באמצע בין נקודת הכניסה והיציאה.
המסלול מתחיל בעלייה מתונה בתוך חורשה. אחרי כעשרים דקות מגיעים לרמה צחיחה המשתרעת למרחק גדול מאוד. הדרך הייתה משובצת בשלוגיות שעדיין לא הפשירו מהחורף. פה ושם פגשנו על השביל או ראינו מרחוק, אנשים בשלל גילאים. ממש לפני שהגענו לירידה חזרה ראינו קבוצה גדולה עם מדריך. הם היו מצוידים במשקפות והאזינו בקשב רב למדריך שלהם שדיבר הרבה תוך כדי שהוא מצביע על כלום ושום דבר. ניסינו להבין על מה הוא מדבר (באנגלית) אבל מהר מאוד נשברנו והמשכנו ללכת בשביל היורד חזרה אל החורשה.
תוך כדי הירידה בחורשה, הבחנו פתאום בשור-כבש מתהלך בדד בין העצים. דן שלף את המצלמה והתחיל לצלם אלא שאז שור-הכבש נתן בנו מבט זועם והתחיל לרוץ לקראתנו עם הקרניים מכוונות לנגיחה
אבוי! האימה! תוך שניה היינו במנוסה במורד השביל ותפסנו מחסה מאחורי העץ-שיח שממנו מורכבת החורשה. למזלנו החיה הזועמת והמפחידה עצרה מהצד השני של השיח ואחרי שנשפה עלינו כמה נשיפות זועמות הסתובבה והלכה חזרה למעלה.
למרבה הצער המשקפיים של דן שהיו מונחים על התיק, נפלו בזמן שמיהרנו לברוח. דן החליט לחזור קצת על השביל ולחפש אותם אבל השור האכזרי סימן טרטוריה וכל פעם שדן הגיע לנקודה מסוימת של השביל, השור התחיל לרוץ לכיוונו, בצער רב החלטנו שנוותר על המשקפיים לטובת החיים שלנו.
עם דופק מואץ ואדרנלין בשמיים מיהרנו לרדת בשביל ולהתרחק מהיצור המחריד הזה שהוא ממש ממש לא כבש. בדרך פגשנו זוג צעיר עם כלבלבון עולים בשביל. הזהרנו אותם והסברנו להם בערך איפה הדרקון מסתובב והם ירדו מהשביל ועשו עיקוף בדרכם למעלה.
כשהגענו למטה החלטנו לחכות ליד שער היציאה כי ידענו שהקבוצה המודרכת אמורה להגיע משם וחשבנו שאולי הם ימצאו את המשקפיים ויביאו לנו. אחרי כעשרים דקות המתנה, הקבוצה אכן הגיעה. המדריך סיפר לנו שהזוג עם הכלב הזהיר אותם לגבי השביל ולכן גם הם עשו הקפה גדולה בשמורה ולכן לא ראו את השור או את המשקפיים.
סיפרנו לו על התקיפה שחווינו והוא אמר שהיה לנו מזל גדול שלא נפגענו. לדבריו כל שנה תיירים לא קוראים את ההנחיות שרשומות בכניסה ולכן לא מבינים שמדובר בחיה טיפשה, אלימה ותוקפנית. כמובן שהנהנו בראש ואמרנו "איזה תיירים חסרי אחריות, בושה" אך בלב אמרנו לעצמנו: "אופס, מי קורא שלטים בכניסה לשמורה? בטח שלא אנחנו עם הפרעות הקשב והסבלנות שלנו" אנחנו הסתפקנו במילה "כבש" בשם של החיה ובעובדה שראינו משפחות עם ילדים קטנטנים מטיילות שם ויצאנו מנקודת הנחה שמדובר בחיה רגועה.
אחרי הפדיחה הטראומתית הזו התקפלנו ונסענו למלון שלנו. המלון בלילה הזה הוא חלק ממתחם גדול שכולל מלבד המלון גם מסעדה, חנות נוחות קטנה ואתר קרוואנים ענקי. הסתובבנו קצת באתר ושמנו לב שכמו בהרבה אתרי קמפינג בנורבגיה, חלק לא מבוטל מהקרוואנים מחוברים בקביעות או שהמרפסת שלהם בנויה. שאלתי את הפקידה בקבלה על העניין הזה והיא הסבירה לי שמדובר בקרוואנים פרטיים של אנשים מעין בית קיץ, לדבריה זה מאוד מקובל בנורבגיה.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה שבמתחם. אני הזמנתי נקניקיות עם צ'יפס, מנה בינונית להפליא אבל דן היה אמיץ והזמין מנה נורבגית מסורתית שכללה ארבעה דברים לא ממש מזוהים שנראו כמו פירה, בשר, ירקות מבושלים ועוד משהו. אין מה לומר זה היה פשוט דוחה ונכנס מיד רשימת שלושת הדברים הכי דוחים שאכלנו בנורבגיה.
20.6.22 - היום הארבע עשר
אחרי ארוחת בוקר סתמית במסעדת המלון, יצאנו לדרך. זה היה יום עם נסיעה יחסית קצרה עד המלון שלנו בלום (Lom) כך ששקלנו לנסוע לצד השני של אחד הפארקים שבדרך שלנו אבל הנוף באזור בזה הוא קצת פחות דרמטי ומלהיב אז ויתרנו על הרעיון והחלטנו לחפש נקודות עניין בדרך בחלקן עצרנו באופן ספונטני.
מצאנו בסיפורי דרך של גוגל מסלול הליכה שמוביל לאבנים בצורה מוזרה כלשהי, המסלול נמצא די קרוב לדרך שלנו כך שהחלטנו להגיע אליו. הדרך שמובילה אל תחילת המסלול נידחת למדי ונראה שזה אזור קצת פחות מטויל ממה שראינו עד כה (ובדיעבד גם ממה שנראה בהמשך). המסלול עצמו כולל עליה של כ300 מטר בתוך יער. בערך בחצי מהמסלול יש מדרגות מסודרות והשאר שביל. די מהר (כעשרים דקות) הגענו לאבנים, מה אני אגיד? חביב בקושי. מסלול שמומלץ למי שכמונו היה צריך להעביר זמן. חזרנו לאוטו ונסענו לעיירה הקרובה אוטה (Otta) לחפש לנו בית קפה.
באופן מפתיע העיירה הייתה די עמוסה באנשים ורכבים. מצאנו חנייה ובית קפה. כנראה שהמקום היה ממש בינוני כי אני פשוט לא זוכרת כלום. בזמן שיצאנו מהעיירונת הקטנה המחסומים של הרכבת ירדו וחסמו את הכביש הראשי. חיכינו בסבלנות ואפילו קצת בהתרגשות לראות את הרכבת שחוצה את העיר. כעבור כמה דקות היא הגיעה בשיקשוקים ותרועות אזהרה ו… אוייש זו היתה רכבת תחזוקה של קרון אחד בלבד.
לקראת הצהריים הגענו ללום. דבר ראשון הלכנו לכנסייה המפורסמת של לום, מופיעה כמעט בכל פרסומת על נורבגיה. זו אכן כנסיה מאוד יפה ומאוד מרשים שתאריך הבניה שלה הוא ככל הנראה בשנת 1158
ממש בקרבת הכנסיה ראינו אנשים עושים אומגה מעל הנהר והמפל שבלב העיירה. המפעילים של האומגה היו שלושה בני נוער משועממים שישבו על הדשא וקישקשו להם. כל פעם שהגיעו לקוחות אחד מהם פשוט נסע באומגה לנקודה התחתונה כדי להמתין ללקוחות. שני האחרים הלבישו, הסבירו ושיגרו את האנשים לדרכם. דן החליט לנסות את החוויה ואני החלטתי לנסות לצלם את דן.
לקראת השעה ארבע נסענו למלון שלנו שנמצא כעשר דקות מלום. המלון זה מלון דירות קטנטן ומיושן. בדירות לא מספקים כלי מיטה או מגבות למעשה לא מספקים שום דבר מלבד המקום עצמו. כמובן שגם הניקיון לא כלול. גולת הכותרת של המקום היה הנוף, אבל בנורבגיה אם קיבלת חדר בלי נוף – זה היוצא דופן.
תאורטית היה אפשר לבשל במלון אבל לא התחשק לנו וגם לא היו בדירה דברים בסיסיים כגון מלח, שמן וכדומה. ממש מעבר לכביש ראינו שיש מעין קפיטריה ובבדיקה בגוגל ראינו שיש חוות דעת טובות על הפיצה של המקום. היינו המצב רוח עצלני ולכן חצינו את הכביש ונכנסנו.
המקום נראה נטוש לחלוטין אבל שמענו קולות מהמטבח. השתעלנו קלות ואחרי כמה דקות הגיע בעל המקום, נראה בן 100, בקושי זז ולא מדבר אנגלית. דבר ראשון שלף את תפריט הפיצות. בשפת הסימנים הצלחנו להזמין פיצה והלכנו לשבת. במשך כעשרים דקות שמענו רעשים ושקשוקים מהמטבח ואז הגיעה הפיצה או בעצם 'משהו עם מראה של פיצה וטעם של קרטון. זה היה ממש יבש ולא טעים. דן החליט שלפחות נשתה בירה כדי לעזור לקרטון להחליק בגרון. הוא הביא מהמקרר מה שנראה כמו בירה מקומית אך נתגלה כסודה בטעם תות רקוב. הארוחה הזו הוכתרה כארוחה הגרועה ביותר בטיול כי לא היה בה אפילו לא דבר אחד סביר. תכלס כנראה שהיינו צריכים לצפות למשהו כזה אחרי שראינו את הפרצוף של בעלת הצימר שלנו כששאלנו אותה אם פתוח שם…
תם ונשלם החלק השני של הטיול, מחר אנחנו חוזרים לפלאם שבה כבר היינו ביום הראשון ל הטיול ושם נפגוש את הבת שלנו זוהר ונטייל ביחד אתה שבוע נוסף.
אוכל ולינה
המלון:
Annebu, Åndalsnes, נורווגיה
Kvila Hytteutleie, Rv15 13, 2685 Garmo, נורווגיה
:מסעדות
Racoon Coffee, Kongens gate 6, 6002 Ålesund
Bryggekanten Brasserie Restaurant og Bar, Storkaia 1, 6509 Kristiansund
Johansen Confectioner, Åkersgata 5A, 6600 Sunndalsøra, נורווגיה
הפוסט סגור לתגובות