שביל הגולן מצפון לדרום - חלק 2
סוף אפריל 2021, הטמפרטורות בארץ עולות ועולות, מצאנו לנו הפוגה קטנה בין החמסינים ונסענו לרמת הגולן להשלים את השביל
כשיצאנו בפעם הראשונה אל שביל הגולן, לא ידענו למה לצפות. החלטנו שנתחיל מקטע או שניים ונראה אם מעניין אותנו להמשיך. בפועל, כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, די מהר הרגשנו שאנחנו נשאבים לטיול ובמהרה הפכנו להיות "שביליסטים". ( לשביל הגולן חלק 1)
את החודש וחצי שעבר בין החלק הראשון לשני, ליוותה השאיפה לחזור אל השביל, חיכינו בסבלנות שחופשת הפסח תעבור ומיד אחריה התחלנו לסרוק את אתרי מזג האוויר במטרה למצוא הפוגה של כמה ימים בגלי החמסין שהכו בארץ.
וכך בשבוע האחרון של אפריל, התחזית הבטיחה יומיים של טמפרטורות נמוכות, ארזנו את התיקים, לקחנו חופשה ספונטנית מהעבודה וביום ראשון עלינו על האוטו והתחלנו לנסוע לכיוון הרמה.
יום א' 25.4.21 – סובב רמת הגולן
יום ראשון לטיול, הטמפרטורות החזויות מדגדגות את ה30 גם מלמעלה וגם מלמטה. החלטנו לעבור בחלק הצפוני של רמת הגולן ולדגום נקודות תצפית כדי לראות את ההבדלים בין העונות. דבר ראשון עצרנו בלחמק'ה שבקריית שמונה ולקחנו קפה, כריכים ומאפים. עצרנו לפיקניק טעים בשמורת הבניאס, הכניסה הצפונית.
החלק הזה של השמורה מאוד יפה ומטופח. עד היום הוא תמיד שימש עבורנו נקודת מעבר למסלול ההליכה המוכר למפל הבניאס. היום לראשונה, הקדשנו את הביקור רק לעתיקות והבריכות. אחרי כחצי שעה מיצינו והמשכנו לכיוון נמרוד ואודם.
הידעת?
הישוב נמרוד, הוא הישוב היהודי הגבוה ביותר בישראל (כ- 1100 מטר מעל פני הים) וגם הישוב הכפרי הקטן ביותר בארץ. חיות בו רק 6 משפחות והוא מונה כ80 תושבים בלבד אך אינו פתוח לקליטת תושבים חדשים.
אחד הדברים שהכי סיקרנו אותי, היה הנושא של פריחת המטעים. בזמן שטיילנו באזור של נמרוד, הר אודם והסביבה. חלפנו בין הרבה מטעים שעמדו יפים אך נטולי עלים או פריחה. חברה שטיילה באזור שבועיים אחרינו עדכנה אותי שהעצים עדיין עירומים. והיום חודש וחצי אחרי, המראה השתנה לגמרי. רוב המטעים היו עטורי עלים, אך הפריחה כבר חלפה לה. ובכל זאת הצלחנו למצוא כמה נקודות אור פורחות.
אחרי שהצלחנו לצוד פריחה, המשכנו בנסיעה לכיוון עין זיוון, עצרנו לכמה דקות באתר עמק הבכא, ומשם המשכנו לאנדרטת נדיה כהן למרגלות הר בנטל. האזור הצפוני של הרמה, בסוף אפריל, עדיין ירוק ברובו אבל הפריחה בדעיכה משמעותית והחרמון אינו מושלג.
אחרי התצפיות היפות שעשינו סביב הר בנטל, נסענו לעין זיוון לביקור ביקב פלטר שאהוב עלינו מאוד. הפעם (בניגוד לפעם שעברה) המקום היה פתוח לישיבה. התמקמנו לנו סביב חבית והזמנו טעימות יין בליווי פלטת גבינות. בסיום הופתענו לגלות שהטעימות ללא עלות. קנינו לנו ממרחים משובחים, ובקבוק יין והמשכנו בנסיעה.
יקב פלטר – היה טעים ונעים – מומלץ בחום!!
השעה כבר הייתה כמעט 16:00 כשיצאנו מעין זיוון בדרך למלון שלנו בקיבוץ אפיק ובכל זאת החלטנו לעצור באופן ספונטני בכמה אתרי מורשת. לכל אתר יש את הסיפור המרגש שלו. רובם המכריע קשורים בקרבות העזים של מלחמת יום הכיפורים. היה לנו מאוד מעניין, מרגש ועצוב לעבור בהם ולשמוע.
עצרנו ליד נקודת הסברה "המארב של טייגר". במקום יש רק מפרצון חנייה קטן ועמדה עם מסבירן קולי. הסיפור של כוח טייגר, הוא סיפור של גבורה ומקצוענות. הכוח שמנה 10 טנקים בלבד בלם לבדו חטיבה סורית שמנתה כ95 טנקים ו40 נגמשים. הסיפור שלהם הוא כל כך מרשים שלדעתי זו ממש נקודה שחובה לעצור בה.
הידעת?
כוח טייגר, נקרא כך על שם הכינוי של הפלוגה בקשר בזמן מלחמת יום הכיפורים. הפלוגה, בפיקודו של מאיר זמיר, היא הפלוגה היחידה בצה"ל שאף אחד מחייליה לא נפגע במלחמת יום הכיפורים ולכן אין להם אנדרטה.
אחר כך הגענו לאנדרטת "הנגמ"ש, התאנה והארז" שהוקמה לזכרם של 8 חיילים מגדוד סיור 134 שעצרו לנוח מתחת עץ תאנה ונהרגו שם ביחד במהלך הפגזה קשה. כדי למצוא את המקום במפת גוגל צריך להקליד: אנדרטת "ארז השמונה".
תוך כדי נסיעה, ראינו עוד הרבה אנדרטות או ציוני דרך לזכר חללים. בגלל שהיינו כשבוע לאחר יום הזכרון והעצמאות, רוב האתרים היו עם דגלי ישראל וניתן היה לראות אותם יותר בקלות. עצרנו באנדרטת גדוד 53, סופה. אנדרטה נמצאת ליד ברכת גוח'דרה או בשמה העברי – עין אורחה.
העצירה האחרונה ליום זה הייתה בתל סאקי. תיאור הארועים שהיו שם במלחמת יום הכיפורים עוצר נשימה וכולל כוחות נצורים, מעשי גבורה ואובדן חיים. חלק מהסיפור היה השראה לסדרה העלילתית של כאן 11 "שעת נעילה". התל עצמו מאוד יפה עם תצפית טובה על האזור. בהחלט נקודת עצירה מומלצת לכל אחד.
ב17:00 הגענו סופסוף למלון שלנו "אתנתחתא באפיק" בקיבוץ אפיק. פקידת הקבלה הסתכלה עלינו בפרצוף קצת מופתע כשאמרנו לנו שיש לנו הזמנה להיום. עברנו תיחקור מעמיק לגבי השם שלנו ומרגע לרגע היא הייתה יותר ויותר מבולבלת. הסתבר שבשעה מוקדמת יותר, הגיע זוג שלקחו את החדר שלנו בטענה שהם אנחנו! אבוי, זה היה קצת מלחיץ. בזמן שאני הרצתי בראש תסריטים של גנבת זהות. פקידת הקבלה ערכה בירורים בטלפון ואחרי כמה שיחות, התברר שהייתה אי הבנה ואורח אחר קיבל את החדר שלנו. התקרית המשעשעת/מטרידה הסתיימה בכך שקיבלנו חדר אחר במלון.
החדר שקיבלנו היה מרווח ונעים מאוד, וכלל חדר שינה עם ג'קוזי, סלון ומטבחון קטנטן וכמובן יציאה לגינה. אחרי שהתמקמנו, בדקנו לוחות זמנים של אוטובוסים באזור חושניה וצומת דליות שהם היעד שלנו למחרת, וארגנו תיק לבוקר. את היום הראשון של הטיול חתמנו עם כריכים ומאפים שנשארו לנו מהבוקר.
יום ב' 26.4.21 חושניה – צומת דליות
כבר לפני שיצאנו לחלק השני של השביל, ידענו שכדי להשלים אותו לפני הקיץ, נצטרך ללכת 2 מקטעים ביום. בנוסף נקודות המעבר בין המקטעים באזור הדרומי של השביל, נמצאות במקומות שלא קל להגיע אליהם, כך שההערכות לכל יום דרשה חשיבה על דרכי ההגעה והחזרה.
ביום הזה הלכנו את מקטע 8 מחושנייה לאום א-דנניר (בקרבת מושב יונתן) ומקטע 9 שנגמר בצומת דליות. לוח הזמנים של האוטובוסים, היה הקו המנחה שלנו. התחבורה הציבורית ברמת הגולן מאופיינת בתדירות נמוכה ולכן המשמעות של פספוס אוטובוס משמעה המתנה של שעתיים לאוטובוס הבא.
ב8 בבוקר השארנו את הרכב בחנייה ליד תחילת המקטע והתחלנו לצעוד. מזג האוויר היה קריר למדי שלא לומר קר. הצמחייה הייתה בגוון ירקרקהב או צהברקרק, או במילים אחרות: יותר ירוק ממה שציפינו אבל בתהליך הצהבה.
רבע שעה לתוך המסלול, געיית פרות נשמעת מעבר לסיבוב מלווה בצהלת סוסים. המערב הפרוע כאן ברמת הגולן. שני רוכבים הגיעו בדהרה, מאיצים בשיירת הפרות להישאר במסלול שלהם. זזנו מהדרך בנימוס וקיווינו שלא נשאר לנו שביל של מוקשי פרות בהמשך המסלול.
תוואי הדרך של מקטע 8 הוא די מישורי, שדות נפרשים לכל כיוון ומדי פעם תעלות מים, מלאכותיות (תעלות נ"ט) או אמיתיות. הלכנו זמן מה לאורך תעלת מים כזו, הרעש של הצפרדעים היה מחריש אוזניים ואפשר היה לראות אותן רובצות ליד המים או צפות ומתחממות בשמש הנעימה.
אז אומנם תוואי הדרך מישורי, אבל זה לא אומר שהדרך נטולת אתגרים. השביל עובר בשוליים של עינות פחם ומסתבר שלמרות שהקיץ התחיל, חלקים מהשביל עדיין מוצפים. וכדי שלא יהיה פשוט מדי, האזור כולו מוקף בשדות מוקשים.
כך קרה שבחצי השני של מקטע 8 הפכנו למתמודדים ב"משחקי הרעב". את ההצפה ראשונה עברנו בדילוגים קלילים מאבן לאבן. בחצייה השניה, דן עם הנעליים עמידות מים שלו, סחב אותי על הגב! לא ברור מה היה יותר קשה, לדן לסחוב אותי, או לי, לא למות מפחד (מרוב סטרס לא הצלחתי לצלם את הארוע). העסק הסתבך בחצייה השלישית…. התחלנו על אבנים אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי תלויה על גדר תיל ושיחי פטל דוקרנים נתקעים לי בכל הגוף וכשהגדר נגמרה, עברנו בצעדים רועדים אל תוך שדה המוקשים והתפללנו לטוב.
נודה על האמת, יכולנו להוריד נעליים ולחצות יחפים (זה קרה ביום אחר) אבל היתה רוח והיה ממש קר, אז החלטנו שעדיף לקחת את הסיכון עם המוקשים מאשר לקפוא למוות ביום קיץ בגולן. (הסיפור הוא אמיתי! אבל השביל המאולתר שבו צעדנו היה קרוב לשביל המקורי מרחק של 30 ס"מ וניכר היה שהרבה אנשים הלכו שם לפנינו, כך שהיינו טפשים חסרי אחריות כמו כולם).
שמחים ומרוצים מכך ששרדנו את שדה המוקשים, המשכנו ללכת ואז בלי שום אזהרה, דרכתי בתוך מוקש (של פרה). לא יכולנו שלא להעריך את האירוניה שבדבר.
אחרי ההתרגשות והאתגרים, הדרך חזרה להיות נינוחה יותר. לקראת סוף המקטע הגענו אל חורבת פראג'. ככל הנראה ההריסות של הכפר משתרעות על פני שטח רחב אבל אנחנו הלכנו עם השביל וראינו חלק קטן ממנו. הכפר הזה נבנה בתקופה הרומית – ביזנטית, אך במאה ה19 התיישבו בו צ'רקסים שברחו לסוריה במלחמת ששת הימים.
חורבת פארג'
הידעת?
בשנת 1976 התמקם "גרעין יונתן" של תנועת בני עקיבא בחרבת פארג' ורק כעבור שנתיים הם עברו ליישוב הקבע שלהם – מושב יונתן.
את ארוחת הבוקר שכללה לחמניות (מהסופר בבית) עם ממרחים טעימים שנקנו ביקב פלטר, אכלנו בפינת חמד קטנה ממש ביציאה מחרבת פארג'. עושה רושם שרועי העדרים או החקלאים באזור, הכינו בחורשה זולה חביבה. בשבילנו זה היה מקום מושלם לנוח בו.
מחורשת פארג' עד לאום אל דנניר הגענו תוך זמן קצר. הנקודה נמצאת די בשום מקום ואלמלא היה שם את שלט הסימון של החלפת מקטעים, כנראה שלא היינו שמים לב. ממש ליד השלט הייתה בריכה קטנטנה (יש מצב שבקיץ היא יבשה) וספסל, עשינו הפסקונת סמלית כדי לציין את המעבר ויצאנו לדרך.
כמה דקות אחרי שהתחלנו את המקטע התשיעי, חלפנו על פני הכניסה למושב יונתן. מי שישן בשטח יכול להכנס לישוב ולהצטייד במצרכים. ממש ליד השביל שמוביל אל הקיבוץ יש נקודה למילוי מים וגם מקום קטן לשבת. אנחנו כבר היינו אחרי ארוחת הבוקר, אז פשוט המשכנו ללכת.
בדרך מאום דנניר לחניון דליות, שמנו לב שצבע השדות משתנה בהדרגה. הירוק דהה והתחיל להיות פחות דומנינטי והגוון הצהבהב התחיל תופס יותר ויותר שטח. ההליכה עצמה מישורית וללא האתגרים שחווינו במקטע 8.
קצת אחרי אום דנניר נתקלנו בשלט ששלח אותנו אל "גילגל רפאים". השלט שלח את שנינו אבל הכוח שלח רק את דן. אני עצרתי למנוחה ודן הלך לבדוק מה זה המקום עם השם המיסתורי הזה. אחרי כעשר דקות, דן חזר עם פרצוף קצת מתוסכל. לפי השילוט במקום יש שם 3 חומות אבן בנויות במעגלים אבל בפועל לא ממש רואים את זה. כנראה שבריחוף מעל המקום רואים את הגלגל, אבל שכחנו את הכנפיים בבית, אז הסתפקנו בנוף של בני תמותה רגילים.
אחרי קריאה מעמיקה יותר של שלט ההסבר במקום, גילינו שלא רק אנחנו חשנו תיסכול. גם ארכיאולוגים שחקרו את גלגל הרפאים, נשארו מתוסכלים מחוסר היכולת לקבוע מתי האתר הזה הוקם ועל ידי מי.
במהלך היום הזה פגשנו מעט מאוד מטיילים בשביל. את שני הראשונים השארנו מאחור כשהם התלבטו איך לחצות את המעבר הצמוד לשדה המוקשים. אחר כך פגשנו מטייל בודד בכיוון ההפוך. קבוצה קטנה ורעשנית ראינו ממש ליד הישוב יונתן, הם יצאו מהמושב ולשמחתנו עצרו להפסקה ונתנו לנו להתרחק. שוב הרגשנו שהעוצמה של השביל היא בשקט ובבדידות, להסתכל לכל הכיוונים ולראות שדות וטבע – פשוט נפלא.
בערך בשעה 12 הגענו לצומת דליות, אחרי קצת יותר מ4 שעות אבל האתגרים ליום הזה עדיין לא נגמרו. האוטו נמצא בחושנייה, מרחק 2 אוטובוסים מצומת דליות. בזמן שחיכינו לאוטובוס הראשון עשינו קצת תרגילי מתיחות (בכל זאת 18 ק"מ). בערך בשעה היעודה עבר במקום אוטובוס, נפנפנו לו בהיסטריה והוא עצר בחריקת בלמים. הנהג אישר בפנינו שהוא מגיע לצומת המפלים (אמצע הדרך שלנו). עלינו בשמחה, שילמנו באפליקציית "מוביט" ויצאנו לדרך.
הסתבר שעלינו על אוטובוס מאסף, לא האחד שתיכננו לעלות ולרגע היה חשש שנפספס את האוטובוס הבא. בהמשך הסתבר שהאוטובוס הבא שלנו מאחר כך שנתקענו בצומת המפלים לרבע שעה. בזמן שחיכינו לאוטובוס, שוחחנו עם גברת חביבה שניסתה לתפוס טרמפ לבית שלה במושב בקשת. לדבריה מאז פרץ משבר הקורונה, אנשים לא אוספים טרמפיסטים והנסיעות שלה מאוד התארכו. בסוף מישהו עצר לה ונשארנו לבד בתחנה.
האוטובוס לחושניה הגיע באיחור, אבל הגיע וזה מה שחשוב. חזרנו לאוטו שלנו בסביבות 14:00 ונסענו לאפיק.
ארוחת ערב מוקדמת אכלנו במסעדת מרינדו שמול עין גב. אני לא חובבת גדולה של סטיקים, שזה ההתמחות שלהם, אבל אכלתי סלט עוף טעים ודן הזמין את הצ'וריסוס שלהם. בדרך חזרה למלון עצרנו במאפיית הנחתום במושב בני יהודה וקנינו לחם לכריכים של היום הבא.
יום ג' 27.4.21 צומת דליות – עין תאנה
מקטעים 10-11, מצומת דליות לעין תאנה ביחד זה 20 ק"מ, היום הארוך ביותר בכל שביל הגולן. חיפשנו דרכים לקצר את המסלול, אבל למעט במפגש בין המקטעים (עין קשתות) לא מצאנו מקום שבו עובר כביש. מאחר וסיום מקטע 11 הוא באמצע שום מקום, ללא תחנת אוטובוס קבענו מראש עם נהג נחמד מנאות גולן שיבוא לאסוף אותנו כשנסיים.
הנהג שאיתו קבענו איסוף ביקש להגיע אחרי 14:00 ולכן בסביבות 7 וחצי כבר השארנו את האוטו בחניון דליות ויצאנו לדרך. השביל יוצא מעבר לחניון דליות, היישר לתוך "שטח אש" של הצבא, השער היה פתוח אז נכנסנו וקיווינו שאף טנק לא יטווח אותנו.
הלכנו כעשר דקות בשביל כשלפתע ראינו מרחוק קבוצה גדולה של כ20 אנשים, חמושים במצלמות מקצועיות, עומדים לאורך השביל וממתינים. מייד עצרתי להסתרק ולהתאפר, לא בכל יום הפפראצ'י מצליחים לתפוס אותנו בשטח ולא נעים לעשות בושות :). כשהגענו אל הקבוצה הסתבר שהם מתצפתים על ציפורים במאגר רוויה שנמצא סמוך לשביל.
כשבדקנו יום קודם את התחזית, הצפי היה מזג אוויר נוח בשעות הבוקר עם התחממות בצהריים המאוחרות. בפועל מזג האוויר היה קריר בצורה מפתיעה, למזלנו היו לנו בתיק חולצות נוספות. הלכנו קצת לאורך המאגר וגם על גדותיו, שם הרוח הייתה ממש חזקה ומקפיאה. בגלל הקור, המשכנו בהליכה מהירה, ללא הפסקות עד הגשר הסורי ושם עשינו הפסקת אוכל.
ארוחת הבוקר היתה מורכבת מהלחם המשובח של מאפיית הנחתום עם ממרחים טובים (נקנו ביקב פלטר) ולקינוח חטיף חלבה. בזמן שסעדנו להנאתנו, ראינו שהגשר מהווה נקודת מעבר לרכבי 4X4 לכל מיני שבילים באזור. לקראת סוף הארוחה, חלפו על פנינו במהירות שני מטיילים, צילמו בקצרה והמשיכו מהר מהר בדרך. תהינו מה גורם להם ללכת כל מהר, כי ניכר היה שהם ממהרים וזה לא קצב ההליכה הטבעי שלהם.
בשלב הזה של היום (כמעט 10) מזג האוויר התחיל להתהפך, הרוח הפסיקה והטמפרטורה עלתה. הורדנו את החולצות הארוכות ויצאנו לדרך. המגמה הייתה ירידה חזקה והנוף לעמק – מקסים.
די מהר הגענו ליד עין קשתות שזה סוף המקטע, ממש מתחת לישוב נטור. דן ניסה להכנס לשמורה מהשער התחתון שלה, אני החלטתי לנצל את הזמן הזה למנוחה. בפועל הוא לא הצליח להכנס, השער היה נעול (כצפוי) והבחורה שענתה לו באינטרקום סירבה לאפשר לו לשלם על הכניסה בלי שהוא יגיע למרכז המבקרים שנמצא במעלה השמורה וצריך להקיף את כל השמורה כדי להגיע לשם. לא ממש הבנו למה יש שער תחתון אם אסור להכנס ולמה אין סידור עם מטיילי השביל, אבל היום שלנו היה ארוך מדי בשביל שנבזבז על זה זמן ולכן ויתרנו והתחלנו את מקטע 11.
מקטע 11 מתחלק לשניים, הירידה עד מפגש הנחלים, בו נפגשים נחל אלעל ונחל סמך ומשם עלייה לכיוון עין תאנה. ככל שאנחנו ירדנו עם השביל, הטמפרטורות עלו והחום התחיל להיות מכביד. זה היה מפתיע, כי בתחזית דובר על מזג אוויר הרבה יותר נוח. נזכרנו בגעגוע בחולצות הארוכות של הבוקר והמשכנו ללכת.
רחוק לפנינו ראינו קבוצה של 5 מטיילים. ביניהם השניים שעקפו אותנו בגשר הסורי. להפתעתנו הם האטו את הקצב ודבקו בשלושה שהיו איטיים מהם בהרבה. עד סוף הירידה, הגענו למסקנה הבלתי נמנעת שהם היו קבוצה אחת מלכתחילה ועשו הקפצת רכבים.
מפגש הנחלים אלעל וסמך באמצע מקטע 11
לקראת 12 הגענו למפגש הנחלים, לוהטים ומיוזעים. היינו מופתעים מכמות האנשים שפגשנו שם. פגשנו את קבוצת החמישה, שאכן היו קבוצה אחת. כמה אחרים, לא הספקתי לספור כמה, בדיוק קמו והלכו ופינו לנו מקום ליד המים ועוד שני זוגות, כל זוג ישב בצד אחר של המעבר.
די מהר הבנו מהח'ברה, שיש אפשרות לחצות מהצד מבלי להירטב, אבל היה כל כך חם שמיד חלצנו נעליים ונכנסנו למים כדי להתקרר. הקבוצה של החמישה, סיפרו לנו שם עושים את שביל הגולן לאורך כמה שנים. מגיעים בבוקר עושים מקטע או שניים וחוזרים הביתה. בירור קטן העלה שהם ברכב אחד ולא יוכלו להקפיץ אותנו חזרה לדליות.
זוג אחד התארגן להליכה, באופן מאוד מפתיע, לבחורה היה תיק גדול שכלל ציוד שינה ואילו הבחור לקח רק תיק יום קטנטן. הסתקרנו מאוד , המסקנה שלנו הייתה שהיא עושה את השביל והוא רק הצטרף ליום אחד אבל את התעלומה הזו לא באמת הצלחנו לפתור. במקום נשאר זוג נוסף שאנחנו קראנו להם "הזוג קולומביה". הם היו עם ציוד טיולים שהעיד על לינת שטח ולבושים מכף רגל ועד ראש בבגדי טיולים של חברת קולומביה. הם סיפרו לנו שהם יצאו בבוקר מעין קשתות ומקווים ללכת עד גבעת יואב (סוף מקטע 12). הרמנו גבה, בעיקר כי הם התארגנו מאוד באיטיות וניכר היה שהקצב שלהם איטי למדי.
לשמחתנו, זמן קצר אחרי שהגענו, כולם התחילו ללכת כך שישבנו לנו 10 דקות בכייף ובשקט ליד המים ושיכשנו רגליים כמו 2 זקנות. ממש לפני שחזרנו לצעוד, הורדנו את החולצות, הרטבנו אותן טוב טוב במים הקרים ולבשנו וכך התחלנו את העלייה לעין תאנה.
העלייה היתה די קשה, בעיקר בגלל שהיה מאוד חם. הנוף כבר הפך למאוד יבש, הרבה קוצים ומעט מאוד עצים או מקומות מוצלים שאפשר לעצור. באחד מהפיתולים של העליה, מצאנו את הזוג הראשון שיצא לדרך. הם סיפרו לנו שמעבר לסיבוב יש סוס חוצפן שניסה בכוח לאכול את הפרי שלהם בסוף הם נשברו וכיבדו אותו בחצי תפוח. ואכן הוא המתין גם לנו ומייד ניסה לדחוף את הראש שלו לידיים שלנו ולתיק. לרוע מזלו, אנחנו לא היינו בעניין של אוכל באותו רגע וגם לא בעניין של לכבד אותו כך שאחרי כמה מטרים הוא עזב אותנו בצער.
אחרי שסיימנו את העלייה הקשה של ההתחלה, הדרך הפכה מישורית יותר, אבל השמש עמדה באמצע השמיים ולא היו את משבי הרוח שמאפיינים את האזור – היה חם מאוד. המשכנו ללכת, חלפנו על פני קבוצת החמישה שעצרו להפסקת אוכל והצטופפו להם ביחד תחת עץ קטנטן שנתן צל מינימלי.
כמה דקות הליכה נוספות, מצאנו את גברת קולומביה יושבת באמצע השביל באפיסת כוחות ובן זוגה עומד לידה בפנים מודאגות. שוחחנו איתם על המשך התכניות שלהם, הם תכננו לעשות עוד מקטע ביום הזה, אבל כרגע הם לא בטוחים שהיא תעמוד בזה. וידאנו שהם לא צריכים עזרה והמשכנו ללכת.
בשעה 14:00 הגענו לכביש הראשי, סמוך לעין תאנה. כפי שסוכם מראש, התקשרנו לאושרי בן דור שגר בנאות גולן וביקשנו שיבוא לאסוף אותנו. לאושרי לקח כעשרים דקות להגיע ובזמן הזה הגיעו גם החמישה שעלו על הרכב שלהם ונסעו הביתה וגם הזוג קולומביה. בתיאום עם אושרי, הצענו לקולומביה לבוא איתנו ולקצר את המקטע שנשאר להם, הם הסכימו בשמחה ואושרי הקפיץ אותם עד לחניון של גבעת יואב.
לאפיק הגענו בסביבות 15:30, בדרך כבר התקשרנו למסעדת "מושבוצ" שברמות והזמנו לנו מקום לשש וחצי. באותו רגע לא הערכנו את זה, אבל בדיעבד גילינו שהיה לנו ממש מזל שהיה מקום. המסעדה הזו מאוד עמוסה (בצדק) וקשה להגיע לאליה בספונטניות. ברגע שהגענו לחדר, מילאנו מים חמים בג'קוזי וקפצנו פנימה – בכל זאת עברנו יומיים של הליכה לא קלה והשרירים ברגליים התחילו לכאוב.
ב18:30 התיישבנו בבר של מושבוצ וזכינו לטיפולה המסור של ענבר. האוכל היה פשוט מעולה, הזמנו מנה ראשונה אחת, סלט ומנת קדירה והתענגנו על כל ביס. יחד עם הקינוח, ענבר המליצה לנו על יין ענבר של יקב הר אודם שסגר לנו ערב נפלא.
יום ד' 28.4.21 עין תאנה – אמפי גולן
כשהסתכלנו על המקטעים הצפויים לנו ליום הזה מצאנו גם יתרונות וגם חסרונות. היתרון המאוד ברור, המסלול נגמר ממש ליד קיבוץ אפיק, החיסרון הוא שנקודת ההתחלה בעין תאנה, נמצאת בשום מקום ללא אף תחנת אוטובוס באזור. ביום הקודם תיאמנו נהג בתשלום והבוקר קיווינו לעקוף את המכשלה הזו. דן הסתכל במפות, התייעץ עם גוגל ובסוף עלה על הנוסחה הטובה ביותר עבורנו. וכך בשעה רבע לשבע בבוקר, עלינו על אוטובוס שיצא מצומת אפיק ונסענו לאזור התעשיה גולן (2 תחנות) משם צעדנו ברגל למצפה אופיר, מבחינתנו המצפה הוא תחילת המסלול להיום.
מקטע 12 של שביל הגולן עובר ממש מתחת למצפה אופיר, אבל אין שביל מסודר שמחבר ביניהם. בעונה שאין הרבה קוצים יש אפשרות ללכת בשביל מאולתר, כמה דקות הליכה מהמצפה. אנחנו בחרנו ללכת עם השביל של מצפה אופיר, ואז המשכנו עם עוד שביל שעובר דרך המטעים והשדות של גבעת יואב עד שהגענו להתחברות עם שביל הגולן. כך שלמעשה לא הלכנו בדיוק את המקטע הקלאסי אלא קצת יותר גבוה ולתחושתי קצת יותר מתון.
בגלל שהלכנו על אותו קו גובה, ההליכה הייתה קלה ומהירה ובסביבות 8 וחצי כבר הגענו לחניון הלילה בגבעת יואב. חשבנו שנפגוש שם את הזוג קולומביה, מתארגנים ליציאה, אבל כנראה שהם עדיין לא התעוררו. ברכנו בבוקר טוב, את המטיילים שראינו מסתובבים שם והמשכנו למקטע 13.
מקטע 13 שיוצא מחורשה בגבעת יואב, מקיף את הישוב מלמטה. בדרך זכינו לראות מתחם יורטים גדול שממוקם ממש מעל השביל, אח"כ עברנו באזורים חקלאיים של גבעת יואב, בני יהודה וגם נאות גולן.
אחרי שהקפנו את הישובים האלו, התחלנו לרדת. בדרך באזור הלולים של אחד המושבים, עקפנו מטייל בודד שסיפר לנו שהוא מטייל כבר כמה ימים. הוא היה קצת מוזר, בעיקר כי דיבר על עצמו בלשון רבים, חשבנו שאולי הוא מטייל עם הכלב שלו, כי היה כלב ידידותי שהסתובב בלולים, אבל בהמשך נפגשנו איתו עוד פעמיים והכלב לא היה איתו.
לכל אורך הירידה ראינו מולנו את היעד שלנו, מתנוסס גבוה. וידענו שכל מטר שאנחנו יורדים, מחכה לנו גם שנעלה אותו. בסוף הירידה עשינו הפסקת חטיף אנרגיה. הנוף מסביב היה מאוד מיוחד, מורדות ההרים נחלקו לשניים, אלו שהשמש מכה בהם היו צהובים ויבשים לגמרי והמורדות המוצלים שעדיין היו ירוקים. לצערי זה לא נקלט טוב בתמונות.
העלייה הייתה פחות קשה ממה שחשבנו ובזכות השעה המוקדמת, עדיין לא היה כל כך חם אז די מהר הגענו למעלה, ושם ממש מול הנוף, חיכה לנו ספסל מושלם. ישבנו עליו ופשוט נהננו מהנוף ומהידיעה שהעליה כבר מאחורינו. בסוף נזכרנו שעדיין לא הגענו לסיום המקטע באמפי גולן שלאחריו יש לנו עוד כקילומטר וחצי עד קיבוץ אפיק, באי רצון קמנו והמשכנו ללכת.
בדרך לקיבוץ, חצינו את אמפי גולן (לשמחתנו השער היה פתוח). לא הכרנו את המקום, אבל מסתבר שהמועצה האזורית הקימה אותו לרווחת ישובי האזור. בשנה האחרונה הוא סגור בגלל הקורונה אבל לפני כן היו שם אירועים ומופעים. ממש לפני הגדר של קיבוץ אפיק, עצרנו בעין פיק. במקום היה פעם כפר סורי וממנו יש ירידה אל נחל קטן. ראינו מלמעלה שבמקום יושבת קבוצה של בני נוער, אז ויתרנו על הירידה והלכנו לחדר שלנו במלון.
הידעת?
עין פיק נובע בשטח שבו היו בעבר בוסתנים של הכפר הסורי פיק. זה היה כפר חשוב וגדול שהוקם על חורבות של ישוב יהודי קדום וננטש במלחמת העצמאות.
בשעה 12:00 כבר טבלנו את הגוף הכואב שלנו בג'קוזי בחדר ואז עלתה השאלה המתבקשת: "מה עושים בהמשך היום?". התשובה הגיעה מהר מאוד. יקב שאטו גולן נמצא ממש בקבת אפיק (מושב אליעד). היינו שם לפני חודש וחצי בסיום החצי הראשון של שביל הגולן והם היו פתוחים רק באופן חלקי. החלטנו שזו הזדמנות נוספת לביקור.
הגענו ליקב מקולחים ורעננים, מלאי מוטיבציה לטעום מהיינות שלהם, אך שוב נכונה לנו אכזבה. מאז תחילת הקורונה, הם לא חזרו לעשות סיורי טעימות. בניגוד לביקור הקודם, הפעם הזמן עמד לרשותנו ולכן הזמנו בקבוק יין ופלט גבינות והתיישבנו בדשא שלהם. היה פשוט מושלם. המקום מהמם ביופיו, ממש הרגשה של יקב בצרפת, פלטת הגבינות הייתה קלילה ונחמדה והיין מצוין!
כשחזרנו לחניה הבחנו בחצר אומן ובה מוצגים כל מיני כלי עבודה ובישול, שנעשו בעבודת יד. החלק המוצלח היה השלט שבו מוזמנים העוברים ושבים לבחור מה שבא להם ולהשאיר כסף.
את היום הזה חתמנו בארוחת ערב בחוות הג'ילבון. היא היתה קצת רחוקה, כחצי שעה נסיעה כל כיוון, אבל רצינו לנסות עוד מקום אז השקענו ונסענו. האוכל היה טוב והאווירה נחמדה.
יום ה' 29.4.21 אמפי גולן – עין תאופיק
היום האחרון בשביל הגולן! מי היה מאמין לפני חודש וחצי שנעשה את כל השביל? אפילו השבוע לנוכח התחזית הקשה של הטמפרטורות ולאור המאמץ המוגבר של 2 מקטעים ביום, עד הלילה האחרון, חשבתי שאולי לא נצליח לסיים ונצטרך לבוא פעם נוספת.
ברבע ל5 השעון צילצל, התיקים כבר היו ארוזים, שתינו קפה, השלמנו סידורים אחרונים, השארנו את המפתח לחדר בתיבה בקבלה ובחמש וחצי כבר היינו באוטו ליד הירידה לנחל מיצר. חיכינו שהשמיים יתבהרו טיפה ועם אור ראשון התחלנו לצעוד.
הירח מעל נחל מיצר
האוויר היה קריר ונקי, התחושה סוריאליסטית והבדידות מופלאה. מהר מאוד השלמנו את הירידה והתחלנו ללכת לצד הנחל. לאורך הדרך ראינו הרבה מקומות מאוד נחמדים ומתאימים לעצירת מנוחה או פיקניק קטן. אנחנו לא עשינו אף עצירה כי רצינו לסיים את המסלול, מוקדם ככל האפשר כדי לא להגיע לשעות החמות. התחזית דיברה על 35 מעלות כבר ב11 בבוקר ולכן קיווינו לסיים כבר בעשר.
בשלב מסוים, שמנו לב שאנחנו לא רואים את סימון השביל, הסתבר שפיספסנו את הפניה לשביל המערכת שאיתו עולים לקיבוץ מבוא חמה. כנראה שאנחנו לא היחידים שפיספסו שם, כי היה שביל די ברור שהוביל אותנו החוצה מהנחל אל הכביש, אבל כל העסק הוסיף לנו כמעט קילומטר הליכה.
ממש לפני שהתחלנו לעלות, עצרנו לארוחת בוקר מפוארת: חטיף אנרגיה. בדיוק כשסיימנו לאכול והתחלנו לעלות, שמענו רעשים מאחורה. בחור צעיר, שביליסט, צץ מהנחל והתחיל לעלות בקצב מסחרר. תוך כמה דקות הוא עקף אותנו והמשיך לצעוד בצעדים גדולים ומהירים.
לאורך כל העליה ראינו את הבחור צועד במרץ, פתאום ראינו שהוא מהסס ומסתכל אחורה לראות איפה אנחנו, אחר כך ראינו שהוא מרים אבנים וזורק תוך כדי בדיקה אם אנחנו מגיעים, ניחשנו שהוא ראה לצד הדרך שועל או חזיר בר. אחרי שזרק כמה אבנים הוא הגביר את הקצב והמשיך בדרכו. כשהגענו לנקודה שבה הוא התעכב, ראינו להפתעתנו כמה כלבי רועים ידידותיים שוכבים להם בנחת על הכביש ומשגיחים על עדר פרות. כנראה שלא שועל ולא חזיר, הבחור פשוט מפחד מכלבים.
אחרי שסיימנו את העליה, המשכנו עוד כחצי שעה לאורך השדות החקלאיים של קיבוץ מבוא חמה, בסביבות 8 בבוקר כבר הגענו מול שערי הקיבוץ. למעשה ממש שם נגמר מקטע 14 ומתחיל המקטע האחרון.
ממש ליד הקיבוץ יש מעין קטן שנקרא עין שוקו, יש אנשים שעוצרים שם לרחצה, אבל זה דורש לרדת לא מעט ולחזור כך שאנחנו ויתרנו על זה. ממש ליד הירידה לעין שוקו קיווינו למצוא את עגלת הקפה "קפה חמה" אבל כנראה שזה היה מוקדם להם מדי.
החלק הראשון של קטע 15 עובר לאורך המצוק של מבוא חמה, הכנרת נפרשה לרגלינו, ראינו את טבריה ממול ואת עמק הירדן לפנינו. ההליכה היתה קלה ונעימה מאוד והנוף מהפנט. לדרך הזו אפשר להגיע בקלות גם עם רכב. מעניין יהיה לבוא לפה כשהנוף ירוק והאויר נקי.
ב9 הטמפרטורה כבר התחילה לעלות, היה לנו חם אבל הרגשנו שהסיום מתקרב. השביל ירד מטה מטה לכיוון הכנרת, לא רחוק ראינו בשביל המתפתל את הבחור שעקף אותנו קודם, מסמן לנו את הנתיב. ב9 וחצי הגענו לעין תאופיק. במקום יש חניון ענקי עם הרבה צל ומקומות לפיקניק. בחניון חיכה לנו אושרי (איתו קבענו מראש שיחזיר אותנו לאוטו) עם קפה שחור שהכין בזמן שחיכה לנו. על כוס קפה שחור חגגנו את סיום השביל!!!!
בעשר וחצי, אושרי החביב החזיר אותנו לרכב ונפרדנו לשלום. מאחר והשעה היתה עדיין מוקדמת וההתרגשות מסיום השביל עדיין היתה בלב, החלטנו שלא למהר לחזור הביתה. ישבנו ברכב הממוזג וסקרנו אפשרויות ואחרי זמן קצר נתקבלה החלטה: נוסעים לעין קשתות שבנטור, כדי להשלים את מה שלא עשינו בטיול ואחר כך נוסעים למטרלו בעין זיוון לחגוג את סיום השביל.
תחנה ראשונה – עין קשתות. בכביש הגישה לאתר ראינו שביליסט בודד הולך בחום הנוראי, כמובן שעצרנו ואספנו אותו. בדרך הוא סיפר לנו שהוא טייל עם עוד שותפה והבוקר היא נטשה אותו וחזרה הביתה. הוא החליט לעשות עוד מקטע אחרון לפני הערב ואז לחזור לביתו. הוא העריך שבמקטע 11 יהיה לו הכי פחות חם בגלל מפגש הנחלים שבדרך.
האמת? הייתי די מזועזעת. בשבילנו, זה היה המקטע הקשה מכולם, בעיקר בגלל החום ותנאי הדרך החשופים והלא פשוטים. הסברנו לנו בעדינות מה צפוי לו במקטע, אבל בשלב הזה כבר לא נשארו לו אפשרויות. נפרדנו ממנו בחניון של עין קשתות וככל הידוע לנו הוא עשה את המקטע.
אום אל קנאטר או בשמו העברי עין קשתות, היה כפר יהודי קדום מאוד. ונקרא כך על שם 3 הקשתות שהיו בנויות מעל הנחל שעבר בכפר
עין קשתות הוא אתר לאומי חדש יחסית. ב2010 החלו בעבודות התשתית והקמת המרכז וב2018 הוא נפתח לציבור הרחב.
באתר אפשר ואף מומלץ לראות סרט קצר שמספר על תהליך השחזור של המקום. החפירות וההקמה מחדש של הכפר נמשכו כ15 שנים וכללו סימון של כל האבנים עם שבבי מחשב אחר כך עשו הדמיית תלת מימד של המבנים ורק בסוף עברו לשלב הבניה והשיחזור בשטח – האמת? זה ממש מרשים.
באתר עצמו הסתובבנו כחצי שעה אולי קצת יותר. למרבה המזל יש נקודות מוצלות לאורך השביל ובכל זאת היה מאוד מאוד חם כך שדי מהר חזרנו למרכז המבקרים, שטפנו פנים כדי להתקרר טיפה וחזרנו לאוטו.
באופן מקרי למדי, חברים טובים שלנו היו בטיול באיזור עין זיוון כך שלכבוד סיום השביל, קבענו איתם פגישה במטרלו בעין זיוון. על כוס קפה קר ומאפים מעולים שבמעולים, חגגנו ארבעתנו את המפגש המזדמן ואת הצלחתנו להשלים את השביל.
תם ונשלם! 120 ק"מ של שביל הגולן. 15 מקטעים, 9 ימים והמון חוויות…
מידע מועיל
אושרי בן דור, טלפון 0507627068 – עושה הקפצות בתשלום, באזורים הדרומייים של השביל.
:מסעדות
מרינדו עין גב, עין גב
מושבוצ, מושב רמות
חוות הג'ילבון, כביש 91 רמת הגולן, 12900
לח'מקה, מתחם יוסף, 99, קרית שמונה
מטרלו – Mattarello, עין זיוון
יקב פלטר, עין זיוון
יקב שאטו גולן, אליעד
הנחתום לחם בוטיק ופיצה גורמה, מושב בני יהודה
הפוסט סגור לתגובות